יוסף כלב
 | |
| יוסף כלב כדובר צה"ל | |
| לידה |
13 במאי 1925 י"ט באייר ה'תרפ"ה סופיה, בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 2015 (בגיל 89) י"ח בטבת ה'תשע"ה תל אביב, ישראל |
| תאריך עלייה | 1926 |
| כינוי | יוסי |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1942–1973 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 אלוף משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
יוסף (יוסי) כלב (13 במאי 1925 - 9 בינואר 2015) היה קצין בצה"ל בדרגת אלוף משנה ונמנה עם חלוצי מערך המודיעין הישראלי. בתפקידו האחרון בשירות סדיר שימש כדובר צה"ל התשיעי.
חייו בצעירותו
יוסף נולד ב-13 במאי 1925, בעיר סופיה שבבולגריה לאלברט, בנקאי, ולקוטונה, פעילה חברתית. בשנת 1926 עלה עם משפחתו לישראל והתגורר בתל אביב יפו. בצעירותו, למד בגימנסיה גאולה בעיר.
בשנת 1941, בהיותו בן 16 בלבד, הצטרף לארגון "ההגנה" שם שירת בחיל השדה, המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ובש"י (שירות הידיעות), שירות המודיעין של "ההגנה". במקביל, בשנים 1943–1946 הצטרף להכשרה בקיבוץ חפציבה.
בשנים 1946–1947 למד כתלמיד מן המניין בחוגים להיסטוריה ולפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
הקריירה הצבאית
בשנת 1947 חזר לשירות מלא במסגרת ארגון "ההגנה" ובמלחמת העצמאות לחם בחטיבת כרמלי בחזית א'. במסגרת זו, השתתף בקרבות בחזית הצפונית בחיפה, בגליל ובעמק יזרעאל.
לאחר הקמת מדינת ישראל והקמת צה"ל מילא תפקידי מטה בכירים בתחומי המודיעין והמבצעים. בתחילת דרכו, השתתף יוסף בקורסים בכירים בצה"ל, בהם קורס מג"דים וקורס המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, מחזור א'.
בשנים 1954–1960 שימש קצין מבצעים בפיקוד מרכז ושימש ראש ענף באג"מ-מת"מ. לאחר מכן, שירת במשך כשנתיים כקמ"ן פיקוד צפון. בשנת 1962 מונה לקצין מטה האמון על שביתות הנשק[1]. בשנים 1967–1969 היה חבר במשלחת ישראל לאו"ם בניו יורק, ועם חזרתו ארצה מילא תפקיד בכיר בממשל הצבאי.
בהמשך, נתמנה לראש מחלקת הסברה ותפקידו כלל גם את תחום הלוחמה הפסיכולוגית.
דובר צה"ל
לקראת סוף שנת 1969, מונה לדובר צה"ל התשיעי[2] ושירת בתפקיד זה עד לחודש אוגוסט 1972. תקופת שירותו כדובר הייתה מן הסוערות בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל. אירוע חשוב בראשית תקופת כהונתו היה פרשת ספינות שרבורג – הברחת ספינות טילים שנקנו מצרפת על ידי מדינת ישראל אך העברתן לצה"ל נאסרה מתוקף אמברגו שהטילה הממשלה הצרפתית, בעקבות מלחמת ששת הימים.
בחודש מרץ 1970 פרצה מלחמת ההתשה. מלחמה זו הייתה האירוע המרכזי ביותר בתקופת כהונתו. כדובר, פרסם יוסף דיווחים מפורטים על האירועים המלחמתיים ובכלל זה נתונים על הרוגים ופצועים. בתקופה זו פורסמו לראשונה גם שמות ההרוגים הישראלים ופרטיהם האישיים.
שנת 1970 הייתה עמוסת אירועים בטחוניים - בנוסף למלחמתו נגד הצבא המצרי במלחמת ההתשה, יצא צה"ל גם לפעולות בגזרה הצפונית ולחם נגד הצבא הסורי בקרבות שנקראו "מלחמת שלושת הימים". ב-30 ביולי 1970, אירע קרב אוויר באזור תעלת סואץ בו הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי מיג-21 סובייטים. כמו כן, באותה תקופה, נאלצה מדינת ישראל להתמודד מול פעולות טרור קשות, בהן: חטיפתו של האזרח שמואל רוזנווסר, הפיגוע וניסיון החטיפה נגד מטוס אל-על בשדה התעופה של מינכן, הפיגוע בטיסת סוויסאייר 330 בו נהרגו 47 איש, מהם 15 ישראלים וכן, הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים, בו נרצחו 9 ילדים ו-3 מבוגרים.
