בית לורן

בית לורן

אוסטריה, בוהמיה, בראבנט, פלנדריה, הונגריה, לורן, לוקסמבורג, מקסיקו, מודנה, טוסקנה
מדינה	גרמניה
בית האב	בית מץ
תארים	קיסר אוסטריה ; קיסר מקסיקו ; מלך בוהמיה ; מלך קרואטיה ; מלך הונגריה ; ארכידוכס אוסטריה ; הדוכס הגדול של טוסקנה ; דוכס בראבנט ; דוכס לורן ; דוכס לוקסמבורג ; דוכס מודנה ; רוזן פלנדריה
מייסד	אלברכט, דוכס לורן
השליט האחרון	לורן: פרנץ השלישי סטפן, דוכס לורן ; האימפריה הרומית ה"קדושה": פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ; פארמה: מארי לואיז, דוכסית פארמה ; טוסקנה: לאופולד השני, הדוכס הגדול של טוסקנה ; מקסיקו: מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו ; אוסטריה: קרל הראשון, קיסר אוסטריה
ראש הבית הנוכחי	קרל, ארכידוכס אוסטריה
תקופת השושלת	1047 – לורן: 1738 ; האימפריה הרומית ה"קדושה": 1804 ; פארמה: 1847 ; טוסקנה: 1859 ; מקסיקו: 1867 ; אוסטריה: 1918
אתניות	גרמנית
ענפים	בית וודמון; בית גיז; בית הבסבורג-לורן אוסטריה-אסטה; בית הוהנברג; ;

בית לורן (בגרמנית: Haus Lothringen) הוא משפחת אצולה גרמנית ששלטה בדוכסות לורן, ולאחר מכן התאחדה עם בית הבסבורג ליצירת בית הבסבורג-לורן, ששלטה באימפריה הרומית ה"קדושה", ולאחר מכן שלטה באימפריה האוסטרית וביורשתה האימפריה האוסטרו-הונגרית, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

היסטוריה

בית מץ

שורשי השושלת מוצאם מז'ראר הראשון, רוזן פריז, שיורשיו שלטו ברוזנות מץ במהלך המאה ה-10. בשנת 1048 מסר היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את דוכסות לורן הילית לאדלברט ממץ, ולאחריו מסר היינריך את הדוכסות לאחיו של אדלברט - גרהרד, דוכס לורן. יורשיו של גרהרד שלטו בדוכסות, עד למותו של קרל השני, דוכס לורן בשנת 1431.

בית גיז

בשנת 1528 קיבל קלוד מלורן את התואר "דוכס גיז" מפרנסואה הראשון, מלך צרפת, כהוקרה על שירותיו למען המלך. בניו של קלוד - פרנסואה, דוכס גיז ושארל, קרדינל לורן צברו השפעה רבה על פרנסואה השני, מלך צרפת, ואף הפכו למנהיגי מועצת המדינה שעל פיהם יישק דבר, ואילו אחייניתם הייתה מרי, מלכת הסקוטים.

בשנת 1572 נרצח פרנסואה, דוכס גיז, ובתגובה דאג בנו אנרי הראשון, דוכס גיז לרצח גאספאר דה קוליני השני, מה שהחל את טבח ליל ברתולומאוס ה"קדוש". בשנת 1584 מת פרנסואה, דוכס אנז'ו - יורש העצר של ממלכת צרפת, ואנרי, מלך נווארה מונה ליורש העצר במקומו. אנרי הראשון, דוכס גיז טען לזכותו על הכתר, ובעקבות כך פרצה מלחמת שלושת האנרים, שבסיומה נרצחו אנרי ואחיו לואי מלורן, הקרדינל מגיז.

מנהיגות בית גיז עברה לאחיו של הדוכס מגיז, שארל מלורן, דוכס מיין שפיקד על כוחות הליגה הקתולית. באוקטובר 1595, אנרי הרביעי, מלך צרפת חתם על הסכם שלום עם שארל מלורן, דוכס מיין, ובכך הגיעה לקיצה הליגה הקתולית, מה שהביא לסיומן של מלחמות הדת בצרפת בשנת 1598.

בתקופת שושלת בורבון מילאו בני המשפחה תפקידים בכירים בממלכת צרפת, ואילו בני הענף הבכור של המשפחה שלטו בכל התקופה הזו בדוכסות לורן.

היריבות עם צרפת

במהלך מלחמת שלושים השנים כבשה ממלכת צרפת בשנת 1641 את הדוכסות, אולם נאלצה להחזירה בשלום וסטפליה בשנת 1648. בשנת 1670 נכבשה הדוכסות מחדש על ידי הצרפתים, וקרל החמישי, דוכס לורן נאלץ לברוח לווינה, שם יצר קשרים חמים עם בית הבסבורג.

בשנת 1697 נחתם הסכם רייסווייק שסיים את מלחמת תשע השנים בין צרפת לאנגליה, ספרד והאימפריה הרומית ה"קדושה". אחד מתנאיו של הסכם זה היה כי דוכסות לורן ודוכסות באר, שהיו במשך שנים תחת שלטון מלך צרפת, יחזרו להיות עצמאיות תחת שלטונו של לאופולד, דוכס לורן. כדי לחתום את ההסכם בינו לבין דוכס לורן הסכים לואי הארבעה עשר, מלך צרפת לתת את אחייניתו אליזבת שארלוט, נסיכת אורליאן, בתם של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן ואליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ ככלה ללאופולד בן ה-18.

ב-17 באוגוסט 1698 נכנס לאופולד בתהלוכה לננסי, בירת הדוכסות, ומיד החל לטפח את הדוכסות ולאכלסה מחדש.

במהלך מלחמת הירושה הספרדית נכבשה בירתו של לאופולד ננסי, ולאופולד ומשפחתו עברו לשאטו דה לינוויל, שהפכה תחת חסותו לורסאי של לורן. בשנת 1715 מת לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ואחיה של אליזבת שארלוט, פיליפ השני, דוכס אורליאן הפך לעוצר בשמו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת הקטין למשך שבע שנים, במהלכן העניק אדמות נוספות לטובת גיסו, לאופולד. בשנת 1729 נפטר לאופולד באופן פתאומי, ובנו פרנץ שטפן עלה לשלטון במקומו.

בשנת 1733 פרצה מלחמת הירושה הפולנית, וצרפת תפסה את ההזדמנות לתפוס את הדוכסות, משום שחששה מנוכחות כוחות אוסטריים סמוך כל כך לגבולה. באוקטובר 1735 נחתם הסכם שלום, שחזר ואושרר באמנת וינה בנובמבר 1738, ובו הוחלט שדוכסות לורן תעבור לסטניסלאב לשצ'ינסקי, חמיו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת, בעוד פרנץ יוכר כקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" על ידי צרפת, ובנוסף, יקבל כפיצוי את הדוכסות הגדולה של טוסקנה, שאותה ירש פרנץ רק בשנת 1737, לאחר מותו של ג'אן גסטון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה.