יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום הזיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה (נקרא גם יום נספי סודאן) מצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר) לזכר כארבעת אלפים מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע ובהמתנה לעלייה במחנות הפליטים בסודאן בזמן מבצע אחים[1][2][3][4].

נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין בטקס האזכרה הממלכתי ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל בהר הרצל, מאי 2018
ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא דברים בטקס הזיכרון בירושלים לצד כהני ביתא ישראל, 1998.

המסע והחיים במחנות הפליטים

ערך מורחב – עליית ביתא ישראל

בשלהי שנות השבעים החל גל עלייה מאתיופיה, כאשר יהודים מקהילת אתיופיה יצאו לדרך העלייה לישראל. עלייה זו נסתייעה בהמשך באנשי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וחיילי צה"ל. אלפי יהודים יצאו ברגל מכפריהם באתיופיה, תוך שהם מתחזים לפליטים, מערבה אל מחנות פליטים בסודאן. משם הוסעו הפליטים לח'רטום בירת סודאן, הוטסו למדינה אירופאית ומשם לישראל. פליטים אחרים הובאו לחוף הסודאני של הים האדום ונאספו משם על ידי כלי שיט של חיל הים, או הוטסו על ידי מטוסי חיל האוויר ממנחתים שהוכשרו במדבר הסודאני.

בשנים 1984 ו-1985, התרחש מבצע משה כחלק מהסכם בין מדינת ישראל לבין סודאן, איפשרה סודאן מעבר יהודים דרכה לכיוון שדה תעופה ממנו הוטסו לבריסל ואז לישראל. לאחר שעלו בדרך זו כ-8,000 נפש, הודלף לעיתונות על קיום המבצע וכתוצאה מכך ביטלו הסודאנים את הסכמתם לנחיתת מטוסים בתחומם. בנוסף למאות רבות ששהו בסודאן בהמתנה לתורם, אלפי יהודים שלא ידעו על הביטול היו כבר בדרכם מאתיופיה לכיוון סודאן. מאחר שהיהודים לא הכירו את הדרך, הם רכשו את שירותיהם של מורי דרך שלפעמים נטשו אותם בדרך אחרי שנטלו את כספם, לפעמים תוך כדי שיתוף פעולה עם שודדים ששדדו את רכושם של הפליטים והרגו בהם. בסיוע מורה הדרך הם נאלצו ללכת ברגל, במסלול הררי ובמסלול מדברי קשה ורבים מתו בדרך מתשישות, מרעב, וממחלות וכן היו שנרצחו על ידי שודדים או חיילים סודאניים. היהודים שמתו בדרך לא זכו לקבורה מחשש לחייהם של מי שניצל[5].

בסודאן, במחנות אליהם הגיעו, לא היה מספיק מזון, לא תמיד היו מים ראויים לשתייה, לא היה טיפול רפואי נאות והפליטים היו חשופים להתעללות החיילים והשומרים הסודאניים. רבים מתו במחנות ממחלות ומגיפות, מצמא ורעב ואף התאבדו - חלקם נשים שעונו ולא יכלו לשאת את הבושה. כמו כן, במחנות לא נערכה קבורה על פי המסורת היהודית. חלק מאלו שהצליחו להגיע לסודאן, גורשו חזרה לאתיופיה ונאלצו לעשות את כל המסע המפרך חזרה לביתם.

באתיופיה ובסודאן נותרו עוד כ-15,000 יהודים, ובמשפחות רבות נותרו חלק מההורים או הילדים באתיופיה וחלק בישראל[6].

