יחסי איסלנד–נורווגיה
| יחסי איסלנד–נורווגיה | |
|---|---|
|
|
| |
| איסלנד | נורווגיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 103,000 | 323,802 |
| אוכלוסייה | |
| 395,430 | 5,596,068 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 31,020 | 485,513 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 78,446 | 86,760 |
| משטר | |
| רפובליקה | מונרכיה חוקתית |
בין רפובליקת איסלנד לבין ממלכת נורווגיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ושתיהן חברות במועצה הנורדית.
היסטוריה
איסלנד יושבה בימי הביניים בעיקר על ידי נורווגים, הגל הראשון החל כנראה בשנת 860, ושיא ההתיישבות היה בין השנים 870–930. איסלנד ונורווגיה יצרו אזור תרבותי נורדי נרחב בים הצפוני, וחלק גדול מההיסטוריה של נורווגיה פורסם על ידי הסופר האיסלנדי סנורי סטורלוסון. בשנת 1262 עברה איסלנד לשלטון נורווגי, ובשנת 1380 הצטרפה לאיחוד קאלמאר, שאיחד את ממלכות דנמרק, נורווגיה (עם איסלנד, גרינלנד, איי פארו, שטלנד ואורקני), ושוודיה (כולל פינלנד) תחת מלך יחיד. באיחוד, דנמרק הייתה המדינה החזקה, ובסופו של דבר קיבלה שליטה גם בנורווגיה וגם באיסלנד (כמו גם בגרינלנד ובאיי פארו). נורווגיה נפרדה מהאיחוד בשנת 1814, ואיסלנד בשנת 1944.
יחסים כלכליים
ציד לווייתנים
שתי המדינות חולקות היסטוריה משותפת לגבי ציד לווייתנים, ולעיתים קרובות הצטרפו ליפן בהתנגדות לוועידות בינלאומיות להפחתת ציד מסחרי של לווייתנים. שתי המדינות התנגדו לחתום על האמנה בדבר סחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה, האוסרת על סחר בבשר לווייתנים. הברית הצפונית הגדולה, המייצגת ציידי לווייתנים, סוחרים ודייגים באזור הארקטי, אמרה כי "מדובר בייבוא וייצוא חוקי, ובעתיד היא עשויה לתת גישה לשוק שהוא באמת גדול עבור הציידים הנורווגים והאיסלנדים".
בשנת 1992 הודיעו איסלנד ונורווגיה במשותף כי יחזרו לצוד לווייתנים מסחריים ממינים מסוימים, לאחר תום תקופת ההקפאה בת 6 שנים. בשנת 2002 הודיעה נורווגיה כי היא תאפשר לוויתן החברה לייצא 10 עד 15 טון של מוצרי לווייתן מינקי לאיסלנד. ממשלת בריטניה גינתה את ההחלטה, משום שמדובר במינים הנתונים בסכנת הכחדה בינלאומית. בשנת 2006 הודיע משרד הדיג האיסלנדי כי הוא יאשר שוב את ציד הלווייתנים, מה שהופך אותו למדינה השנייה אחרי נורווגיה שמאפשרת לצוד לווייתנים מסיבות מסחריות.
סיוע כלכלי
לאחר המשבר הפיננסי האיסלנדי 2008–2012, הממשלה הנורווגית נתנה לאיסלנד בנובמבר 2008 הלוואה של 500 מיליון € ל-5 שנים, על מנת לייצב את הקרונה האיסלנדית. שר החוץ הנורווגי, יונאס גאהר סטור אמר לאחר פגישה עם ראש ממשלת איסלנד גייר הארדה, כי "אנחנו רוצים להראות את תמיכתנו ביוזמה הבינלאומית ואנו נספק תמיכה לאיסלנד בעתיד הקרוב".
מדיניות החוץ וההגנה
בשנת 2007 חתמו שתי המדינות על הסכם הגנה, כיסוי מעקב והגנה צבאית של התחום האווירי והכלכלי של איסלנד. משמעות הדבר היא כי מטוסי קרב ומטוסי סיור נורווגים יסיירו במרחב האווירי האיסלנדי. יודגש כי ההסכם עם נורווגיה מיועד רק לזמן שלום, אולם במקרה של עימות צבאי, ההגנה האווירית תוטל על נאט"ו וצבא ארצות הברית. ההסכם נחתם בעקבות ההחלטה להוציא את הצבא האמריקני מבסיס חיל הים בקפלאוויק בשנת 2006.
יחסים דיפלומטיים
איסלנד מחזיקה בנורווגיה שגרירות באוסלו, ו-8 קונסוליות באולסונד, ברגן, בודה, האוגסונד, קריסטיאנסנד, סטוונגר, טרומסה, וטרונדהיים. מאידך, נורווגיה מחזיקה באיסלנד שגרירות ברייקיאוויק, ו-4 קונסוליות כבוד באקוריירי, איסאפיירד'ור, סייד'יספיירד'ור ווסטמאנאאיאר[1].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
22519570יחסי איסלנד-נורווגיה