סטיבן אמברוז

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטיבן אמברוז
Stephen Ambrose
אמברוז, אוגוסט 2001
אמברוז, אוגוסט 2001
לידה 10 בינואר 1936
לווינגטון, אילינוי
פטירה 13 באוקטובר 2002 (בגיל 66)
ביי סנט לואיס, מיסיסיפי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקצוע סופר, היסטוריון

סטיבן אדוארד אמברוז (באנגלית: Stephen Edward Ambrose‏; 10 בינואר 1936 - 13 באוקטובר 2002) היה היסטוריון אמריקאי והביוגרף של נשיאי ארצות הברית דווייט אייזנהאואר וריצ'רד ניקסון. למשך זמן רב היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ניו אורלינס, ומחברם של ספרים רבים בנושא היסטוריה פופולרית אמריקאית.

בתחילת חייו המאוחרים, עם זאת, נרשמו עדויות ודיווחים המתעדים דפוסים ארוכי טווח של גנבה ספרותית ואי דיוקים ברבים מכתביו של אמברוז ועבודות אחרות שפורסמו על ידו[1].

ראשית חייו

אמברוז נולד בלווינגטון שבאילינוי, לרוזפה טריפה אמברוז וסטיבן הדג'ס אמברוז. אביו היה רופא ששירת בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. אמברוז גדל בווייטווטר (Whitewater) בויסקונסין[2], שם סיים את לימודיו התיכוניים. בבעלות משפחתו היו גם חוות בלווינגטון ודירת נופש במחוז מרינט שבויסקונסין. הוא למד באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, שם היה חבר באחוות צ'י פסי ושיחק בקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת ויסקונסין במשך שלוש שנים.

במקור רצה אמברוז להשתלב בתחום הפרה-רפואה, אך שינה את רצונו ועבר ללמוד היסטוריה לאחר ששמע את הרצאה בקורס היסטוריה אמריקאית על "אמריקאים מייצגים" בשנתו השנייה. השיעור העובר על ידי ויליאם ב. הסלטין, לו אמברוז מייחס את העיצוב היסודי של כתיבתו וזוקף לו את התעניינותו בהיסטוריה[3]. בעודו בוויסקונסין, אמברוז למד במסגרת תוכנית המלגות ROTC של צי ארצות הברית. הוא היה לבוגר אוניברסיטה ב-1957. אמברוז קיבל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת לואיזיאנה ב-1958. לבסוף קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון בשנת 1963[4].

קריירה

בעולם האקדמיה

אמברוז היה פרופסור להיסטוריה מ-1960 ועד לפרישתו ב-1995. משנת 1971 ואילך לימד בפקולטה באוניברסיטת ניו אורלינס. שם, ב-1989, זכה לכבוד שניתן רק לפקולטה שמשיגה "הוקרה לאומית או בינלאומית להוראה מצטיינת, מחקר, או הישג יצירתי אחר". בשנים 1969–1970 היה פרופסור להיסטוריה ימית במכללת המלחמה של הצי. התנגדותו למלחמת וייטנאם עמדה בניגוד למחקריו על "נשיאים וצבא בתקופה בה נושאים אלה נחשבו יותר ויותר על ידי עמיתיו כמיושנים ושמרנים". אמברוז גם לימד באוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה (מרצה בכיר להיסטוריה; 1960-1964) ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס (פרופסור להיסטוריה; 1964-1969). הוא מילא תפקידים שונים באוניברסיטת ראטגרס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובמספר בתי ספר אירופאיים, בהם הקולג' האוניברסיטאי של דבלין, שם לימד כמורה להיסטוריה אמריקאית.

הוא ייסד את מרכז אייזנהאואר באוניברסיטת ניו אורלינס ב-1989 ושימש כמנהלו עד 1994. "משימתו של מרכז אייזנהאואר היא בחינת הסיבות, ההתנהלות וההשלכות של מדיניות הביטחון הלאומי האמריקאית ושימוש בכוח כמכשיר למדיניות במאה העשרים"[5]. אמברוז תרם 150,000 דולר אמריקני למרכז בשנת 1998 כדי לטפח מאמצים נוספים לאספת היסטוריות בעל פה מוותיקי מלחמת העולם השנייה.

סופר

עבודותיו הראשונות של אמברוז עסקו במלחמת האזרחים האמריקנית. הוא כתב ביוגרפיות של הגנרלים אמורי אפטון והנרי האלק, שהראשון שבהם התבסס על עבודת הדוקטורט שלו.

