יוסף אלמוג
 | |
| סא"ל יוסף אלמוג בהפלגת פרידה מחיל הים על המשחתת אח"י יפו (ק-42), 1968. | |
| לידה |
השלמה 1923 פרושוביצה ליד קרקוב, פולין |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1936 |
| כינוי | "יוסקה", "פינצ'וק" ובפלי"ם אורנוב |
| השתייכות |
 ההגנה  פלמ"ח פלי"ם צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1938–1968 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד מדינת היהודים (אוניית מעפילים) מפקד אח"י אילת (א-16) | |
| פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם השנייה   | |
| עיטורים | |
 אות ההגנה  | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנהל מוזיאון ההעפלה וחיל הים | |
יוסף אלמוג (25 בנובמבר 1923) הוא קצין בדימוס מחיל הים הישראלי בדרגת סא"ל, שהיה מפקדה של אניית המלחמה הראשונה אח"י אילת (א-16), יזם, הקים וניהל את מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
משפחה עליה ולימודים
יוסף (יוסק'ה) אלמוג נולד בשם אברהם יוסף פנצ'ק ב25 בנובמבר 1923 בעיירה פרושוביצה ליד קרקוב בפולין. הוריו, יצחק דוד פנצ'ק ונחמה פיינר אורנוב היו בעלי מפעל למטאטאים ומברשות בעיירה, ונולדו להם ארבעה ילדים: רבקה, אברהם יוסף, מרים וחיה.
משפחת פנצ'ק היתה משפחה ציונית, וההורים היו פעילים בתנועת "העובד" (אביו) ו"השומר הצעיר" (אמו) ביוזמת יצחק, אביו של אלמוג נפתח בפרושוביצה סניף של בית ספר ללימודי עברית "תרבות" לנוער ומבוגרים.
אלמוג למד מגיל שלוש בחדר, ומגיל חמש בתלמוד תורה. מגיל שש למד בבקרים בית הספר הממלכתי הפולני ואחר-הצהריים השלים השכלה ציונית בבית הספר "תרבות". בשנת 1936 בהיותו בן 13 עלתה המשפחה שהייתה בת שש נפשות לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. את השכלתו היסודית השלים בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון לילדי עובדים. והשכלה תיכונית בבית הספר המקצועי על שם מונטיפיורי.
במהלך הלימודים היה חבר בתנועת הנוער העובד.
שירות למדינה בדרך
בשנת 1938 הצטרף למסגרת הגדנ"ע של ארגון ההגנה. ובשנת 1939 נעשה חבר בימיה של הפועל תל אביב. התקבל לקורס מדריכי שייט בסקציה הימית בניהולו של שמואל טנקוס.
ב-1 בספטמבר 1939 נוכח אלמוג עם חבריו וקהל רב באוניית המעפילים טייגר היל פורקת מעפילים בחוף תל אביב. בהורדת המעפילים השתתפו מדריכה ימיה אך האירוע נחרת בזכרונו של אלמוג וכיוונו לדרך פעילות בהעפלה.
בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח והשתתף בקורס מפקדי סירות שנערך בקיסריה באפריל 1943 בפיקודו של יעקב סלומון.
בינואר 1945 השתתף אלמוג בקורס חובלים הראשון של הפלי"ם שהתקיים ליד בית הספר הימי בחיפה בהנהלת דב מגן ושמואל טנקוס. בסיום הקורס הצטרף כאיש צוות והפליג מספר חודשים באנייה "עמוס" של חברה לשירות ימי עתיד. באותה שנה נעשה מדריך בקורס מפקדי סירות בקיסריה. החל בפעילות ההעפלה, בכך שהשתתף בהורדת מעפילים מהספינות לחוף.
ב-22 בנובמבר 1945 השתתף אלמוג כמפקד סירת מפרש בהורדת מעפילי ברל כצנלסון (אוניית מעפילים) לחוף שפיים. הסירות שסיימו את עבודת הפריקה והיו בדרך לבסיסן בקיסריה נתפשו על ידי הבריטים. אלמוג וחבריו נשלחו למחנה המעצר בלטרון.
בחורף שנת 1946 יצא אלמוג בתעודות שאולות לאירפה והגיע למחנה "סן ז'רום" במרסיי שהיה אז בסיס לפעילות המוסד לעלייה ב' בצרפת. אלמוג הופעל בעבודת הכנת אוניות להעפלה בקבוצה בפיקודו של גדעון שוחט.
