טייסת 109
 | |
| סמל טייסת 109 | |
| אלפא, 0 נפילות, מירב הפלות | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "טייסת העמק" |
| כינוי עבר | "טייסת המיסטר הצפונית" |
| שיוך |
 חיל האוויר הישראלי |
| סוג | טייסת מטוסי קרב |
| אירועים ותאריכים | |
| מלחמות | מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | משימות מיוחדות אסטרטגיות וכירורגיות לטייס ונווט, כלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה. |
| כלי טיס | F-16D ("ברק" דו-מושבי) |
| כלי טיס בעבר | כפיר C-2, כפיר C-1, סקייהוק, מיסטר, מוסקיטו |
| הפלות | ? |
| אובדן כלי טיס | ? |
טייסת 109, המכונה גם "טייסת העמק", היא טייסת התקיפה הוותיקה בחיל האוויר הישראלי. הטייסת הטיסה לאורך שנותיה חמישה סוגים שונים של מטוסי קרב ומפעילה כיום מטוסי F-16D ("ברק") דו-מושביים מבסיס רמת דוד.
היסטוריה
הקמת הטייסת
הטייסת הוקמה בשנת 1951 בבסיס תל נוף על בסיס 3 מטוסים מבית הספר לטיסה. בראש צוות ההקמה הוצב דב ארליך ואילו למפקד הטייסת מונה דני שפירא. מקימי הטייסת השתלמו בבריטניה בהטסת מטוסי מוסקיטו, מטוסי בוכנה דו-מנועיים בעל טווח טיסה ארוך שהיו בשימוש הצי המלכותי הבריטי. בשנת 1952 קיבלה הטייסת 25 מטוסי מוסקיטו, התמקמה בבסיס חצור והפכה לטייסת התקיפה הראשונה של חיל האוויר. במקביל שימשו מטוסיה למשימות צילום ארוכות טווח. הטייסת החלה לבצע סיורים ימיים ולהחזיק בכוננות קבועה זוג מטוסים חמושים בתותח ומקלעים. במקביל למטוסי המוסקיטו, הטיסה הטייסת לתקופת מה, מטוסי הרווארד לצורך אימון מתקדם של טייסי קרב. בשנת 1956 הוצאו מטוסי המוסקיטו משירות, עקב ריבוי תקלות ותאונות.
תקופת המיסטר
בשנת 1956, אחרי הדממה קצרה, התמקמה הטייסת בבסיס רמת דוד, וצוידה ב-37 מטוסי סילון צרפתיים מסוג מיסטר. עם המעבר כונתה הטייסת "טייסת המיסטר הצפונית" והופקדה על שמירת שמי ישראל בחזית הצפון. עם הזמן נתקבע שמה כ"טייסת העמק" על שם עמק יזרעאל, בו ממוקם בסיס רמת דוד. בעשורים הראשונים לקיומה היו רבים מן הטייסים והנווטים בטייסת מבני הקיבוצים והמושבים בעמק יזרעאל. במבצע קדש הוטסו מטוסי הטייסת, ביחד עם שלוש טייסות קרב צרפתיות שפרסו לארץ, בידי צוותים צרפתיים.
ב-1964 הטייסת ביצעה תקיפה מבצעית ראשונה כאשר הפציצה כוחות סוריים בתל עזזיאת ובתל חמרה. במלחמת ששת הימים השתתפו מטוסי המיסטר של הטייסת במבצע מוקד - תקיפת שדות התעופה הערביים במהלך הפתיחה של המלחמה. לזכות הטייסת נזקפו גם שתי הפלות של מטוסי מיג 17 מצריים באמצעות תותחים ביום הפתיחה של המלחמה, אך לטייסת אבדו שני מטוסים.
תקופת הסקייהוק
בדצמבר 1967 קלטה הטייסת את מטוסי ה-A-4 סקייהוק ("עיט"). במלחמת ההתשה פעלה הטייסת בגזרות ירדן, מצרים, סוריה ולבנון. במהלך מבצע רביב לתקיפת הכוחות המצריים בגדה המערבית של מפרץ סואץ נהרג טייס המילואים חגי רונן, לשעבר סגן מפקד הטייסת. במהלך המלחמה, במאי 1970, הפיל מפקד הטייסת עזרא דותן (בבן) שני מטוסי מיג 17 סוריים, האחד באש תותחי 30 מ"מ, והשני, באופן חריג, באמצעות רקטות אוויר-קרקע נגד טנקים. תקיפות הטייסת נמשכו עד הפסקת האש באוגוסט 1970.
