צ'חאנוב
 | |
| מצודת הדוכסים המזוביים בצ'חאנוב | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 מזוביה |
| ראש העיר | ולדמאר ורדז'ינסקי |
| תאריך ייסוד | המאה ה-11 |
| שטח | 32.8 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 45,163 (2010) |
| קואורדינטות | 52°52′53″N 20°37′12″E / 52.88141°N 20.61996°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
צֶ'חַאנוב[1] (מיידיש: טשעכאַנאָוו; בפולנית: Ciechanów) היא עיר במחוז מזוביה שבצפון-מרכז פולין. העיר נמצאת על גדת נהר לידיניה (Łydynia), כ-100 קילומטר צפונית לוורשה ובה כ-46,000 תושבים (2010).[2] עד מלחמת העולם השנייה הייתה בעיר קהילה יהודית גדולה. כמו שאר קהילות יהודי פולין, גם קהילת צ'חאנוב חרבה ורוב אנשיה נרצחו בשואה.
היסטוריה
התיישבות במקום מוזכרת לראשונה במסמך מ-1065 שנכתב על ידי בולסלאב השני, מלך פולין שמסר את שטח היישוב לכנסייה. ב-1254 מוזכרת צ'חאנוב כמושב השלטון האזורי. שם העיר נובע משמו של צ'יחאן - מי שהיה על פי המסורת המקומית נסיך ואביר פגני. בזמן ימי הביניים הייתה צ'חאנוב בירת הדוכסים המאזוביים. העיר הותקפה פעמים רבות, בין היתר, על ידי פרוסים (אנ'), פומרנים (אנ'), יוטבינגים (אנ') וליטאים
ב-1266 הוענקו ליישוב זכויות עיר על ידי קונראד השני, דוכס מאזוביה (אנ'). בסוף המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15 העתיקה העיר את מקומה מעט דרומה (מכיכר קושצ'ושקי (Kościuszki) היום, אל כיכר השוק היום) וב-1400 העניק יאנוש הראשון מצ'רסק (Czersk) לצ'חאנוב באתרה החדש מעמד וזכויות של עיר. אזור העיר הפך בהמשך לדוכסות נפרדת. במאות ה-14 וה-15 מנתה אוכלוסיית העיר כ-5,000 נפש. בסוף המאה ה-14 החל לבנות סימוביט השלישי, דוכס מאזוביה (אנ') מנזר ומבצר בעמק הביצתי של נהר לידיניה - מבצר העומד על תילו עד היום ומהווה את אחד מסמליה הבולטים של העיר.
בעקבות פלישת האימפריה השוודית לפולין במאה ה-17 שבה נשרפה העיר והמלחמות שבאו בעקבותיה, החלה בעיר תקופת דעיכה ארוכה. העיר החלה לשגשג שוב רק בתחילת המאה ה-19 עם הגירה של יהודים מהעיירות הסמוכות אל צ'חאנוב ובתחילת המאה ה-20 מנתה האוכלוסייה כ-12,000 נפש. ב-1915, במלחמת העולם הראשונה, עברה החזית הגרמנית-רוסית בסמוך לעיר. לצ'חאנוב הייתה חשיבות גם במלחמה הפולנית-סובייטית ב-1920, כשהיוותה נקודת הגנה של הפולנים.
בלילה שבין 3 ו-4 בספטמבר 1939 כבש צבא גרמניה הנאצית את צ'חאנוב. שמה שונה לציכנאו (Zichenau) והיא הפכה לבירת מחוז ציכנאו שסופח לרייך השלישי. בעיר התמקמה יחידה של האס אס ובמהרה החלה בה הריסת בתי היהודים ובית הכנסת והוקם בעיר גטו. סופה של הקהילה היה בסוף 1942 כשחלק מיהודיה נשלחו לגטו אחר וחלק אחר נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ.
הקהילה היהודית
ידוע על קיום התיישבות יהודית בצ'חאנוב כבר ב-1569. כמעט כל הקהילה, כ-50 משפחות, הושמדה ב-1656, על ידי גייסותיו של סטפן צ'רנייצקי (Stephan Czarniecki) בזמן מלחמת פולין - שוודיה. במפקד אוכלוסין שנערך ב-1765 מנתה הקהילה היהודית בעיירה 1,670 נפש. במפקד של 1856 מנתה הקהילה היהודית 2,226 נפש (ואוכלוסייה לא יהודית בת 1,111 נפש). ב-1897 - 4,223 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 10,000 נפש וב-1921, 4,403 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 11,977 נפש.
