וולפגנג שויבלה

וולפגנג שויבלה (בגרמנית: Wolfgang Schäuble;‏ ) היה פוליטיקאי גרמני מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (ה-CDU), כיהן כנשיא הבונדסטאג מאוקטובר 2017 ועד אוקטובר 2021 (קודם כיהן כשר האוצר של גרמניה בקבינט השני של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל).

בין השנים 1984 ל-1991 היה שויבלה חבר בקבינט של קנצלר גרמניה הלמוט קוהל, תחילה כשר הפדרלי של גרמניה לעניינים מיוחדים (אנ') וראש לשכת הקנצלר (Chef des Bundeskanzleramtes – מזכיר בדרגת מזכיר המדינה או שר פדרלי), ולאחר מכן שר הפנים הפדרלי, האחראי על משרד הפנים. בין השנים 1991 ל-2000 כיהן כיושב ראש קבוצת ה-CSU/CDU‏ (Christlich-Soziale Union in Bayern - האיחוד החברתי הנוצרי בבוואריה) בבונדסטאג ומ-1998 עד 2000 שימש בנוסף כיושב ראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית. בין השנים 2005 ל-2009 שימש שוב כשר הפנים הגרמני, בקבינט הראשון של מרקל.

שנותיו הראשונות והשכלתו

שויבלה נולד בפרייבורג, בנו של יועץ מס. לאחר שסיים ב-1961 את ה-Abitur (מקביל לבחינות הבגרות), למד משפטים וכלכלה בפרייבורג ובהמבורג, לימודים שסיים ב-1966 וב-1970 בהתאמה, והיה לעורך דין מוסמך. ב-1971 קיבל דוקטורט במשפטים, עם עבודת דוקטורט שנקראה "המצב המשפטי המקצועי של רואה החשבון הציבורי בתוך משרדי רואי חשבון".

קריירה

שויבלה השתלב במינהל המסים של מדינת באדן-וירטמברג ובסופו של דבר הפך לפקיד ממשלתי בכיר במשרד המס של פרייבורג. לאחר מכן הפך לעורך דין מתאמן רשום בבית המשפט המחוזי של העיר אופנבורג, בין השנים 1978 ל-1984.

הקריירה הפוליטית של שויבלה החלה ב-1961 כשהצטרף ל-Junge Union (איחוד הצעירים), מחלקת הנוער של ה-CDU. במהלך לימודיו כיהן כיושב ראש ה-Ring Christlich-Demokratischer Studenten (אגודת הסטודנטים הנוצרית דמוקרטית, אגודת סטודנטים הממוקמת מבחינה פוליטית בסמוך ל-CDU) בהמבורג ובפרייבורג. בנוסף, ב-1965 הפך שויבלה חבר ב-CDU. בין השנים 1969 ל-1972 היה שויבלה היושב ראש המקומי של ה-Junge Union בדרום באדן. מ-1976 עד 1984 שימש שויבלה כיושב ראש הוועדה הלאומית לספורט של ה-CDU.

לאחר שה-CDU הובסה בבחירות הפדרליות של 1998, הפך שויבלה ליושב ראש המפלגה. הוא ויתר על משרה זאת ב-2000, עם התעוררות הסקנדל של התרומות למפלגה (השערורייה מתייחסת לגילוי של צורות בלתי חוקיות של מימון מפלגות של ה-CDU במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, שכללו קבלת תרומות נסתרות, אי גילוי תרומות במזומן, ניהול חשבונות בנק סודיים והעברות בנקאיות לא חוקיות אל ומבנקים זרים ובכלל זה קבלת תרומה במזומן בסכום של מעל 100,000 מארק גרמני שנתרמו על ידי סוחר הנשק והלוביסט קרלהיינץ שרייבר ב-1994). ממשיכתו בתפקיד הייתה אנגלה מרקל.

חבר הפרלמנט

שויבלה חבר בבונדסטאג מאז 1972. בשנים 1981 - 1984 הוא היה מצליף קואליציית ה-CDU/CSU ובנובמבר 1991 הפך ליושב ראש הקואליציה. עם זאת, בשנת 2000 ויתר שויבלה גם על תפקידו זה, כתוצאה נוספת של שערוריית המימון. מאז אוקטובר 2002 מכהן שויבלה כסגן היושב ראש של קואליציית ה-CDU/CSU.

