ז'אק אלול

ז'אק אלול

ז'ק אלול (בצרפתית: Jacques Ellul; ‏1912, בורדו – 1994, בורדו) היה אנרכיסט נוצרי, פרופסור למשפטים, פילוסוף, סוציולוג, תאולוג וחסיד אומות העולם מצרפת. אלול היה סופר פורה, חיבר יותר מחמישים ספרים ויותר מ-600 מאמרים במהלך חייו, שרבים מהם דנו בתעמולה, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה ובאינטראקציה בין דת ופוליטיקה. הנושא הדומיננטי בעבודתו היה האיום שנוצר על חופש האדם ודתו, בעקבות הטכנולוגיה המודרנית. בין ספריו המשפיעים ביותר הם "החברה הטכנולוגית" (The Technological Society) ו"תעמולה: גיבוש עמדות האדם" (Propaganda: The Formation of Men's Attitudes).

ביוגרפיה

אלול היה פרוטסטנטי, בן לאם פרוטסטנטית ולאב יווני אורתודוקסי ותמך בדיאלוג יהודי-נוצרי. הוא החל את לימודי המשפטים בבורדו ושם גם כתב עבודה לתואר דוקטור.

אלול היה חבר קרוב של ברנרד שרבונו, שגם היה סופר מאזור אקיטן וחסיד תנועת הפרסונליזם הצרפתי. הם נפגשו באמצעות התאחדות הסטודנטים הפרוטסטנטית במהלך שנת הלימודים האקדמית בשנים 1929–1930. שניהם הכירו בהשפעה הרבה שהייתה לכל אחד על השני.

בראשית שנות השלושים שלושת מקורות ההשראה העיקריים של אלול היו קרל מרקס, סרן קירקגור וקרל בארת. אלול התודה לראשונה לרעיונותיו של קרל מרקס במהלך קורס בשנת 1929; אלול למד את מרקס והפך לפרשן פורה של התיאוריות שלו. באותה תקופה הוא נתקל גם באקזיסטנציאליזם הנוצרי של קירקגור. לדברי אלול, מרקס וקירקגור היו שתי ההשפעות הגדולות ביותר שלו, ושני המחברים היחידים שאת עבודתם קרא במלואם. כמו כן, הוא ראה בקארל בארת, שהיה מנהיג ההתנגדות נגד כנסיית המדינה הגרמנית במלחמת העולם השנייה, לגדול התאולוגים במאה ה-20. בנוסף להשפעות אינטלקטואליות אלו, אלול אמר גם כי אביו מילא תפקיד גדול בחייו ורואה בו את המודל לחיקוי.

בשנת 1932, לאחר מה שהוא מגדיר "המרה מאוד אכזרית ופתאומית", אלול הכריז על עצמו כנוצרי מאמין. אלול מאמין שהיה בערך בן 17 ובילה את הקיץ עם כמה חברים בבלנקפורט, צרפת. תוך כדי תרגום של פאוסט בעת שהיה לבדו בבית, ידע אלול (מבלי לראות או לשמוע דבר) שהוא נוכח במשהו כה מדהים, כה מוחץ, שנכנס למרכז ישותו. הוא קפץ על אופניים ונמלט, והגיע בסופו של דבר למסקנה שהוא נכח בפני אלוקים. ניסיון זה התחיל את תהליך התקרבות לדת, שלדברי אלול נמשך לאחר מכן במשך שנים רבות,

הוא הרצה באוניברסיטאות מונפליה, סטרסבור וקלרמון פראן.

ב-1943 הגיש חיבור לשם הביליטציה (פוסט-דוקטורט) בנושא המשפט הרומי. ב-1944 מונה לתפקיד מרצה באוניברסיטת בורדו.