במלחמת יום הכיפורים, תחת פיקודו של יצחק דוד, המשיכה הטייסת להטיס את מטוס הסקייהוק. עם פרוץ המלחמה, ומתוקף מיקומה הצפוני, הייתה 109 הטייסת הראשונה שזינקה לתקיפה ברמת הגולן. בתקיפה נפגע המוביל חנן איתן והיה לחלל הראשון של חיל-האוויר במלחמה. עיקר משימותיה של הטייסת היו תקיפות סוללות טילי קרקע-אוויר, סיוע קרוב לכוחות היבשה, גיחות לוחמה אלקטרונית וגיחות תצפית. במסגרת זאת השתתפו מטוסי הטייסת במבצע תגר, מבצע דוגמן, ובתקיפת גשרי הצליחה המצריים בגזרת תעלת סואץ. מטוסי הסקייהוק היו בעלי מהירות נמוכה וללא אמצעי לוחמה אלקטרונית, ולכן סבלו מאבדות קשות במלחמה מאש נ"מ וטילי קרקע-אוויר. במלחמה איבדה טייסת העמק 7 טייסים ו-16 מטוסים מתוך ה-26 שעמדו לרשותה בתחילת הקרבות,[1] אך המשיכה בתפקוד מלא עד למהלכים האחרונים של המלחמה בהם תקפה את הכוחות הסוריים בחרמון.
תקופת הכפיר
בין השנים 1977 ו-1985 הטיסה הטייסת מטוסי כפיר, בתחילה מדגם C-1. יעוד מטוסי הכפיר היה משימות אוויר-קרקע בלבד, והחל בנובמבר 1977 הרבו בתקיפות בדרום לבנון והשתתפו במבצע ליטני. משנת 1981 החלה הטייסת להפעיל מטוסי כפיר מדגם C-2. מטוסי תקיפה אלה השתתפו במלחמת לבנון הראשונה, ובכלל זה במטסים המאוחרים של מבצע ערצב-19 ובמצור על ביירות. עם הוצאת הכפירים משירות בשנת 1985 נכנסה הטייסת להדממה.
הקמה מחדש כטייסת F-16
בשנת 1991 הוקמה טייסת 109 מחדש כשהיא מצוידת במטוסי F-16D (ברק) דו-מושביים ומתמחה בהפעלת חימוש אוויר-קרקע מדויק ובתקיפה בתנאי אל-ראות. בראש צוות ההקמה הוצב אליעזר שקדי שמונה למפקד הטייסת. בשנת 1994 נקלטה בטייסת מערכת ה-LANTIRN המאפשרת תקיפות מדויקות בלילה ובתנאי ראות נמוכה. בשנת 1999, החלה הטייסת להשתמש גם במערכת משופרת לרכישת מטרות ולהנחיית חימוש בשם "לייטנינג". מערכת זו, מתוצרת רפא"ל, מצוידת בחיישן תת-אדום לאיתור מטרות בלילה, במערכת CCD לאיתור מטרות ביום, ביכולות הכוונת חימוש מונחה לייזר ו-GPS, ובתצוגה עילית. בעקבות התקנת מערכות אלו החל פיקוד חיל האוויר להטיל את מירב משימות התקיפה בלבנון על הטייסת ולקראת נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, היא ביצעה יותר גיחות הפצצה מכל טייסת ישראלית אחרת. בשנת 1998 קלטה הטייסת את נווטת הקרב הראשונה בחיל האוויר הישראלי.
במלחמת לבנון השנייה השתתפה הטייסת בהשמדת משגרי הטילים ארוכי הטווח של חזבאללה בלבנון והפילה כטב"ם מסוג אבאביל של החזבאללה בשדות כברי. במהלך מבצע עופרת יצוקה השתתפה הטייסת במשימות לתקיפת מטרות חמאס, מנהרות, אתרי ייצור אמל"ח, אתרי אחסנה, כמו גם בציד משגרים, תקיפת משגרים מוטמנים, סיוע לכוחות היבשה, ומשימות צילום.
בדצמבר 2018, קיבלה הטייסת את פרס הרמטכ"ל ליחידות המצטיינות של אותה שנה.
ב-2 ביולי 2022, בשעה 15:00, מטוס F-16D מהטייסת הפיל כטב"ם של חזבאללה, שטס לכיוון אסדת הגז "כריש" במים הכלכליים של ישראל סמוך לגבול ישראל-לבנון הימי.[2]
סמל הטייסת
בשל ייעודה של הטייסת נקבע סמלה כעיט נושא פצצה. מוטיב העיט נשמר לאורך השנים, אך הפצצה הוחלפה מאוחר יותר בסהר הנשבר על ידי העיט, הרומז ליכולת תקיפה ארוכת טווח ברחבי הסהר הפורה ומדינות ערב[דרוש מקור]. העיט עוצב על פי הסמליל של בירה נשר [דרוש מקור].
