טד קזינסקי
| לידה |
22 במאי 1942 שיקגו, אילינוי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 10 ביוני 2023 (בגיל 81) |
תיאודור (טד) קזינסקי (באנגלית: Theodore Kaczynski; 22 במאי 1942 – 10 ביוני 2023) שנודע יותר בכינוי יונבומבר (Unabomber)[1] היה רוצח סדרתי, טרוריסט אמריקאי, ואנרכו-פרימיטיביסט שפעל לבדו. בשנים 1978–1995 שלח 16 חבילות נפץ לאנשים שונים בארצות הברית וגרם למות שלושה מהם ולפציעתם של 23.
רקע
.jpg)
קזינסקי נולד ב־22 במאי 1942. הוא נחשב לילד מחונן, אך חסר כישורים חברתיים. את לימודיו התיכוניים סיים בגיל 16, ולאחר מכן סיים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת הרווארד.
מייקל מלו, בספרו "ארצות הברית נגד תיאודור קזינסקי", כתב שבין השנים 1959–1962 השתתף קזינסקי בניסוי פסיכולוגי שמטרתו למדוד את תגובות המשתתפים במצבים של לחץ. הניסוי נערך באוניברסיטת הרווארד על ידי ד"ר הנרי מארי, ומספר כותבים על הפרשה טענו שהוא נעשה תחת פיקוחו של סידני גוטליב מה-CIA, במסגרת פרויקט MKULTRA. במהלך הניסוי המשתתפים נחקרו באגרסיביות ובאמצעות שיטות שמארי עצמו תיאר כמשפילות ופוגעניות[2].
קזינסקי סיים לימודי דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת מישיגן בשנת 1967, בגיל 25, ובאותה שנה התקבל למשרת מורה מן החוץ באוניברסיטת ברקלי. הוא פרש ממשרת ההוראה לאחר שנתיים וחזר זמנית לגור אצל הוריו בלומברד, אילינוי. בשנת 1970 נסע לגור במדינת מונטנה, בה קנה מגרש בעזרת משפחתו ובנה עליו בקתה במקום מבודד, קרוב ליישוב לינקולן. הוא חי שם חיי צמצום קיצוני, ללא חיבור לחשמל וללא מים זורמים. את המזון סיפק לעצמו על ידי ציד וליקוט. לפעמים עשה עבודות מזדמנות וקיבל עזרה ממשפחתו. ב-1978 עבד זמן קצר עם אביו ואחיו במפעל לגומי מוקצף. את אורח החיים הסגפני והמתבודד הסביר, בין השאר, על ידי השקפה נאו-לודיטית שלדבריו קרא עליה בספרי ז'אק אלול.
פעילות טרור
התקפה ראשונה
ב-25 במאי 1978 שלח קזינסקי פצצה למגרש החניה של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו, שהייתה ממוענת לפרופסור להנדסה בשם איי. ג'יי. סמית' מהמכון הפוליטכני ע"ש רנסילאר בעיר טרוי שבניו יורק. שם המוען, כפי שהופיע על החבילה, היה באקלי קרייסט, פרופסור עמית להנדסה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבעיר הסמוכה, אוונסטון. האדם שהרים את החבילה התקשר מיד לשולח, פרופסור קרייסט. הלה היה נבוך ולא זכר ששלח חבילה לפרופסור סמית', אך ביקש מהמוצא לשלוח את החבילה לאוניברסיטת נורת'ווסטרן. למחרת, כאשר הגיעה החבילה לאוניברסיטה הבחין קרייסט כי כתב היד אינו שלו והזעיק את משטרת האוניברסיטה. השוטר שהגיע, טרי מרקר, פתח את החבילה והיא התפוצצה מול פניו. הוא הפך לקורבן הראשון של ה"יונבומבר". מרקר שרד ונפצע פצעים קלים בלבד. השאלה כיצד הגיעה הפצצה לאוניברסיטת אילינוי בשיקגו, שבה לא לימד איש מהמרצים, נותרה ללא פתרון.
הנהלת האוניברסיטה התקשרה לסוכנות הפדרלית לפיקוח על אלכוהול, טבק ונשק (ATF) ולאחר בדיקה הגיעה ה-ATF למסקנה כי מייצר הפצצה הוא חובבן. כיוון שהפצצה הורכבה ברובה מעץ ונראתה כאילו נלקחה ממגרש גרוטאות, קיבל הטרוריסט האלמוני את הכינוי Junkyard Bomber – "המפציץ ממגרש הגרוטאות".
