יוסי כץ (גאוגרף היסטורי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסי כץ
ענף מדעי גאוגרפיה, היסטוריה
מקום מגורים ישראל
מקום לימודים האוניברסיטת העברית
מנחה לדוקטורט יהושע בן אריה, שלום רייכמן
תרומות עיקריות
מחקרים בהיסטוריה התיישבותית בארץ ישראל,קק"ל, חשיפת רכוש ניצולי שואה בישראל, קומונות הוטריות בצפון אמריקה, התיישבות אירופאית בקנדה

יוסי כץ (נולד ב-2 ביוני 1953) הוא היסטוריון וגאוגרף ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום חקר הגאוגרפיה, חקר הארכאולוגיה וחקר ידע ארץ ישראל, פרופסור מן המניין במחלקה לגאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן. מכהן גם כראש הקתדרה ללימודי תולדות הקרן הקיימת לישראל ומפעליה באוניברסיטה זו. תחומי מחקריו הם בגאוגרפיה היסטורית, גאוגרפיה והיסטוריה משפטית, גאוגרפיה והיסטוריה התיישבותית, גאוגרפיה תרבותית וגאוגרפיה מדינית ועיצוב גבולות.

ביוגרפיה

יוסי כץ נולד וגדל בירושלים. אביו, אברהם יצחק דוד, חניך תנועת הנוער הציוני בברודי, עלה ארצה לבדו בשנת 1933 ונמנה עם מייסדי הקואופרטיב לנגרות "עציון" בירושלים. אמו, חנה בלה, ילידת ירושלים, דור שישי לעליית תלמידי הגאון מווילנה, ניהלה את ארכיון מינהל מקרקעי ישראל ועסקה בפעילות ציבורית והתנדבותית ענפה בגינן זכתה בעיטור יקירת העיר ירושלים. כץ התחנך על ברכי הציונות הדתית המתונה. עם סיום לימודיו בישיבת 'נתיב מאיר' למד מספר חודשים בישיבת 'מרכז הרב.' בצבא שרת כחובש קרבי בסיני. בתום שירותו הצבאי כץ החל בלימודיו האקדמיים ועבד לפרנסתו כחובש בבית חולים שערי צדק שם פגש את מי שלימים תהיה אשתו, רותי.

את תוארו הראשון בגאוגרפיה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים סיים בשנת 1977. במהלך לימודיו התמקד כץ בגאוגרפיה ההיסטורית של היישוב ואף פרסם את עבודתו האקדמית הראשונה על המושבה כנרת. במקביל, מונה ליועץ מדעי לקראת הקמתו של מוזיאון עמדת בית תורג'מן.[1] כץ המשיך את לימודיו לתואר שני בגאוגרפיה היסטורית במהלכם שימש כעוזר הוראה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, במחלקה לגאוגרפיה ובמחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר־אילן. עבודת הגמר לתואר השני נעשתה בהדרכתו של פרופ' יהושע בן אריה והיא עסקה ב"מפעל האחוזות בארץ ישראל בשנים 1917-1908". את התואר סיים בהצטיינות בשנת 1979. עבודת הדוקטור בנושא, "פעילותן ההתיישבותית של החברות והאגודות הפרטיות בארץ ישראל בשנים 1914-1900" נערכה בהדרכת בן אריה ופרופ' שלום רייכמן ואושרה בשנת 1984. בשנה זו נמנו הוא ומשפחתו עם מייסדי היישוב אפרת בגוש עציון. בשנים 1982–1983 שימש כיועץ מדעי להקמת מוזיאון העיר ירושלים ולהקמת מוזיאון הרכבל. בשנת 1987 מונה לחבר במועצה המקומית אפרת ומחזיק תיק החינוך שלה. בשנה זו מונה גם למרצה בכיר.

בשנים 1988–1989 שהה כץ בשנת שבתון באוניברסיטת יורק (קנדה). הוא הוזמן להרצות במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת מניטובה, שם החל עיסוקו במחקר על התיישבותם של ההוטרים בערבות קנדה. בשנת 1989 מששב לארץ עם משפחתו, החל שיתוף פעולה ארוך שנים עם קק"ל ביוזמה להקמת חוג עמיתי המחקר של קק"ל באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1991, מונה לראש המחלקה לגאוגרפיה כפרופסור חבר. בשנת 1994 נפצע בראשו באירוע טרור סמוך לאפרת. בשנת 1996 מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 2000–2003 שימש כראש האקדמי של מכללת צפת. בשנת 2002 הוקמה הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן וכץ נתמנה לעמוד בראשה. בתפקיד זה הוא נושא עד היום. החל משנות ה-2000 הוא משמש כהיסטוריון של קרן קיימת לישראל ושל מינהל מקרקעי ישראל (לימים רשות מקרקעי ישראל). לצד מחקריו האקדמיים, כץ עוסק בין היתר בכתיבת חוות דעת מקצועיות והופעות בבתי משפט.

