טיוטה:הלכות דעות (רמב"ם)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הלכות דעות הן החלק השני בספר המדע מתוך משנה תורה להרמב"ם. בהלכות אלו יש שבעה פרקים, בהם שבעים ואחת הלכות בחלוקה המקובלת, ומאה שלושים ושלוש הלכות בחלוקה המקורית כפי שנמצאת בכתבי היד התימניים ונדפסה במהדורת שבתי פרנקל.
ההלכות עוסקות בתורת המוסר והנהגה במידות טובות (מידות בלשון הרמב"ם: דעות[1]), במצוות שבין אדם לחברו ובשמירת הבריאות.
נושא ההלכות
ההלכות עוסקות בתורת המוסר ודרכי ההתנהגות במידות טובות שהן ממצוות והלכת בדרכיו (פרקים א'-ג'), ובמצוות הקשורות בבין אדם לחברו, ביניהם גניבת דעת, דבקות בתלמידי חכמים, אהבת אדם לחברו ובפרט לגר, תוכחה, שמירת הלשון, ונקימה ונטירה. ישנה הדרכה לשמירת הבריאות ותזונה נכונה (בעיקר בפרק ד'), וכן להנהגת התלמיד חכם (פרק ה').
שם
רבי גרשון אדלשטיין מבאר שהרמב"ם קרא למידות "דעות" מפני שצריכים בזה לשנות את הדעה ואת הטבע, להכניס בלב הרגשים של מידות טובות[1]. בספר בית יעקב מבאר שהוא להודיענו שאף כי לפעמים הטבע מכריח את האדם לאחת מתכונות אלו, מכל מקום הדבר תלוי בדעתו וברצונו ויכול הוא לשנות את דעותיו.
מצוות
בהלכות אלו אחת עשרה מצוות; חמש מהן מצוות עשה, ושש לא תעשה:
- מצוות עשה להדמות בדרכיו
- מצוות עשה להדבק ביודעיו
- מצוות עשה לאהוב את רעים
- מצוות עשה לאהוב את הגרים
- מצוות לא תעשה שלא לשנוא אחים
- מצוות עשה להוכיח
- מצוות לא תעשה שלא להלבין פנים
- מצוות לא תעשה שלא לענות אומללים
- מצוות לא תעשה שלא להלוך רכיל
- מצוות לא תעשה שלא לנקום
- מצוות לא תעשה שלא לנטור
הפרקים
- פרק א' - הפרק הראשון עוסק במצוות "והלכת בדרכיו", שממנה למדו חז"ל[2] שהאדם צריך ללכת בדרכיו של הקב"ה. הרמב"ם מבאר שיש הרבה דעות לבני האדם והדרך הטובה אינה בשתי הקצוות אלא היא המידה הבינונית שבכל דעה ודעה.
- פרק ב' - הפרק השני עוסק בבעלי מידות רעות (בלשון הרמב"ם: חולי הנפשות) האוהבים את הדעות הרעות ושונאים את הדרך הטובה, בתקנתם ורפואתם. הרמב"ם מבאר את גנות גובה הלב והכעס[3], וחותם במעלת השתיקה, בגניבת דעת ובשמחה.
- פרק ג' - הפרק השלישי עוסק ברעת הפרישות הקיצונית יותר ממה שהפרישתו תורה, בצורך לכוון ליבו וכל מעשיו לשם שמים ולא למטרות גשמיות, ובשימת הלב לנהוג על פי הרפואה.
- פרק ד' - הפרק הרביעי עוסק בשמירת בריאות הגוף בדרך רפואה מונעת, ובסופו בדברים הנצרכים בעיר שיש בה תלמיד חכם.
- פרק ה' - הפרק החמישי עוסק בהנהגה המוטלת על חכם במעשיו - במאכלו, במשקהו, בדברים שבינו לבינה, בעשיית צרכיו, בדיבורו, בהילוכו, במלבושו, בכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו[4]. הרמב"ם ממשיך בביאור סדר הקדימה בין קביעת מלאכה, קניית בית ונשיאת אשה, וחותם באופן הצלחת הנכסים.
- פרק ו' - הפרק השישי עוסק בהשתייכות לחברה טובה, הידבקות בחכמים ותלמידיהם, אהבת אדם לחברו, אהבת הגר, אזהרת שנאת חברו, הודעה כשחטא חברו ומחילה, מצוות תוכחה, איסור הלבנת פנים והנהגה עם יתום ואלמנה.
- פרק ז' - הפרק השביעי עוסק באיסורי רכילות, לשון הרע והוצאת שם רע[5], ובאיסורי נקימה ונטירה.
הלכות ודברים ייחודיים
- שני הקצוות הרחוקות שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה, ויש ללכת בדרך הישרה שהיא המידה הבינונית הרחוקה משתי קצוות ריחוק שווה[6].
