מרקיזות ברנדנבורג

מרקיזות ברנדנבורג

דגל סמל
ממשל
משטר	נסיכות הבוחר
שפה נפוצה	גרמנית
עיר בירה	ברנדנבורג, ברלין
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	שדרוג הרוזנות הצפונית למרקיזות
תאריך	1157
פירוק	פירוק האימפריה הרומית ה"קדושה"
תאריך	1806
ישות קודמת	הרוזנות הצפונית
ישות יורשת	פרובינציית ברנדנבורג
שליטים בולטים	אלברכט "הדוב" פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה

מרקיזות ברנדנבורג או נסיכות הבוחר מברנדנבורג (מגרמנית: Markgrafschaft Brandenburg) הייתה אחת מנסיכויות הבוחר באימפריה הרומית ה"קדושה" ששודרגה בשנת 1326 לנסיכות הבוחר, ובהמשך הפכה לממלכת פרוסיה.

היסטוריה

הקמת הנסיכות

בשנת 1147 כבש אלברכט "הדוב" את האזור מידי הפולנים, במהלך מסע הצלב הוונדי, ובשנת 1157 קיבל אלברכט את התואר מרקיז ברנדנבורג. במהלך השנים שלאחר מכן הרחיבו יורשיו של אלברכט את שטחי המרקיזות, ובשנת 1356 שודרגה המרקיזות ל"נסיכות הבוחר מברנדנבורג", בהסדר של בולת הזהב של 1356.

בית הוהנצולרן

בשנת 1415 מסר זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את הנסיכות לפרידריך השישי, רוזן העיר נירנברג מבית הוהנצולרן בתור הוקרה על שירותיו לטובת הקיסר. בשנת 1440 מת פרידריך הראשון, ותחתיו התמנה פרידריך השני המכונה "שן הברזל". בני המשפחה החלו להפוך את נסיכות ברנדנבורג למעצמה כלכלית וצבאית, תוך שמירה על מדיניות זהירה. כך למשל, יואכים השני, על אף שהפך לפרוטסטנטי, לא השתתף במלחמה השמלקלדית (1546). בתקופה זו זכה דודו של יואכים, אלברכט, בנסיכות הבוחר ממיינץ, והוא נשאר קתולי. אט אט התחזקה ברנדנבורג, והגיעה למצב שלקראת סוף המאה ה-17 כבר הייתה חזקה דייה לנהל מדיניות חוץ לבדה, ולהפוך למדינה.

בשנת 1486 קבעו נסיכי ברנדנבורג באופן רשמי את ברלין למעונם הרשמי, והדבר נשמר במאות השנים הבאות עד לעשור השני של המאה ה-20.

ברנדנבורג-פרוסיה

לאחר שנכחד הפלג הפרוסי בבית הוהנצולרן, נפלה הדוכסות לידי קרוביהם, הנסיכים מברנדנבורג, שהיו עתה צמיתים לקיסר הגרמני (בווינה) כמו גם לכתר הפולני. ברנדנבורג-פרוסיה נותרה עד להסכם והלאו (1657) ישות פוליטית מחולקת: ברנדנבורג הייתה חלק מהקיסרות הרומית ה"קדושה", בעוד שפרוסיה הייתה שטח חסות פולני.

במלחמת שלושים השנים (1618 - 1648) עמדה ברנדנבורג לצידו של האיחוד האוונגלי. חלקים גדולים של המדינה נהרסו, ותושביהם גורשו. הנסיך פרידריך וילהלם הראשון (1688-1640) שכונה אחר כך "הנסיך הגדול", אימץ לפיכך אחרי המלחמה מדיניות זהירה של גישושים בין המעצמות הגדולות, על מנת לפתח את ארצו החלשה כלכלית וצבאית. הוא הנהיג רפורמות כלכליות, פיתח את צבאו, החליש את המעמדות לטובת שלטון אבסולוטי ריכוזי והזמין לארצו אלפי הוגנוטים, שנמלטו מצרפת לאחר ביטול האדיקט של נאנט על ידי לואי הארבעה עשר וכן עשרות משפחות של יהודים עשירים שגורשו מווינה ב-1670 על ידי לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". בשנת 1648 רכש את הינטרפומרן וכן שטחים נוספים.

בנוסף לצבא היבשה, חיזק פרידריך וילהלם גם את הצי הברנדנבורגי. הוא התאמץ להשתלט על מושבות במערב אפריקה ובאיי הודו המערבית, אבל רק לקראת סוף שלטונו בשנת 1680 זכה להצלחה בתחום. כך למשל הוקמה בשנת 1683 מצודת גרוס פרידריכסבורג בגינאה בת-ימינו, אשר עמדה על תלה עד 1727.