בשנת 2008 כץ ומשפחתו עברו לגור בכפר תבור.[2] בין השנים 2013–2017 הוא שימש כיושב ראש ההוצאה לאור של הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן[3] והמשיך במחקריו החלוציים בתולדות היישוב ובחברויות בעשרות ועדות אקדמיות מקצועיות ציבוריות והתנדבותיות, בגין פעילותו הענפה ומחקריו החלוציים זכה בשנת 2016 בפרס ישראל בתחום חקר הגאוגרפיה, ידע ארץ ישראל והארכאולוגיה.[4]

יוסי כץ נשוי לרותי, נינתו של האדמו"ר נחום מרדכי פרידמן מצ'ורטקוב. לשניים שישה ילדים ו-27 נכדים. הם מתגוררים כיום בשכונת רחביה בירושלים.

מחקריו

תחומי התמחותו של כץ הם תהליכי ההתיישבות היהודית בעיר ובכפר בארץ ישראל בעת החדשה, היסטוריה בת זמננו של ארץ ישראל ומדינת ישראל מההיבטים היישוביים, הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים, הציונות ובניין ארץ ישראל, תולדות הקרן הקיימת לישראל ומפעליה, רכישת קרקעות והיסטוריה של בעלויות על מקרקעין, היסטוריה של חוקי המקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל, החכירה לדורותיה, קיבוצים וקהילות שיתופיות במגזר הכפרי והעירוני בישראל ומחוץ לה, תהליכים תרבותיים בעיצוב המרחב, בתי קברות צבאיים, יהדות וגאוגרפיה, רכוש קורבנות השואה בישראל ובעולם, הקמתם של הכלים המוסדיים לשמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת ההיסטורית בישראל, קבוצות אתניות במרכז ובמערב קנדה, קהילות יהודיות בקנדה וכן הקהילה ההוטרית בצפון אמריקה. כץ פרסם שלושים ספרים ולמעלה מ־ 160 מאמרים.

רכוש נספי שואה המצוי בישראל

בשנת 2000 פרסם כץ מחקר פורץ דרך בו חשף פרשה עלומה בתולדות היישוב ובתולדות מדינת ישראל בעל השלכות אקטואליות לעשיית צדק עם קרבנות השואה. בהתבסס על חומר ארכיוני שנאסף בישראל ומחוץ לה חשף כץ בספרו "רכוש שנשכח: לגורל רכושם של קרבנות השואה המצוי בישראל" שיצא לאור בהוצאת יד ושם כי בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ביצעו יהודים רבים מאירופה השקעות כלכליות בארץ ישראל. ההשקעות כללו רכישת בתים, קרקעות עירוניות וחקלאיות וכן השקעות פיננסיות ובנקאיות. לימים התברר כי רבים מן המשקיעים נספו בשואה. רבות מן ההשקעות נתפסו בידי "הממונה על רכוש האויב", חלק נתפסו בידי האפוטרופוס הכללי, חלק נותר ככל הנראה בבנקים, חלק נשאר בידי החברות למכירת קרקעות ואת מקצת קרקעות הנעדרים פעלה הקרן הקיימת להעביר לידיה ולידי חברת הבת שלה הימנותא ועל ידי כך לשמרן בידיים יהודיות. מחקר זה זכה להד ציבורי רב ובעקבותיו להקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית בראשותה של חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל. עורך הדין צבי ברק ופרופסור כץ מונו כיועצי הוועדה. בעקבות מסקנות ועדת החקירה נחקק ב-2005 חוק הנכסים המורה על הקמת החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה.[5]

בחזית הקרקע: קרן קיימת לישראל בטרם מדינה

מחקר זה בוחן ומסכם את מדיניותה ואת עשייתה של קק"ל בתפקיד העיקרי שנועד לה – רכישת קרקעות ארץ ישראל והעברתן לבעלות הלאום היהודי – בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. מקום מרכזי בחיבור זה תופסות השנים 1936–1948 בהן ביצעה קק"ל יותר מ-60% מכלל רכישותיה מאז הקמתה בשנת 1901 ועד להקמת המדינה.

כץ מראה כי בתקופת תנופת עשייה זו, בצל אירועי הזמן – המאורעות, הספר הלבן, חוק הקרקעות ועוד, בעוד גורמים אחרים שעסקו ברכישת קרקעות צמצמו עד למאוד את רכישותיהם, הפכה קק"ל לגורם היהודי המוביל והכמעט בלעדי ברכישת קרקעות במגזר היהודי. לרכישות אלו הייתה חשיבות עליונה לקידום האינטרסים המדיניים של התנועה הציונית בארץ ישראל.

