אנטולי קרפוב
 | |
| קרפוב בשנת 2017 | |
| לידה | 23 במאי 1951 (גיל: 72) |
|---|---|
| הישג בולט | אלוף העולם בשנים 1975–1985, מס' 1 בעולם בתקופות שונות בשנים 1974–1985 |
| הדרגה הגבוהה ביותר | רב-אמן משנת 1970 |
| מד כושר מרבי | 2780 (יולי 1994) |
| מד כושר נוכחי | 2617 (מרץ 2024) |
| מדינה | ברית המועצות, רוסיה |
אנטולי יבגייניביץ' קרפוב (ברוסית: Анато́лий Евге́ньевич Ка́рпов; נולד ב-23 במאי 1951) הוא רב-אמן רוסי בשחמט ולשעבר אלוף העולם בשחמט. קרפוב נחשב לאחד מאלופי העולם בעלי הרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של השחמט, בעיקר בתחרויות: הוא השחקן המצליח ביותר בתחרויות בהיסטוריה[1] עם יותר מ-140 תחרויות בהן ניצח. בקריירה השחמטאית שלו השיג 1,118 ניצחונות, 287 הפסדים, ו-1,480 תוצאות תיקו ב-3,163 משחקים[2][3]. מד הכושר הגבוה ביותר אליו הגיע קרפוב היה 2780.
נכון למאי 2019, מדורג במקום ה-38 ברוסיה, לפי מד כושר. הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט (אנ').
ילדות
קרפוב נולד ב-23 במאי 1951 בזלטואוסט, עיר תעשיית מתכת, במחוז צ'ליאבינסק, אז חלק מברית המועצות. למד לשחק שח בגיל 4. כישרונו צמח במהירות: בגיל 11 הוא היה מועמד לאמן ובגיל 12 התקבל לאקדמיית השח היוקרתית של מיכאל בוטביניק. הוא התחיל להתאמן אצל סמיון פורמן. ב-1966 קיבל דרגת אמן ובכך היה לאמן הסובייטי הצעיר בהיסטוריה (כשהוא משווה את השיא של בוריס ספאסקי). בשנת 1967 זכה באליפות אירופה לנוער, בשנה שלאחריה התקבל ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה, ובשנת 1969 זכה באליפות העולם לנוער עם תוצאה מרשימה של 10/11 ( ובכך היה לשחקן הסובייטי הראשון שזוכה בתחרות זו מאז בוריס ספאסקי ב-1955). בשנת 1970 סיים במקום רביעי משותף בתחרות בינלאומית גדולה וזכה בתואר רב אמן.
רב אמן
בשנת 1971 זכה קרפוב בתחרות לזכר אלכסנדר אלכין ביחד עם לאוניד שטיין, ובשנתיים הבאות המשיך להתחזק ומד-הכושר שלו עלה ב-120 נקודות. בשנת 1973 סיים במקום שני משותף באליפות ברית המועצות ובמקום ראשון משותף עם ויקטור קורצ'נוי בתחרות הבינאזורית. הזכייה בתחרות הבינאזורית אפשרה לו להשתתף בתחרות "המועמדים" שהייתה עתידה לקבוע מי ישחק נגד בובי פישר על התואר אלוף העולם בשחמט.
מועמד
ברבע גמר תחרות "המועמדים" הביס קרפוב את לב פולוגייבסקי 5.5-2.5 (+3,=5,-0), ובחצי הגמר ניצח את אלוף העולם לשעבר בוריס ספאסקי בתוצאה 4–7 (+4,=6,-1). בגמר שנערך במוסקבה ניצח קרפוב את ויקטור קורצ'נוי בסיומו של מותחן ארוך בתוצאה 12.5-11.5 (+3,=19,-2) והפך לטוען לכתר.
אליפות העולם בשחמט 1975
בעקבות ניצחונו של קרפוב בתחרות "המועמדים" היה אמור להיערך דו-קרב בינו לבין בובי פישר על התואר אלוף העולם, אולם דו-קרב זה לא נערך מעולם. פישר דרש שהדו-קרב יימשך עד שאחד השחקנים ישיג עשרה ניצחונות, בלי להתחשב בתוצאות תיקו, ושבמקרה של שוויון 9-9 הוא יישאר אלוף העולם. פיד"ה סירבה לקבל את דרישותיו בטענה שהן ייתנו יתרון לא הוגן לאלוף העולם על הטוען לכתר, וכתוצאה מכך לא השתתף פישר בדו-קרב וקרפוב זכה בתואר אלוף העולם מבלי לשחק.