תחת שלטונו של הנסיך פרידריך וילהלם הייתה ברנדנבורג-פרוסיה למדינה החזקה ביותר אחרי אוסטריה בקיסרות הרומית ה"קדושה". לאחר שנחלשה פולין בעקבות סכסוכים שוודים-פולנים, הצליח בהסכם והלאו בשנת 1657 לשחרר את דוכסות פרוסיה מהצמיתות לכתר הפולני. בשלום אוליבה בשנת 1660 זכתה ריבונות הדוכסות לאישור סופי. היה זה צעד מכריע בדרך להפיכת פרוסיה לממלכה תחת בנו של "הנסיך הגדול", פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.

ממלכת פרוסיה

פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, שהיה רודף כבוד, ייחס חשיבות גדולה לכך שדוכסות פרוסיה נמצאת מאז 1660 בריבונות מלאה. לפיכך פעל להפיכתה לממלכה ולהפיכתו-הוא למלך. בהסכמתו של קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" הכתיר את עצמו כפרידריך הראשון ב-18 בינואר 1701 בקניגסברג ל"מלך בפרוסיה".

מאז 1701 התקבל הכינוי "ממלכת פרוסיה" לכל השטחים שבשלטון בית הוהנצולרן, בתוך ומחוץ לקיסרות הרומית ה"קדושה".

בנו של פרידריך הראשון, פרידריך וילהלם הראשון (1713-1740) היה פחות רודף כבוד, ויותר פרקטי וצנוע. הוא זכה לכינוי "מלך החייל" ונחשב למי שהקים את הפקידות הפרוסית ואת הצבא הסדיר, שהיה לאחד הצבאות החזקים באירופה כולה. כן יישב כ-20,000 מתושבי זלצבורג הפרוטסטנטים, שנמלטו מסיבות דתיות, באזורים דלילי-אוכלוסין של פרוסיה המזרחית. בשנת 1720 רכש משוודיה את שטחי פורפומרן. בתקופתו גדלה אוכלוסיית פרוסיה והגיעה ל-2 מיליוני תושבים, ותחת הנהגתו זינקה הכלכלה באופן משמעותי.

ב-31 במאי 1740 עלה בנו פרידריך השני (המכונה "הגדול") לכס המלוכה. אף שכנסיך הכתר נמשך לפילוסופיה ולאמנויות, שילח את צבאו כבר בשנת מלכותו הראשונה לשלזיה, שברשותה היו שטחים שבית הוהנצלורן ייחס לעצמו. בשלוש ה"מלחמות השלזיות" (1763-1740) עלה בידו להשתלט על שלזיה כנגד התנגדות אוסטרית, ובאחרונה בהן, מלחמת שבע השנים (1763-1756) אף עמד נגד קואליציה של אוסטריה, צרפת והאימפריה הרוסית. הייתה זו תחילתה לא רק של המעצמה הפרוסית, אלא של הדו-מעצמתיות האוסטרית-פרוסית בתוך הקיסרות.

ב-23 שנות שלטונו האחרונות עד 1786 קידם פרידריך השני את החקלאות ואת ההתיישבות בשטחי הממלכה. הוא ביטל את העינויים, הנהיג חינוך חובה, יצר את משפט המקרקעין הפרוסי הכללי והביא עוד פליטי-דת לארצו, בהבטיחו להם חופש דת מוחלט. במלותיו שלו, יוכל כל אחד בפרוסיה "לזכות לקדושה בדרכו שלו".

יחד עם אוסטריה והאימפריה הרוסית הביא פרידריך לחלוקתה של פולין. בחלוקה הפולנית הראשונה בשנת 1772 נפלו בידיו השטחים שאפשרו לו עתה לכנות עצמו "מלך פרוסיה".

המדיניות כלפי פולין נמשכה תחת ידו של פרידריך וילהלם השני (1786-1797). בחלוקות השנייה והשלישית של פולין (1793 ו-1795) קיבלה פרוסיה שטחים פולנים נוספים.

תחת פרידריך וילהלם השלישי (1797-1840) השתתפה פרוסיה במלחמות נפוליאון נגד צרפת המהפכנית. בשנת 1806 פורקה האימפריה הרומית ה"קדושה", ומרקיזות ברנדנבורג הפכה לפרובינציית ברנדנבורג שהייתה חלק מממלכת פרוסיה.

קישורים חיצוניים

• מפת מרקיזות ברנדנבורג בשנת 1789

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23279658מרקיזות ברנדנבורג