והארץ לא תימכר לצמיתות

ספרו זה של כץ ראה אור בהוצאת מאגנס בשנת 2002. המחקר בוחן את עיגון עקרון בעלות הלאום על רובן של קרקעות מדינת ישראל בתקנותיה של קק"ל בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת, ולפיהן נאסר עליה למכור קרקעותיה אלא להחכירן בלבד, ומראה כיצד אומץ עיקרון זה (שמקורו במצווה והארץ לא תימכר לצמיתות) בהליך החקיקה ובחוקי מדינת ישראל. החיבור מתבסס בעיקר על ניתוח דיוני הממשלה, דיוני מליאת הכנסת ודיוני ועדות הכנסת בעניין 'חוק רשות פיתוח', 'חוק נכסי המדינה', חוק יסוד: 'מקרקעי ישראל' ו'חוק מקרקעי ישראל'.

בשנת 2009, לאור כוונת הממשלה לקיים רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ובכללן העברת קרקעות המדינה ממתכונת של החכרה למכירה קבועה, נוצרה חזית שהצליחה לאחד את כל קצוות המפה הפוליטית[6] בהתנגדות להפרטה בין היתר, בשל הניסיון להעביר את הרפורמה דרך חוק ההסדרים. כץ, שהיה ממובילי המאבק ברפורמה,[7] טען כי היא חותרת תחת חלק ניכר ממהותה היהודית של מדינת ישראל והציע, כפשרה, הרחבה אמנם של מכירת קרקעות עירוניות, אך תוך שינוי חוקתי שיאסור מכירת קרקע לזרים.

היזמה הפרטית בבניין ארץ-ישראל בתקופת העלייה השנייה

מחקרו של כץ בנושא זה חשף לראשונה את חלקה, דרך פעולתה ותרומתה של היוזמה הפרטית הציונית בעשייה היישובית בכפר ובעיר בארץ ישראל, בתקופת העלייה השנייה. יוזמה זו, שאורגנה בידי אנשים פרטיים במסגרת חברות ואגודות פרטיות, כאגודת נטעים וחברות האחוזה פיתחה קרקעות והקימה יישובים חקלאיים חדשים. בתחום העירוני היא התבטאה בייסוד שכונות חדשות ליד הערים הוותיקות. את שיא פעולתה של היוזמה הפרטית ניתן לראות בייסודה של תל אביב. כץ דן במחקרו באידאולוגית העבודה העברית לעומת זו שדגלה בעבודה מעורבת, הרקע לעידוד ההון הפרטי להשקעות בארץ, יחסי וקשרי היזמה הפרטית עם הגופים הפילנתרופיים והציבוריים-ציוניים, וכמו כן, מנתח לעומק את המוטיבציות והאידאולוגיה של היזמה הפרטית והנוף היישובי אותו יצרה.

מושבות ההוטרים בצפון אמריקה וקנדה

בספר "באמונתם יחיו" שנכתב במשותף עם ג'והן לאר, נחשפו לראשונה קומונות דתיות פרוטסטנטיות לא מוכרות במושבות בעיקר בצפון אמריקה וקנדה ובהן קווי דמיון לקיבוצים בישראל ולקהילות החרדיות הסגורות. ההוטרים, המהווים כיום את הקהילה השיתופית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לישראל, הקפידו על ריחוק מהעולם שבחוץ. הם עוררו לאורך השנים את סקרנותם של אנתרופולוגים וחוקרים רבים שניסו לחקור את החיים במושבותיהם ללא הצלחה. כץ ולאר הצליחו לרכוש את אמונם ובספר נגלים פרטים על אורח חייה הייחודי של הקהילה, הדילמות המעסיקות אותה, ומלחמתה מול אתגרי המודרנה. כמו כן, נחשפו בפני החוקרים, ככל הידוע בפעם הראשונה, ספרים היסטוריים הכוללים תקנות והוראות לקהילה. כץ הרחיב את המחקר בקהילה הייחודית בספר נוסף אותו כתב עם רעייתו רותי. הספר "בדרכן ילכו" יוחד לחשיפת עולמן המרתק של נשות הקומונות ההוטריות לרבות מעמדן ביחס לגברי הקהילה וזכויותיהן. כמו כן, עסקו אחדים ממאמריו בהתיישבויות חלוציות בקנדה – יהודיות, מורמוניות וכיוצא באלה.