בנוסף לעבודת ההכנה נעשה אלמוג מנהל מחנה נוער ניצולי שואה באזור מרסיי ומחנה "דפנה" שבו היו כ-300 ניצולי שואה ומשפחות שחזרו מרוסיה לפולין שהמתינו לעלייתם לארץ ישראל. ניהול מחנות העלייה היווה לאלמוג הכנה טובה לקראת פיקוד על אוניות מעפילים.
מדינת היהודים (אוניית מעפילים)
ב-22 במאי 1947 הודיע שמריה צמרת – הממונה על פעילות המוסד לעלייה ב' בצרפת – לאלמוג שהוא מתמנה לפיקוד על האונייה בכינוי "צפונית" שוברת קרח לשעבר NORTHLAND שמגיעה מארצות הברית לפורט דה בוק. המשימה הייתה לצאת יחד עם האנייה "המלאך" בפיקוד מרדכי לימון לבאיון בחוף האטלנטי של צרפת, ושם להכין את האנייות להעפלה. ב-2 ביוני 1947 יצאו אלמוג ואנשיו עם ה"צפונית" והגיעו לבאיון ב-12 ביוני 1947. האונייות הוכנו הוכנה וב-28 באוגוסט נשלחו לנמל הבולגרי בורגס בים השחור לאסוף מעפילים.
ב-3 בספטמבר 1947 עברה "צפונית" את מיצר גיברלטר ומייד נדבקה אליה משחתת בריטית שליוותה אותה עד מיצר הדרדנלים במעבר הדרומי לים השחור ושם עזבה.
לאחר חציית המיצרים נכנסה ה"צפונית" לים השחור וב-14 בספטמבר נכנסה לנמל בורגס בעזרת נתב שהכיר את שדות המוקשים בכניסה. {{ש}]
ב-22 בספטמבר לאחר חשיכה הגיעה רכבת המעפילים תחת משמר רומני ובולגרי והמעפילים -כ-2,500 מתוכם 150 תינוקות- עלו ל"צפונית" האנייה יצאה מהנמל והמתינה בעגינה ל"המלאך". תוך כדי העגינה הגיעו עוד בני נוער ולאחר קליטתם היו באונייה 2,664 מעפילים.
האוניות הפליגו יחדיו עברו את המיצרים התורכיים ומדרום להם המתינו שתי משחתות בריטיות. התארגנות המעפילים באונייה הייתה טובה למרות הצפיפות הרבה. בשלב זה התקבלה הוראה ללשמות חדשים לאוניות. "המלאך" בפיקוד מרדכי לימון נעשתה גאולה ו"צפונית" בפיקודו של אלמוג נעשתה מדינת היהודים.
ב-2 באוקטובר 1947 לקראת חופי ארץ ישראל התפצלו האוניות גאולה פנתה לחיפה ומדינת היהודים לכיוון תל אביב. שתי משחתות נצמדו לאונייה כשוברת קרח הייתה חזקה במיוחד ובתמרון הצליח אלמוג לגרום נזק לאחת המשחתות. אך המשחתת הבריטית השנייה הורידה צוות השתלטות שהשתלט על חדר ההמכונות. הבריטים קשרו את האונייה למשחתת וגררו אותה לכיוון חיפה. שתי אוניות המעפילים נקשרו ל"רציף הדמעות" ולאחר שלושה ימים גורשו לקפריסין.
אלמוג ואנשי הפלי"ם נחבאו בסליק שהוכן לכך בתחתית האונייה. ולאחר שהבריטים עזבו את האנייה בצי הצללים חמקו החוצה בסיוע מחלקת הנמל של הפלי"ם.
נחשון (אוניית מעפילים)
באמצע ינואר 1948 הטיל שאול אביגור על אלמוג לפקד על הספינה TADORNE שנרכשה בלה רושל בצפון מערב צרפת להכשירה להפלגה ולהשיטה לים התיכון באיזור מיצר בוניפציו בין קורסיקה לסרדיניה בכוננות לקליטת מעפילים.
עם השלמת הכנות הדרגשים והצטיידות במים ודלק. שטו עם האניה לחוף בנדול בדרום צרפת, ויצאו עם 560 מעפילים לארץ ישראל. אך בגלל תקלה חמורה בדוד הקיטור הועברו המעפילים לאונייה אחרת ונכנסו לנמל בסטיה בקורסיקה לתיקון.
