חזקת הגוף
חזקת הגוף היא מונח הלכתי המתאר חזקה הקובעת כי במקרה ובו יש ספק האם השתנה מצבו הפיזי של גוף, יש להניח כי המצב הקודם לא השתנה, כל זמן שלא הוכח אחרת. חזקה זו נחשבת איתנה ומשפיעה במצב של עימות מול חזקות אחרות. דוגמה לכלל זה היא ההנחה שגוף האדם נותר שלם ללא מומים גופניים כפי שנולד, ועל כן אנו מניחים שמום גופני שהתגלה כעת, נוצר מינימום זמן קודם לגילויו, היות שהמצב הקודם של הגוף הוא שהגוף נולד שלם ללא מומים.
חזקה זו היא חלק מחזקה מעיקרא, חזקה שמשמעה שהמצב המסופק בהווה נשאר כפי שהיה ידוע בעבר, החזקה הידועה והמשפיעה ביותר מבין החזקות השונות.
עליונות כלפי חזקות אחרות
ישנה מחלוקת תנאים במקרה ובו חזקת הגוף מתנגשת עם חזקת ממון. המקרה הנידון הוא, כאשר אדם קידש אשה, ולאחר נישואיה התגלה כי היא בעלת מומים משמעותיים בגופה, מומים שברור כי הבעל לא היה נושא את האשה לו היה מודע לקיומם, אך לא ידוע אם מומים אלו היו קיימים כבר בשעת הקידושין (וממילא הקידושין היו בטעות ובטלים), או שמא נוצרו המומים לאחר הקידושין. במקרה כזה סובר רבן גמליאל כי כל עוד לא ידוע אחרת, אנו מניחים שכשם שנולדה בלא מומים, כך הייתה בשעת הקידושין ללא מומים, ורק לאחר מכן הם נולדו, וזאת מכח חזקת הגוף. לעומת זאת, רבי יהושע סבור כי כל עוד לא ידוע אחרת, יש להניח כי המומין שנתגלו כעת כבר היו באשה בשעת הקידושין (ועל כן הנישואים בטלים), וזאת מכח חזקת הממון (הגוברת על חזקת הגוף), שמשמעה הוא שאין לחייב את הבעל בדמי הכתובה הנדרשים ממנו בעת גירושין ללא הוכחה חד משמעית, ולכן כל עוד לא הוכח שהמומין נולדו בגופה לאחר הקידושין, לא ניתן לחייב את הבעל בתשלום הכתובה, היות שישנה אפשרות שהמומים כבר היו קיימים בזמן הקידושין[1]. ההלכה נפסקה כרבן גמליאל, שחזקת הגוף מכריעה גם את כוחה של חזקת הממון[2].
שונותה של חזקת הגוף משאר החזקות, היא בכך שהיא השתנות אמיתית ומציאותית, והיא השתנות גוף מסוים, אדם או חפץ אחר, ממצב מסוים למצב אחר. דוגמאות אחדות הנידונות בתלמוד הם: היוולדות מחלות ומומים גופניים באדם[3], השתנות נגעים מנגע טהור לנגע טמא וההפך[4] לעומת זאת, השתנות בעלת מימד מופשט אינה נחשבת לחזקת הגוף, לדוגמה ההנחה האומרת כי אשה שהייתה רווקה בעבר איננה נשואה בהווה, או "חזקת טהרה", שמשמעה ההנחה שחפץ שהיה טהור בעבר נשאר כזה גם בהווה.
לפי שיטת התוספות, לחזקת הגוף ישנה עוצמה מיוחדת מול כל חזקה אחרת; כאשר חזקת הגוף מנוגדת לכל חזקה אחרת, תכריע תמיד חזקת הגוף[5].
חזקת הגוף במקווה
ישנה מחלוקת בשאלה האם ניתן להניח את חזקת הגוף במקווה שנתמעטו מימיו מהשיעור המינימלי לכשרות, כלומר האם ניתן לומר שהמקווה היה כשר עד מינימום זמן קודם שנמדד ונמצא שנפסל.
רוב הראשונים[6] סוברים שגם במקווה תקף הכלל של חזקת הגוף, היות שהשינוי הוא מציאותי־פיזי בכמות המים במקווה[7].
לעומת זאת, דעת השב שמעתתא (על פי הבנתו בדברי התוספות[8]) היא שבמקווה לא ניתן להסתמך על חזקת הגוף, אף על פי שהשינוי במקווה הוא שינוי פיזי של התמעטות מימיו. את הסיבה לכך מסביר השב שמעתתא בכך שהשתנות המקווה אינה השתנות מציאותית, שכן המים עצמם אינם משתנים אם הם במקווה או מחוץ לו, ולכן נחשב השינוי, להשתנות בעלת מובן מופשט־רוחני.
