דבק
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
דבק הוא חומר, סינתטי או טבעי, שמטרתו לחבר או לאחות עצמים שונים.
ישנם מקורות רבים וסוגים שונים של דבקים, החל מ"דבק נגרים"' הניתן להכנה בקלות מקמח ומים, בו מספק הגלוטן שבחיטה את החומר המחבר, ועד לדבק מגע תעשייתי. דבקים נבדלים בחוזקם, בחומרים שאותם הם מסוגלים להדביק ובאופן השימוש בהם.
היסטוריה
הדבקים הקדומים ביותר הופקו מהצומח והתבססו על שרף של צמחים שונים. סוג קדום אחר של דבק הוכן משיירים של בעלי חיים, כגון דבק מעיבוד של פרסות באפלו, שהיה בשימוש על ידי האינדיאנים באמריקה הצפונית. באירופה של ימי הביניים נעשה שימוש בחלבוני ביצה להדבקת עלי זהב לקישוט תעודות קלף.
השימוש הראשון בדבקים היה בדרום אפריקה בימי קדם, שם התגלו פלחי אבן שהוחדרו לניצביהם של גרזנים אשר היו מרוחים בדבק תרכובת העשוי מצמח אלת המסטיק ואוכרה אדומה (תחמוצת ברזל טבעית). על ידי הוספת וערבוב צמח אוכרה אדומה עם צמח אלת המסטיק, ניתן היה לחזק יותר את תרכובת הדבק ולהגביר את עמידותו להתפרקות בעת מגע עם מים.
סוגי דבק הכנת דבק
ניתן לחלק דבקים לפי מנגנון ההתקשות שלהם:
דבקים עם ממס
דבקים אלו מתקשים במהלך התייבשותם. המרכיב הנוזלי יכול להיות מים, כמו בדבק פלסטי ובדבק עצים לבן, והוא יכול להיות אורגני כמו בדבק מגע ובדבק דגמי מטוסים שקוף. לקבוצה זו שייכים הדבקים הנמצאים על גבי בולים ובמעטפות פשוטות, השמורים במצב יבש ומורטבים בלשון או בספוגית רטובה לפני ההדבקה. תכונה של הדבקים האלו היא ירידה בנפח עם התקשותם ולכן הם אינם מתאימים למילוי חללים או יציקות.
דבקים המתקשים בריאקציה כימית
שני חומרים מגיבים ויוצרים חומר עם תכונה שונה מהמרכיבים הראשוניים. תהליך ההקשיה היא בדרך כלל "פילמור" - התחברות של מולקולות ליצירת שרשראות ארוכות הדומות לחומרי הפלסטיק. החומרים המגיבים יכולים להיות מעורבים ביחד, כמו בדבק אפוקסי או שהם מגיבים עם לחות. דבק סיליקוני מגיב עם הלחות שבאוויר ודבק ציאנואקרילי (מוכר בשמו הגנרי "סופר גלו" [Super Glue]) מגיב עם הלחות שעל המשטחים המודבקים.
דבקים המתקשים באור על-סגול
דבקים אלו מבוססים על חומרים שבהם המולקולות עוברות "פילמור" בעת החשיפה לתאורת על-סגול. ישנם דבקים שמספיק מרכיב העל-סגול שבקרינת השמש כדי להקשותם, וישנם דבקים שנדרש מקור אור מיוחד לכך.
דבקים רגישי לחץ
בקבוצה זו, חומרים דביקים מצופים על משטח המיועד להדבקה. בחלק מהיישומים מדובר בהדבקה חד-פעמית שאינה מיועדת להפרדה. דוגמה לכך היא המעטפה המודרנית הניתנת לסגירה ללא צורך בהרטבה, כפי שנדרש במעטפות המוקדמות. דוגמה נוספת היא הסרט הדביק. ישנם יישומים שבהם הדבק מיועד לשימוש רב-פעמי, כמו בפתקיות דביקות הניתנות להסרה ולהחזרה.
דבקים תרמופלסטיים ("חמים")
חומרים אלו הם תרכובות פלסטיות הניתכות בחום הנוצר באקדח דבק חם. בעת התקררותם הם מתקשים וחוזרים למצבם הצבירה המקורי שלהם, וכך הם מדביקים את המשטח או החומר שעליו הונח הדבק החם.
שימוש בדבקים
ישנם מספר כללים לשימוש מיטבי המתייחסים לרוב הדבקים:
- יש להשתמש בדבק לפני תאריך תפוגת התוקף שלו. לאחר פתיחת מכל הדבק, חיי הדבק מתקצרים יותר מוקדם מתפוגת התוקף, שנועדה לתיארוך החיי מדף.
- יש לוודא את ניקיון המשטחים, בדרך כלל גם מדבקים.
- יש להמתין עד להתקשות המלאה של הדבק לפני השימוש בחפץ המודבק.
- יש לוודא כי הדבק מתאים לחומר ממנו עשוי החפצים המיועדים להדבקה וכן לתנאים שבהם אמור לעמוד הדבק: חום, רטיבות, כוח פיזי ושמש.
ראו גם
(באנגלית)
לקריאה נוספת
- דבקים וחומרי אטימה , מאת לוי שגיב, הוצאת קרוננברג ספרות מקצועית, תל אביב.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: דבק |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דבק |