מלך הרומאים
מלך הרומאים (לטינית: Romanorum Rex; גרמנית: Römisch-deutscher König) היה התואר של שליטי האימפריה הרומית ה"קדושה" ממועד היבחרם ועד הכתרתם לקיסרים.
רקע
האימפריה הרומית ה"קדושה" הייתה מונרכיה נבחרת שבה המלך היה נבחר ולא קיבל את תפקידו בירושה מבן משפחתו (כך לפחות להלכה, אולם לא תמיד בפועל). השליטים נבחרו על ידי בכירי האצולה (החל מ-1356 שבעת "הנסיכים הבוחרים") למלכים, ובשלב שני הוכתרו לקיסרים על ידי האפיפיור. בתואר "מלך הרומאים" נשאו בתקופה בין בחירתם למלך עד הכתרתם לקיסר. תקופה זו ארכה לעיתים שנים רבות, וחלק מהשליטים מעולם לא הוכתרו לקיסרים ונשארו "מלך הרומאים" עד סוף ימיהם.
שלבי השימוש בתואר
השימוש בתואר "מלך הרומאים" החל בסוף המאה העשירית. הראשון שנשא בו היה אוטו השלישי, שנבחר למלך בשנת 983 והוכתר לקיסר בשנת 986.
בשלב מאוחר יותר, כאשר השלטון בקיסרות עבר בירושה, "מלך הרומאים" היה התואר של יורש העצר.
נפוליאון חידש את השימוש בתואר והעניק אותו לבנו נפוליאון השני.
קישורים חיצוניים
