יואכים פון ריבנטרופ
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
יואכים פון ריבנטרופּ (בגרמנית: Joachim von Ribbentrop; 30 באפריל 1893 - 16 באוקטובר 1946), היה דיפלומט גרמני, מראשי המשטר הנאצי בגרמניה ושר החוץ שלו. הוצא להורג לאחר שנמצא אשם במשפטי נירנברג בפשעי מלחמה ובעריכת מלחמה תוקפנית.
שנותיו הראשונות
ריבנטרופּ נולד בווסל, שבריין התחתון, בנו של קצין. בנעוריו חי מספר שנים מחוץ לגרמניה, וכתוצאה מכך דיבר אנגלית וצרפתית באופן שוטף. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שירת בצבא, עלה לדרגת קצין, וזכה בצלב הברזל. אחרי המלחמה הצטרף לשירות הדיפלומטי והוצב בקונסטנטינופול. לאחר שעזב את השירות הדיפלומטי, התעשר מסחר ביינות.
במנגנון הנאצי
בשנת 1930 פגש ריבנטרופּ באדולף היטלר והשניים התרשמו זה מזה עמוקות. בשנת 1932 הוא הצטרף למפלגה הנאצית. ריבנטרופּ הפך למעריץ של היטלר, ואילו זה הפך אותו ליועצו בעניין מדיניות חוץ. בשנת 1933 קיבל דרגת כבוד מהאס אס.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, הצטרף ריבנטרופּ לממשלה כשר לתפקידים מיוחדים. הוא ניהל את המשא ומתן בדבר ההסכם הימי האנגלו-גרמני בשנת 1935, וברית האנטי קומינטרן בשנת 1936. ברית זו שכרתה גרמניה עם האימפריה היפנית, הייתה בעלת ערך תעמולתי בלבד, אך משהצטרפה אליה איטליה בשנת 1937, היא היוותה את השלד ל"ברית הפלדה" בין מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.
בשנת 1936, נשלח ריבנטרופּ לשמש כשגריר בלונדון, שם, כפי שהתפאר, היו לו ידידים בדרגים רמים, והמשא ומתן המוצלח על ההסכם הימי, נתן גושפנקא לכישוריו. ספק אם בחירה זו הייתה נבונה. ריבנטרופ שילב בהתנהגותו שחצנות בלתי נסבלת כלפי חוץ (הוא נהג ללבוש "מדים" דיפלומטיים שעליהם סמל העיט הגרמני המחזיק בטפריו את כדור הארץ), עם חנופה בלתי מוגבלת להיטלר. לא היה זה האיש הראוי להיות שגרירו של היטלר בלונדון, בתקופה בה נדרש שיתוף הפעולה הבריטי להגשמת תוכניות ההשתלטות של היטלר, שהחלו לעלות על פסים מעשיים. ניסיונותיו להפגיש את ראש הממשלה הבריטי סטנלי בולדווין עם היטלר נכשלו, ובמנהגיו ובדרך התנהגותו הוא הצליח להרגיז רבים בצמרת הבריטית.
בשנת 1938, נקרא ריבנטרופּ להחליף את קונסטנטין פון נויראט בתפקיד שר החוץ. פון נויראט היה שריד לממשלתו של פרנץ פון פאפן ומאחרוני השמרנים שנותרו במשרה בעלת עוצמה במדינה הנאצית, עם סילוקו, ומינוי ריבנטרופּ הכנוע והחנפן במקומו, ולאחר חילופים דומים בצמרת הצבא, יכול היה היטלר להמשיך בתוכניותיו הגרנדיוזיות.
הסכם ריבנטרופּ-מולוטוב
ערך מורחב – הסכם ריבנטרופ-מולוטוב
ריבנטרופ היה בעל תפקיד בארגונה של ועידת מינכן, ולאחר מכן בסיפוחן של בוהמיה ומורבייה. אך השפעתו האמיתית על מדיניות החוץ, הייתה בייזומו והוצאתו לפועל של "הסכם ריבנטרופ מולוטוב" בין גרמניה לרוסיה.