במשך השנים כיהנו בצ'חאנוב רבנים רבים, חלקם נודעים מאוד. ברבע הראשון של המאה ה-19 כיהן בה ברבנות הרב אריה לייב צינץ, מגדולי התורה הנודעים באירופה, שהתפרסם על שם רבנותו בפלוצק, בשלהי המאה ה-18.
שמה של העיר צ'חאנוב התפרסם בעולם היהודי בשל אחד מגדולי הרבנים והאדמו"רים במאה ה-19 הרב אברהם לנדא, שכונה על שם העיר הטשכנובר. בצעירותו התגורר בפלוצק, שם למד אצל הרב אריה לייב צינץ. לאחר שהרב אריה לייב צינץ עזב את רבנותו בצ'חאנוב, הגיע אליה הרב אברהם לנדא. הוא כיהן כרב העיר במשך חמישים וחמש שנה (1875-1820).
החל משנת 1866 ניאות הרב לנדא לקבל עליו אדמו"רות, אותה הנהיג בצ'חאנוב. "הרבי מטשכנוב" סחף אלפי חסידים שנהרו לעיר. אחד הידועים שבהם הוא רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, שהתגורר בצ'חאנוב בשל רצונו להימצא בקרבת רבו. משמשו האישי של הרב אברהם לנדא היה רבי אבא, בן העיר צ'חאנוב, מגדולי תלמידי הרבי מקוצק. הוא כונה על שם העיר "רבי אבא מטשכנוב".
בשבע השנים האחרונות לחייו העביר הרב אברהם לנדא את משרת הרבנות של צ'חאנוב לידי בנו הרב יעקב לנדא. לאחר פטירת הרב אברהם לנדא עזב בנו את העיר והתמנה כרבה של יז'וב. כעבור זמן שימש ברבנות צ'חאנוב נכדו הרב שמואל יצחק לנדא. בשנת 1956 הוציא בנו של הרב שמואל יצחק לנדא את הספר "חידושי ש"י", ובו לקט חידושי תורה של אביו, וכן הוסיף בו קובץ חידושי תורה מאת רבי אברהם לנדא.
הרב האחרון ששימש בקהילה היה הרב חיים מרדכי ברונרוט, בשנים 1939-1916.
הקהילה היהודית במלחמת העולם השנייה
לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין נותרו בצ'חאנוב 1,500-2,000 יהודים. העיר נכבשה על ידי הוורמאכט ב-3-4 בספטמבר 1939, ובצו של היטלר מ-26 באוקטובר 1939, סופח האזור למזרח פרוסיה. באותו חודש החלו הגרמנים בהריסת בתי היהודים והרסו גם את בית הכנסת. באותו זמן הביאו הגרמנים ליצירת יודנראט, וכן יצרו כוח משטרה יהודי. בסוף 1940 הוקם גטו בעיר, בו רוכזו היהודים.
ב-11 בדצמבר בוצע הגירוש הראשון ובו גורשו קרוב ל-1,200 נפש אל גטו נובה מיאסטו על נהר סונה הסמוכה. יהודים אחרים נרצחו ביריות. בגטו בנובה מיאסטו לא היה ליהודי צ'חאנוב מחסה ורבים מהם חלו במחלות מידבקות. בקיץ 1942 הגיעו לצ'חאנוב יהודים ממקוב מזובייצקי (Makow Mazowiecki). בנובמבר 1942 ביצעו הגרמנים את הגירוש הסופי מהעיר; 1,800 יהודים גורשו בשני משלוחים. המבוגרים והזקנים נשלחו לגטו מלאווה (Mlawa) שבאותו מחוז והצעירים נשלחו למחנה ההשמדה באושוויץ. לאחר מכן נהרס הגטו. כ-200 מיהודי צ'חאנוב שרדו את השואה, כ-120 מהם - יהודים ששהו בברית המועצות בזמן המלחמה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'חאנוב |
- ספר יזכור לקהילת צ'חנוב, בספריית העיר ניו יורק, תל אביב, תשכ"ג, 1962
- "צ'חאנוב", באתר JewishGen (באנגלית)
- תמצית ההיסטוריה של הקהילה היהודית בצ'חאנוב
- צ'ייחנוב (Ciechanów), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- צ'ייחאנוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- תמונות גירוש יהודי צ'חאנוב, תמונה נוספת, אתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ מצויים גם הכתיבים צ'חנוב, צ'כנוב, צ'כאנוב, צ'יחנוב, צ'יחאנוב, צ'יכנוב, צ'יכאנוב, טשכנוב, טשכאנוב.
- ^ Ciechanow Poland description, location, history. Poland map, אתר Map of Poland