התקפה שנייה
ב-9 במאי 1979 הכה ה"יונבומבר" שוב. ג'ון האריס, סטודנט מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, ראה חפיסת סיגרים של חברת פיליס (אנ') מונחת ליד חדר באוניברסיטה. לאחר מספר ימים עלה בדעתו לבדוק אותה. הוא פתח את דבק הסלוטייפ במשיכה עזה, אך רק המרעום הופעל והפצצה לא התפוצצה. למזלו הרב הוא נפצע קל כשהוא סובל מחתכים וכוויות בלבד. כאשר הגיעו חוקרי ה-ATF היה ברור להם כי "המפציץ ממגרש הגרוטאות" הכה שוב, ובמקביל הם הבחינו שהפצצה הנוכחית הייתה משוכללת בהרבה מקודמתה.
התקפה שלישית
ערך מורחב – טיסה 444 של אמריקן איירליינס
ב-15 בנובמבר 1979 הסלים ה"יונבומבר" את פעולותיו בכך שפוצץ פצצה במטוס. הוא שלח בדואר רגיל את הפצצה כשהיא מצוידת במד גובה כדי שתתפוצץ כשהמטוס בגובה קילומטר. הפצצה עלתה למטוס בואינג 727 של חברת "אמריקן איירליינס", טיסה מספר 444 משיקגו לוושינגטון די. סי. הפצצה התפוצצה באופן חלקי, ותוך מספר שניות התמלא תא הנוסעים בעשן צורב והטייסים מיהרו לבצע נחיתת חירום. לא היו נפגעים, אך 12 איש נלקחו לבית החולים בעקבות שאיפת עשן. חוקרי ה-ATF הגיעו למסקנה שהמפגע לא ידע לאן תישלח הפצצה, וכוונתו הייתה לפגוע בבני אדם.
חוקר דואר שם לב לכך שכל הפצצות הכילו פיסות עץ שלא היו חיוניות להפעלת הפצצה. הפצצות גם הכילו אבקת בריום חנקתי, המשמשת לייצור חזיזים ולא לפצצות. אבקה זו גרמה לכך שהעשן היוצא מן הפצצה יהיה בצבע ירוק. עובדות אלו הובילו אותו למסקנה כי המפגע מתנגד למהפכה התעשייתית.
התקפה רביעית
ביוני 1980 חגג פרסי ווד, נשיא חברת התעופה "יונייטד איירלינס", את יום הולדתו ה-60. מספר ימים לאחר יום ההולדת הוא קיבל חבילה מאדם בשם אנוך פישר. אל החבילה היה מצורף מכתב, בו כתב לו פישר: "מר ווד הנכבד מאוד, אני שולח לך מספר כרכים של הספר 'Ice Brothers' ('אחים לקרח'), המיועד למספר אנשים חשובים באזור שיקגו. אני מאמין כי זהו הספר שכל מי שאחראי להחלטות חשובות המשפיעות על רווחת הציבור חייב לקרוא".
מבלי לחשוב הרבה, פתח ווד את החבילה, הוציא את הספר ופתח אותו, וכל הבית רעד מעוצמת הפיצוץ. רסיסי עץ ומתכת התעופפו בחדר. ווד נפצע קשה בידיו, בפניו ובכפות רגליו. גם פצצה זו הכילה עץ. היא נשלחה למר ווד [=עץ]. כתובת השולח הייתה רוונסווד סטריט, ואילו הכתובת נרשמה בדיו ירוק. הפעם גילו החוקרים על החבילה את האותיות FC. ראשי תיבות אלו יהפכו לסימן ההיכר של ה"יונבומבר" כשהן מופיעות על כל הפצצות הבאות. לאחר התקרית הזו החל ה-FBI לכנות את תיק החקירה UNABOM, ראשי תיבות של UNiversity and Airline BOMber (מפציץ אוניברסיטאות וחברות תעופה). מעתה ואילך התפרסם הפושע בשם יונבומבר.
