הרגימנט המוצנח (בריטניה)
 | |
| כנפי הצניחה בצבא הבריטי | |
|
Utrinque Paratus מוכן להכל | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
Red Devils[1] Paras[2] |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | צנחנים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1941–הווה (כ־83 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | ארבעה גדודים |
| ציוד עיקרי | רוס"ר SA80 |
הרגימנט המוצנח (באנגלית: Parachute Regiment) הוא רגימנט חיל רגלים מוצנח בצבא הבריטי. הרגימנט הוקם במהלך מלחמת העולם השנייה בשנת 1941 עם גיבוש הרעיון של הקמת יחידות צנחנים בצבא הבריטי.
היסטוריה
.jpg)
אחד המבצעים הראשונים בהם השתתפו הצנחנים הבריטים היה מבצע בייטינג לתפיסת רכיבי רדאר וירצבורג. ב-27 בפברואר 1942, כוח הפשיטה בן 116 איש מן הרגימנט המוצנח, בפיקודו של רס"ן ג'ון פרוסט, הוצנח בברונוואל שבצרפת באמצעות שנים־עשר מפציצים. הגרמנים גילו התנגדות ניכרת, אך הכוח הפושט הצליח לצלם את המתקן, ליטול חלק מהרכיבים האלקטרונים במקום ולחטוף טכנאי של רדאר וירצבורג. משם, בהתאם לתוכנית, התקדם הכוח אל עבר החוף, ופונה חזרה לבריטניה באמצעות כוחות של הצי. הכוח הימי שפינה את כוח הפשיטה חמק מכוח גרמני של משחתת וספינות סיור שעבר במרחק של מייל ממקום הנחיתה. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים בריטים, שישה נפצעו, ושישה נפלו בשבי. שני קשרים נתפסו תשעה ימים לאחר מכן כאשר ניסו לחמוק לשווייץ. מנגד, נהרגו חמישה גרמנים ושניים נפלו בשבי, בהם הטכנאי[3].
במהלך מבצע לפיד ביצע הגדוד השני, בפיקודו של סא"ל פרוסט, צניחה קרבית בתוניסיה כדי להשתלט על שדה תעופה שבדפיינה, ארבעים וחמישה קילומטרים מתוניס. השדה נמצא נטוש, ואילו טור השריון הבריטי אשר היה אמור לחבור לצנחנים ולתגברם בנקודת המפגש שבאודנה מעולם לא הגיע. גדוד הצנחנים נאלץ לסגת חזרה לקווי בעלות הברית, מרחק של שבעים וחמישה קילומטרים, כאשר הם נאלצים להדוף התקפות קשות מצד אויב שעולה עליהם משמעותית במספרו ובנשקו. הגדוד הצליח לשוב לקווי בעלות הברית אולם איבד במהלך הנסיגה המפרכת שישה עשר קצינים ומאתיים חמישים לוחמים[4].
במהלך המלחמה הוקמו סך הכל 17 גדודים מוצנחים אשר שירתו תחת הדיוויזיה המוטסת הראשונה והשישית ויחידות צנחנים נוספות. כוחות צנחנים בריטים השתתפו במבצעים מוטסים לאורכה של כל המלחמה, ובהם פלישת בעלות הברית לסיציליה, הפלישה לנורמנדי במהלכה בלטו במיוחד בקרב סוללת מרוויל[5] ומבצע מרקט גארדן.
מלבד השירות הנרחב ברוב מערכות מלחמת העולם השנייה, שירתו כוחות היחידה במלחמות ומערכות שונות ביניהם מבצע מוסקיטר[6], הלחימה בצפון אירלנד (שם ירו ב-1972 חיילי היחידה למוות ב-14 מפגינים קתולים בלתי-חמושים במה שכונה מאז "יום ראשון העקוב מדם), מלחמת פוקלנד, בה הצטיין הגדוד השני של הרגימנט בקרב על גוז גרין[7], מלחמת עיראק ואפגניסטן.
הרגימנט כיום
הרגימנט כיום מכיל ארבעה גדודים, שלושה מהם משרתים בצבא הבריטי הסדיר ואחד במילואים, המתמחים בביצוע איגוף אנכי הן בצניחה והן בנחיתת סער באמצעות מסוקי סער. הגדוד השני והשלישי משרתים תחת חטיבת התקיפה האווירית ה-16 ואילו הגדוד הראשון משרת כחלק מ'קבוצת התמיכה לכוחות המיוחדים'. הגדוד הרביעי משמש גדוד מילואים. בסיס הקבע של הרגימנט הוא בקולצ'סטר.
מסורת
פרט לכנפי הצניחה אותם עונדים לוחמי הרגימנט הם חובשים לראשם גם כומתה אדומה. על פי המסורת את צבע הכומתה בחרה הסופרת דפנה דה מוריאה, שהייתה נשואה למפקד הכוחות המוטסים והמוצנחים הבריטיים, גנרל פרדריק בראונינג. כאשר שירתו הצנחנים הבריטים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי העניקו להם תושבי הארץ את הכינוי "כלניות"[8], על שום כומתותיהם האדומות.
לקריאה נוספת
- ג'וליאן תומפסון, "לא פיקניק", הוצאת מערכות, 1992.
- קורנליוס רייאן, "גשר אחד רחוק מדי", הוצאת זמורה ביתן ומודן, 1979.
- קורנליוס ריאן, "היום הארוך ביותר", הוצאת מערכות, 1982.
- אנדי מקנב, "בראוו שתיים אפס", כתר הוצאה לאור, 1994.
- תום שגב, ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר, 1999.
- סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: מרדכי ברקאי, 1995 - תיאור מקיף של יום הפלישה משלב ההכנות ועד להשלכות שבעקבותיו.
- ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרגימנט המוצנח (בריטניה) |
- עמוד הרגימנט באתר משרד הביטחון הבריטי. (באנגלית).
- אריק בנדר, זיכרונות של כלניות, nrg, 18 באוקטובר 2005.
הערות שוליים
- ^ הכינוי 'השדים האדומים' מתייחס לצבע הכומתה האדום והמוניטין שרכשו.
- ^ קיצור של צנחנים (Paratroopers).
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 96-100.
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 115-116.
- ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: מרדכי ברקאי, 1995, עמודים 198-200.
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 311-312.
- ^ ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992, עמוד 101, "אחר-כך שלחתי מברק למפקד רגימנט הצנחנים באולדרשוט, שנפתח במילים הבאות: ברצוני לבשר לך שבקרב שנערך היום על דרווין וגוז גרין ניצחה רוח-הלחימה המפוארת של גדוד הצנחנים 2. הגדוד ניצח בקרב זה כמעט בלי עזרה מכל גורם חיצוני".
- ^ אריק בנדר, זיכרונות של כלניות, nrg, 18.10.2005.
| הקודם: הרגימנט האירי המלכותי |
סדר בכירות בחיל הרגלים מקום 15 |
הבא: רגימנט רובאי גורקה המלכותי |