פעילותו בתקופת השואה

בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה, עבר אלול לקלרמון פראן עם רוב סגל אוניברסיטת סטרסבור. הוא היה מהאינטלקטואלים הראשונים שהתנגדו לנטיות האנטישמיות של משטר וישי. כשהצהיר על נטייתו זו בפומבי, סולק ממוסדות החינוך הגבוה בתירוץ של לאומיותו האנגלית של אביו, שנולד במלטה. הוא החל לעסוק בחוואות לשם פרנסה, ליד בורדו, ובסיוע משפחתו החל לייצר בחווה תוצרת חקלאית. ביתו הפך למרכז של המחתרת הצרפתית, ובין הפעילים שפקדו את ביתו היו צופים פרוטסטנטים מתנועת Eclaireuses et Eclaireurs Unionistes de France .

בסיוע אשתו אכסן אלול בחוותו חברי מחתרת, פליטים, שבויי מלחמה שנמלטו מהשבי הגרמני, ויהודים שנרדפו. באפריל 1943 הוזהר כי שכניו היהודים, בני משפחת הרץ (Hertz), צפויים למעצר. הוא הזהיר אותם וליווה אותם ללזה (Lezay), שם הסתתרו בביתו של חסיד אומות העולם, חבר המחתרת הכומר פייר פושיה (Fouchier). אלול הגיע לפריז ושם השיג מסמכים מזויפים גם לקרוביהם של בני משפחת הרץ. לאחר מכן פעל בשורות המחתרת הצרפתית בדרום-מערב צרפת.

לאחר המלחמה

מאפריל 1945 היה אלול חבר מועצת העיר באופן זמני. הוא המשיך להרצות באוניברסיטת בורדו, עד שנת 1980, בה פרש ממשרתו זו. הוא התמקד בחקר כתביהם של קרל בארת וסרן קירקגור, וכן עסק בחקר התנ"ך (לא ביקורת המקרא אלא עיון תאולוגי פילוסופי) והכנסייה בת זמנו. בין השנים 1956–1971 היה חבר הכנסייה הרפורמית הפרוטסטנטית של צרפת (Église réformée de France).

בשנת 2001 הוכר אלול על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.

הגותו וכתביו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בכתביו ניסה אלול לקשור את הולדת הטכנולוגיה עם השפעות דתיות. לגישתו של אלול, המכונה והבירוקרטיה שמנסה להפעיל אותה הן מעין גולם שקם על יוצרו, האדם, ודרוש מבנה חברתי-מדיני שירסן אותה וירסן את האדם מלהשתמש בה ללא בקרה. יצירתו "הטכנולוגיה, או אתגר המאה" (La technique ou l'enjeu du siècle) תורגמה לאנגלית בהמלצתו של אלדוס הקסלי. יצירותיו תורגמו לאנגלית, גרמנית ושפות נוספות.

תאולוגיה

בעוד שאלול היה בעיקר סוציולוג שהתמקד בדיונים על טכנולוגיה, הוא ראה בעבודתו התאולוגית חלק מהותי בקריירה שלו. הוא החל לפרסם מאמרים תאולוגיים בשלב מוקדם בקריירה שלו, וספרים דוגמת "נוכחות הממלכה" שפרסם ב-1948.

הוא אמנם היה בן למסורת הרפורמית הצרפתית של המיעוט, ובכך יורש רוחני של הוגים כמו ז'אן קלווין ואולריך צווינגלי, אך אלול חרג באופן מהותי מהמסורות הדוקטרינריות הרפורמיות, ובניגוד להוגים פרוטסטנטים אירופיים אחרים, דחה לחלוטין את השפעת האידיאליזם הפילוסופי או הרומנטיקה על אמונותיו על אלוקים ואמונה אנושית. בניסוח רעיונותיו התאולוגיים, הוא התבסס בעיקר על קורפוס יצירותיו של התאולוג השווייצרי-גרמני קרל בארת ועל הביקורות על הנצרות הממלכתית האירופית שהשמיע הכומר סרן קירקגור. לפיכך, יש שהחשיבו אותו כאחד מהתומכים הנלהבים ביותר של התאולוגיה הדיאלקטית, שנמצאה בירידה במקומות אחרים בזירה התאולוגית המערבית בתקופתו.

