חדית'

החדית' (בערבית: الحديث) הוא אוסף של הלכות מוסלמיות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים. החדית' מהווה יסוד הלכה מוסלמי השני רק לקוראן.

אטימולוגיה

המילה חדית' היא מהשורש הערבי ח.ד.ת' (حدث) המקביל מבחינה אטימולוגית לשורש העברי ח.ד.ש. משמעות המילה היא "חדשה" או "שיחה". כלומר, המשמעות המילולית של המושג חדית' הוא ידיעה או סיפור על "הנביא" מוחמד, דבריו ופועלו. מאוחר יותר התפתח המושג חדית' כאוסף סיפורים ואמרות על חיי מוחמד.

מבנה

כל חדית' בנוי משני חלקים:

1. אִסְנאד (إسناد שפירושו: סימוכין) - שושלת המוסרים מדור לדור. שושלת החדית' תמיד מתחילה אצל אחד מחבריו של מוחמד או בני משפחתו.
2. מַתְן (متن שפירושו: תוכן) - תוכן החדית', כלומר הסיפור או הידיעה עצמם.

מסורת

החדית' הועבר בעל פה מדור לדור, ויש הטוענים שברבות הימים נוספו לו פרטים לא מקוריים. המוסיפים היו היסטוריונים, שליטים או חכמי דת שרצו לחולל רפורמות, והשתמשו בדברי מוחמד כדי לבסס את הרפורמות שלהם. החדית'ים השונים הועלו על כתב כ-200 שנה לאחר מותו של מוחמד. בהקשר למסורות החדית' השונות יש מחלוקות בקשר לאותנטיות הדברים; כשרק שבעה קבצים נקבעו כמקוריים ואותנטיים לחלוטין.

במשך השנים נוצרו מספר אוספים שונים של חדית'. היות שלאמינות החדית' ישנה משמעות כבירה, והמאמינים המוסלמים נוהגים לפיו, עלה צורך לוודא את אמינות המסורות. כדי לבדוק האם חדית' ספציפי הוא מהימן אם לאו, בדקו אותם מלומדים מוסלמים קדומים וקבעו את מידת המהימנות שלהם, בתחילה לפי שושלת המוסרים (האם השושלת הגיונית? האם היה קשר או ייתכן שהיה קשר בין כל שתי חוליות בשרשרת? האם הוטל דופי באמינות מי מהמוסרים?), ולאחר מכן על פי התוכן.

כל חדית' יכול להיכלל באחת מתוך שלוש קטגוריות של מהימנות:

צחיח (صحيح)

(ההגייה בקירוב: סחיח) - חדית' איתן, כלומר לא נמצא פגם וזיוף בשושלת המוסרים.

1. הגדרה לשונית: הסחיח הוא ההפך מהמופרך והלא מאומת.
2. הגדרה שרעית: המסורות (אחדית') אשר שרשרת המוסרים שלה נקשרת עם ההגינות והדיוק, מתחילת השרשרת ועד סופה, ולא היה בה מישהו או משהו חריג ובלתי אמין.

חמשת התנאים של החדית' הסחיח

חמשת התנאים של החדית' הסחיח הם: רצף השרשרת, הגינות המוסרים, דייקנות המוסרים, אי ספק במוסרים, ואי חריגות.

1. רצף השרשרת: משמעותה שכל מוסר ממוסרי החדית' קיבל ישירות מזה אשר מעליו, מהתחלת השרשרת ועד סופה.
2. הגינות המוסרים: המוסר חייב להיות הוגן, מוסלמי, בוגר, שומר הלכה, שאינו מופקר, ולא ידוע עליו שמידותיו המוסריות רעות הן.
3. דייקנות המוסרים: א.     דייקנות בשמיעה: המוסר זוכר דברים בעל פה באופן מדויק, בדיוק כפי ששמעם. ב.     דייקנות בכתיבה: זה שכותב את הדברים בדיוק כפי שהוא שמע אותם.
4. אי ספק במוסרים: לא ייתכן שחדית' יהיה מנוגד למה שאמרו המוסרים האמינים.
5. אי חריגות: העדרו של דבר מוזר ומסתורי אשר גורם לחדית' להיות בלתי מפוענח, אפילו שעל פניו הוא נראה מאומת. אם אחד התנאים הללו לא התקיים, אזי לא נקרא ניתן לקרוא למסורה "חדית' סחיח".