אלוף עולם
בעשר השנים שלאחר זכייתו בתואר אלוף העולם השתתף קרפוב כמעט בכל התחרויות החשובות. בשנת 1975 הוא זכה בתחרות בינלאומית חזקה במילאנו וב-1976 באליפות ברית המועצות. בתקופה זו זכה קרפוב בתשעה טורנירים בינלאומיים גדולים ברצף, מה שהיה הרצף הארוך ביותר עד לרצף של גארי קספרוב (שזכה ב-14).
ב-1978 קרפוב הגן על תוארו בפעם הראשונה כנגד ויקטור קורצ'נוי שערק מברית המועצות ב-1976. הדו-קרב נערך באווירה מתוחה ומלאה האשמות ופוליטיקה, ובשלב מסוים הייתה העוינות כה גדולה עד שהשניים סירבו ללחוץ ידיים בתחילת משחקים (מנהג מקובל בשחמט). קרפוב זכה בדו-קרב בתוצאה 16.5-15.5 (+6,=21,-5) ונשאר אלוף העולם.
ב-1981 התמודד קרפוב עם קורצ'נוי פעם נוספת במראנו שבאיטליה על התואר אלוף העולם. הפעם התוצאה הייתה ניצחון מוחץ 7–11 (+6,=10,-2) לקרפוב והדו-קרב זכה לכינוי "הטבח במראנו". בשנים הבאות זכה קרפוב במספר תחרויות חשובות ביניהן "תחרות הכוכבים" במונטריאול, לאס-פאלמס, לינארס ושלוש אליפויות ברית המועצות.
ניתן להעריך את כוחו של קרפוב באותה תקופה על ידי מאזנו נגד עמיתיו לצמרת- +11,=20,-2 נגד ספאסקי, +5,=12,-0 נגד רוברט היבנר, +3,=10,-1 נגד וסילי סמיסלוב, +10,=13,-2 נגד ליובוביץ.
הוא זכה פעמיים באליפות ברית המועצות בשחמט.
היריבות עם קספרוב
בין קרפוב לקספרוב שררה יריבות עמוקה וארוכת שנים. השניים שיחקו לאורך השנים 202 משחקים כשקספרוב מנצח 39, קרפוב 25 ו-138 תוצאות תיקו. המשחקים בין השניים נחשבים לבעלי רמה גבוהה מאוד, ותרמו תרומה רבה להתפתחות התאוריה בפתיחות רבות. בשנת 1984 הם נפגשו בדו-קרב על אליפות העולם במוסקבה שנערכה בשיטה של התעלמות מתוצאות תיקו עד שהראשון מגיע לשישה ניצחונות. קרפוב הוביל 0–5 ואז החל קספרוב לנצח וצימק את התוצאה לכדי 3–5. בשלב זה נמשך הדו-קרב כבר חמישה חודשים והופסק על ידי נשיא פיד"ה בטענה שבריאות השחקנים בסכנה, ונקבע דו-קרב חדש לשנת 1985. שני השחקנים מחו על ההחלטה לעצור את הדו-קרב: קרפוב מכיוון שהוביל וקספרוב מכיוון שהמומנטום היה בידיו. בדו-קרב הגומלין הפסיד קרפוב בקרב צמוד 11–13 ואיבד את התואר אלוף העולם.
דו-קרבות
| שנה | מיקום | יריב | תוצאה | |
|---|---|---|---|---|
| 1974 | מוסקבה | לב פולוגייבסקי | 5.5 מ-8 | ניצחון |
| 1974 | לנינגרד | בוריס ספסקי | 7 מ-11 | ניצחון |
| 1974 | מוסקבה | ויקטור קורצ'נוי | 12.5 מ-24 | ניצחון |
| 1978 | בגיו | ויקטור קורצ'נוי | 16.5 מ-32 | ניצחון |
| 1981 | מראנו | ויקטור קורצ'נוי | 11 מ-18 | ניצחון |
| 1984 | מוסקבה | גארי קספרוב | 25 מ-48 | הקרב הופסק |
| 1985 | מוסקבה | גארי קספרוב | 11 מ-24 | הפסד תואר אלוף העולם |
| 1986 | לנינגרד | גארי קספרוב | 11.5 מ-24 | הפסד |
| 1987 | לינרס | אנדריי סוקולוב | 7.5 מ-11 | ניצחון |
| 1987 | סביליה | גארי קספרוב | 12 מ-24 | תיקו |
| 1989 | סיאטל | יוהאן חארטרסון | 3.5 מ-5 | ניצחון |
| 1989 | מרוסטיקה | אולף אנדרסון | 2.5 מ-4 | ניצחון |
| 1989 | לונדון | ארטור יוסופוב | 4.5 מ-8 | ניצחון |
| 1990 | קואלה לומפור | יאן טימן | 6.5 מ-9 | ניצחון |
| 1990 | ליון | גארי קספרוב | 11.5 מ-24 | הפסד |
| 1991 | בריסל | וישוואנתן אנאנד | 4.5 מ-8 | ניצחון |
| 1992 | לינרס | ניגל שורט | 4 מ-10 | הפסד |
| 1993 | הולנד | יאן טימן | 12.5 מ-21 | ניצחון |
| 1994 | אובדה | יואל לוטייה | 4 מ-6 | ניצחון |
| 1995 | הודו | בוריס גלפנד | 6 מ-9 | ניצחון |
| 1996 | אליסטה | גטה קמסקי | 10.5 מ-18 | ניצחון |
| 1998 | לוזאן | וישוואנתן אנאנד | 3 מ-6 | תיקו |
הופעות בנבחרת ברית המועצות השחמט
אנטולי קרפוב שיחק ב-6 אולימפיאדות ובכולן זכתה נבחרת ברית המועצות במקום הראשון.
