חיל האוויר המלכותי הנורווגי
חיל האוויר המלכותי הנורווגי (נורווגית: Luftforsvaret) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של נורווגיה החל מ-10 בנובמבר 1944. בעתות שלום מונה החיל כ-1,430 אנשי קבע (קצינים, נגדים ואזרחים) וכ-600 חיילים בשירות חובה (שאורכו שנה). בעת גיוס כללי גדל החיל לכ-5,500 אנשים.
תשתיות החיל כוללות שבעה בסיסי טיסה, שני בסיסי בקרה ודיווח ושלושה בסיסי אימונים.
היסטוריה
הצטיידות בכלי טיס בצבא היבשה ובצי
נורווגיה, כמו מדינות מערביות אחרות, החלה בהקמת כוח אווירי צבאי עם התפתחות התעופה הממונעת בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. המטוס הראשון בכוחות המזוינים של נורווגיה נקרא HNoMS Start. הוא נרכש ב-1912 בכספי ציבור שנתרמו למטרה זו, והוטס על ידי קצין בצוללת HNoMS Kobben A-1 בשם האנס דונס.
כלי הטיס החדשים שנכנסו לכוחות המזוינים של נורווגיה, צורפו לזרועות הים והיבשה הקיימות, ולכן עד שקובצו לחיל אחד בשנת 1944 פעלו כוחות האוויר של נורווגיה בשתי מסגרות נפרדות: שירות האוויר של הצי הנורווגי המלכותי (Marinens Flyvevaaben) ושירות האוויר של צבא היבשה הנורווגי (Hærens Flyvevaaben).
עד 1940 היו רוב המטוסים ששירתו בצי ובצבא היבשה מתוצרת מקומית או שנבנו במסגרת הסכמי רישיון. באותה תקופה המפציץ/סייר העיקרי של נורווגיה היה המטוס ההולנדי פוקר C.V.
בניית הכוח לקראת מלחמת העולם השנייה
בשנות השלושים המאוחרות, כאשר המלחמה נראתה קרובה, החלה נורווגיה ביבוא מטוסים מודרניים מתוצרת חוץ, שכללו גם שנים-עשר מטוסים מדגם גלוסטר גלדיאטור מבריטניה ושישה מטוסים מדגם היינקל הא 115 מגרמניה. בנוסף, כמות משמעותית מאד של כלי טיס הוזמנה מחברות אמריקאיות בחודשים שקדמו לפלישת הגרמנים לנורווגיה, ב-9 באפריל 1940.
בזמן מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – המערכה בנורווגיה
היתרון המשמעותי של הלופטוואפה הוביל לתבוסתם המהירה של כוחות האוויר הנורווגיים, אך בתוך כך רשם כוח של שבעה מטוסי גלוסטר גלדיאטור נורווגיים הישג, כאשר הפיל שני מטוסים כבדים מדגם מסרשמיט BF 110, שני מפציצים מדגם היינקל הא 115 ומטוס מטען אחד מדגם יונקרס Ju 52, בקרב המגן על שדה התעופה פורנבו (Fornebu). בקרב זה איבד הכוח הנורווגי שלושה מטוסים - אחד בקרב אוויר ושניים על הקרקע, כאשר נחתו לצורך התחמשות ותדלוק והותקפו על ידי מטוסים גרמניים. לאחר נסיגת כוחות בעלות הברית מנורווגיה, ויתרה הממשלה הנורווגית על לחימה והפכה לממשלה גולה שמשלה מבריטניה החל מה-10 ביוני 1940.
בד בבד עם התבוסה, מילטו הנורווגים מטוסים מן המדינה כדי שלא יפלו בידי הוורמאכט. קושי מיוחד היה במילוט מטוסים מן הבסיסים הנורווגיים שנותרו בצפון המדינה, משום שרק לחלק ממטוסי הצי היה טווח טיסה ארוך מספיק כדי להגיע לבריטניה (אליה עברה ממשלת נורווגיה). ליתר המטוסים, רובם מטוסי צבא היבשה, נותרה רק אפשרות אחת לבריחה - פינלנד. הנורווגים ידעו שהמטוסים שינחתו בפינלנד ייתפסו על ידי הפינים וילחמו בעבור מדינות הציר (אשר פינלנד נמנתה עליהן), אך לפחות לא ייפלו לידיים גרמניות. בסופו של דבר שלושה מטוסים נורווגים חצו את הגבול, הוחרמו לטובת חיל האוויר הפיני ושירתו בו.
בבריטניה הוצבו שירותי האוויר של הצבא והצי הנורווגיים תחת פיקוד בריטניה, והחל מ-1942 הוכפפו למטה המאוחד של הכוחות המזוינים של בריטניה וארצות הברית (Combined Chiefs of Staff).
ב-10 בנובמבר 1944 אוחדו שירות האוויר של הצי הנורווגי המלכותי ושירות האוויר של צבא היבשה הנורווגי לחיל האוויר המלכותי הנורווגי (Luftforsvaret), בצו מלכותי.