הסכם זה, הנחשב עד היום לאחד משיאי הציניות בדיפלומטיה הבינלאומית, נהגה כפי הנראה על ידי היטלר וריבנטרופ לאחר מתן הערבות הבריטית לפולין באפריל 1939. ב-28 באפריל 1939, הודיע היטלר בנאום על ביטול הסכם אי ההתקפה הפולני-גרמני, וההסכם הימי האנגלי-גרמני. היה זה אות ברור כי בכוונתו לפנות מזרחה, ולתקוף את פולין, ולשם כך היה להיטלר צורך להבטיח תמיכה של בעל ברית חזק, אחר שהתברר שהאנגלים והצרפתים אינם מתכוונים הפעם לעמוד מן הצד ולתת לגרמניה לספח עוד מדינה ל"רייך השלישי". אות רב משמעות לבאות היה בכך שבשונה מהרגלו בעת שנאם בנוגע למדיניות החוץ, בנאומו זה היטלר לא התייחס כלל לרוסיה ולא תקף את המשטר הקומוניסטי.
בצהרי יום 23 באוגוסט 1939 נחת ריבנטרופ במטוסו במוסקבה, ושם חתם על "הסכם אי התקפה", שהיה מעין ברית בין גרמניה הנאצית ורוסיה הקומוניסטית. להסכם זה היה נספח סודי אשר חילק את הטריטוריות במזרח, ובהן פולין, בין הרוסים והגרמנים. ההסכם לא רק נתן להיטלר יד חופשית לפעול כנגד פולין, אלא גם עודד אותו לכך, וקבע את תג המחיר שדרש יוסיף סטלין בעד הסכמתו לפעולה. תמונתו של ריבנטרופ המרים עם סטלין כוס ברכה לחיי הפיהרר "שהעם הגרמני אוהב אותו כל כך", הדהימה את העולם. תוך כשבוע ימים פרצה מלחמת העולם השנייה.
במלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה נעשה תפקידו של ריבנטרופ בעל חשיבות משנית. עד מהרה הסתכמו יחסי גרמניה עם מדינות העולם ביחס של מדינה גרורה לגרמניה, או של אויב המצוי במלחמה. בשנת 1941, עם כניסת היפנים למלחמה לאחר המתקפה על פרל הארבור, עשה ריבנטרופ מאמץ לגרום ליפנים להתקיף את ברית המועצות, דבר שהיה מסייע מאד לגרמנים במלחמתם במזרח. ניסיונות אלו נכשלו. אופייני הוא הדבר שהכרזת המלחמה של גרמניה על ארצות הברית, החלטה כבדת משקל וגורלית, הוכרזה על ידי היטלר, מבלי להיוועץ עם ריבנטרופ, ואף בניגוד לדעתו.
לאחר כיבוש שטחים נרחבים במזרח במהלך מסע המלחמה עם רוסיה, ניסה ריבנטרופ לקחת חלק בניהולם של השטחים הכבושים, ואף אסף ראשי תנועות לאומניות של העמים שנכבשו (אוקראינים, ליטאים ואחרים), על מנת לנסות ולפעול להשלטת ממשלות בובה שתפעלנה לפי הוראות משרד החוץ הגרמני. פעולות אלו לא עלו בקנה אחד עם תוכניותיו של היטלר לשיעבודה של האוכלוסייה, הורדת רמת החיים לרמה של ימי הביניים, אכלוס השטחים שנכבשו ב"ארים", והשמדת היהודים בהם. היטלר הורה לריבנטרופ לחדול ממאמצים אלו.
לאחר המלחמה
לקראת סיום המלחמה, ציווה היטלר בטרם התאבד, שלאחר מותו, תוקם ממשלה על ידי גרוס אדמירל קרל דניץ, ובה ימונה ארתור זייס-אינקווארט לשר החוץ במקום ריבנטרופ. דניץ בחר שלא לעשות כן, ומינה את לוץ שוורין פון קרוסיגק לראש השרים, שר החוץ ושר האוצר. היה זה מינוי חסר משמעות, ועד מהרה מצאו עצמם זייס-אינקווארט, ריבנטרופ, דניץ ופון קרוסיג, על ספסל הנאשמים בבית הדין לפשעי מלחמה בעיר נירנברג.
ריבנטרופ נמצא אשם בכל האישומים כנגדו, והוצא להורג בתליה בנירנברג, בשנת 1946. מילותיו האחרונות היו:
”הא-ל יגן על גרמניה! משאלתי האחרונה היא כי גרמניה תבין את מהותה, ותסייע להבנה בין המזרח ובין המערב. אני רוצה שלום בעולם”. זיכרונותיו של ריבנטרופ יצאו לאור בשנת 1953.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |
24307736יואכים פון ריבנטרופ