עליונות חזקת הגוף מול שתי חזקות
לפי שיטת התוספות, עליונותה של חזקת הגוף מקנה לה עדיפות גם מול שתי חזקות אחרות, ולא רק מול חזקה אחת, שכן עליונותה של חזקת הגוף אינה משום שהיא מתמודדת עם החזקות האחרות ומכריעה אותם, אם כך, לא הייתה חזקת הגוף יכולה להתמודד עם שתי חזקות המתנגדות לה, אלא שבמקום חזקת הגוף אין דנים אחרי חזקות אחרות כלל אם חזקות אלו הם מסוגת "חזקה קמייתא"[9] שכן, חזקת הגוף דנה על עצם הספק, על גוף הדבר אם השתנה או לא, ולכן כאשר קיימת הכרעה מצד חזקת הגוף, אין לנו לדון בחזקות האחרות שאינם בגדר הכרעה אלא בגדר הנהגה במקום ספק.
עליונותה של חזקת מקווה מול שתי חזקות אחרות
על כלל זה, ישנה סתירה לכאורה מגמרא במסכת נדה, בה מדובר אודות מקווה שנמדד שיש בו ארבעים סאה והוא כשר לטבילה, אך לאחר שטבלו בה נמדד המקווה שוב והתברר כי אין בו ארבעים סאה, וממילא מתעוררת השאלה האם בשעת הטבילה, היה המקווה כשר לטבילה, או שהוא כבר נפסל לפני הטבילה. במקרה כזה מסיקה הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ב' עמוד ב' כי מי שטבל במקווה במצב זה, נותר בטומאתו הראשונה, שכן יש לו "חזקת טמא" האומרת כי כשם שהיה טמא עד עכשיו כך הוא טמא גם לאחר הטבילה כל עוד לא יוכח אחרת, וכן יש גם חזקה דהשתא האומרת כי כשם שהמקווה נמצא חסר בעת המדידה האחרונה, כך הוא היה חסר בעת הטבילה. לפי השיטה הסבורה כי במקווה ישנה חזקת הגוף שהמקוה לא השתנה, מתעוררת השאלה כיצד משתווה הלכה זו עם ההלכה האומרת שלחזקת הגוף ישנה עדיפות על פני כל החזקות האחרות.
על שאלה זו ישנה שלושה תירוצים, המיישבים את כל השיטות: א. לפי שיטת השב שמעתתא (בשם התוספות), אין בחזקת מקווה חזקת הגוף כלל, וממילא אין השאלה קשה. ב. לפי שיטת שאר הראשונים, לחזקת הגוף אכן אין כל אלימות מול שתי חזקות אחרות.
חזקת הגוף מסייעת רק לגוף עצמו
ג. התירוץ השלישי, הוא לפי שיטת רבי שמעון יהודה שקופ (בשם התוספות), ועל פי דברי התוספות בעצמם במקום אחר[10], שחזקת הגוף מכריעה את הספק רק כאשר מדובר בספק על אותו גוף עצמו בו ישנה את החזקה; ולדוגמה: כאשר מתגלים מומים גופניים בגופה של אשה שנישאה בנערותה, ומתעורר ספק האם המומים היו קיימים כבר בשעת הנישואין וממילא אין לה כתובה, או שמא אירעו המומים לאחר הנישואין ואם כן יש לה כתובה, במקרה כזה סבור רב אשי כי ההלכה תשתנה בהתאם למצב בו התגלו המומים: אם התגלו המומים לאחר הנישואין, כאשר היא ברשות עצמה והכתובה היא זכות ממונית של האשה עצמה, במקרה כזה תכריע חזקת הגוף של האשה על דין הכתובה של האשה עצמה. לעומת זאת, אם התגלו המומים לאחר האירוסין - אם כי לפני הנישואין, בעוד שהאשה ברשות אביה והכתובה שייכת לאביה, במקרה כזה לא תוכל להכריע חזקת הגוף של האשה על דין הכתובה של האב.
קישורים חיצוניים
- הערך "חזקת הגוף", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- הערך "חזקת הדין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת "קובץ יסודות וחקירות השלם")
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ה עמוד ב'
- ^ למרות המחלוקת, גם רבי יהושע, שסבור כי למעשה חזקת ממון גוברת, מודה כי חזקת הגוף היא החזקה ביותר מכל החזקות האחרות, תוספות שם.
- ^ שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ט' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ה עמוד ב' ד"ה אבל.
- ^ ראו ברשב"א ורוב הראשונים שם.
- ^ לפי שיטת רבי שמעון יהודה שקופ ("שערי יושר", חלק א' שער החזקות פרק ג') זו היא שיטת התוספות עצמו גם כן.
- ^ כך הוא מבאר בתוספות בכתובות עה, ב, בתירוץ ריב"א.
- ^ ולא חזקות מסוגת "חזקה אין אדם מתפייס במומין" שאינה משתייכת לסוגה זו.
- ^ שם עו, א. וכן היא שיטת רש"י שם.