- הנוהג על פי הרפואה ישים על ליבו שיהיה גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין ויסתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאבריו כואב, וישים על ליבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'. ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא[7].
- על אף שמשנה תורה היא סדרה הלכתית, בפרק ד' כתב הרמב"ם ש"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימין" ובאר בהרחבה את הנהגת שמירת הבריאות לפי זמנו, הן על פי חז"ל והן על פי הרפואה. הרמב"ם מבטיח כי: "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ושיהיה גופו שלם ועומד על בריו כל ימיו אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם"[8]. דברי הרמב"ם הם יסוד לרבים שעסקו ברפואה מונעת, ביניהם הקיצור שולחן ערוך[9].
- דרך בעלי דעה לקבוע קודם מלאכה מפרנסת, אחר כך לקנות בית דירה ואחר כך לישא אשה[10].
- "אם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתם נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובות מפני הגייסות או מפני החולי - ישב לבדו יחידי... ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות"[11].
- עוון לשון הרע גדול מרכילות[12], בניגוד לדעת הראב"ד בהשגות שסובר להפך.
- המספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חברו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע[13].
- אם לאחר שאדם עבר וסיפר גנות על חברו בפני שלושה אנשים, בא אחד מהשלושה וסיפר את הגנות לאחרים - לא עבר בזה על איסור סיפור לשון הרע, בתנאי שלא התכוון לפרסם[14]. מקור דין זה הוא מדברי התלמוד[15], אך לפי שיטת רש"י ותוספות בפירוש הסוגייה אין לו מקור[16].
- ”ראוי לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם”[2]. דייקו מכך המנחת חינוך[3] והחפץ חיים[4] ששיטת הרמב"ם שאין לנקום אפילו אם ציערו צער הגוף, זאת בניגוד לדעת הסמ"ג[5] ורבינו יונה[6] שין איסור בצער הגוף.
פירושים
- רבי מאיר ליבוש מלבי"ם, עלה לתרופה על פרק רביעי, ברדיוב תרפ"ה. מהדורה חדשה (תחת השם עלים לתרופה) עם תיקונים והערות, ירושלים תשכ"א.
- רבי יצחק אשר אייזיק קיהן, ביאור המלך, ארוחת המלך, ורשה תרכ"ד. מהדורה מחודשת ניו יורק תשס"ח.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הלכות דעות לפי כתבי יד תימניים באתר ממרא
- הלכות דעות באתר HebrewBooks
- מפתח לפירושים על הלכות דעות של מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
- הלכות יסודי התורה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רבי גרשון אדלשטיין מבאר שהרמב"ם קרא למידות "דעות" מפני שצריכים בזה לשנות את הדעה ואת הטבע, להכניס בלב הרגשים של מידות טובות (פניני חיזוק על אורחות צדיקים, עמ' ק"ל).
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ג עמוד ב'
- ^ 3.0 3.1 בשני הפרקים הראשונים לכאורה ישנן סתירות, והלחם משנה עוסק ביישובן
- ^ 4.0 4.1 הלחם משנה בהלכה ד' כתב שאולי הרמב"ם הזכיר גם דברים הנוהגים בכל העם כיון שתלמיד חכם צריך להזהר בהם ביותר.
- ^ 5.0 5.1 החפץ חיים ביסס את ספרו על דברי הרמב"ם (יחד עם הסמ"ג והשערי תשובה), כמו שכתב בהקדמתו
- ^ 6.0 6.1 הלכות דעות, פרק א'. הרמב"ם מרחיב בעניין זה בשמונה פרקים
- ↑ הלכות דעות, פרק ג', הלכה ג'
- ↑ הלכות דעות, פרק ד', הלכות א'–כ'
- ↑ בעיקר בסימן ל"ב
- ↑ הלכות דעות, פרק ה', הלכה י"א
- ↑ הלכות דעות, פרק ו', הלכה א'. בספר פאר הדור (על ה"חזון איש", חלק ב' עמוד קי"א) מובא סיפור שפעם נפגש רבי יואל מסאטמר עם החזון איש ושאלו: "דברי הרמב"ם, שצריך לברוח מישוב שמנהגותיו רעים?". ענהו החזון איש: "הישיבות הקדושות הן הן המערות והמדברות של דורנו!".
- ↑ הלכות דעות, פרק ז', הלכה ה'
- ↑ הלכות דעות, פרק ז', הלכה ה'
- ↑ הלכות דעות, פרק ז', הלכה ה'. החפץ חיים בהלכות לשון הרע כלל ב' סעיף ג' והלאה ושם בבאר מים חיים ד' מבאר את ההיתר ומוסיף לו תנאים, ומסיים (בסעיף י') שהשומר נפשו ירחק מקולא זו, משום שאין כמעט מציאות לקיום כל התנאים ומשום שאינה מוסכמת.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז עמוד א': כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא
- ↑ חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ב'