פוליטביורו
פוליטביורו (ברוסית: Политбюро) הוא מונח המהווה קיצור של "פוליטיצ'סקויה ביורו" (ברוסית: Политическое Бюро, "משרד פוליטי", בעברית נקרא "לשכה פוליטית"). בשם זה כונה הגוף המבצע במספר מפלגות קומוניסטיות, בהווה ובעבר, כשהבולטת בהן היתה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. כיום מצוי פוליטביורו בחמש מדינות: סין, קוריאה הצפונית, לאוס, וייטנאם וקובה.
במדינות בעלות משטר מרקסיסטי-לניניסטי, המפלגה נתפסת כמייצגת העם ומגינתו, ולכן בידיה הכוח המוחלט לשלוט במדינה. חברי הפוליטביורו, הגוף המבצע במפלגה, מחזיקים בידיהם כוח ביצועי רב בדומה לממשלה במדינות דמוקרטיות פרלמנטריות.
בברית המועצות, לדוגמה, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית לא היה בעל תיק בממשלה. חברי מפלגה נאמנים וותיקים הם שמונו כחברים בפוליטביורו והחזיקו בתיקים הביצועיים. במקרים אחרים, היה המזכ"ל מקבל לידיו גם תיק בכיר בפוליטביורו, לאחר שנים של הנהגת המפלגה.
מיכאיל גורבצ'וב, למשל, לא היה בתחילה נשיא ברית המועצות. תואר זה ניתן כתואר כבוד לשר החוץ לשעבר אנדריי גרומיקו. סטלין היה מנהיג המפלגה הקומוניסטית למעלה מעשור שנים בטרם נטל לעצמו באופן רשמי את תפקיד ראש ממשלת ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה.
דה יורה, קונגרס המפלגה היה בוחר את הוועד המרכזי, וזה בחר את המזכיר הכללי של המפלגה ואת חברי הפוליטביורו. דה פקטו, הבחירות במדינות קומוניסטיות התבצעו בסדר הפוך: מזכ"ל המפלגה היה ממנה את הפוליטביורו ואת הוועד המרכזי בעצמו. בזמנים אחרים הושפע הרכב הפוליטביורו גם על ידי גורמים אחרים: סיעות ומאבקי כוח במפלגה, מידת כוחו של המזכ"ל, מידת האהדה בקרב חברי המפלגה או הסכמים בין קבוצות כוח בה.
גורם חשוב יותר לגבי חברי הנהגה במדינות הקומינטרן היה מידת האהדה שרחשה להם מוסקבה. מידת הרצון של ברית המועצות לקדם או להדיח מנהיגים בגוש הקומוניסטי (במיוחד בשנות ה-30 וה-40) הייתה מכריעה במיוחד. הקו שהוכתב ממוסקבה היה נתון לשינויים, לעיתים חדים למדי, מה שדרש מהמנהיגים להתיישר במהירות עם ההכתבות החדשות.
בין השנים 1952-1966 נודע הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשם "פרזידיום" (נשיאות). בכל תקופת קיומה של ברית המועצות מונתה רק אישה אחת (יקטרינה פורצבה) כחברה בפוליטביורו. אמנם בשנת 1990 מיכאיל גורבצ'וב מינה אישה למוסד זה, אך זמן קצר אחר כך ברית המועצות התפרקה.