עד ה-8 במאי 1945, נהרגו 335 בני אדם בשירות חיל האוויר המלכותי הנורווגי.
לאחר מלחמת העולם השנייה
מטוסי הספיטפייר ששירתו בחיל האוויר בזמן המלחמה המשיכו לשרת בו עד שנות ה-50.
בשנת 1947 נרכשה מערכת המכ"ם הראשונה של החיל, ובסביבות אותה תקופה נרכשו גם מטוסי הסילון הראשונים שלו מדגם דה הבילנד ומפייר.
ב-1949 הייתה נורווגיה בין מייסדות נאט"ו, ומיד לאחד הקמתו קיבלה מטוסים אמריקאיים כחלק מתוכנית הסיוע הצבאית של הארגון. חיל האוויר המלכותי הנורווגי התרחב בקצב מהיר מאד עם התקדמות המלחמה הקרה, במהלכה היווה אחד משני חילות האוויר היחידים של נאט"ו ששטח מדינתו גובל בברית המועצות (השני היה חיל האוויר הטורקי). מטוסי הקרב של החיל יירטו בין 500 ל-600 כלי טיס סובייטים בממוצע לשנה.
בשנת 1959 שולבו בחיל אמצעי נ"מ.
המאה ה-21
באוקטובר 2002, כוח בינלאומי בן שמונה-עשר מטוסי F-16 מנורווגיה, דנמרק והולנד ומטוס תדלוק הולנדי, הוצב בקירגיזסטן כדי לתמוך בכוחות הקרקעיים של נאט"ו במלחמת אפגניסטן.
ב-2004, ארבעה מטוסי F-16 של החיל השתתפו במבצע נאט"ו להגנת המרחב האווירי של המדינות הבלטיות.
מאז פברואר 2006 מסייעים ארבעה מטוסי F-16 של החיל, יחד עם שמונה מטוסי F-16 של חיל האוויר ההולנדי המלכותי, לכוחות הקרקע של נאט"ו בפרובינציות הדרומיות של אפגניסטן, במסגרת כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי.
ב-2011 השתתף חיל האוויר המלכותי הנורווגי בתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב. ב-24 במארס 2011 צוותו מטוסי F-16 של החיל לפיקוד אפריקה של הכוחות המזוינים של ארצות הברית ולמבצע שחר האודיסיאה. למחרת שיגרו 2 מטוסים של החיל 3 פצצות מונחות לייזר נגד טנקים לוביים, ובלילה הפציצו מטוסי החיל שדה תעופה. ב-26 במארס סייעו מטוסי תובלה של החיל בפריסת ציוד למבצע מגן מאוחד. ב-26 באפריל הפציצו מטוסי F-16 של החיל את מטהו של קדאפי בטריפולי. עד חודש יולי הפילו מטוסי ה-F-16 של החיל כמעט 600 פצצות, כ-17% מסך כל הפצצות שהוטלו עד אז.
כלי הטיס של חיל האוויר המלכותי הנורווגי
| כלי טיס | ארץ ייצור | תכלית | גרסה | כמות בשירות | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| בל 412 | ארצות הברית  |
מסוק רב תכליתי | 412SP | 18 | הצבא הנורווגי משתמש גם הוא במסוק. מתוך 19 מסוקים שיש לנורווגיה בסך הכל, 18 הורכבו בנורווגיה. |
| Canadair CF-5 | קנדה  |
מטוס קרב-מפציץ | CF-5 | 15 | משומש רק לאימון טייסים (אימונים שקשורים בנשק) |
| דאסו פלקון 20 | צרפת  |
לוחמה אלקטרונית אחמי"ם |
falcon 20 | 2 1 |
|
| C-130 הרקולס | ארצות הברית |
תובלה | C-130H | 6 | לאחרונה הושעה משירות פעיל. המטוס הולך להיות מוחלף על ידי גרסאות חדשות יותר C-130J-30 וC-130Js לא יאוחר מ-2010. |
| F-16 פייטינג פלקון | הולנד  |
מטוס קרב | F-16AM F-16BM |
47 10 |
יוצרו על ידי חברת פוקר ועברו השבחת אמצע-החיים |
| P-3 אוריון | ארצות הברית |
משמר ימי | P-3C UIP P-3N |
4 2 |
|
| NHI NH90 | האיחוד האירופאי  |
מסוק רב תכליתי | NH-90 NFH | 1 | הולכים להגיע עוד 13 מסוקים בנוסף למסוק הקיים |
| Saab Safari | שוודיה  |
אימונים | Safari | 16 | |
| ווסטלנד לינקס | בריטניה .svg){kind=small} |
מסוק חילוץ | Lynx Mk.86 | 6 | נמצא בשימוש של משמר החופים הנורווגי. בקרוב יוחלף על ידי NH90 |
| ווסטלנד סי-קינג | בריטניה |
מסוק חילוץ | Sea King Mk.43 | 12 | לא נמצא בשימוש צבאי, אלא רק במשימות חילוץ. |
קישורים חיצוניים