בהמשך אותה שנה הועלו מהמחנות בסודאן לארץ כאלף יהודים במבצע שבא, ביוזמת ג'ורג' בוש האב, שהיה אז סגן נשיא ארצות הברית. מבצע שבא נוהל על ידי אנשי CIA והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

תחילת "מבצע משה" הייתה בחשאיות מוחלטת. אך במשך הזמן הסתננו לתקשורת בארצות הברית ואחר כך בארץ ידיעות על המבצע, כתוצאה מהרצאות ומראיונות של ראשי הסוכנות, עד שביום 3 ינואר 1985 נערכה מסיבת עיתונאים, בהשתתפות נציגים של ממשלת ישראל והסוכנות, בה נחשפו עיקרי "מבצע משה" לכול. כתוצאה מכך הפסיקה ממשלת סודאן את המבצע, וכך נשארו מאות פליטים מבני העדה במחנות בסודאן, אך בסופו של דבר, בסוף מרץ 1985, הושלם המבצע, בפעולת הטסה נוספת (הקרויה "מבצע שבא" או "מבצע יהושע") שבוצעה בחסות השירותים החשאיים של ארצות הברית (C.I.A.). ערב תחילתו של "מבצע משה" כבר ישבו בישראל כ-7,000 בני העדה. מבצעי עלייה אלו העלו את המספר ל-16,000 נפש.

— מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, תשמ"ט 1988 עמ' 22-23

סך הכול עלו בעשור 1989–1980 16,965 מיהודי ביתא ישראל מתוך 153,833 עולים שעלו באותה תקופה[7].

המאבק להכרה ביום הזיכרון

קביעת תאריך רשמי ליום הזיכרון ליהודים שנספו בדרכם לישראל והקמת אתר ההנצחה בהר הרצל היה תהליך ממושך שהובילו עמותות ונציגי הקהילה[8]. התאריך נבחר, יום ירושלים, מסמל את החיבור העמוק בין יהודי אתיופיה לירושלים והכמיהה לזכות ולהגיע אליה[9][10]. אולם, בחירת תאריך זה, מייצרת, לטענת פעילים יוצאי אתיופיה, את ההפרדה בין החגיגות של הרוב היהודי לבין יום הזיכרון של יהודים יוצאי אתיופיה[11].

אתר ההנצחה תוכנן בתחילה בסמוך לקיבוץ רמת רחל, מקום כינוס של יהודי אתיופיה בכל שנה ביום ירושלים. הקרן הקיימת לישראל הייתה אמורה להכשיר שטח להקמת אנדרטה ופיתוח המקום ומשרד הקליטה היה אמור לממן את הפרויקט. אולם, הקמת אתר הזיכרון לא התקדמה והמקום בו התקיימו טקסי הזיכרון לא היו התנאים לניהול אירועי זיכרון[12]. כן, קיבוץ רמת רחל התנגד לבניית אנדרטה קבועה בשטחו וטען שסיכום היה שהאנדרטה בקיבוץ תשתמש את הקהילה עד אשר שיבנה אתר זיכרון קבוע[13]. בנובמבר 2003, קבלה ועדת השרים לענייני עליה וקליטה את המלצת שרת הקליטה, ציפי לבני, להקים אתר הנצחה בהר הרצל לזכר הנספים. האתר נחנך בשנת 2007[8].

העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסודאן בדרך לציון, פנתה לבג"ץ בשנת 2013 ודרשה להכיר במשפחות הנספים כאסירי ציון או הרוגי מלכות או כמי אשר נפלו בדרכם לארץ ישראל; לתמוך במשפחות הנספים בסיוע כלכלי, רפואי וסיוע אחר וכן להורות לממשלה על אכיפת ההחלטה שקבלה בנושא הנצחת הנספים. בג"ץ דחה את העתירה[14].

הנצחה

ערך מורחב – אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

בשנת 2007 נחנך בהר הרצל אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, בשיתוף פעולה בין ההסתדרות הציונית העולמית, המשרד לקליטת עליה ומשרד הביטחון. על האנדרטה במקום חקוקים שמותיהם של 1,388 נספים ששמותיהם אומתו[15][16][17] מאז הטקס נערך במקום, בהשתתפות נציג ממשלת ישראל, נשיא המדינה, כהני ביתא ישראל, משפחות הנספים ואחרים. במהלך הטקס נשיא המדינה וראש הממשלה נושאים דברים וקסים מתפללים ושרים מזמורים.