שויבלה תמיד נבחר לבונדסטאג באמצעות זכייה במושב שאויש בבחירות ולא דרך הצבה ברשימה שמשקפת ייצוג פוליטי יחסי של המערכת הפוליטית הגרמנית. בבחירות הפדרליות של 2005 קיבל שויבלה 50.5% מכלל הקולות שהצביעו ישירות, במחוז הבחירה שלו באופנבורג, מחוז מספר 285, מעט נמוך יותר מ-52.2% שקיבל בבחירות 2002.

משרות ציבוריות

ב-15 בנובמבר 1984 מונה שויבלה לשר לעניינים מיוחדים, תפקיד של שר בממשל הפדרלי אשר אינו אחראי לתיק מסוים. בנוסף, מונה למשרת ראש לשכת הקנצלר, הלמוט קוהל. בתפקיד זה הוא הופקד על ההכנות לביקור הממלכתי הרשמי הראשון של אריך הונקר, יו"ר מועצת המדינה של גרמניה המזרחית ומנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בשנת 1987. כתוצאה של חילופי גברי בקבינט של גרמניה המזרחית, התמנה שויבלה למשרת שר הפנים ב-21 באפריל 1989. בתפקידו זה הוא גם הוביל את המשא ומתן מטעמה של גרמניה המזרחית לאיחוד עם גרמניה המערבית ב-1990. שויבלה וגונתר קראוס, מזכיר הממשלה של גרמניה המזרחית, חתמו על אמנת האיחוד ב-31 באוגוסט 1990.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 היה שויבלה אחד הפוליטיקאים הפופולריים ביותר בגרמניה והיו ספקולציות קבועות לפיהן הוא יחליף את קוהל כקנצלר גרמניה, עקב העובדה שהפופולריות של קוהל נמצאה במגמת ירידה. ב-1997 הצהיר קוהל כי שויבלה הוא המועמד המועדף עליו להמשיך את דרכו כקנצלר גרמניה, אך הוא לא רצה למסור את משרתו עד 2002 כשהאיחוד המוניטרי האירופי עתיד להגיע לבשלות עם כניסתו לתוקף של האירו. כך או אחרת, כשקואליציית ה-CDU/CSU הפסידה בבחירות של 1998, נמנע משויבלה להפוך לקנצלר גרמניה.

לאחר שאברהארד דיפגן נבחר לתפקיד ראש עיריית ברלין, ניהל שויבלה מגעים על מנת להפוך למועמד העליון בבחירות המקדימות ב-21 באוקטובר 2001, אך מועמדותו נדחתה על ידי סניף ברלין של ה-CDU, לטובת זו של פרנק סטפל.

גורמים ב-CDU וב-CSU שאפו להציב את שויבלה כמועמדם למשרת נשיא גרמניה, ראש המדינה בעל התפקיד הטקסי ברובו, בתחילת מרץ 2004, עקב הניסיון הפוליטי העשיר שלו. על אף תמיכה מצד ראשי ממשלת בוואריה והסן, שויבלה לא זכה במועמדות המפלגה בסופו של דבר, בשל העובדה שמנהיגת ה-CDU אנגלה מרקל ופוליטיקאים אחרים ב-CDU ובמפלגה הדמוקרטית החופשית דיברו נגדו, זאת בשל העובדה שסקנדל התרומות למפלגה בו היה מעורב שויבלה ואשר נחשף לראשונה לאור הזרקורים בשלהי 1999, מעולם לא נפתר לחלוטין.

בנובמבר 2005 מונה שויבלה שוב למשרת שר הפנים, הפעם בממשלת אחדות לאומית תחת הקנצלרית אנגלה מרקל.

באוקטובר 2009 מונה שויבלה לשר האוצר של גרמניה במקום פיר שטיינבריק. בספטמבר 2017 דווח שיעזוב את תפקידו כשר אוצר וימונה ליו"ר הפרלמנט.^[1]

באוקטובר 2017 נבחר לכהן כנשיא הבונדסטאג.

השקפות פוליטיות

ב-1999 יזם שויבלה קמפיין של קואליציית ה-CDU/CSU כנגד הרפורמה בחוק האזרחות הגרמני תחת הסלוגן: "אינטגרציה: כן - אזרחות כפולה: לא".

