טרייצ'ו קוסטוב
 | |||
| לידה |
18 ביוני 1897 סופיה נסיכות בולגריה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1949 (בגיל 52) סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית | ||
| מדינה | הרפובליקה העממית הבולגרית | ||
| מקום קבורה | סופיה | ||
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של בולגריה | ||
| |||
טְרָיְיצ'וֹ ג'וּנֶב קוֹסְטוֹב (בבולגרית: Трайчо Джунев Костов; 18 ביוני 1897, סופיה, נסיכות בולגריה – 16 בדצמבר 1949, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית), היה פוליטיקאי בולגרי, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית של בולגריה; הוא כיהן כסגן ראש ממשלת בולגריה בין 1946 ל-1949 והיה דמות מפתח במתן אישורי עלייה מבולגריה ליהודי בולגריה, וכן לאלפים רבים אחרים מקרב שארית הפליטה מהארצות השכנות. בשלהי תקופת משטרו של גאורגי דימיטרוב התחולל מאבק ירושה אלים על הנהגת המפלגה הקומוניסטית ועל השלטון בבולגריה, שהובל על ידי חסידי שיטת הסלאמי הסטליניסטית וולקו צ'רבנקוב ווסיל קולארוב. קוסטוב הודח מתפקידו ובהמשך הועמד לדין ונשפט במשפט ראווה, בו הורשע, ונגזר עליו עונש מוות בעוון חתרנות. בדצמבר 1949 הוצא טרייצ'ו קוסטוב להורג בתליה.
ביוגרפיה
קוסטוב נולד בסופיה בירת בולגריה וסיים לימודי תיכון בעירו. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה כמפקד מחלקה ולאחריה למד משפטים באוניברסיטת סופיה ובמקביל, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הבולגרית. ב-1924, בתקופת כהונתו של אלכסנדר צאנקוב כראש ממשלת בולגריה ולאחר ניסיון הנפל של הקומוניסטים לבצע הפיכה, נרדפו חברי ואוהדי המפלגה ברחבי בולגריה. קוסטוב נעצר, נשפט ונידון לשמונה שנות מאסר. ב-1929 זכה קוסטוב לחנינה, שוחרר מכלאו והיגר לברית המועצות. קוסטוב הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ובהמשך כיהן כחבר הקומינטרן. הוא שב לבולגריה והתגורר בה בין 1931 ל-1932 ובין 1935 ל-1936. ב-1938 שב לבולגריה לצמיתות. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הצטרפות בולגריה להסכם התלת צדדי, חבר לכוחות המחתרת הקומוניסטית בבולגריה והשתתף בפעולות נגד מתקני צבא ומשטרה. ב-1942 נעצר, נשפט ונידון למאסר עולם.
ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה בבולגריה הפיכה, בהובלת חזית המולדת הבולגרית ובתמיכת הצבא האדום, אשר כוחותיו כבשו את סופיה בו ביום. קימון גאורגייב מונה לכהן כראש הממשלה, פעילותה של המפלגה הקומוניסטית חודשה וטרייצ'ו קוסטוב שוחרר מכלאו. בהיעדרו של מנהיג המפלגה, גאורגי דימיטרוב, ששהה עדיין בברית המועצות, היה קוסטוב האישיות הבכירה ביותר במפלגה הקומוניסטית והוא פעל לארגונה מחדש ולשיקומה, תוך כדי הכשרת הקרקע לשובו של דימיטרוב. קוסטוב הוביל את מהלכי ההשתלטות הקומוניסטית על בולגריה בתום מלחמת העולם, כולל ההשתלטות על כל מנגנוני הביטחון. הוא יזם את הקמת בית הדין המיוחד למשתפי הפעולה עם הנאצים, אשר לצד שפיטת פושעי מלחמה כבוגדאן פילוב ופטר גברובסקי, שימש את הקומוניסטים גם כמנגנון נקמה לחיסול מתנגדיהם ואנשי המשטר הישן ותומכיהם, כמו הנסיך קיריל, ואיוון רוסב.
לאחר שובו של דימיטרוב כיהן קוסטוב כסגנו הבכיר, נחשב ליורשו המיועד והחזיק בידיו את השליטה בשירותי הביטחון החשאיים. דימיטרוב וקוסטוב הובילו קו פרגמטי, תוך התקרבות ליוגוסלביה. קו זה היה לצנינים הן בעיני סטלין וממשלתו במוסקבה, והן בעיני הסטאליניסטים בצמרת המפלגה הקומוניסטית הבולגרית. בראשית 1949, בעת מחלתו של דימיטרוב, מילא קוסטוב את מקומו כראש ממשלת בולגריה בפועל.[1] במרץ 1949 הודח קוסטוב במפתיע מתפקידו ומונה למנהל הספריה הלאומית הבולגרית. בהמשך, הודח מהמפלגה הקומוניסטית, ובראשית דצמבר נעצר בהוראתו של וסיל קולארוב וב-7 בדצמבר הועמד לדין.