ב-13 באפריל 1948 נכנסה האנייה בשנית למפרץ בחוף בנדול, והעלתה 550 מעפילים. כאן הוסב שם האנייה ל"נחשון הקסטל" על שם מבצע נחשון להסרת המצור על ירושלים.
ב-26 באפריל 1948 נתפסה האונייה על ידי משחתת בריטית בקרבת חופי ארץ ישראל האנייה נגררה לחיפה והמעפילים גורשו לקפריסין. הייתה זאת האנייה האחרונה שהמעפילים בה גורשו לקפריסין. אלמוג ואנשי הפלי"ם ירדו בסליק שהוכן לשם כך ולאחר רדת הבריטים חולצו על ידי יחידת הנמל.
בחיל הים
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות
ב 27 באפריל 1948 לאחר שחולץ מהסליק בנחשון (אוניית מעפילים), התבשר אלמוג, כי יחד עם מרבית אנשי הפלי"ם, גויס לשירות הימי שהפך לחיל הים. משימתו הראשונה הייתה להכין את מדינת היהודים כאוניית מלחמה.
ב-21 במאי 1948 בערב הפליגה האונייה בדגל תורכי מנמל חיפה שהיה עדיין בשליטה בריטית לתל אביב. לאחר היציאה בפיקודו של אלמוג, הוסב שמה לאח"י אילת (א-16) הייתה זאת אוניית המלחמה הראשונה של חיל הים הישראלי. משימות האנייה היו הגנה נגד מטוסים באזור תל אביב ואבטחת אוניות עולים ורכש שהגיעו לנמל תל אביב. שתי אוניות מעפילים נוספות נמצאו בהכנה אח"י וג'ווד הצטרפה ב-9 ביוני ואח"י הגנה הצטרפה ב-18 ביולי 1948.
ב-29 במאי 1948 מלווה אח"י אילת (א-16) את אוניית מעפילים האחרונה 'קרב עמק איילון'[1] ומאבטחת את הורדת מעפיליה בקיסריה.
בספטמבר 1948 הגיעו מאיטליה סירות נפץ ואח"י מעוז (ק-24) בפיקודו של מילה ברנר הוכנה כבסיס ימי לסירות אלה. אלמוג נעשה סגן מפקד באנייה זו.
ב-22 באוקטובר 1948 השתתף אלמוג עם אח"י מעוז (ק-24) בטיבוע אל-אמיר פארוק. הקרב המוצלח ביותר של חיל הים במלחמת העצמאות. אלמוג פיקח על הורדת סירות הנפץ לפעולה ואיסופם לאונית האם אחריה.
תפקידים נוספים
אלמוג מילא תפקידים רבים בים ובמפקדת חיל הים. ביניהם: מפקד בסיס חיל הים באילת ("בסיס המפרץ") בין השנים 1952-1955. אחריות הבסיס כללה את חופי מפרץ אילת מהגבול המצרי ועד לגבול הירדני, כולל חוף ים המלח מסדום ועד לעין גדי. ב1962, בנוסף לתפקידו הקיים מונה להיות הבקר-החיילי לציוד (על פי פקודת מטכ"ל), תפקיד שאחריותו פיקוח והחלטה על ציוד חילי שיוצא למכירה או יושאר לשימור על בסיס חשיבות למען ההיסטוריה.
תפקידו האחרון בחיל היה ראש ענף הפרט במחלקת כוח האדם בדרגת סא"ל. עד אוגוסט 1968 שפרש מהשירות הצבאי לגמלאות.
-
מפקד חיל הים שלמה אראל מעניק פרס לעובד מספנת חיל הים. עומד לידו סא"ל יוסף אלמוג ראש ענף מחכ"א 2 מארגן הטקס יושב אל"מ יעקב שפי (קצין), ראש מספן הציוד, 1966.
מוזיאון ההעפלה וחיל הים
בשנת שירות האחרונה הושאל אלמוג למשרד הביטחון ביזמתו להקים את מוזיאון ההעפלה וחיל הים למרגלות הכרמל בחיפה.
לאחר פרישתו מצה"ל המשיך אלמוג לנהל את המוזיאון, כעובד משרד הביטחון, עד פרישתו לגמלאות בשנת 1995.