הלכת החדית' הסחיח

חובת קיומו, על פי הסכמתם הגורפת של מומחי החדית', מפני שהוא הוכחה מהוכחות ההלכה האסלאמית, וסמכות מסמכויותיה.

דרגות החדית' הסחיח

1.    מה שהסכימו עליו האימאם אל-בוכרי והאימאם מוסלים.
2.   מה שהצהיר עליו כמאומת רק האימאם אל-בוכרי.
3. מה שהצהיר עליו כמאומת רק האימאם מוסלים.
4.   מה שעמד בתנאים של מסורה מאומתת אך לא נמסר על ידיהם.
5.   מה שעמד בתנאים על פי אל-בוכרי אך הוא לא מסר אותו.
6.   מה שעמד בתנאים על פי מוסלים והוא לא מסר אותו.
7.   מה שאומת אצל אחרים מהאימאמים המלומדים כמו אבן חוזיימה, אבן חבאן.

חסן (حسن)

"טוב", "יפה", חדית' מהימן למדי, אך המילים של החדית' (מתן) לא הועבר בדיוק כפי שסופר על ידי ה"נביא" מוחמד.

לשונית: "היפה", "האיכותי", "הטוב".

שרעית: החדית' אשר היה רצף בשרשרת המוסרים האמינים שלו מבחינת זיופים וכדומה, אך הייתה דלות בדייקנות שלהם, מתחילת השרשרת ועד לסוף השרשרת, בלי חריגות וללא ספקות.

הן בחדית' הסחיח והן בחדית' החסן, המוסרים בשרשרת המוסרים הוגנים ודייקנים, ובכולם אתה מוצא את הדייקנות, אך ההבדל ביניהם ש"הסחיח" יהיה שלם מבחינת הדייקנות ו"בחסן" תהיה דלות בדייקנות.

הלכתו של החדית' החסן: הוא כמאומתת בחובה כלפיו.

צ'עיף (ضعيف)

(ההגייה בקירוב: דעיף) - "חלש" או רעוע, כלומר, נמצאו פגמים בשושלת המוסרים, ואין להסתמך עליו.

החדית' הדעיף הוא זה שלא הגיע לדרגת ה"סחיח" או ה"חסן", והוא מי שלא היו בו תכונות הקבלה המוכרות, שהן: רציפות השרשרת, ההגינות, הדייקנות, אי החריגות ואי ספקות.

סוגי החדית' הדעיף

חדית' מוגדר כ"דעיף" מכמה סיבות, וביניהן:

1. אי - רציפות בשרשרת.
2. מסירת החדית' על ידי פלוני, מאדם אחר שחי בתקופתו, למרות שהם מעולם לא נפגשו, או שלמרות שהיה מפגשם ביניהם הוא לא שמע ממנו את החדית'.
3. מציאת ספקות מובהקים בשרשרת המוסרים, או בתוכן החדית', או גם וגם.
4. התוכן מנוגד לתוכנו של חדית' סחיח (או לקוראן) וסותר אותו.
5. החדית' נמסר על ידי אדם בעל מוניטין מפוקפק.

הלכתו של החדית' הדעיף:

מותר למוסלמי לפעול על פי המצווה בחדית' שמוגדר דעיף, רק אם מדובר במעשים טובים הקשורים להלכה מוסלמית קיימת (כגון לתת יותר לצדקה, או "להתפלל" יותר), ובתנאי שדרגת אי האותנטיות של החדית' אינה גבוהה מדי. כמו כן, בעת ההתייחסות לחדית' מהסוג הזה, צריך להזכיר שהוא נחשב לפחות מאומת.

אלמַוְדוּע (مَوْضُوع)

הגדרה לשונית: הכזב, הבדוי, המפוברק.