פצצה שנוטרלה
לאחר 16 חודשים שקטים ללא פצצות חדשות, החלו החוקרים לתהות האם ה"יונבומבר" מת, נעצר או נשלח למאסר בעוון פשעים אחרים או בכלל נהרג ב"תאונת עבודה" לאחר שאחת מפצצותיו התפוצצה מוקדם מן הצפוי. אולם, ב-8 באוקטובר 1981, נמצאה חבילה חשודה באוניברסיטת יוטה, אשר זוהתה כפצצה ונוטרלה בהצלחה, לפני שהצליחה לפגוע במישהו.
התקפה חמישית
ב-5 במאי 1982 הגיעה חבילה בדואר לאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה. החבילה נשלחה עבור פרופסור פטריק פישר מאוניברסיטת פרובו בעיר פרובו, יוטה. פישר עזב את האוניברסיטה שנתיים קודם לכן, והחבילה הועברה למקום עבודתו החדש, אוניברסיטת ואנדרבילט שבנאשוויל, טנסי. השולח היה פרופסור לידוי "ווד" בירנסון, מהנדס חשמל מאוניברסיטת פרובו. ה"יונבומבר" שלח את החבילה עם בולים משומשים שאינם מתאימים לגודל ולמשקל החבילה מתוך כוונה שהפצצה תוחזר לפרופסור בירנסון ותתפוצץ אצלו. באורח בלתי מובן הגיעה החבילה בכל זאת למשרדו של פרופסור פישר שהיה באותה עת בנופש בפוארטו ריקו. מזכירתו, ג'נט סמית', פתחה את החבילה, ידיה ופניה נכוו קשות והיא הובהלה לבית החולים בעיר. גם פצצה זו הייתה מסומנת באותיות FC.
התקפה שישית
ב-2 ביולי 1982 נכנס דיוגנס אנג'לקוס, פרופסור להנדסת חשמל באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, לחדר הצוות והבחין בפחית ירוקה גדולה עם יכולת קיבול של 3.5 ליטר. מהפחית השתלשלו חוטים שהיו מחוברים לשעון. אנג'לקוס חשב שמדובר בפחית טרפנטין שהושארה על ידי העובדים, והרים אותה על מנת להשליך אותה מן החדר. באותה רגע התפוצצה הפחית ואנג'לקוס נפצע קשה בפניו ובידיו. מזלו הטוב היה, שחלקה התחתון של הפצצה – פחית בנזין – לא התפוצץ כמתוכנן שאלמלא כן לא היה נשאר בחיים. אנג'לקוס עצמו הסביר מאוחר יותר "האידיוט הזה מילא פחית בבנזין עד למעלה, מבלי להשאיר מקום לאוויר שיתלקח, ולכן הפחית לא התפוצצה". שוב נמצאו ראשי התיבות המוכרים, FC, אך הפעם היה ממצא נוסף - פיסת נייר ששרדה את הפיצוץ ועליה הודפס "זה עובד. אמרתי לך שזה יעבוד". בתור חתימה, הופיעו האותיות RV.
החוקרים קיוו כי מסר זה יוביל אותם אל ה"יונבומבר" אך התאכזבו שוב. רק מאוחר יותר, כשקזינסקי נתפס, נודע להם מפיו כי האותיות RV היו ראשי תיבות של פרופסור אחר באוניברסיטת ברקלי שהסתכסך בעבר עם קזינסקי. הוא קיווה לעורר עליו את חשדות החוקרים.
התקפה שביעית
מאז הפיצוץ בברקלי עברו להן שלוש שנים שקטות אך הן הסתיימו ב-15 במאי 1985. ג'ון האוזר, קצין בחיל האוויר שעמד לסיים את לימודי ההנדסה שלו באוניברסיטת ברקלי, נכנס למעבדת המחשבים של האוניברסיטה. הוא הבחין במשהו שנראה כמו קופסה של תיקים המונחת על גבי ערימת קלסרים, סמוך למחשב. הוא הרים את הקופסה וזו השמיעה זמזום קצר והתפוצצה, האוזר פרץ בצרחות. הראשון שהגיב היה פרופסור אנג'לקוס, הנפגע מההתקפה הקודמת. הוא מיהר להזעיק את כוחות ההצלה ובמקביל תלש במשיכה את עניבתו והשתמש בה בתור חוסם עורקים כדי לעצור את זרם הדם שקלח מידו של האוזר. האוזר נפצע קשות, חלומו להפוך לטייס קרב ואסטרונאוט נגוז, הוא איבד ארבע אצבעות בכף ידו הימנית ואחת מעיניו נפגעה.