קורסים והשתלמויות
- קורס מפקדי סירות מס 2 של הפלי"ם בקיסריה אפריל 1943.
- קורס חובלים א' של הפלי"ם, שהתקיים בבית הספר הימי בחיפה 1945.
משפחה
בשנת 1955 נישא אלמוג לחיה אלוני.
חיה אלוני (פון כץ) נולדה ב- 1929 בליטא להניה ומאיר פון-כץ. המשפחה עלתה לארץ ישראל ב- 1933 והתיישבה בתל אביב. בארץ נולדה בת שניה ושמה דרורה. אלוני היתה חברה בתנועת הנוער העובד ויצאה להכשרה בקיבוץ עין חרוד. ההכשרה גויסה לפלמ"ח ב- 1945 וצורפה לפלוגה א' בגדוד הראשון. בהמשך עברה אלוני עם ההכשרה לקיבוץ משמר הים, ועסקה בעבודה, אימונים ובהגנה על היישובים הסמוכים. לאחר מלחמת העצמאות עלתה אלוני עם ההכשרה להתיישבות בקיבוץ צובה. אחרי שחרורה מצה"ל עבדה במשרד הביטחון במחלקה להנצחת החייל, והמשיכה לעבוד לאחר הנישואין בועד עובדי משרד הביטחון. ב-1970 פתחה את "גן חיה" בבית המשפחה, גנון פרטי לכ- 10 ילדים בגיל הרך (גילאי שנתיים שלוש). "גן חיה", שפעל במשך כ-20 שנה היה מבוקש ביותר בשכונה וההורים היו רושמים את ילדיהם אליו עם היציאה מחדר הלידה. חיה ניהלה את הגן עד שיצאה לגמלאות בגיל 60. חיה אלמוג נפטרה בשנת 2017 ממחלת האלצהיימר.
לאחר נישואיהם עבר הזוג לחיפה ונולדו להם שלושה ילדים – הדר, שי ורקפת. כיום, ד"ר הדר אלמוג נשוי לפרופ' שולמית אלמוג ולהם שני ילדים – גיא ותומר. גיא אלמוג נשוי לויקי אלמוג-אייזנברג ולשניים שני ילדים. שי אלמוג נשוי לעמליה אלמוג ולהם שתי בנות – מיה ועדי. רקפת פרידמן-אלמוג נשואה לרונן פרידמן ולשניים שלושה ילדים – ניל, אופק ורומי.
דורות המשך בחיל הים – שי אלמוג, הבן השני, התגייס לחיל הים (דור שני) וסיים את קורס חובלים מחזור מ"ו במגמת מכונה, שירת כסגן קצין מכונה (סגן צ'יף) על אח"י ניצחון ולאחר מכן בתפקידי חוף ביניהם מפקד מרכז טכנולוגיסטי (מט"ל) בשייטת 13. מבין הנכדים והנכדות – שלושה שירתו בחיל הים (דור שלישי): מיה אלמוג – כמדריכת לחימה ימית ומפקדת בבה"ד חיל הים, עדי אלמוג – כבקרית שליטה ימית ומפקדת בבה"ד חיל הים, תומר אלמוג – כטכנאי מכ"ם בספינות הטילים.
פרסומים וקריאה נוספת
- ערך מורחב – מוזיאון ההעפלה וחיל הים
- ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות
- ערך מורחב – שייטת המשחתות
- מאיר שפיר מוזיאון ההעפלה וחיל הים – טקס הפתיחה וביקור במוזיאון ההעפלה וחיל הים, מערכות יםנובמבר 1969, עמ' 31-28.
- יוסף אלמוג ושמואל ינאי, השערים פתוחים אסופת זכרונות העפלה 1945-1948 2001, עמ' 76-72.
- שמשון בובר, הימיה אסופת סיפורי הפלוגות הימיות הוצאת 'הפועל', 2004, עמ' 31-30, 230.
קישורים חיצוניים
- אלמוג יוסף (לבית פנצ'ק) "יוסקה" באתר הפלי"ם וההפלה.
- מתן מלמד, מזיכרון לעצמאות סיפורו של סא"ל במיל יוסף אלמוג, באתר זרוע הים, 14 באפריל 2013.
ביאורים
הערות שוליים
- ^ אוניית המעפילים קרב עמק איילון באתר הפלי"ם.
25333064יוסף אלמוג