למרות חרושת השמועות על כך שפעילותו להתרת עליית היהודים מבולגריה הייתה אחת הסיבות להדחתו, העניין לא הוזכר כלל במשפט הראווה שנערך לו. 12 אישים, מהם 6 שרים לשעבר ובראשם קוסטוב, הועמדו לדין. קוסטוב הואשם והורשע בהנהגת מדיניות לאומנית, חתירה נגד ברית המועצות, קשרים חשאיים עם יוגוסלביה ובריטניה וחתירה תחת מעמדו של גאורגי דימיטרוב החולה. קוסטוב סירב להודות באשמה ולהביע חרטה. במהלך המשפט ציין, כי עדויותיו סולפו ובמשך כל ימי חייו פגש את יוסיף ברוז טיטו רק פעם אחת. הוא הצליח להביך את הרכב השופטים, אך בסופו, נידון למוות, בעוד שאר האישים נדונו לתקופות מאסר שנעו בין 10 שנים למאסר עולם, משום ש"הודו" והביעו חרטה על מעשיהם. לאחר הקראת גזר הדין סירב קוסטוב לעזוב את אולם הדיונים, תוך שהוא טוען לחפותו. לבסוף, הוצא בכוח על ידי אנשי ביטחון. ב-16 בדצמבר 1949 הוצא טרייצ'ו קוסטוב להורג בתלייה. ב-1956 טוהר שמו על ידי צמרת המפלגה הקומוניסטית הבולגרית.[1][2]
קוסטוב והקהילה היהודית
לאחר השתלטות הקומוניסטים על בולגריה, הופעל לחץ כבד על ידי הקומוניסטים היהודים לפרק את כל התנועות הציוניות. גאורגי דימיטרוב וטרייצ'ו קוסטוב נתנו בהזדמנויות שונות את הסכמתם המפורשת להמשך פעילותה של ההסתדרות הציונית. ב-1947, בעת דיון בפוליטביורו הבולגרי בהצעת הקומוניסטים היהודים לאיחוד כוחות ברחוב היהודי והקמת "חזית יהודית דמוקרטית" - שמשמעותה הייתה הפסקת פעילות התנועה הציונית, הודיע קוסטוב כי מניעת פעילות התנועה הציונית בבולגריה "איננה הגיונית". הצעת הקומוניסטים היהודים התקבלה תוך הסתייגויות ותיקונים.[3][4]
בספטמבר 1947 נפתח "היריד הבינלאומי בפלובדיב" ובו יוצג ליישוב בארץ ישראל תחת דגל התנועה הציונית. קוסטוב ביקר ביריד, וציין כי ממשלת בולגריה מוכנה לרקום יחסים מסחריים עם ארץ ישראל.[5][6]
העלייה מבולגריה, ודרכה
במהלך כהונתו כסגן ראש הממשלה, מונה קוסטוב לממונה מטעם ממשלת בולגריה על נושא הגירת היהודים. בהיותו ממונה גם על שירותי הביטחון, אישר קוסטוב את מעבר היהודים ממדינות שכנות דרך בולגריה, וכן את צירופם של 420 מיהודי בולגריה להפלגת הפאנים. קוסטוב ואנשיו ניהלו את המשא ומתן מול נציגי התנועות הציוניות, ד"ר ברוך קונפינו והמוסד לעלייה ב', ובראשם שייקה דן, מה שהוביל להסדרת העלייה ההמונית של יהודי בולגריה בשנים 1948 -1949.[1]
כבר ב-1947 החלו שייקה דן ואפרים שילה, שליחי המוסד לעלייה ב', בקיום מגעים עם שלטונות בולגריה בנושא הסדרת העלייה לישראל. הם נעזרו בקשריו של ד"ר ברוך קונפינו עם אנגל פסקלב איש מנגנוני הביטחון הבולגרים והציעו תשלום במטבע אמריקני על כל עולה. באוגוסט 1947 התקבל אישור למעבר עולים מג'יורג'יו שברומניה ומרוסה שבבולגריה לנמל בורגס, ולהפלגתם בשתי ספינות לארץ ישראל. סטפן בוגדאנוב ראש שירות הביטחון הבולגרי אישר את ההפלגה בהנחייתו המפורשת של קוסטוב, ובאישורו של גאורגי דימיטרוב, ראש הממשלה. בסיוע הדוק של שירותי הביטחון הבולגריים הועברו 4,052 עולים מג'יורג'יו לבולגריה וב-26 בספטמבר הפליגו בשתי הספינות. 1,388 על ספינת המעפילים גאולה ו-2,664 על האונייה מדינת היהודים. הצלחת ההעפלה הובילה להרחבת מפעל העלייה מרומניה דרך בולגריה ולאישורו של קוסטוב להפלגת הפאנים.[4]