פצצה נוספת שנוטרלה
כעבור פחות מחודש, ב-13 ביוני 1985, עבר עובד בחטיבת הדואר במשרדיה הראשיים של חברת בואינג באובורן, וושינגטון, על דברי הדואר והבחין בחבילה חשודה. היא נשלחה חמישה שבועות קודם לכן מאוקלנד שבקליפורניה אל חטיבת הייצור של החברה אך אבדה בדרך ונשלחה בחזרה אל החברה. העובד הבחין כי בכתובת הנמען לא הופיע שם של אדם מסוים או שם של מחלקה בתוך החטיבה. עובדה זו עוררה בו חשד והוא התקשר למשטרה. כאשר התברר למשטרה כי כתובת השולח, חברה בשם "Weidurg Tool and Supply" ("ווידורג כלים ואספקה"), אינה קיימת במציאות, נלקחה החבילה לצילום רנטגן שם התברר כי היא מכילה פצצה רבת עוצמה. חבלני המשטרה נטרלו אותה בהצלחה.
לראשונה הגיעה לידי החוקרים פצצה שלמה שאותה ניתן לבדוק ביסודיות. כל רכיב נבדק בדקדקנות, בהם בין היתר האותיות FC. הייתה זו ההתקפה האחרונה על חברת תעופה והפצצה האחרונה שאותה הצליחו לנטרל.
התקפה שמינית
ב–15 ביוני 1985 ישב פרופסור ג'יימס מק'קונל מאוניברסיטת מישיגן בביתו שבאן ארבור, מישיגן. עוזרו ניק סואינו הכניס את הדואר, ומק'קונל ברר מתוכו את המכתבים החשובים, ואת השאר השאיר לעוזרו. בין המכתבים הייתה חבילה שנשלחה על ידי ראלף קלופנבורג מאוניברסיטת יוטה. במכתב המצורף כתב קלופנבורג "הייתי רוצה שתקרא את הספר. ראוי לכל אדם במעמדך לקרוא ספר זה".
מק'קונל היה מרצה וסופר מפורסם. הוא היה רגיל לקבל מכתבים מסוג זה, ולכן השאיר את פתיחת המכתב לעוזרו. סואינו פתח את החבילה, וזו התפוצצה בעצמה אדירה שזעזעה את הבית כולו. הוא נפצע קשה, אך בסופו של דבר החלים מפצעיו. הפרופסור נפגע באוזניו ואיבד אחוזים משמיעתו, אך פרט לכך לא נפגע.
התקפה תשיעית – הרוג ראשון
כעבור פחות מחודש יצא הְיו סקראטון דרך הדלת האחורית של החנות להשכרת מחשבים שבבעלותו שבסקרמנטו, קליפורניה, אל מגרש החנייה. לפתע הבחין בפיסת עץ, עם מסמרים בולטים מתוכה, שהייתה מונחת על הקרקע והתכופף להרים אותה, כנראה מתוך כוונה להשליכה לאשפה. צינור הנפץ המוסווה התפוצץ ברעש מחריש אוזניים שזעזע את השכונה כולה. סקראטון הועף מן ההדף למרחק של שלושה מטרים וכמה דקות לאחר מכן מת. סקראטון היה להרוג הראשון של היונבומבר.
החוקרים שבחנו את הפצצה בהתקפה זו מצאו שהיא נבנתה על ידי יצרן פצצות מומחה, והכילה הרכב קטלני של כימיקלים, מסמרים, פיסות מתכת משוננות וחתיכות חדות אחרות ולא הייתה חובבנית כמו הפצצות במקפות שקדמו לה. עם זאת שני פרטים נותרו כשהיו – השימוש בעץ והחתימה המסתורית FC.
