קשרים בין-אישיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יחסים בינאישיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
המונח "מערכת יחסים" מפנה לכאן. לערך העוסק במערכת יחסים זוגית, ראו זוגיות.

קשרים בין-אישיים הם קשרים חברתיים בין שני אנשים או יותר.

חברים

מאפיינים

הקשרים הבין-אישיים בדרך כלל כרוכים ברמה מסוימת של תלות הדדית. אנשים במערכת יחסים נוטים להשפיע זה על זה, לחלוק את מחשבותיהם ורגשותיהם במידה זו או אחרת, ולעסוק בפעילויות משותפות. עם זאת, קיימים מצבים בהם התלות אינה הדדית, כפי שמתרחש למשל בקשר פארא-חברתי.

כמו כן, קשרים בין-אישיים יכולים להתקיים ברמות שונות של קרבה, כפי שבא לידי ביטוי בהבחנה בין קבוצת פנים וקבוצת חוץ.

סוגים של קשרים בין-אישיים

קשרים בין-אישיים עשויים להיות מבוססים על אהבה, סולידריות, קשרים מקצועיים, או סוג אחר של מחויבות חברתית. קשרים אלו מתרחשים במגוון הקשרים, כגון משפחה, ידידות, זוגיות, נישואין, ישיבה, חסידות, בית כנסת, עבודה, שכנות וכו'.

חניכה היא קשר בין אישי מתמשך של למידה, דיאלוג ואתגר.

פסיכולוגיה חברתית עוסקת בין היתר בסוגים השונים של קשרים בין-אישיים והשפעתם על הפרט בחברה.

יצירת קשרים בין-אישיים

הצורך בהשתייכות מעודד יצירה של קשרים בין-אישיים.

קשרים בין-אישים יכולים להיווצר בין שני אנשים או במסגרת של קבוצה חברתית. קבוצה חברתית היא התארגנות של שני אנשים או יותר שמקיימים ביניהם יחסי גומלין יציבים.[1]

קשרים אישיים נוצרים לאורך חייו של האדם בהתאם להתפתחות החברתית ולכישורים החברתיים שלו. הקשרים הבין-אישיים הראשונים מתחילים בגיל הינקות במסגרת המשפחה.[2] בשלב זה מתפתחים דפוסי התקשרות שונים אשר יוכללו בהמשך לקשרים בין-אישיים לאורך כל חייו של האדם.[2] המקור השני של קשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים בחיי הילד הוא דמות מטפלת (כמו שמרטף או או-פר), גננת ומורה של בית ספר יסודי.[3]

החיברות הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסי, כללי וערכי התרבות בחברה בה הוא חי. אחת ממטרות החיברות בתרבות המערבית, היא להקנות לאדם את המיומנויות הדרושות ליצירת קשרים בין-אישיים חיוביים כאדם בוגר. בין היתר על האדם לדעת כיצד לפרש מסרים הקשורים לתקשורת בלתי מילולית, כמו שפת הגוף והבעות הפנים.

יצירה של קשרים בין אישיים כרוכה בין היתר במידה מסוימת של חשיפה עצמית.

קשיים ביצירת קשרים בין-אישיים

במקרים רבים קשיים ביצירת קשרים בין-אישיים בגיל צעיר יכולים להוביל לתוצאות שליליות בעתיד.[4] כאשר לאדם ישנם פחות קשרים בין-אישיים משמעותיים ממה שהוא חפץ נוצרת תחושת בדידות.[2]

הפרעת קשב עלולה לפגוע בתקשורת החברתית,[5] בעקבות זאת אנשים בעלי הפרעת קשב עלולים להיתקל בקשיים ביצירת קשרים חברתיים.[6]

אימפולסיביות עלולה להוביל לקשרים בין-אישיים חלשים של ילדים עם קבוצת השווים שלהם.[4] בהתאם לכך, אימוץ אסטרטגיות התנהגות המיועדות להפחתת אימפולסיביות יכול לשפר את היחסים החברתיים של ילדים.[4]

הפרעת התנגדות היא הפרעה התפתחותית התנהגותית. מתאפיינת בדפוס חוזר ונשנה של התנהגות נגטיביסטית ("דווקאית"), מתריסה, מתנגדת ועוינת, כלפי דמויות סמכות, הנמשכת לפחות שישה חודשים.[7] על פי גישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, ההתנהגויות המתריסות מקבלות חיזוק חיובי או שלילי על ידי הסביבה של הילד, לרוב בלי כוונה ובאופן לא מודע, ובכך מוגברות התנהגויות שליליות אלו. טיפול בהפרעה על פי גישה זו כולל הדרכה לכלל הגורמים החשובים בסביבה של הילד (משפחה, צוות חינוכי) לזיהוי והפחתה של החיזוקים שהם נותנים להתנהגותו השלילית, ומעבר למתן חיזוקים להתנהגות חיובית.