את יום הזיכרון חותם בכל שנה טקס מרכזי הנערך בנתניה, ומופק על ידי תנועת הנוער העובד והלומד ועיריית נתניה. בטקס מודלקות ארבע משואות לזכר כארבעת אלפים הנספים והנעדרים. מדליקי המשואות הם, לרוב, בני משפחות של נספים[18]. יום הזיכרון ליהודי אתיופיה מצוין במערכת החינוך ובתנועות הנוער[19]. במאי 2015 התחילה החברה למתנ"סים לקיים את מיזם "סיפור על הדרך", בו מספרים יוצאי הקהילה האתיופית את סיפור המסע שלהם ארצה, במפגשי סלון בכל רחבי הארץ.

אתר הנצחה נוסף נמצא בגבעת המטוס.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Gadi BenEzer, Gadi Ben-Ezer, The Migration Journey: The Ethiopian Jewish Exodus, Transaction Publishers, 2006. (באנגלית)
  2. ^ https://eretzacheret.org/4000-יהודים-שמקום-קבורתם-לא-נודע/
  3. ^ Rina Benmayor, Andor Skotnes, Migration and Identity, Transaction Publishers, 1994. (באנגלית)
  4. ^ אברהם אדגה, המסע אל החלום, 2000, עמודים 75-91
  5. ^ כ"ח באייר – יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, באתר main.knesset.gov.il
  6. ^ על ההיסטוריה של יהודי אתיופיה באתר הספרייה היהודית המקוונת. (באנגלית)
  7. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולים, לפי תקופת עלייה, ארץ לידה וארץ מגורים אחרונה מתוך שנתון סטטיסטי לישראל 2007
  8. ^ 8.0 8.1 אנדרטת יהודי אתיופיה: ביטוי לחלום, באתר ערוץ 7, ‏15 למרץ 2007
  9. ^ החג הכי עצוב בשנה: יום ירושלים, באתר ynet, ‏2013-05-08
  10. ^ מתוקו אלמו, למה קבעו את האזכרה ליהודי אתיופיה, ביום ירושלים?, באתר www.makorrishon.co.il, ‏28 במאי 2014
  11. ^ ירדאי, אפרת (2017-05-23). "יום הזיכרון הפרטי של עולי אתיופיה". הארץ. נבדק ב-2019-05-31.
  12. ^ טקס הזיכרון ליהודי אתיופיה התנהל בתנאים מחפירים, באתר וואלה! חדשות, ‏2001-05-22
  13. ^ ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 01/12/1999 - כנסת עכשיו, באתר www.knessetnow.co.il
  14. ^ בג"ץ 1998/13 העמותה לזכר יהודי אתיופיה שנפטרו בסוד... 24-07-2013 - פסקי דין, החלטות ופרוטוקולים, באתר www.ruling.co.il
  15. ^ https://www.wzo.org.il/files/img2/doing_zionism/Ethiopian/List_Andarta.pdf
  16. ^ אגודת יהודי אתיופיה, על תהליך תיעוד שמות הנספים, באתר https://www.iaej.co.il, ‏22.6.2014
  17. ^ ההסתדרות הציונית העולמית, הנצחת יהודי אתיופיה שנספו בעלייתם לארץ דרך סודן, באתר https://www.wzo.org.il/
  18. ^ מיכל רוטנברג, אתמול צוין יום הזכרון ליהודים שנספו בדרכם מאתיופיה לישראל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, ‏6 ליוני 2016
  19. ^ עפר לבנת, יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל: "רוב הציבור לא יודע עליו", באתר www.maariv.co.il, ‏24/05/2017
ימי זיכרון לאומיים
ימי זיכרון לאומיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל • יום העצמאות • יום ירושלים • יום הזיכרון ליהודי אתיופיה • יום העלייה • יום גירוש יהודי ערב • יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל • יום הלשון העברית
הנצחת אישים יום הרצל • יום זאב ז'בוטינסקי • יום הזיכרון לרחבעם זאבי • יום הזיכרון ליצחק רבין • יום הזיכרון לדוד בן-גוריון
פורטל ישראל
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33480474יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יום_הזיכרון_ליהודי_אתיופיה_שנספו_בדרכם_לישראל&oldid=2429029"