טיוטה:פלצות
פַּלָּצוּת היא מילה עברית אשר משמעותה חרדה או זעזוע[1]. המילה מופיעה מספר פעמים בתנ"ך ויש לה מספר פרשנויות בקרב מפרשי התנ"ך.
בעולם הישיבות ובפרט בתנועת המוסר, המושג פלצות (נהגה לרוב: פַּלוֹצֶס) הוא ביטוי לאווירה של אימת הדין השורה על האדם בחודש אלול, בהשראת מכתבו של רבי ישראל מסלנט.
מושג זה דומה לאמרה המפורסמת ”אפילו דגים שבים רועדים”, המבטא את אווירת החרדה השוררת בחודש זה.
רקע
בחודש אלול, בו מתחילים למנהג ספרד באמירת סליחות, ולמנהג אשכנז בתקיעה בשופר ובאמירת לדוד ה' אורי וישעי, נהגו בעם ישראל להתעורר לתשובה ולחשבון נפש. אנשי מעשה בודקים את התפילין והמזוזות ומתקנים את הדברים הטעונים תיקון[2]. יש שנהגו שבכל ימי אלול מכריז השמש שובו בנים שובבים[3].
יראת הדין בימי אלול
בכמה עובדות השתמר תיאור האוירה העממית בימי אלול, תחושה של אימה ופחד לקראת ימי הדין, כמאמר הפתגם הנפוץ: "באלול - אפילו הדגים שבים רועדים".
החתם סופר בתשובותיו דן לחייב אדם פשוט בשבועה בעניני אישות החמורים, וכותב: "וטוב שיהיה הדבר בימי אלול הבאים עלינו לטובה בשעה שההדיוטים יראים לנפשם ביותר..."[4].
רבי פנחס מקוריץ כתב: בחודש אלול צריך האדם להכין עצמו לראש השנה כמו שהיו נוהגים בעלי משא ומתן (סוחרים) שבדורות הקודמים שבחודש אלול היו פוסקין מן המשא ומתן ונאספים ביחד והכינו עצמם ליום ראש השנה[5].
שבת מברכים אלול
בתפילת "ברכת החודש", בה מתעוררים לבקש על החודש הקרב, היתה אוחזת בציבור התרגשות עזה, כאשר נשמעה קריאת החזן המסתלסלת: "ראש חודש א--לו--ל...".
רבי חיים אלעזר שפירא ממונקטש בעל מנחת אלעזר היה מוסיף מתוך בכי בסוף תפילת "יחדשהו הקדוש ברוך הוא": "לשמועות טובות ולבשורות טובות...ולתשובה שלמה"[6].
רבי יצחק בלאזר רבה של פטרבורג, היה ניגש לארון הקודש בשבת מברכים 'אלול' אחר ברכת החודש, פותחו ומכריז: "ריבונו של עולם, אנו מקבלים עלינו את חודש אלול באהבה", והקהל געו עמו בבכיה. מנהגו היה שלא לדבר בחודש אלול בדברי חול עד אחר יום כיפור[7].
מקור המונח פלצות
רבי שמעון הגדול כתב את הפיוט "אתיתי לחננך" (הנהוג לאומרו בתפילת היום השני של ראש השנה) שבו מופיע ביטוי זה בהקשר לאימת הדין: ”זַלְעָפָה וּפַלָּצוּת אֲחָזוּנִי בְּמוֹרָא” [8]
ההופעה הראשונה של הביטוי בהקשר של חודש אלול, היא בדברי רבי ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר:
מלפנים, כאשר ידעתי כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קידוש[9] אלול!
— רבי ישראל מסלנט, אור ישראל, פרק יד
המשפט נכתב באגרת ששלח רבי ישראל מסלנט לתלמידיו בחודש אלול. שם מתאר רבי ישראל בלשונו המליצית את חרדת הדין שהיתה, כפי עדותו, נחלת כל יהודי בימים עברו, בהתקרב יום הדין.