התקפה עשירית – עדת ראייה
בפברואר 1987 הביטה אחת המזכירות של חברת המחשבים CAAMS ששכנה בבניין גדול בסולט לייק סיטי, יוטה, מבעד לחלון והבחינה בדמות מפחידה המשוטטת בחניה. האיש לבש סוודר עם קפוצ'ון והרכיב משקפי שמש גדולים שהסתירו את פניו. הוא השאיר שקית במגרש החניה, וכאשר הוא הסתובב לעבר הבניין, הוא נעץ במזכירה מבט מצמרר, ונעלם. כעבור זמן קצר הגיע למקום גארי רייט, סגן נשיא החברה. הוא הבחין בחבילה המונחת במגרש החניה ובולטים ממנה מסמרים. רייט ניגש אל החבילה ובעט בה כדי למנוע פגיעה בצמיגי המכוניות. באותו רגע הפצצה התפוצצה. ברגע הראשון חשב רייט שמישהו יורה בו. הוא נפצע באורח קשה ומצבו היה קריטי. נדרשו לו שלושה ניתוחים כדי לטפל בפציעות שנגרמו לו בכף ידו ובפניו, מאות רסיסי מתכת ועץ נשלפו מגופו, וגם כעבור עשר שנים הוא עדיין היה מוצא רסיסים בגופו.
פצצה זו הייתה עוד יותר מתוחכמת מקודמתה ועם מנגנון הפעלה משופר. בתקרית זו, לראשונה הייתה עדת ראייה שיכולה לספק לחוקרים תיאור של הטרוריסט וציירו קלסתרון על פי תיאורה.
שתי התקפות נוספות
לאחר הפיצוץ במשרדי חברת CAAMS חלפו שש שנים ללא התקפה. אך ב-18 ביוני 1993 שלח ה"יונבומבר" שתי פצצות בדואר. הן נבנו בתוך קופסאות מעץ ונארזו במעטפה עבה. הראשונה נשלחה לדוקטור צ'ארלס אפשטיין, מומחה לגנטיקה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, תחת שם השולח ג'יימס היל מאוניברסיטת המדינה של קליפורניה. היא הגיעה לביתו ב-22 ביוני, ארבעה ימים לאחר שליחתה. אפשטיין לא חשד במאומה ופתח את החבילה. היא התפוצצה בידיו ורסיסים חדים חדרו לגופו, זרועו נשברה והוא איבד מספר אצבעות. כתובת השולח לא הייתה של מקום אמיתי ולג'יימס היל לא היה מושג לגבי זהות השולח. מאוחר יותר ציין ד"ר אפשטיין כי כמעט בכל ערב אשתו ובתו עומדות לצידו כאשר הוא פותח את הדואר ולמזלן, הן לא היו שם באותו ערב.
המעטפה השנייה נשלחה לדוקטור דייוויד גלרנטר, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת ייל. היא הגיעה ב-24 ביוני ונמסרה לחדרו שבאוניברסיטה. היא הייתה חבילה בגודל של קופסת נעליים. שם השולח היה שמו של פרופסור אחר מאוניברסיטת המדינה של קליפורניה. כאשר פתח גלרנטר את החבילה, היא התפוצצה בפניו וריטשה חלק מכף ידו הימנית. הוא התעוור בעין אחת, איבד את השמיעה באוזן אחת ונפגע קשות בפניו. החום שנפלט מהפיצוץ הפעיל את מנגנון האזעקה המתריע בפני שרפות, וכתוצאה מכך הופעלה מערכת אוטומטית של ממטרות מים שכיבתה את השרפה שפרצה והבריחה את כולם מהבניין. גלרנטר נתקף בהלם ומיהר לרדת חמש קומות במדרגות אל חדר המרפאה שבבניין. הוא הגיע לשם כשהוא מדמם קשות, פצוע בידיו, בפניו, בבית החזה ובבטן. הרופאים עמלו במשך דקות ארוכות לייצב את מצבו ולאחר מכן הוא הועבר לבית החולים "ייל ניו הייבן", שם הוא עבר טיפולים ארוכים ומסובכים עד שהצליח להתאושש מן הפציעה. הוא אפילו כתב ספר בו תיאר את החוויה הקשה שעברה עליו. אחיו של גלרנטר עבד כרופא בבית חולים אחר, ובאותו יום הוא קיבל שיחת טלפון בעבודה שבה בישר לו אלמוני בקול מצמרר: "אתה הבא בתור".
המכתב לניו יורק טיימס
ב-24 ביוני 1993, ביום שבו נפצע גלרנטר, הגיע מכתב למשרדי העיתון "הניו יורק טיימס". המכתב נשלח מסקרמנטו לווארן הודג', מעורכי העיתון. הכותב טען שהוא מייצג ארגון חשאי הנקרא "FC". הוא סיפק מידע שהוכיח כי המכתב אותנטי.
