נובה מיאסטו
 | |
| מראה כיכר השוק | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 ורמיה-מזוריה |
| ראש העיר | אלינה קיפיצ'ינסקה |
| תאריך ייסוד | 1325 |
| שטח | 11.6 קמ"ר |
| גובה | 82 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 950 נפש לקמ"ר (2006) |
| קואורדינטות | 53°25′00″N 19°35′00″E / 53.41667°N 19.58333°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.umnowemiasto.pl | |
נובה מיאסטו (פולנית: Nowe Miasto Lubawskie, גרמנית: Neumark in Westpreußen, נוימארק אין וסטפרויסן (בפרוסיה המערבית), יידיש: ניישטאט או ניישטוט) היא עיירה בפולין הנמצאת על גדות נהר הדרוונצה. בשנת 2004 מנתה אוכלוסייתה כ-11,104 תושבים. נובה מיאסטו היא בירת המחוז הפולני נובה מיאסטו.
היסטוריה
העיירה נוימארק קיבלה זכויות מוניציפליות על פי חוק חלמנו בשנת 1325 מאת המסדר הטבטוני. בשנת 1454 הצטרפה העיר לקונפדרציה הפרוסית בין מספר ערים ובני אצולה שהתנגדו למדיניות המסדר.
נוימארק הצטרפה לממלכת פולין כחלק ממערב פרוסיה ב-1466 במסגרת הסכם השלום השני של טורון. העיר נשארה תחת שליטה פולנית עד חלוקת פולין הראשונה ב-1772.
בסוף המאה ה-19 הייתה העיר בירת מחוז קווידזן. באותה תקופה המבנים הראויים לציון היו כנסייה קתולית וכנסייה לותרנית, קדם גימנסיה, בית משפט, תחנת קיטור ו- 2678 תושבים (1885). מנזר מריה לונק עמד בקרבת מקום לעיר.
בעקבות חוזה ורסאי חזרה העיר לפולין בינואר 1920. ב-21 בינואר 1945 היא נכבשה על ידי הצבא האדום ולאחר המלחמה חזרה לפולין
הקהילה היהודית במלחמת העולם השנייה
הגטו היהודי בנובה מיאסטו החזיק מעמד עד נובמבר 1942. לפי ספר הזיכרון לשרפץ, כאשר הגיעו לגיטו השמועות כי חיסולו הולך וקרב, בחרה הקהילה היהודית לקיים משפט ולדון מדוע מגיע עונש זה לקהילה. תוצאת המשפט קבעה כי על הקהילה להעמיד נר תמיד בבית הכנסת בגטו, לקרוא ספרי תהילים יומם ולילה, לעשות צדקה, להקפיד על שמירת שבת ועל הימנעות מאכילת בשר לא כשר שניתן להם מן הגרמנים. גרסה נוספת של הסיפור קיימת בספר הזיכרון לפלונסק אך מספר המשתתפים במשפט ורמת הפירוט בו דלה יותר.[1] הגטו חוסל ב-1 בנובמבר 1942.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נובה מיאסטו
הערות שוליים
- ^ רבנים בשואה, פנינה מיזליש, סיני קטז תשנ"ה.
36368836נובה מיאסטו