רבי ישראל מטעים, שהחרדה הזאת נשאה פרי ממשי לחשבון נפש ולהתעוררות רוחנית, כאשר כל אחד השתדל להתקרב כפי מידתו לעבודת ה'. הוא מעורר על המציאות התמוהה, שאותם שהיו אמורים לפחוד יותר מיום הדין, ולהרבות תורה ומעשים טובים המגינים מפני הפורענות, אינם יראים כל כך, והשיפור ניכר בכפלים באותם שכל השנה היו ברמה רוחנית גבוהה.
הוא מונה שתי סיבות לדבר:
- סיבה טבעית - ההרגל השולט על כל דבר. אדם דבק במעשיו המורגלים וקשה לו לעשות שינוי, לעומתו אדם המורגל בעבודת ה' קל לו להתחזק בה.
- סיבה רוחנית – רוח טומאה המטמטמת את הלב, ומבלבלת את הדעת כמאמר חז"ל[10] אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, כלומר בניגוד לידיעה וההבנה השכלית. העבירות מגשמות את האדם, מגבירות את כח החומריות שבו, ומכבידות עליו לערוך חשבון נפש.
רבי ישראל מוסיף טענה, שעמדה ביסודה של תנועת המוסר, שיראת השמים הטבעית שהיתה נחלת דורות עברו נחלשה, בעקבות השינויים באטמוספירה הרוחנית של העולם. טבע האדם לחקות את הסביבה ומכיון שהחברה סביבו ממשיכה בשגרה, אין לו את היכולת לערוך שינוי בחייו. כמו כן מבחינה רוחנית - רמת הרוחניות הירודה בעולם גורמת שיקשה על האדם להשתנות.
הוא כותב שבעבר קול השופר היה מספיק כדי לעורר את האדם, אולם כעת לא די בכך. כנגד זאת הוא מעמיד את החיוב לעסוק בהתעוררות בספרי מוסר, וכן להתפלל שינצל מרוח הטומאה של העבירות[11].
בעולם הישיבות
”האווירה של אלול היא אווירה של ערב משפט... עכשיו, ערב המשפט, יש אווירה לחוצה; אנשים מסתובבים עם פרצופים רציניים. אם מישהו אומר בשולחן בחדר האוכל משהו שנשמע כמו התחלה של לשון הרע, מיד יזכירו לו כולם: 'אלול, אלול'. בכלל, משתדלים לקצר בארוחות ולדבר בהן כמה שיותר בדברי תורה”[12].
ראו גם
לקריאה נוספת
- קדוש אלול ירושלים אלול תשס"ח
קישורים חיצוניים
- אלול: "פלצות" - מושג של פעם, או שייך גם בימינו; כיצד נתחבר לתקופה באתר בימה
- ישראל אדלר, זמן אלול, באתר חברותא
הערות שוליים
- ^ פלצות באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ מטה אפרים סימן תקפא, סעיף י
- ^ ברכי יוסף תקפא ו
- ^ שו"ת חתם סופר אבן העזר חלק א סימן כח
- ^ אמרי פינחס עמוד קטו
- ^ דרכי חיים ושלום עמוד קסח (ברוקלין תשמ"ז)
- ^ תנועת המוסר כרך ב עמוד 220
- ^ הפיוט באתר 'מאגרים'
- ^ רבי יצחק בלאזר, כוכבי אור, עמוד מג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), (על פי מגן אברהם סימן תי"ז ס"ק א). במקור מופיע בכתיב חסר, ובמקומות אחרים הועתק ככל הנראה בשיבוש: "קודש אלול"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ג' עמוד א'
- ^ אור ישראל אגרת ז ואגרת יד
- ^ ידידיה מאיר, לשון הרע? ביטול תורה? פגישות לשידוכים? לא בזמן אלול, באתר הארץ, 20.8.2002.