שמעון מויאל
 | |
| שמעון מויאל |
שמעון מוֹיָאל (בערבית: شمعون يوسف مويال; 1866 – 16 ביוני 1915[1]) היה רופא, מתרגם ועיתונאי בן היישוב הישן.
חייו
נולד ביפו בשנת 1866. אביו, יוסף מויאל,[2] היה סוחר וגואל קרקעות, מראשי עדת המערבים (המוגרבים); אבי-אביו, אהרן מויאל, היה בן למשפחת רבנים ומנהיגים במרוקו. אמו, שמחה, הייתה בתו של הרב משה פרדו, הרב הראשי באלכסנדריה.
מויאל למד בתלמוד תורה ובישיבות עד גיל 16. לאחר מכן עבר לביירות, שם למד ערבית וצרפתית בבית-הספר "תפארת ישראל" של זַכי כהן. למד אסלאם וספרות ערבית באל-אזהר בקהיר ואחר כך באוניברסיטה הישועית והוסמך כדוקטור לרפואה. בביירות הכיר את הסופרת והעיתונאית אסתר אזהרי ונישא לה.
הזוג עבר לקהיר, שם עבד כרופא ופרסם מאמרים בעיתונות בערבית ובצרפתית. היה מוכר בחוגי הסופרים והמשכילים במצרים, פעיל בתנועת הבונים החופשיים וכן חבר ב"אגודת הידידות וההבנה ההדדית" הסודית מיסודו של המופתי של מצרים, מוחמד עבדו.[3]
בשנת 1908 חזר והתיישב ביפו. שם המשיך בעבודתו הרפואית, הציבורית והספרותית. בשנת 1909 הוציא את החלק הראשון מתרגום התלמוד לערבית. ב-1913 ייסד מויאל ביחד עם אחיו עו"ד דוד מויאל, אברהם אלמליח, יוסף אליהו שלוש, יעקב שלוש ונסים מלול את אגודת המגן. באותה שנה ייסד ביפו עם אשתו את העיתון היומי בערבית "צוות אל עות'מאניה" (קול העות'מאנים) על מנת להשפיע על דעת הקהל הערבית.[4]
שמעון מויאל היה שותף להקמתה של "אגודת המגן" עם אליהו שלוש, אברהם אלמליח, משה מטלון, ניסים מלול ועוד מראשי הקהילה הספרדית. תפקיד האגודה היה להסביר לעולם הערבי את מעשיהם ומניעיהם של היהודים בארץ ישראל, ואת התועלת הכלכלית והתרבותית שתפיק האוכלוסייה הערבית מזו היהודית. האגודה שמה לה למטרה גם להשפיע על הפוליטיקה העות'מאנית וכן הייתה מעורבת בפעילות חברתית קהילתית ביישוב היהודי.בעיתונו צות אל-עת'מאניה שיצא לאור בעברית ובערבית שמעון מויאל הטיף לשיתוף פעולה בין ערבים ליהודים.(בתוך : רחל הרט, קרובים-רחוקים, יחסי יהודים וערביםצביפו ובתל אביב 1930-1881, רסלינג, תל אביב, 2014, עמ' 67-69)
מויאל נפטר ביפו ב-1915, ונקבר בבית העלמין שלה.
צאצאיו: המשורר עובדיה (עבדאללה) נדים, מוניר, סעאד, מונירה, ויקטוריה.
לקריאה נוספת
- التلمود - أصله وتسلسله وآدابه, تأليف: شمعون مويال (תרגום התלמוד לערבית)
- Jonathan Marc Gribetz, 'An Arabic-Zionist Talmud: Shimon Moyal’s "At-Talmud",' Jewish Social Studies 17,1 (2010), 1-30. (JSTOR)
- Abigail Jacobson, 'Jews writing in Arabic: Shimon Moyal, Nissim Malul and the mixed Palestinian/Eretz Israeli locale,' in: Yuval Ben-Bassat and Eyal Ginio (eds), Late Ottoman Palestine: The Period of Young Turk Rule, London: I.B. Tauris, 2011, pp. 165-182.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר שמעון מויאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1219
- יהושע בן-חנניה, הסופרת אסתר מויאל ותקופתה, הד-המזרח, 17 בספטמבר 1944, המשך, המשך, (1 באוקטובר), המשך, (13 באוקטובר) (גיליונות יז, יח, יט–כ ו-כא)
- יהושע בן-חנניה, ד"ר שמעון מויאל והבעיה היהודית ערבית, הד-המזרח, 10 בנובמבר 1944
- שלמה שבא, ארבעה עיתונים של ראשית המאה, דבר, 11 ביולי 1975
- יובל כספי, לילך-שירה גביש, האחים הערבים של מייסדי אחוזת בית, באתר הארץ, 22 במאי 2007
- אברהם אלמאליח, ד"ר שמעון מויאל ז"ל - ליום השבעה, החרות, 15 ביוני 1915.
ממאמריו
- שמעון מויאל, הסכת ושמע ישראל, החרות, 22 בספטמבר 1911.
הערות שוליים
- ^ כך על פי המידע באתר חברה קדישא ת"א–יפו באתר חברה קדישא ת"א–יפו; לעומת זאת, על פי האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, הוא נפטר בכ"א בסיוון תרע"ה.
- ^ דוד תדהר (עורך), "יוסף ביי מויאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1184.
- ^ רחל הרט, אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל אביב, עמ' 55.
- ^ עם זאת, העיתונים הערביים דווקא תקפו את מויאל ועיתונו בחריפות, וראו בהם גורם התורם להגדלת האיבה בין שני העמים (רחל הרט, אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל אביב, עמ' 61).
31029015שמעון מויאל