פרסים

  • 2002 – פרס קרן קיימת לישראל ע"ש שמעון בן שמש כאות הוקרה על עבודתו בחקר הקרן[8]
  • 2012 – פרס הציונות הדתית
  • 2016 – פרס ישראל לחקר הגאוגרפיה, הארכאולוגיה וארץ ישראל

ספריו

  • עיר נולדת, סיפורן של תל אביב וארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה על פי מכתביו של דוד סמילנסקי, הוצאת משרד הביטחון, ירושלים תשמ"א.
  • אהל משה – מאה שנה לשכונה ולבית הכנסת שלה, תרמ"ב–תשמ"ב, הוצאת המרכז לאמנות יהודית, ירושלים תשמ"ד.
  • גאולה תתנו לארץ – חברת גאולה לרכישת קרקעות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ז.
  • היזמה הפרטית בבניין ארץ-ישראל בתקופת העלייה השנייה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשמ"ט.
  • ההתיישבות היהודית בהרי חברון ובגוש עציון, 1947-1940, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשנ"ב.
  • תורה ועבודה בבניין הארץ: הקיבוץ הדתי בתקופת המנדט, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשנ"ו.
  • רכוש שנשכח: לגורל רכושם של קרבנות השואה המצוי בישראל, הוצאת יד-ושם, ירושלים תש"ס.
  • מדינה בדרך: התוכניות הציוניות לחלוקת ארץ-ישראל ולהקמת מדינה יהודית, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ס.
  • בחזית הקרקע: קרן קיימת לישראל בטרם מדינה, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ב.
  • והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת הקרן הקיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת הקתדרה לחקר תולדות הקרן הקיימת לישראל ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן והמכון לחקר תולדות הקק"ל, רמת גן וירושלים, תשס"ב.
  • ירושלים – משכונות לעיר חצויה, הוצאת מרכז רנרט לחקר ירושלים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 2003.
  • לעצור את הדחפור: הקמתם של הכלים המוסדיים לשמירת ערכי הטבע, הנוף והמורשת ההיסטורית של מדינת ישראל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 2004.
  • באמונתם יחיו: המושבות ההוטריות בצפון אמריקה 1874–2005, הוצאת יד טבנקין, 2007.
  • לב ואבן: סיפורה של המצבה בבתי הקברות הצבאים בישראל, 1948–2006, משרד הביטחון – ההוצאה לאור,2007.
  • על חשבון הקרבנות: עיונים חדשים בהסכם השילומים, הפיצויים האישיים והשבת הרכוש בישראל של קורבנות השואה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2009.
  • מחזון לחוזה: תולדותיו ומורשתו של חוזה החכירה של הקרן הקיימת לישראל עם ההתיישבות העובדת, 1901-1960, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, 2012.
  • בדרכן ילכו: מסע אל הנשים בקומונות ההוטריות בימינו — עיון ותיעוד, הוצאת יד טבנקין, 2015 (עם רותי כץ).
  • אל האדמה: הכמיהה הציונית לרכישת קרקעות והתיישבות בארץ ישראל, הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן, 2019.
  • פרקי חיים: סביבה, משפחה, חברים, אקדמיה, הוצאת המחבר, ירושלים, 2021.
  • תבואות הארץ / הרב יהוסף שווארץ ; עריכת המהדורה וכתיבת פתח דבר, מבוא, סוף דבר ונספח א: פרופ' יוסי כץ. ירושלים, תשפ"ב.
  • התרומה שלא סופרה: שלמה זלמן שוקן ופועלו בקרן קיימת לישראל, 1922–1947, הקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר־אילן, 2023.
  • The business of Settlement, Jerusalem and Ramat Gan: Magnes Press and Bar-Ilan University Press, 1994.
  • Partner to Partition: The Jewish Agency's Partition Plan in the Mandate Era, London: Frank Cass, 1998.
  • Between Jerusalem and Hebron: Jewish Settlement in the Pre-State Period, Ramat Gan: Bar-Ilan University Press, 1998.
  • The Last Best West: Essays on the Historical Geography of the Canadian Prairie, Jerusalem: Magnes Press, The Hebrew University, 1999 (in conjunction with J.C. Lehr).
  • The Religious Kibbutz Movement in the Land of Israel, Jerusalem and Ramat Gan: Magnes Press and Bar-IlanUniversity Press, 1999.
  • The Battle for the Land: The History of the Jewish National Fund Before The Establishment of the State of Israel, Jerusalem: Magnes Press, 2005.
  • Inside The Ark: The Hutterites in Canada and the United States, Regina, University of Regina – CPRC Press, 2012 (second edition 2014) (in conjunction with J.C Lehr).
  • The Tombstone in Israel’s Military Cemetery since 1948: Israel’s Transition from Collectivism to Individualism, Berlin, Jerusalem and Boston: Walter de Gruyter & Magnes, 2014.
  • The Land Shall Not Be Sold in Perpetuity: The Jewish National Fund and the History of State Ownership of Land in Israel, Boston and Jerusalem: Walter de Gruyter & Magnes, 2016.
  • Judaism and Human Geography, Academic Studies Press, 2021

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38505800יוסי כץ (גאוגרף היסטורי)