| שנה | לוח | קבוצה | מד כושר | נקודות | תוצאות | % | מקום |
| 1972 | 1 עת | ברית המועצות | 2630 | 13 מ-15 | 12+ 2= 1- | 86.7 | 1 קבוצתי, 1 אישי |
| 1974 | 1 | ברית המועצות | 2700 | 12 מ-14 | 10+ 4= 0- | 85.7 | 1 קבוצתי, 1 אישי |
| 1980 | 1 | ברית המועצות | 2725 | 9 מ-12 | 6+ 6= 0- | 75 | 1 קבוצתי |
| 1982 | 1 | ברית המועצות | 2700 | 6.5 מ-8 | 5+ 3= 0- | 81.3 | 1 קבוצתי |
| 1986 | 1 | ברית המועצות | 2705 | 6 מ-9 | 4+ 4= 1- | 66.7 | 1 קבוצתי |
| 1988 | 1 | ברית המועצות | 2725 | 8 מ-10 | 6+ 4= 0- | 80 | 1 קבוצתי, 2 ו-1 אישי |
באליפות העולם בשחמט לנבחרות בשנת 1985 וב-1989 קרפוב היה שותף לזכייה באליפות.
מד כושר
פעילות ציבורית
בשנים 2006 ו-2007 היה קרפוב חבר במושב הראשון של הלשכה הציבורית של רוסיה, גוף ממשלתי הממונה על ידי הנשיא, שמטרתו לבחון את החקיקה ודרכי פעולות הממשלה בסובייקטים הפדרליים המרכיבים את הפדרציה הרוסית.
קישורים חיצוניים
 |
לעוד מידע על שחמט ראו: פורטל שחמט |
הרצאה על קורות חייו וניתוח של מבחר ממשחקיו, ביוטיוב (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של אנטולי קרפוב- מבחר תחבולות ממשחקיו, באתר wtharvey.com (באנגלית)
קרפוב במשחק סימולטני בקובה, בארכיון הסרטונים של Associated Press, אפריל 2008- אנטולי קרפוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סרט רוסי על הדו-קרב קרפוב - קורצ'נוי 1978
הערות שוליים
- ^ Anatoly Karpov, World Chess Hall of Fame, 2017-03-23 (באנגלית)
- ^ Peter Doggers (PeterDoggers), 12th World Champion Karpov Wins 184th Career Event, Chess.com (ב־American English)
- ^ Karpov, Kortchnoi win Unzicker Gala, Chess News, 2005-08-11 (באנגלית)
| אלופי העולם בשחמט | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| עד הקמת פיד"ה | 1886, 1889, 1891, 1892 (וילהלם שטייניץ) • 1894, 1897, 1907, 1908, 1910 (ינואר-פברואר), 1910 (נובמבר-דצמבר) (עמנואל לסקר) • 1921 (חוסה ראול קפבלנקה) • 1927, 1929, 1934 (אלכסנדר אלכין) • 1935 (מקס אויבה) • 1937 (אלכסנדר אלכין) | .jpg)
| |||
| לאחר הקמת פיד"ה | 1948, 1951, 1954 (מיכאל בוטביניק) • 1957 (וסילי סמיסלוב) • 1958 (מיכאל בוטביניק) • 1960 (מיכאל טל) • 1961 (מיכאל בוטביניק) • 1963, 1966 (טיגראן פטרוסיאן) • 1969 (בוריס ספאסקי) • 1972 (בובי פישר) • | ||||
| תקופת הפילוג |
| ||||
| לאחר האיחוד תחת פיד"ה | 2006 (ולדימיר קראמניק) • 2007, 2008, 2010, 2012 (וישוואנתן אנאנד) • 2013, 2014, 2016, 2018, 2021 (מגנוס קרלסן) • 2023 (דינג לירן) | ||||
| הקודם: בובי פישר |
אלופי העולם בשחמט 1975–1985 |
הבא: גארי קספרוב |
