חוקת שווייץ
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של שווייץ |
|
המועצה הפדרלית (מבצעת)
האספה הפדרלית (מחוקקת)
|
החוקה הפדרלית השווייצרית (בגרמנית: Bundesverfassung der Schweizerischen Eidgenossenschaft; (בצרפתית: Constitution fédérale de la Confédération suisse; (באיטלקית: Costituzione federale della Confederazione Svizzera; (ברומאנש: Constituziun federala da la Confederaziun svizra) היא המסמך המשפטי המחייב והגבוה ביותר בחוק של שווייץ, והשלישי במספר לאורך ההיסטוריה. החוקה מסדירה את היותה של שווייץ קונפדרציה בעלת 26 יחידות מדיניות בעלות אוטונומיה מוגבלת - הקנטונים (מדינות). בנוסף, היא מכילה רשימה נרחבת של זכויות הפרט, אותן החוקה מעגנת.
החוקה התקבלה במשאל עם ב-18 באפריל 1999. חוקה זו החליפה את החוקה הפדרלית השווייצרית של 1874. שתי החוקות בעלות קווי מתאר כלליים דומים, אך בעלות תוכן שונה. בשל יוזמות כנגד החוקה, החוקה השווייצרית נתונה לשינויים מתמידים.
היסטוריה
חוקת 1874
המתחים בין ליברלים ושמרנים, ובין פרוטסטנטים וקתולים הביאו ב-1845 לייסודה של ברית נפרדת של קנטונים שמרנים וקתולים. ה"זונדרבונד" (ברית מיוחדת), כללה את הקנטונים שווייץ, אורי, צוג, אונטרוולדן, לוצרן, זולותורן ופריבור. הקמת ברית נפרדת הייתה בניגוד לאמנה הפדרלית מ-1815, ולאחר כשנתיים נאסף הצבא הפדרלי כנגד הקנטונים המורדים. המלחמה ניטשה למשך פחות מחודש בשנת 1847, היו בה פחות ממאה הרוגים, והיא הסתיימה בניצחון הליברלים. הייתה זו המלחמה האחרונה שנערכה על אדמת שווייץ.[1][2]
ב-1848 התקבלה חוקה פדרלית חדשה שהביאה לסיום את עצמאות הקנטונים.[2] החוקה, יחד עם תיקונה ב-1874, האחידו את החוק והממשל בכל רחבי שווייץ, יצרו שלטון ריכוזי עם צבא הסר למרותו, והקימו את משאל העם ככלי חשוב בשיטת הממשל השווייצרית. המאבק בדת הקתולית היה חלק חשוב מן החוקה. נאסרה הקמת מנזרים, נישואין אזרחיים הפכו לחובה, והחינוך עבר חילון.
חוקת 1999
החוקה הפדרלית השווייצרית של 1874, תוקנה באופן משמעותי בפעם השנייה בשנת 1990, החוקה החדשה אושרה ברוב קולות במשאל עם, שנערך במדינה ב-18 באפריל 1999. חוקה זו מחליפה את חוקת 1874, והיא מכילה זכויות יסוד נוספות אשר היו שנויות במחלוקת עד אז. החוקה נכנסה לתוקף משפטי ב-1 בינואר 2000.
עיקרי החוקה
מבוא
המבוא לחוקה נפתח בתפילה לאלקים, בהתאם למסורת החוקתית של שווייץ. לאחר מכן, קובעת החוקה שהממשל בשווייץ יושתת על "חירות, דמוקרטיה, עצמאות ושלום, לאות הזדהות ופתיחות כלפי העולם". אחרי התפילה, מתחיל פירוט שיטת הקנטונים של שווייץ: הפקדת סמכויות הפנים בידיהם, לעומת סמכויות החוץ והסמכויות הכלליות המופקדות בידי השלטון הפדרלי.
לאחר פירוט שיטת הקנטונים, מוגדרים קווי המתאר הכלליים של הממשל בשווייץ. החוקה קובעת שבשווייץ ישנן שלוש רמות של סמכות: הפדרלית, הקנטונית והעירונית. לאחר מכן, ישנה ספירה של הקנטונים המרכיבים את שווייץ. החוקה מטילה את הסמכות באשר לקביעת השפה הרשמית ואפשרות הבחירה בידי הקנטונים, בין אחת או כמה גם יחד מבין ארבע השפות הלאומיות של שווייץ - גרמנית, צרפתית, איטלקית ורומאנש. פרק המבוא מסתיים בקביעת עקרונות חוקתיים נוספים לשווייץ: "ציות, אמונה, חוק, מידתיות טובה וכיבוד המשפט הבינלאומי".
זכויות יסוד, זכויות אזרחיות ומטרות חברתיות
הפרק השני של החוקה מכיל רשימה של זכויות המעוגנות בה. החוקה הפדרלית השווייצרית של 1874 הכילה מספר מוגבל מאד של זכויות יסוד. עם זאת, במהלך השנים החל להתפתח מערך בלתי רשמי של זכויות שאינו כתוב, אשר הושתת בעיקר על אמנות וארגונים בינלאומיים כגון בית המשפט האירופי לזכויות אדם, ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם והאמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR; אושררה בשווייץ בשנת 1974).
החוקה החדשה הבטיחה זכויות רבות מאוד, בהן בין היתר הזכות לקבורה מינימלית בחינם. בנוסף, היא כוללת את התנאים החיוניים לקבלת אזרחות שווייצרית ומימוש הזכויות הפוליטיות במדינה. בנוסף, מכילה החוקה מספר לא מבוטל של "מטרות חברתיות" - מעין חזון הקורא למדינה לחתור ולהבטיח בין השאר ביטוח לאומי, שירותי בריאות ודיור במחיר מוזל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טקסט של החוקה הפדרלית השווייצרית, אתר הרשויות הפדרליות של שווייץ
הערות שוליים
