יוחנן השביעי פלאולוגוס, קיסר האימפריה הביזנטית

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. יוחנן השביעי פלאולוגוס (1370-1408) (ביוונית: Ιωάννης Ζ' Παλαιολόγος) היה קיסר ביזנטיון במשך חמישה חודשים בשנת 1390, וכן קיסר בשיתוף עם מנואל השני מ-1398 עד 1403.

יוחנן השביעי היה בנו של הקיסר אנדרוניקוס הרביעי ומרים מבולגריה, בתו של המלך יוחנן אלכסנדר ותאודורה מוולאכיה. כאשר אביו אנדרוניקוס הרביעי גזל את השלטון בשנת 1376, יוחנן היה קיסר משותף עם אביו בעזרתה של גנואה, אך ונציה החזירה את השלטון ליוחנן החמישי בשנת 1379, ואנדרוניקוס ובנו עוורו בעין אחת.

לאחר מותו של אביו ב-1385 קיבל יוחנן את השלטון על הערים בחוף ים מרמרה, כוסל למעשה של הטורקים העות'מאנים. בתמיכתו של הסולטאן תפס יוחנן את השלטון בקונסטנטינופול בשנת 1390 משום שדודו מנואל השני היה בשביו של הסולטאן העות'מאני, באיזיט הראשון. מנואל הצליח לברוח אחרי חמישה חודשים בשבי, והשלטון נלקח חזרה מידיו של יוחנן השביעי, שנאלץ לחזור לסלימבריה. למרות זאת הכריז מנואל על יוחנן כיורשו משום שהיה חסר בנים לעת עתה.

משנת 1397 עד 1402 קונסטנטינופול הייתה במצור הטורקים ויוחנן והיה בראשות הגנת הבירה כאשר מנואל השני נסע לחצרות המלכותיות באירופה בניסיון לגייס תמיכה בממלכתו. למרבה מזלה של הקיסרות, טימור לנג הביס וכבש את ממלכת באיזיט בקרב אנקרה ב-1402, המצור נגמר ויוחנן הצליח להחזיר לשלטון ביזנטיון את הערים על חוף ים מרמרה. ב-1403 קיבל את התואר "קיסר תראקיה" ושלט בה באופן עצמאי למעשה מסלוניקי עד יום מותו. היה לו בן, אנדרוניקוס החמישי שהיה גם קיסר משותף עם אביו ומנואל השני אך הוא מת לפני אביו.