נרקיסיזם משמש על פי רוב לתאר סוג של בעיה במערכות היחסים של האדם או הקבוצה עם עצמו ועם אחרים. לכן בלשון הדיבור, "נרקיסיזם" מפורש לעיתים קרובות כאנוכיות, יהירות, או שחצנות. בנוסף לנרקיסיזם כתכונת אופי, קיימת תופעה נפרדת הקרויה "הפרעת אישיות נרקיסיסטית", שהיא אחת מהסוגים של הפרעות אישיות. תופעה זו היא הפרעה אישיותית חשוכת מרפא, שהלוקים בה אינם מסוגלים לחוש אהבה, ויצר היהירות שלהם מפותח במידה כזו, שהם אינם מהססים לפגוע בסובבים אותם על מנת להאדיר את שמם או להדגיש את ערכם בעיני עצמם ובעיני הסובבים אותם.

הספקטרום האוטיסטי מאופיין בפגיעה בתחום התקשורתי (לקות שפה ולקות בתקשורת לא מילולית כמו בהבעות פנים), החברתי וההתנהגותי.

קשרים בין-אישיים בארגונים

התנהגות ארגונית מושפעת בין היתר מהקשרים שבין האנשים הפעילים באותו ארגון.

קשרים בין-אישיים יכולים להשפיע על האווירה החברתית בארגון. בין היתר, הם יכולים להשפיע על היווצרות של לחץ בעבודה ועל דרכי ההתמודדות עמו.

ניהול משאבי אנוש הוא תחום של ניהול המתייחס לעיסוק בכוח האדם כמרכיב מרכזי בהבנת התנהגות הארגונים. תחום זה מניח כי עובדי ארגון הם משאב ככל משאבי הארגון (חומרי גלם, הון וכו'), ועל כן הוא פונקציונלי, כלומר, רותם את תכונות האדם לתועלת המופקת ממנו, ולא לעצם אנושיותו. התחום מניח יחסי שכירות קפיטליסטים בין העובדים לארגון. כלומר, העובד השואף להתפרנס על מנת להתקיים, מוותר על חלק מזמנו ומבצע מטלות אשר מוקצות לו על ידי הארגון, שמעניק לו תמורות מסוימות (ובעיקר כסף). יחסים אלו הם, על-פי הנחת ניהול משאבי האנוש, הם יחסים תועלתניים, בהם כל צד שואף למלא את מטרותיו הפרטניות, ועל כן יוצר הסכם העסקה.

פסיכולוגיה ארגונית (שידועה גם בשם פסיכולוגיה תעשייתית), היא ענף בפסיכולוגיה שעוסק ביישום תאוריות, מחקר ושיטות התערבות פסיכולוגיות בקבוצות וארגונים מוכווני-משימה, במקומות עבודה או במסגרות אחרות. הנושאים בהם עוסקת הפסיכולוגיה הארגונית הם יחסי עבודה בין חברי הקבוצה, מנהיגות, ניהול, פסיכולוגיית צוות, הנעה, מיון והשמת עובדים, הכשרה מקצועית, קידום, פיתוח ארגוני, שינוי ארגוני, התנהגות ארגונית, הזדהות ארגונית, עבודה ומשפחה, ועוד. פסיכולוגים ארגוניים שואפים לשיפור הפרודוקטיביות של הארגון, תוך שמירה על בריאות פיזית ונפשית מיטבית של העובדים בו.

היבטים טכנולוגיים

התפתחות בטכנולוגיות מידע ותקשורת מאפשרות יצירה וחיזוק של קשרים בין-אישיים בעזרת המחשב והאינטרנט. על פי רוב הטכנולוגיה משתלבת במגוון האפשרויות הקיימות לתקשורת בין-אישית ומרחיבה אותן במידה מסוימת. למשל, רשת חברתית מקוונת כמו פייסבוק מאפשרת שיתוף קבצים, צ'אט ועוד. חברויות באינטרנט הן דוגמה לקשרים בין-אישיים בהן הטכנולוגיה היא הרכיב העיקרי ליצירת הקשר, משום שהן יכולות להתקיים גם ללא צורך במפגש בעולם האמיתי.

כדי ליצור קשרים מסוג זה יש צורך באוריינות דיגיטלית, שהיא חלק מאוריינות מדיה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Bonner, H. (1959). Group dynamics: principles and applications. New York: The Ronald Press Company.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  3. ^ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Gomes, L. L., & Livesey, D. D. (2008). Exploring the link between impulsivity and peer relations in 5- and 6-year-old children. Child: Care, Health & Development, 34(6), 763-770.
  5. ^ American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  6. ^ ד"ר תמי שטיינברג (2006). היום שלנו לא נגמר בצהריים: על ביטוייה של הפרעת קשב וריכוז מחוץ למסגרת בית הספר. חל"פ: עיתון תסמונת חיך-לב-פנים, המרפאה לגנטיקה התנהגותית.
  7. ^ ד"ר מירי כ"ץ (2007). הפרעת קשב - ADHD ותחלואה נלווית - Comorbidity, באתר TheMedical.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24601051קשרים בין-אישיים