עם הקמתה של מדינת ישראל גברו המאמצים להסדרת העלייה ההמונית של יהודי בולגריה והם רוכזו על ידי שייקה דן, אפרים שילה ובנימין ירושלמי אשר פעלו בעיקר מול קוסטוב ואנשיו. ב-16 באוגוסט 1948 הגיע לבולגריה מישראל, שליח השומר הצעיר מרדכי אורן ונועד עם קוסטוב. קוסטוב הצהיר במהלך הפגישה, כי הממשלה הבולגרית החליטה להתיר עלייה חופשית לישראל.[7] הקומוניסטים היהודים, חברי חזית המולדת הבולגרית, פעלו להשתלטות על מפעל העלייה מחד והגבלת ממדיו מאידך. ב-22 בספטמבר 1948 זימן קוסטוב למשרדו את ראשי הקומוניסטים היהודים שכיהנו גם כראשי הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה, הפרופסור ז'אק נתן ויצחק פראנסז והזהיר אותם רשמית לבל יתערבו בנושא העלייה מאחר שמדובר באינטרס בולגרי. קוסטוב הוסיף כי עליהם לשתף פעולה עם שייקה דן מתאם מבצע העלייה מטעם מדינת ישראל, וכי המשך ההפרעה למבצע יוביל לתוצאות אישיות חמורות. בהמשך ולמרות איומיו כלפי הקומוניסטים היהודים, הודיע קוסטוב לשייקה דן כי יש למנות ועדה מפקחת על נושא העלייה שתורכב משני נציגי הקונסיסטוריה (קומוניסטים) ומנציג התנועה הציונית. ברקע הדברים החלטת ממשלת רומניה לאסור את העלייה לישראל וביקורת ציבורית גוברת בחוגי הקומוניסטים בבולגריה בנושא התרת עליית היהודים. קוסטוב נתון היה גם לביקורת אישית מצד ראשי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בטענה שהוא מוביל קו לאומני בולגרי בדומה למדיניותו של יוסיף ברוז טיטו ביוגוסלביה. במצב עניינים זה לא נותרה לקוסטוב ברירה והוא נאלץ להתפשר בנושא מנגנון העלייה.[1]
לאחר דין ודברים סוער של שייקה דן אל מול ראשי התנועה הציונית, התקבל התכתיב של קוסטוב והוקמה ועדה בת חמישה חברים אשר נשלטה בלעדית על ידי הקומוניסטים היהודים. למרות השתלטותם הרשמית של הקומוניסטים היהודים על מנגנון העלייה, נותר שייקה דן האחראי בפועל על ארגון העלייה מבולגריה ובשלהי ספטמבר דיווח לראשי ההסתדרות הציונית כי ניתן אישור להעלאת 20,000 מיהודי בולגריה עד סוף 1948.[8]
לאחר מאסרו של קוסטוב וקבוצת מקורביו, חלה הקשחה בעמדת הממשלה הבולגרית כלפי העלייה לישראל. מבין העצורים גם בכירי מנגנוני הביטחון והמשטרה כגון סטפן בוגדנוב ראש שירות הביטחון הבולגרי, אשר שימשו אנשי קשר מול שייקה דן ופעילי העלייה. עם זאת, העלייה מבולגריה הותרה עד 1952.[1]
קישורים חיצוניים
- מדוע סולק סגן ראש ממשלת בולגריה, על המשמר, 20 במאי 1949
- קוסטוב הודה כי ניהל פעילות אנטי-סובייטית, על המשמר, 8 בדצמבר 1949
- קוסטוב הוצא להורג בתלייה, חרות, 18 בדצמבר 1949
- קוסטוב יטוהר, דבר, 19 בספטמבר 1956
- ראובן לויתן, קוסטוב חוסל בניגוד ל...הסכם, מעריב, 23 בינואר 1963
- חיים אסא, הבוגד שלא בגד, דבר, 24 בינואר 1963
- יעקב צור, פצועי הנפש של עולם המחר, דבר, 15 באוקטובר 1978
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939 – 1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2004, עמודים 215-216.
- ^ משפט קוסטוב, חרות, 19 בדצמבר 1949.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 307.
- ^ 4.0 4.1 שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עמודים 224-228.
- ^ יוסף בן, גולת בולגריה בחיסולה (1944-1949), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 950.
- ^ ארץ ישראל הנבנית ביריד הבינלאומי בפלובדיב, דבר, 9 באוקטובר 1947.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, עמוד 263.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, עמודים 271-275.
26247711טרייצ'ו קוסטוב