במהלך מלחמת עיראק ב-2003, הגן שויבלה, בניגוד לפוליטיקאים גרמנים רבים, על החלטת ארצות הברית לפלוש לעיראק.

שויבלה האשים את קנצלר גרמניה גרהרד שרדר בהיעדר מצפון היסטורי נאות, בשל העובדה ששרדר קיבל את הפרות זכויות האדם שנטען שבוצעו על ידי ממשלת רוסיה, ללא מתיחת ביקורת על כך.

שויבלה גם מחזיק בהשקפה שהבעיה של אירופה איננה האיחוד האירופי, אלא ממשלות אירופיות מסוימות שאינן יכולות להתנגד לניסיון להפוך את האיחוד האירופי ואת אירופה לשעיר לעזאזל של בעיות הלאומיות שלהם. שויבלה הצביע על מספר דוגמאות לכך, כולל ה-Stability and Growth Pact (אמנת היציבות והצמיחה - הסכם בין 28 המדינות החברות באיחוד האירופי שמטרתו להקל ולשמור על יציבותו של האיחוד הכלכלי והמוניטרי של האיחוד האירופי) ועמדת שר האוצר לפיה הכנסת האירו לשימוש תפגע בכלכלת גרמניה.

במרץ 2007 אמר שויבלה בריאיון כי היישום של חזקת החפות מפשע לא צריכה להיות רלוונטית לאישור של פעולות נגד טרור.

ביקורת

הביקורת על שויבלה מתמקדת בהשקפותיו בתחום החוק והסדר, בפרט בתחום של מלחמה בטרור, שדה בו הוא הוקע על ידי פעילי זכויות האזרח. מתנגדים קולניים כוללים את קהילת התוכנה בקוד פתוח.

מחלוקת ניצתה עקב המלצתו של שויבלה שניתנה בראיון שהתקיים בשנת 2007, אודות ספרו של אוטו דפנהוייר (Otto Depenheuer) שהגן על מתקן המעצר בגואנטנמו כ"תגובה מותרת מבחינה חוקית במאבק של ציוויליזציה חוקית נגד הברבריות של הטרור".

כמחאה נגד תמיכתו של שויבלה בשימוש הגובר בזיהוי ביומטרי, קבוצת ההאקרים Chaos Computer Club פרסמה טביעת אצבע של שויבלה במהדורת מרץ 2008 של כתב העת שלה Datenschleuder. כתב העת גם כלל את טביעת האצבע של שויבלה על גבי סרט שהקוראים יכלו לעשות בו שימוש על מנת לשטות בקוראי טביעת אצבעות.

בנובמבר 2008, הצעת חוק שהעניקה ל-Federal Criminal Police Office (לשכת המשטרה הפלילית הפדרלית) סמכויות נוספות, נפלה לאחר שמספר מדינות נמנעו בהצבעה בבונדסראט, הגוף הפרלמנטרי המייצג את מדינות גרמניה. בעקבות זאת הציע שויבלה לשנות את תהליך ההצבעה בבונדסראט, בצורה שתנכה קולות נמנעים מהסך הכל. רבים ביקרו את הצעתו והיו אף שקראו להתפטרותו.

ניסיון ההתנקשות

ב-12 באוקטובר 1990 היה שויבלה מטרה לניסיון התנקשות שביצע דיטר קאופמן, שירה בשויבלה שלושה כדורים לאחר אירוע שהתקיים באופנאו כחלק ממסע בחירות. מהירי נפגע שומר ראש, ושויבלה עצמו נפגע באופן חמור בחוט השדרה ובפניו. הוא הפך למשותק ונעזר מאז בכיסא גלגלים. המתנקש הוכרז על ידי השופטים כחולה נפש ונשלח לאשפוז. הוא שוחרר ב-2004.

חייו הפרטיים

מאז 1969 היה נשוי שויבלה לכלכלנית אינגבורג שויבלה. לזוג ארבעה ילדים; שלוש בנות: כריסטין, ג'וליאן ואנה, ובן אחד, הנס יורג. אחיו, תומאס שויבלה, הוא שר הפנים לשעבר של באדן-וירטמברג ומשמש כיושב ראש ההנהלה של מבשלת הבירה של מדינת באדן-וירטמברג, Rothaus, מאז 2004.