סמלי הטייסת בעבר
מפקדי הטייסת
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| דני שפירא | מקים הטייסת | |
| שעיה גזית | אוקטובר 1952 – פברואר 1953 | |
| אלי איל (פיינגרש) | פברואר 1953 - אוגוסט 1953 | |
| שעיה גזית | אוגוסט 1953 - 1954 | |
| יעקב שלמון (סלומון) | 1954 | |
| ישראל להב (לוחובסקי) | 1954 | |
| יחזקאל סומך | ספטמבר 1955 - 1956 | מפקדה במלחמת סיני |
| מנחם בר | דצמבר 1956–1957 | מפקדה הראשון בעידן המיסטר |
| שמואל שפר | 1957 - 1960 | |
| אמנון הלבני | 1960–1963 | |
| דוד עברי | 1963 - 1964 | לימים מפקד חיל האוויר |
| אוהד שדמי | 1964 - 1968 | מפקד הטייסת במלחמת ששת הימים |
| עזרא דותן (בבן) | 1968 - 1971 | מפקד הטייסת במלחמת ההתשה |
| אמנון ארד (פקטורי) | 1971 - 1972 | |
| יורם אגמון | 1972–1973 | |
| יצחק דוד | 1973 - 1975 | מפקד הטייסת במלחמת יום הכיפורים |
| אורי גיל | 1975 - 1978 | |
| עמוס בר | 1978-1979 | |
| יוסי לביא | 1979-1981 | |
| דני סחף | 1981 - 1983 | מפקד הטייסת במלחמת לבנון הראשונה |
| גדעון אילת | 1983 - 1985 | עד להדממת הטייסת בשנת 1985 |
| אליעזר שקדי | 1991–1993 | מקים הטייסת המחודשת. לימים מפקד חיל האוויר |
| אביב תמיר | 1993–1995 | |
| רונן דן | 1995–1997 | |
| אבי יעקבי (ג'ק) | 1997–1999 | |
| חגי טופולנסקי | 1999–2001 | לימים ראש אגף כוח אדם |
| רמי בן אפרים | 2001–2003 | |
| רונן שמחי | 2003–2005 | |
| ניר ברקן | 2005–2007 | מלחמת לבנון השנייה |
| אבשלום עמוסי | 2007–2009 | |
| סא"ל ישי שלח | 2009–2011 | |
| סא"ל נטע | 2011–2013 | |
| מתן כהנא | 2013–2015 | מבצע צוק איתן |
| תומר דגני | 2015-2017 | |
| סא"ל ל' | 2017-2019 | |
| סא"ל נ' | 2019-2021 | |
| סא״ל ג’ | 2021-היום |
הנצחה
מצפור טייסת העמק הוקם על דרך נוף כרמל, מעט צפונית לקרן הכרמל, לזכר שני אנשי הטייסת, סרן ליאור הררי ורס"ן יונתן בגין, שמטוסם התרסק בשעת אימון במימי הים התיכון. המצפור צופה על עמק יזרעאל מכיוון דרום מערב.
קישורים חיצוניים
- אהרון לפידות, קיבוץ ותיק של כפירים, בטאון חיל האוויר 115, אפריל 1980, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- טייסת העמק, באתר חיל האוויר הישראלי
- קובי מרינקו, טייסת מבריקה, בטאון חיל האוויר 182, אוקטובר 1991, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- חגי גלבוע, ברקים בשמי העמק, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 139
- רן רוזנברג, אוכלים ארוחת בוקר, והולכים לישון, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 145
- רן לוי, אל הגהנום ובחזרה – טייסת העמק במלחמת יום הכיפורים, חלק א' וחלק ב', באתר עושים היסטוריה
- טייסת העמק, באתר "מרחב אווירי"
- טייסת 109, באתר "מרקיע שחקים"
הערות שוליים
- ^ ,McDonnell Douglas A-4 Skyhawk, Ra'anan Weiss, Yoav Efrati ,Isradecal עמ' 31
- ^ יואב זיתון, צה"ל יירט 3 כטב"מים של חיזבאללה בדרך לאסדת גז, לראשונה גם עם טילים מסטי"ל, באתר ynet, 2 ביולי 2022.
34715381טייסת 109