"אנחנו ארגון אנרכיסטי הקורא לעצמו FC. שימו לב כי מעטפת הדואר שעל מעטפה זו מקדימה מאורע חדשותי שיתרחש בערך באותו זמן שתקבלו מכתב זה, אם לא יחול שום שיבוש בתוכניתנו. עובדה זו תוכיח כי ידענו מראש על המקרה, ולכן טענתנו ללקיחת אחריות על המקרה היא אמיתית. תשאלו את ה-FBI על FC. הם שמעו עלינו. בזמן כל שהוא בעתיד, נמסור מידע לגבי מטרות הארגון שלנו, כרגע כל מה שאנחנו רוצים לעשות זה לקבוע את זהותנו ולמסור מספר מזהה, שיבטיח את האותנטיות של כל תקשורת עתידית מצידנו. שימרו מספר זה בסוד, כדי שאף אחד לא יוכל להעמיד פנים כאילו הוא מדבר בשמנו".
המספר הסודי, 553-25-4394, נראה כמו מספר של מבוטח בביטוח הלאומי האמריקאי. ה-FBI בדק את המספר והתברר שזהו מספרו של אסיר ששהה בכלא בקליפורניה. לאותו אסיר היה קעקוע עם הכיתוב "עץ טהור", אולם לא ברור אם מדובר בצירוף מקרים או ניסיון של הכותב להתל בחוקרים[3].
התפתחויות בחקירה
הפיגועים האחרונים ביוני 1993 זעזעו את אמריקה כולה. ויליאם סשיינס, ניסה להגיע לפריצת דרך משמעותית, אך כל מאמציו עלו בתוהו, והחקירות המשיכו גם לאחר שסיים את כהונתו כמנהל ה-FBI. ב-20 ביולי 1993 מינה הנשיא ביל קלינטון את לואיס פרי כמנהל ה-FBI החדש. באותו חודש הוקם גוף חדש משולב ללכידת הטרוריסט, שנקרא בכינויו "כוח משימה UNABOM". כוח המשימה כלל סוכנים של ה-FBI, נציגי ה-ATF ומפקחים של רשות הדואר, וכך הובטח כי כל המידע הרלוונטי יגיע בו זמנית לכל שלושת הגופים.
התקפות אחרונות
הרוג שני
ב-10 בדצמבר 1994, חזר תומאס מוסר, ממנהליה הבכירים של סוכנות פרסומות גדולה, מנסיעת עסקים מעבר לים. כאשר שב לביתו בנורת' קלדוול, ניו ג'רזי, הוא פתח חבילה שנשלחה לחברה בה עבד. למרות טעות הכתיב בשמה של החברה, פתח את החבילה שהתפוצצה ומוסר נהרג. המניע למתקפה היה ככל הנראה כתבה שהתפרסמה בכתב עת המוקדש להגנה על הסביבה ובו מואשמת החברה של מוסר בניסיונות הטיוח של הנזקים שנגרמו באסון הנפט של אקסון ואלדז.
על הפצצה נמצאו האותיות FC, והיא הייתה נתונה בתוך קופסת עץ בעבודת יד[4].
הרוג שלישי ואחרון
ב-24 באפריל 1995 קיבל גילברט מאריי, נשיא איגוד היערנים של קליפורניה (שדולה בתחום עצים להסקה), חבילה בדואר אשר הייתה מיועדת לקודמו בתפקיד, ויליאם דניסון, שעזב שנה קודם לכן. מאריי יצא מנקודת הנחה שהחבילה מיועדת לנשיא איגוד היערנים ולא אישית לדניסון, והורה לעוזרו להביא את החבילה. העוזר התלוצץ ואמר "החבילה מאוד כבדה, כנראה שזו פצצה". הדבר היה חמישה ימים בלבד לאחר הפיגוע באוקלהומה סיטי, מתקפת טרור על בניין פדרלי באוקלהומה סיטי שהביאה למותם של 168 אנשים. מאריי פתח את הפצצה שהתפוצצה, החריבה את המשרד והוא נהרג תוך כך.
