וילה מדיצ'י די סראווצה
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
פאלאצו מדיצ'י די סראווצה (באיטלקית: Palazzo mediceo di Seravezza), היא וילה השוכנת בקומונה סראווצה (Seravezza) בנפת לוקה במחוז טוסקנה שבמרכז איטליה. הווילה היא אחת "הווילות של משפחת מדיצ'י", אתר מורשת עולמית שהוכרז על ידי ארגון אונסק"ו ב-2013. היא שוכנת על מורדות הרי האלפים האפונים (Alpi Apuane), רכס הרים שאיננו חלק מהרי האלפים ובמפגש הנהרות סרה (Serra) ווצה (Vezza). בתוך הבניין פועלת כיום ספרייה עירונית, והמוזיאון לעבודה והמסורות הפופולריות של ורסיליה[א] ההיסטורית", הבניין הסמוך ששיכן בעבר את האורוות של הדוכס הגדול שוחזרו ב-2006 ומשמש משכן לתערוכות ואירועים זמניים.
החזית המודרנית היא למעשה עורף הבניין שמוביל לאורוות מדיצ'י. הכניסה המקורית אטומה כעת והיא ממוקמת במקום בו נמצאת כעת ספריית הילדים. מעל ניתן להבחין בכתובת חרותה בלטינית לכבוד פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה.
היסטוריה
הווילה נבנתה על ידי קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה בין השנים 1560 ל-1564, כפרויקט של אדריכל לא ידוע. היא מיוחסת על ידי חלק מהחוקרים לברתולומאו אמאנטי ועל ידי אחרים לברנרדו בואונטלנטי הצעיר (בהתחשב בדמיון לווילה די ארטימינו).
לאזור סראווצה הייתה חשיבות אסטרטגית רבה לשליטה על חבל ורסיליה,[א] שהיה שנוי במחלוקת במשך מאות שנים בין הרפובליקות פיזה, לוקה, ג'נובה ופירנצה עצמה. עם עליית ממשל הדוכסות הגדולה של טוסקנה (1513), דאג קוזימו בהקדם האפשרי להקים מוצב מוחשי בנקודת גבול התחום שלו. למעשה, הווילה יכולה הייתה להפוך למאחז צבאי הגנתי במידת הצורך, כפי שאפשר לראות גם מהמבנה המוצק והקומפקטי שלה עם קצוות דמויי מבצר וחרכי ירי בקומת הקרקע.
אולם תכנון זה לא פגע בתפקוד של המבנה למגורים ולנופש, כפי שניתן לראות גם מהלונטה של ג'וסטו אוטנס בווילה לא פטראיה, עם היערות הגדולים שבהם נהגו לצוד, גן ירק וגן איטלקי גאומטרי, קפלה ובניין המשמש כאורוות. יתרה מזאת, מגדת נהר וצה הסמוכה נשבה קרירות, והפכה את החופשה לנעימה במיוחד בחודשי הקיץ, כשהייתה יעד מקובל לשהות של אנשים מחצר מדיצ'י. בין האורחים שבילו תקופות ארוכות במיוחד היו ביאנקה קאפלו, אשתו השנייה של פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, וכריסטינה מלורן, שהתגוררה שם תקופות ארוכות לאחר שהתאלמנה מפרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, אחיו ויורשו של פרנצ'סקו (המאות ה-16 וה-17).
לאזור סראווצה היה מאפיין אסטרטגי חשוב נוסף, והוא הקרבה למחצבות והמכרות שקוזימו הראשון רצה לפתח. מחצבות השיש והכסף לא היו פעילות במשך זמן מה, אך הדוכס הגדול נתן תנופה חדשה לפעילות הכרייה גם לאחר גילוי עורקים של כסף מעורב בעופרת, ומאז 1563, היה ביקוש רב לשיש של סרוואצה בשל ערכו. לפיכך, הייתה לקוזימו, ההזדמנות לעקוב מקרוב אחר פעילות הכרייה, שהוא עצמו יזם מחדש, מהווילה של סראווצה.
הווילה עברה למשפחת לורן כשהגיעה קיצה של משפחת מדיצ'י (המאה ה-18). הדוכס הגדול לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הקצה חלק מחצרות המבנה למחסנים ולמשרדי הניהול של מפעלי היציקה, שעדיין נראים בצד הבניין, שנבנה סביב שנת 1786 לאורך נחל וצה. בשנת 1835, עם סגירת מפעלי היציקה, חזרה הווילה להיות מקום מגורים של משפחת הדוכס. לאחר מכן היא עברה לבעלות המדינה האיטלקית, ובשנת 1864 היא נתרמה לעיריית סראווצה, שלאחר שהשתמשה בתחילה בבניין כבית כלא, שיפצה אותו ובהמשך שימש אותה כבית העירייה, עד 1966. כיום הוא מאכלס את המוזיאון לעבודה והמסורות הפופולריות של ורסיליה ההיסטורית, הספרייה העירונית של הארכיון ההיסטורי ותערוכות של אמנות מודרנית ועכשווית.
המוזיאון לעבודה והמסורות הפופולריות של ורסיליה ההיסטורית
המוזיאון נפתח לקהל בשנת 1996 ומשחזר את פעילות הייצור של האזור והתפתחותו ההיסטורית. ראשית כל, ענף חציבת השיש, מהמחצבות הסמוכות של מונטה אלטיסימו, המתועד על ידי סדרת כלי עבודה, מכונות ודגמי מכונות המדגימות את טכניקות החציבה, ההובלה והעיבוד שהיו נהוגות באזור.
פעילות חשובה נוספת ששוחזרה על ידי משפחת מדיצ'י הייתה של כרייה מיצוי ועיבוד מתכות, ממקור עתיק מאוד, כמו עיבוד ברזל, המתועד באמצעות כמה כלי עבודה המשמשים במפעלי יציקה ובבתי מלאכה.
ישנם גם חפצים הקשורים לפעילויות ביתיות אחרות, כמו אריגה, וכלים חקלאיים שונים הן לעיבוד אדמות הרריות והן לעיבוד אדמת מישור. ישנם מספר תצלומים וכרטיסים הממחישים את תפקודם של החפצים השונים המוצגים בתצוגה.
כלי עבודה מוצגים באחד עשר החדרים וניתן לתארך אותם בין סוף המאה השמונה עשרה לאמצע המאה העשרים.
הספרייה העירונית
מאז 1984 עברה הספרייה העירונית על שם סיריו ג'אניני (Sirio Giannini) לקומת הקרקע עם כ-30,000 פריטים. בהמשך הועבר הארכיון ההיסטורי לאותו מיקום.[1]
גלריה
באר המים בווילה
פרוטומה של ויטריו אמנואלה השני בווילה
שער הכניסה
שלט האצולה של משפחת מדיצ'י בווילה
הקפלה בשטח הווילה
לקריאה נוספת
- Franco Buselli, Il Palazzo Mediceo a Seravezza, ed. Pro Loco (Seravezza, 1965)
- Isabella Lapi Bini, Le ville medicee. Guida Completa, Giunti, Firenze 2003.
- Daniela Mignani, Le Ville Medicee di Giusto Utens, Arnaud, 1993.
קישורים חיצוניים
- sul sito Terremedicee (באיטלקית)
- Museo di Seravezza, sito del Museo Galileo, Firenze (באיטלקית)
ביאורים
הערות שוליים