האירועים הבטחוניים נמשכו גם בשנת 1971, בה החריף הטרור מרצועת עזה. רצח ילדי משפחת ארויו הניע למבצע נרחב נגד הטרור ברצועה, בפיקודו של אריאל שרון. ב-1972, נמשכו פיגועי הטרור הקשים נגד ישראלים בזירה הבינלאומית. באותה שנה נחטף מטוס חברת סבנה לנמל התעופה לוד, כאשר לוחמי סיירת מטכ"ל פרצו למטוס ושחררו את החטופים. כמו כן, אירע בחודש מאי הטבח בנמל התעופה לוד, בו נרצחו 24 אנשים.
ברצף אירועים זה הייתה מלאכתו של יוסף כלב כדובר צה"ל מן העמוסות והקשות בהיסטוריה של מערך הדוברות. קשה במיוחד הייתה המשימה לבשר לציבור על הנפגעים הרבים, הן בזירה הצבאית והן בפיגועי הטרור.
כשנשאל בראיון ברדיו מהי הודעת דובר צה"ל שהיה רוצה להודיע יותר מכל הודעה אחרת, השיב יוסף כי "אם עקב אותם דברים, שכולנו מקווים להם, לא יהיו הודעות דובר צה"ל – הייתי רוצה פשוט לחדול מלפרסם הודעות דובר צה"ל"[3]. בעקבות משפט זה, פרסם המשורר עמוס אטינגר שיר בשם "דובר צה"ל לא מודיע". בשיר זה הביע תקווה, ברוח דבריו של יוסף, כי לא יהיה עוד מצב שמתפרסמות הודעות רבות כל כך של דובר צה"ל עקב מלחמה.
החיים האזרחיים
באוגוסט 1972 סיים כלב את תפקידו כדובר צה"ל. עם פרישתו ערכו לו עיתונאי ישראל מסיבת פרידה[4] בבית סוקולוב, בה השתתפו קצינים בכירים, עורכי עיתונים וכתבים צבאיים. באירוע נשאו דברים דוד פדהצור, יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב, מיכאל אסף, יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וכן, זאב שיף, בשם תא הכתבים הצבאיים. כל הדוברים שיבחו את אל"ם כלב על הקשרים הטובים שיצר עם העיתונאים במהלך תפקידו.
עם סיום שירותו כדובר, יצא כלב לשנת לימודים באוניברסיטת תל אביב בחוג למדעי החברה, ובסיומה השתחרר מצה"ל. עם יציאתו לחיים האזרחיים, נתמנה כלב למנהל חברת "הירקון"[5] שעסקה בפיתוח תוכנית ל' לבינוי שכונה בצפון מערב תל אביב, מעברו הצפוני של נחל הירקון. בשנת 1973 נתמנה למנהל האדמיניסטרטיבי של מוזיאון תל אביב ובשנת 1977 נתמנה למנהל מוזיאון הארץ. ביוני 1980 פרש מתפקידו לאחר מחלוקת עם ראש העיר דאז, שלמה (צ'יץ') להט[6]. לאחר מכן, החל לשמש כמנהל האדמיניסטרטיבי של בנק כללי בתל אביב, עד שנת 1984.
טרם יצא לגמלאות, היה מנהל אדמיניסטרטיבי בחברת "פורד" בישראל. לאחר מכן, התנדב בתפקיד ניהולי באגודת ניצן בתל אביב.
חייו הפרטיים
יוסף נישא ליהודית (ג'ודי) אותה הכיר בתקופת שירותם ב"ההגנה" ולהם בן יחיד ושני נכדים. יוסף התגורר בביתו שבתל אביב עד יום פטירתו.
הערות שוליים
- ^ כתבה על מינויו של יוסף כלב לקצין מטה לוועדות שביתת הנשק, מעריב, 3 ביולי 1962
- ^ הודעה על מינויו לדובר צה"ל, דבר, 15 במרץ 1970
- ^ אל"ם יוסף כלב בראיון ברדיו, דבר, 15 בנובמבר 1970
- ^ כתבה על מסיבת הפרידה של יוסף כלב מדובר צה"ל, דבר, 16 באוגוסט 1972
- ^ כתבה על מינויו של יוסף כלב למנהל "הירקון", דבר, 26 בספטמבר 1972
- ^ כתבה על פרישתו של יוסף כלב ממוזיאון הארץ, מעריב, 1 ביוני 1980
דוברי צה"ל 
| |
|---|---|
|