הלכידה
המניפסט
במכתביו משנת 1995 (חלקם לקורבנות העבר שלו) תבע קזינסקי פרסום של מניפסט שכתב בשם "החברה התעשייתית ועתידה"[5][6] בעיתונים מובילים, תוך שהוא מבטיח לחדול ממעשיו אם יפורסם המאמר. בספטמבר 1995, במהלך שנוי במחלוקת, אכן פורסם המאמר ב"הניו יורק טיימס" וב"וושינגטון פוסט" מתוך תקווה שסגנונו של האלמוני יזוהה ויוביל למעצרו.
מעצרו של קזינסקי אכן התאפשר בזכות ערנותה של אשת אחיו דייוויד שזיהתה את סגנון כתיבתו של טד מתוך הפרסומים וכן שמה לב כי הרציחות התרחשו במועדים שבהם עזב האח את בקתתו שביערות מונטנה ונסע ברחבי ארצות הברית. היא הסבה את תשומת לבו של דייוויד לחשדותיה. לאחר שכנועים רבים מצדה הסכים האח להצליב את המניפסט של ה"יונבומבר" עם מאמר ישן שאחיו כתב ואשר לא זכה לפרסום, בציפייה שחשדותיה של אשתו יתבדו, אלא שהדמיון בין שני המאמרים והביטויים הזהים שהופיעו בהם היה ברור לעין. דייוויד הודיע לרשויות, שהוא חושד כי ה"יונבומבר" הוא אחיו התמהוני, שחי בבקתה מבודדת ביער. בתחילה לא התייחס ה-FBI ברצינות למידע החדש. באותה תקופה היה ה"יונבומבר" הפושע המבוקש ביותר בארצות הברית, ול-FBI היו יותר מאלף חשודים פוטנציאליים. החוקרים נטו לחשוב כי מדובר באדם החי בקרבה גאוגרפית לאזורים שבהם אירעו הפיצוצים, שמקורב באופן כלשהו לאמצעים טכנולוגיים מפותחים ולא נטו לחשוב כי מדובר דווקא במתבודד תמהוני, אולם לאחר קריאת מאמרו הישן של טד, אשר היה בידי האח וקבלת חוות הדעת הלשונית הוחלט לעצור את קזינסקי.
מעצר
האח התנה את העברת האינפורמציה בשלושה תנאים:
- הרשויות יודיעו לו לפני תפיסתו של טד.
- על טד לא יוטל עונש מוות.
- מקור המידע שהסגיר את טד, כלומר דייוויד עצמו, לא יחשף.
ה-FBI הבטיח לדייוויד כי כך אכן יהיה, אולם הוא הפר חלק מהבטחותיו. קזינסקי נעצר ב-3 באפריל 1996. המעצר עצמו בוצע באופן שלקח בחשבון את טבעו המתבודד של טד ושנאתו לטכנולוגיה. אנשי ה-FBI התחזו לפועלים, אשר באו לסלול כביש ביער, אשר טד חי בו. כפי שצפו יצא אליהם טד, כשהוא מנסה למנוע מהם להמשיך ב"עבודתם" ואז נעצר על ידם. בבקתה הדחוקה שבה התגורר שהייתה בגודל של 3.5 מ' על 3 מ', נמצאו עדויות מרשיעות לפעילותו ובהן בין השאר, חומרי חבלה ואף פצצה שהייתה מוכנה למשלוח. בנוסף נמצאו ברשותו של הרוצח ספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", וכן כמה מדריכי טלפון של מדינת מונטנה. במסמכים שלו נתפסו גם כותרים דוגמת "איך להיות שפוי במקומות בלתי שפויים", וכן "לימודי ויכוחים אישיים מתוחים".
משפט
פרקליטיו של קזינסקי טענו לאי כשירותו לעמוד לדין מטעמים של אי שפיות. קזינסקי עצמו התנגד לקו הגנה זה וכאשר הועלתה הטענה בבית המשפט על ידי פרקליטיו, קם ואמר לשופט כי הוא חפץ לפטר את פרקליטיו ולנהל את ההגנה שלו בעצמו. בתגובה מינה השופט פסיכיאטרית מטעם בית המשפט שמצאה שקזינסקי, הגם שאובחן כסכיזופרן-פרנואיד, נמצא בשלב נסיגה של המחלה שלו וכשיר לעמוד לדין[7].