הגדרה שרעית: חדית' אשר מכיל שקרים או בדיות אשר ייחסו לנביא מוחמד, למרות שהוא מעולם לא אמר את הדברים שמיוחסים לו בחדית' הזה או לא עשה את הדברים אשר מיוחסים לו בחדית' הזה ואפילו לא הסכים בשתיקה על הדברים אשר מיוחסים לו בחדית' שכזה.

הסיבות להימצאותו של חדית' מפוברק

יש כמה סיבות לכך שניתן למצוא מסורות מפוברקות, וביניהן:

1.     מפלגות פוליטיות אשר טענו שמוחמד עשה או אמרים דברים, שהוא לא באמת עשה או אמר, וזאת רק כדי לתמוך באג'נדה הפוליטית שלהם.

2.     אנשים אשר התנגדו לאסלאם, וטענו שמוחמד עשה או אמר דברים שהוא לא באמת עשה או אמר, וזאת רק כדי להתנגח באסלאם.

3.     מספרי סיפורים אשר רצו ליצור עניין בקרב הקהל שלהם, ולכן סיפרו על מוחמד דברים שלא באמת התרחשו^{[דרושה הבהרה]}.

4.    מוסלמים אשר רצו לתמוך בעשיית המעשים הטובים (כמו עזרה לזולת) אך לא באמת החזיקו בידע שרעי, טענו, בין אם בכוונה ובין אם שלא בכוונה, שמוחמד עשה או אמר דברים אשר תומכים בעשיית המעשים הטובים הללו.

הלכת המסורה המזויפת או הבדויה

הסכימו המוסלמים על אי קבלת המסורות אשר קיים חשש ממשי לכך שהן מזויפות או מפוברקות.

מוחמד הזהיר את המוסלמים מאמירת שקרים, ובעיקר אמירת שקרים בנוגע אליו, בחדית' שבו אמר כי כביכול "זה שבדה עלי שקר, שיתפוס את מקומו בגיהנום".

כל מסורת בדויה, דחויה, לא מתקבלת, לא פועלים על פיה, כי היא שקרית.

שני האופנים העיקריים לעריכת קובצי חדית'

1. מוסנד (مسند) - עריכה על פי שמו של האחרון בשרשרת המסירה (אִסְנאד).
2. מוסנף (مسنف)- עריכה על פי נושא הדיון של החדית'.

עבור רוב המוסלמים החדית' הוא המקור המוסמך לפרשנות הקוראן, ומקור להלכה מוסלמית ולמערכת הערכים הרצויה, בדומה להבדיל למה שמכונה ביהדות תורה שבעל פה. כמו כן החדית' הוא מקור ידע על חיי מוחמד ועל תקופתו.

ישנם קטעי חדית' רבים המקבילים לסיפורי המקרא וכן לאגדות מתוך התורה שבעל פה של היהדות הרבנית.

יש מספר רב של אוספי חדית'. בקרב הסוניים מקובלים שישה אוספים כמהימנים ביותר, בראשם צחיח אל-בח'ארי וצחיח מוסלם, ולאחריהם סֻנן אבו דאוד, סֻנן אל-תרמיד'י, סֻנן אלנסאאי וסֻנן אבן מאג'ה. בקרב השיעים מקובלים אל-אִסְתִבְסאר ואוצול אל-כאפי בין היתר.

זרם הקוראניסטים וההתנגדות לחדית'

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 ייסד המצרי ד"ר אחמד סובחי מנסור את זרם "הקוראניים", القرآنية, שביסוד תפיסתו האמונה שהקוראן הוא המקור התקף היחידי של דת האסלאם ומצוותיה (בדומה לפרוטסטנטים ולקראים) . הקוראניסטים דוחים לחלוטין את החדית', את חוקי השריעה וכתבים מסורתיים אחרים על מוחמד, מעשיו, קורות חייו ואמרותיו. על פי תפיסת זרם הקוראניים, התוספות לקוראן ובכללן החדית', הן מקור לשנאה, פונדמנטליזם, פגיעה בזכויות אדם, אנטי הומניזם, טרור ומלחמות. בשל תפיסותיו נרדף מנסור במצרים עד כדי איום לחייו ונאלץ לגלות לארצות הברית בשנת 2001.

קישורים חיצוניים

• The Hadith Library

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27093837חדית'