חבוש
 חבוש
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| סוג: | חבוש |
| מין: | חבוש מוארך |
| שם מדעי | |
 Cydonia oblonga
| |
חַבּוּשׁ מוארך (שם מדעי: Cydonia oblonga), אַסְפַּרְגֵּל, או בשמו העממי חַבּוּשׁ, הוא המין היחיד בסוג חבוש (Cydonia). זהו עץ נשיר קטן הגדל באזורים חמים וממוזגים בדרום-מערב אסיה ובאזור הקווקז.
צמחים שבעבר נחשבו כחלק מסוג החבוש (Cydonia) מסווגים עתה לסוגים ומינים נפרדים. כך חבוש סיני (Pseudocydonia sinesis), הגדל בסין, וכן שלושה מינים אחרים פורחים ממזרח אסיה, בסוג Chaenomele.
תיאור
העץ גדל לגובה של 5 עד 8 מטר ולרוחב של 4 עד 6 מטר, והוא קרוב משפחה של התפוחים והאגסים. כמוהם, אף לחבוש פרי דמוי תפוח, המבריק בצבע זהוב כשהוא בשל וצורתו אגסית, 7 עד 12 ס"מ אורכו ו-6 עד 9 ס"מ רוחבו.
צבעו של הפרי הבלתי בשל, ירוק ועליו פלומה אפורה-לבנה אשר רובה (אבל לא כולה) נושרת בטרם הפרי מבשיל. הבשלת הפרי היא בסוף עונת הסתיו, אז משנה הפרי צבעו לצהוב עם ציפה קשה וניחוח עז. העלים פשוטים, באורך 6 - 11 ס"מ ומסודרים לסירוגין. העלים מכוסים אף הם בפלומה צפופה של שערות לבנות. הפרחים, הפורחים באביב, אחרי הלבלוב, הם בצבע לבן או ורוד, בקוטר 5 ס"מ.
מספר זחלי חרקים ממשפחת ה-Lepidoptera משתמשים בפירות החבוש כמזון ועל כן כל השתהות בקטיפת הפרי הבשל, עשויה להניב תנובה פגומה.
היסטוריה של הצמח
מקורו של הצמח מאזור פרס, אנטוליה, מקדוניה ויוון. תירבות עץ החבוש ייתכן והקדים את תירבות התפוח, על כן התייחסויות קדומות רבות ל"תפוח", (כמו למשל בשיר השירים: ”כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר” ועוד), נראה שהיו לחבוש ולא לפרי התפוח המוכר. ביוון הקדומה החבוש היה פרי מנחה מסורתי בטקס הנישואין, היות שעל פי האגדה החבוש הגיע ליוון מן המזרח עם אפרודיטה והיא קידשה אותו. פלוטארכוס דיווח שהכלה היווניה הייתה נוגסת בחבוש כדי לבשם את פיה בטרם תכנס לחדר הייחוד "זאת על מנת שהברכה הראשונה לא תהיה דוחה או בלתי נעימה" (שאלות לרומאים 3.65). היה זה חבוש שפאריס העניק לאפרודיטה. היה זה חבוש זהוב בשבילו אטאלנטה עצרה באמצע מירוצה.
אף הרומאים עשו שימוש בחבושים. ספר הבישול הרומאי הנודע של אפיקיוס מספק מרשמים לבישול החבוש עם דבש ואפילו לערבבו עם כרישה. פליניוס הזקן מזכיר סוג אחד, חבוש מולבי, שאותו אפשר לאכול נא. קולומלה, סופר רומאי ידוע, מזכיר שלושה סוגים, שאחד מהם, "תפוח זהוב" היה אולי תפוח גן עדן, אשר השאיל את שמו לעגבנייה באיטלקית, פומודורו.
שמו הלטיני והמדעי של החבוש "סידוניה" מקורו בשם היווני "μήλον κυδώνιον" "תפוח סידוני" כאשר סידוניה הוא השם הקדום של העיר חאניה השוכנת באי כרתים.
תירבות ושימושים
במולדתו, באזור הקווקז, גדל החבוש פרא ביערות. החבוש עמיד לקרה. העץ פורה בעצמו אולם התנובה תעלה עם האבקה חיצונית. באזורים חמים יותר, ניתן להותיר את הפרי על העץ כדי להבשיל ולהתרכך עד לרמה שבה ניתן לאכול אותו נא. אולם, בתנאי ארצנו רב הסיכוי כי בשלב זה יהיה הפרי נגוע במזיקים ולא אכיל עוד.
רוב סוגי החבושים קשים, חמוצים ומרירים מכדי לאכלם נא, אלא אם מקפיאים ומפשירים אותם קודם לאכילה. מפרי החבוש ניתן להכין ריבה, ליפתן, או שניתן לקלפו, לצלותו, לאפותו או לבשלו. לאחר הבישול הופך צבע ציפתו של החבוש לכתום כהה עד ארגמן. גלעיני החבוש רעילים ואין לאכלם. ניתן להוסיפם בכמות קטנה לעוגות תפוחים ולריבות, להגברת הטעם. הוספת חבוש מגורר לרסק תפוחים יגביר את טעמו של הרסק וישפר את מרקמו. מובנה המקורי של המילה "מרמלדה" היה ריבת חבושים בלבד ומבוסס על שמו הפורטוגזי של הפרי "מרמלו" (marmelo). ניתן לעשות מפרי החבוש אף יין ומשקאות חריפים אחרים.
בספרד, שם קרוי הפרי "ממבריו" (membrillo) מבשלים את החבוש לריבה קרושה ואוכלים אותו עם גבינה. בגרמניה ניתן לקנות מיץ חבושים טבעי, המשמר את ריחו המיוחד של הפרי. בלבנון הפרי קרוי "ספרג'ל" ומשתמשים בו להכנת ריבה. בהונגריה מבשלים את החבוש, לזמן ארוך, עם סוכר ויוצקים את העיסה הצמיגה לתבניות, להכנת "גבינת חבושים" (הונגרית: Birs-alma sajt). לאחר תהליך של "הבשלה" והתקשות, ניתן לשמר את גבינת החבושים משך חודשים ללא חשש לריקבון, הודות לתכולת הסוכר הגבוהה.
בקרב יהדות תוניסיה נהוג לעטוף חבוש בסמרטוט לח ובו אבקת ציפורן לקראת יום כיפור. את החבוש ששינה צבעו לחום וספג מריח הציפורן מעטרים בציפורנים שלמות, ומריחים לאורך יום הכיפורים. יש הנוהגים לאכול את החבוש בדרך חזרה מבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים.
בחלקים מאפגניסטן גלעיני החבוש מבושלים במים ומשמשים כתרופה נגד דלקת ריאות.
עצי חבוש גדלים באזורים הדרומיים של אירופה, בהם מזג האוויר חם דיו. העצים גדלים בדרך כלל במטעים מעורבים עם עצי תפוח ועצי פרי אחרים. עצי חבוש הובאו גם ליבשת אמריקה, אולם הם נדירים מאוד, כיוון שאינם עמידים למחלות העצים הנפוצות ביבשת זו. בארגנטינה, צ'ילה, ואורוגוואי עדיין מגדלים עצי חבוש.
בעצי החבוש משתמשים ככנה ומרכיבים עליו עצי פרי אחרים, בדרך כלל תפוחים ואגסים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חבוש |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חבוש |
24315353חבוש