קזינסקי חמק מעונש מוות בזכות הודאתו באשמה ב-22 בינואר 1998. מאוחר יותר ניסה לחזור בו מההודאה בטענה שלא מסר אותה מרצונו, אולם בית המשפט דחה את בקשתו. יש הסוברים שקזינסקי לא היה יכול לסבול שדיון בשפיות שלו יערך בפני כל האומה, וכן שחשש שאם יוכרז כחולה נפש ויקבע כי פעל כתוצאה ממחלתו יינטל העוקץ מניסיונו להציג את עצמו כמי שפעל ממניעים אידאולוגיים.[דרוש מקור]
מאסרו ומותו
קזינסקי ריצה עונש של 8 מאסרי עולם בבידוד בבית הכלא פלורנס שבקולורדו, בלי זכות לבקש חנינה[8][9]. גם הפסיכיאטרית שלו וגם אחיו ואמו טענו כי מבחינתו של קזינסקי עונש המאסר גרוע מעונש מוות, שכן עונש המוות היה מאפשר לו לראות את עצמו כמרטיר, אשר מת מוות הרואי למען רעיונותיו, בשעה שחיים כאסיר יביאו לתלות באחרים, המצב השנוא עליו מכל.[דרוש מקור].
קזינסקי עצמו דרש מהממשלה לקבל את הפצצות שלו בחזרה, ואיתן גם כמה אביזרים אחרים שנלקחו ממנו. על אף שטען כי הדבר נעשה כדי לממן את חובותיו הכבדים, שכן לטענתו הוא חייב פיצוי של למעלה מ-15 מיליון דולר למי שכינה "קורבנותי, כביכול", וסכום של 21 מיליון דולר בשל המשפט האזרחי שהתנהל נגדו, ביקש שהחומר ישלח לאוניברסיטת מישיגן, "לצורכי מחקר". בסופו של דבר שופט הורה למכור במכירה פומבית ברשת את הפריטים שנתפסו בפשיטה על ביתו של טד קזינסקי והרווחים מהמכירה ישמשו לכיסוי הוצאות הנזקים שגרמו הפצצות שהכין, אשר מוערכים בסכום של כ-15 מיליון דולר, ותשלום לנפגעים.
במרץ 2022 קזינסקי אובחן כחולה בסרטן סופני.[10] ב-10 ביוני 2023 נמצא מת בתאו בכלא.[11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טד קזינסקי, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- אוסף ממאמריו המדעיים של קזינסקי
- טד קזינסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מקור הכינוי בהלחם של המילים באמצעותן תיאר ה-FBI את המבוקש: UNABOM - UNiversity and Airline BOMber, הואיל ועיקר הנמענים שלו היו אנשי אקדמיה ותעשיית התעופה
- ^ Harvard and the Making of the Unabomber, The Atlantic, יוני 2000
- ^ Dirk Cameron Gibson, Clues from Killers: Serial Murder and Crime Scene Messages, Greenwood Publishing Group, 2004, מסת"ב 978-0-275-98360-4. (באנגלית)
- ^ Widow Of Unabomber Victim Doesn't Want Horror `Sanitized' | The Seattle Times, archive.seattletimes.com, 1998-05-03 (באנגלית)
- ^ Theodore Kaczynski, Industrial Society and Its Future, 1995 (באנגלית)
- ^ "החברה התעשייתית ועתידה", תרגום לעברית: נמרוד הלפרן, באתר "הכל שקרים"
- ^ קזינסקי אובחן על ידי פסיכיאטרים ונוירופסיכולוגים רבים, בהם רחל וראובן גור, קארן פרומינג ורבים אחרים; לקריאה נוספת: Pysychological Evaluation of Theodore Kaczynski
- ^ Kovaleski, Serge F. (ינואר 22, 2007). "Unabomber Wages Legal Battle to Halt the Sale of Papers". The New York Times. ארכיון מ-אפריל 24, 2009. נבדק ב-יולי 3, 2008.
- ^ "Theodore John Kaczynski (אורכב 30.04.2011 בארכיון Wayback Machine)." Federal Bureau of Prisons. Retrieved January 5, 2010.
- ^ Brad Woodhouse, Ted Kaczynski ‘May Well Be Dead In Less Than A Year’, Medium, 2022-03-24 (באנגלית)
- ^ חדשות (2023-06-10). "ארה"ב: הרוצח הסדרתי טד קזינסקי, "היונובומר", מת בכלא בגיל 81". Ynet. נבדק ב-2023-06-10.
36481299טד קזינסקי