ויליאם מרלנד
 | |||||||
| ויליאם מרלנד, 1955 | |||||||
| לידה | ג'ונסטון סיטי, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ברינגטון, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ויליאם קייסי מרלנד | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | לייקון, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם קייסי מרלנד (באנגלית: William Casey Marland; 26 במרץ 1918 – 26 בנובמבר 1965 היה פוליטיקאי אמריקאי מוירג'יניה המערבית, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי ה-24 של מדינתו בשנים 1949–1952, וכמושל וירג'יניה המערבית ה-24 בשנים 1953–1957.
מרלנד נודע בשל ניסיונותיו הראשונים להטיל מיסים על חברות שדלדלו את משאבי הטבע של המדינה, במיוחד פחם, וכמי שהוביל את ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר בתקופת פעילותה של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, כאשר מושלים אחרים ממדינות הדרום התנגדו אליו. בערוב ימיו הוא נחשף לעין הציבור פעם נוספת כאשר גילתה אותו עיתונאית בשיקגו כשהוא עובד כנהג מונית. מרלנד הגיב לפרסום השלילי הזה כאשר הוא פרסם הצהרה פומבית בעיתונות בנוגע להחלמתו מאלכוהוליזם, וציין שעבודתו החדשה והצנועה סייעה לו להתאושש.
ראשית חייו
ויליאם מרלנד נולד בעיר ג'ונסטון סיטי שבאילינוי, כבנם של ג'וזף וסלי מרלנד, מנהל עבודה בענף הכרייה, ושל מוד קייסי מרלנד. כאשר הוא היה בן שבע, עברה משפחתו לעיירת הכורים גלן רוג'רס שבמחוז ויומינג שבווירג'יניה המערבית. במלחמת העולם השנייה הוא שירת כלוטננט בצי ארצות הברית בזירת האוקיינוס השקט, ושירת בסך הכול ארבע שנים. הוא למד באוניברסיטת אלבמה, שם הוא היה כוכב נבחרת הפוטבול של המוסד, וב-1947 קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה המערבית. ב-1942 נשא מרלנד לאישה את ולרי אלן, ולשניים נולדו ארבעה ילדים.
קריירה ציבורית
בווירג'יניה המערבית, מונה מרלנד כעוזר משפטי לשופט הפדרלי בן מור, ובאוגוסט 1948 הוא מונה כעוזר התובע הכללי של וירג'יניה המערבית. כאשר התפטר התובע הכללי הקודם, אירה ג'. פרטלו, בדצמבר 1949, מונה מרלנד כמחליפו, ובנובמבר 1950 הוא נבחר רשמית לתפקיד.[1] בינואר 1952 הודיע מרלנד על התפטרותו מתפקיד התובע הכללי כדי להתמודד על תפקיד מושל וירג'יניה המערבית מאוחר יותר באותה שנה.
בבחירות למשרת המושל של 1952 הביס מרלנד את הסנאטור לשעבר ראש הולט בהפרש של 3 אחוזים מהקולות. כמושל, קידם מרלנד את ביטול ההפרדה הגזעית בבתי הספר, את הרחבת הפארקים המדינתיים ומתקני פנאי נוספים, שיפר את מצב האבטלה ואת חוקי הפיצויים לעובדים, והוביל תוכנית לפיתוח תעשייתית.[2]
מרלנד התמודד ב-1956 בבחירות מיוחדות על מושב בסנאט של ארצות הברית. הוא נוצח על ידי הסנאטור לשעבר צ'פמן ריברקומב. ב-1958 הוא התמודד בבחירות מיוחדות נוספת לסנאט, ונוצח על ידי חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'נינגס רנדולף.[3] לאחר הפסדו השני בבחירות לסנאט, עבד מרלנד כעורך דין, ובסופו של דבר עבר להתגורר במטרופולין של שיקגו.
שנותיו האחרונות
מצבי הדחק שהיו מנת חלקו של מרלנד גרמו לפיתוח האלכוהוליזם אצלו. בעת כהונתו כמושל הוטחו כנגדו האשמות על ידי יורשו בתפקיד ססיל אנדרווד, על כך שנהג לשתות בלשכתו בשעות בלתי ראויות במהלך יום העבודה.
בראשית שנות ה-60 ויתר מרלנד על הרגל השתייה. אך הוא לא זכה לחיות את חייו באופן פרטי. שנים מספר לאחר החלמתו מהאלכוהוליזם, הוא זוהה על ידי עיתונאית השיקגו דיילי ניוז, מרג'רי מקאלהני. מרלנד אישר שהוא עבד כנהג מונית מאז אוגוסט 1962, וב-12 במרץ 1965 פרסם העיתון ידיעה בלעדית, עם ידיעות נוספות ביום המחרת. הסיפור זכה לתשומת לב ברמה הלאומית.[4]
ביודעו שהסיפור עתיד להתפרסם, ומתוך דאגה לנזק שייגרם בשל כך למשפחתו, כינס מרלנד מסיבת עיתונאים ודיבר בכנות על האלכוהוליזם שבו הוא לקה, על האופן בו הוא התגבר עליו, ועל הסיבות שהביאוהו לעבוד כנהג מונית: לשמור על רמת שאפתנות שאולי תרמה לנגע השתייה בו הוא לקה.
כתוצאה מכך השתפר מזלו באופן דרמטי. עד מהרה הוא הוזמן להופיע בתוכנית הטלוויזיה של ג'ק פאר (אנ'), ונשכר לנהל חברה למרוצי סוסים בווירג'יניה המערבית. זמן קצר לאחר מכן אובחן אצל מרלנד סרטן הלבלב.
ויליאם מרלנד נפטר ממחלתו בביתו שבברינגטון, אילינוי ב-26 בנובמבר 1965. רעייתו נפטרה ב-1977. הוא נטמן בבית הקברות של לייקון, אילינוי.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1710
קישורים חיצוניים
- ויליאם מרלנד אתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם מרלנד באנציקלופדיה של וירג'יניה המערבית (באנגלית)
- ויליאם מרלנד באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם מרלנד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ J. Howard Myers (Ed.):West Virginia Blue Book 1951, Vol. 35.
- ↑ "William Casey Marland". Archived from the original on October 24, 2000.
- ↑ "Our Campaigns - WV US Senate - Special D Primary Race - Aug 05, 1958".
- ↑ "Ex-Governor of W.Va. Driving Cab in Chicago", Pittsburgh Post-Gazette, March 13, 1965, p5
ויליאם מרלנד40391031Q740798