על טכניקה

מושג הטכניקה של אלול מוגדר בקצרה בסעיף "הערות לקורא" של הספר "החברה הטכנולוגית" (1964). זהו "מכלול השיטות שהגיעו באופן רציונלי ובעלות יעילות מוחלטת (לשלב נתון של התפתחות) בכל תחום של פעילות אנושית". הוא קובע גם כאן שהמונח טכניקה אינו אך ורק מכונות, טכנולוגיה או הליך המשמש להשגת מטרה.

מה שרבים רואים בעבודתו החשובה ביותר של אלול, החברה הטכנולוגית (1964), פורסם במקור בצרפתית בשם La Technique: L'enjeu du siècle (מילולית, "יתד המאה"). בה העלה אלול שבעה מאפיינים של טכנולוגיה מודרנית ההופכים יעילות לחובה: רציונליות, מלאכותיות, אוטומטיות של בחירה טכנית, הגדלה עצמית, מוניזם, אוניברסליזם ואוטונומיה. הרציונליות של הטכניקה אוכפת ארגון לוגי ומכני באמצעות חלוקת עבודה, קביעת תקני ייצור וכו 'והיא יוצרת מערכת מלאכותית אשר "מבטלת או מכפיפה את עולם הטבע".

בנוגע לטכנולוגיה, במקום שהיא כפופה לאנושות, "בני האדם צריכים להסתגל אליה ולקבל שינוי מוחלט" כדוגמה, אלול הציע את הערך המופחת של מדעי הרוח לחברה טכנולוגית. כשאנשים מתחילים להטיל ספק בערך של לימוד שפות והיסטוריה עתיקות יומין, הם מטילים ספק באותם דברים שעל פני השטח אינם עושים מעט כדי לקדם את מצבם הכלכלי והטכני. לטענת אלול, דגש שגוי זה הוא אחת הבעיות בחינוך המודרני, מכיוון שהוא מייצר מצב בו מושם לחץ עצום על מידע בבתי הספר שלנו. המוקד באותם בתי ספר הוא להכין צעירים להיכנס לעולם המידע, להיות מסוגלים לעבוד עם מחשבים אך לדעת רק את הנמקתם, את שפתם, את צירופיהם ואת הקשרים ביניהם. תנועה זו פולשת לכל התחום האינטלקטואלי וגם לזה של המצפון.

מפרסומיו

• Le Fondement théologique du droit, Delachaux et Niestlé, Neuchâtel 1946
• Histoire des institutions, P.U.F., Paris 1952–1956
• La technique ou l’enjeu du siècle. Armand Colin, Paris 1954. Neuausgabe: Économica, Paris 1990
• Présence au monde moderne. Roullet, Genf 1948
• Propagandes. 1962. Neuaufl. Économica, Paris 1990
• Métamorphose du bourgeois. Calmann-Lévy, Paris 1967
• De la révolution aux révoltes. Calmann-Lévy, Paris 1972
• L’Apocalypse. Une architecture en mouvement. Desclée de Brouwer, Paris 1975
• Trahison de l’Occident. Calmann-Lévy, Paris 1975
• Le Système technicien. Calmann-Lévy, Paris 1977
• La parole humiliée. Seuil, Paris 1981
• Le bluff technologique. Hachette, Paris 1988, Taschenbuch ebd. 2004 מסת"ב 2012792111
• "Si tu es le fils de Dieu." Souffrances et tentations de Jésus. Le Centurion, Paris 1991
• La pensée marxiste. La Table ronde, Paris 2003 מסת"ב 2-7103-2574-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אק אלול בוויקישיתוף

• על ז'ק אלול באתר יד ושם (באנגלית).
• חשיבתו של אלול על הטכנולוגיה, מאת יוסף אגסי, באתר מט"ח
• ז'אק אלול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33972823ז'אק אלול