בתחילת הקריירה של אמברוז, ההיסטוריון פורסט פוג, שעסק במלחמת העולם השנייה היה חונכו. ב-1964 התמנה אמברוז לעורך עמית בפרויקט "אייזנהאואר" של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, פרויקט שמטרתו לארגן, לקטלג ולפרסם את המסמכים העיקריים של הנשיא דווייט אייזנהאואר. במסגרת עבודתו על אייזנהאואר הופיע מאמר ביקורת על הספר "הקרב האחרון" של קורנליוס ראיין, אשר תיאר את אייזנהאואר כנאיב פוליטי, כאשר בסוף מלחמת העולם השנייה הוא אפשר לכוחות ברית המועצות לכבוש את ברלין, ובכך לעצב את המלחמה הקרה שבאה בעקבותיה. אמברוז הרחיב זאת בספרו "אייזנהאואר וברלין, 1945: ההחלטה להיעצר באלבה (1967). אמברוז קיבל סיוע בכתיבת הספר בהערות ותגובות שסיפק אייזנהאואר, שקרא את טיוטת הספר[6].

ב-1964 כתב אמברוז את הביוגרפיה הרשמית של נשיא ארצות הברית וגנרל הצבא לשעבר, דווייט אייזנהאואר. הוא פרסם ספר ראשון עסק בשנות המלחמה של אייזנהאואר, "המפקד העליון" (1970) וכן ביוגרפיה מלאה בשני כרכים (1983 ו-1984), אשר נחשבת ה"תקן" בנושא[7]. אמברוז גם כתב ביוגרפיה בת שלושה כרכים על ריצ'רד ניקסון. אף על פי שאמברוז היה מבקר בולט של ניקסון, הביוגרפיה נחשבת הוגנת ופשוטה לגבי נשיאותו של ניקסון.

ביקור באספה מחודשת של ותיקי פלוגה ה' ב-1988 הניע את אמברוז לכתוב את סיפוריהם. הוא גם כתב את "הניצחון" (1998), זיקוק של חומר מתוך ספרים אחרים המפרטים את חוויות המלחמה של אייזנהאואר. ספר נוסף שכתב, "פראל בלו", עוסק במלחמת העולם השנייה בעיקר באמצעות חוויותיו של ג'ורג' מקגוורן, שפיקד על מפציץ B-24 צוות אשר טס משימות רבות בשמי גרמניה הנאצית.

בטלוויזיה ובקולנוע

אמברוז היה ההיסטוריון היחיד שהופיע בסדרת הטלוויזיה של ITV "עולם במלחמה" אודות מלחמת העולם השנייה.

הוא שימש יועץ היסטורי עבור הסרט להציל את טוראי ריאן[8]. טום הנקס, שכיכב בסרט, אמר כי "הוא שקע בקריאה ולימוד על יום הע' ואחים לנשק[9].

מיני הסדרה "אחים לנשק" של HBO, שבה היה מפיק בפועל, סייעה בשמירה על ההתעניינות במלחמת העולם השנייה[8]. אמברוז כיהן כמפיק בפועל של "מחיר לשלום", סרט דוקומנטרי על המערכה באוקיינוס השקט, ו"רגעים של אמת", סרט דוקומנטרי טלוויזיוני ובו ראיונות עם ותיקי מלחמת העולם השנייה.

המוזיאון הלאומי למלחמת העולם השנייה

עבודתו של אמברוז במרכז אייזנהאואר, בדגש על עבודתו עם ותיקי הפלישה לנורמנדי, עוררה בו השראתו להקים את המוזיאון הלאומי ליום הע' בניו אורלינס שבלואיזיאנה. אמברוז יזם גיוס כספים בסך 500,000 דולר. "הוא חלם על מוזיאון שישקף את הערכתו העמוקה לחיילים האזרחים שלנו, את העובדים בעורף, את הקרבנות, והקשיים שעברו כדי להשיג ניצחון"[10]. הוא קיבל תרומות גדולות מהממשל הפדרלי של ארצות הברית, מדינת לואיזיאנה, טום הנקס, סטיבן ספילברג, ותרומות קטנות יותר מתלמידיו לשעבר. בשנת 2003 בחר הקונגרס של ארצות הברית במוזיאון לשמש כמוזיאון הלאומי למלחמת העולם השנייה. מאז מסונף המוזיאון למוסד הסמית'סוניאן. הוא הוקם ומורחב בסיוע כספים שהועברו על ידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית ועל ידי תורמים שונים, לרבות תרומה גדולה מחברת בואינג.

פרסים

ב-1997 קיבל אמברוז את פרס הספרות של סנט לואיס מאוניברסיטת סנט לואיס[11]. בשנת 1998 הוא קיבל את המדליה הלאומית למדעי הרוח. בשנת 2000 קיבל אמברוז את מדליית מחלקת ההגנה של ארצות הברית לשירות הציבור, פרס הכבוד הגבוה ביותר שמשרד ההגנה מעניק לאזרחים. בשנת 2001 הוענקה לו מדליית תיאודור רוזוולט מטעם אגודת תאודור רוזוולט. אמברוז זכה בפרס אמי כאחד המפיקים של מיני הסדרה "אחים לנשק". אמברוז זכה גם בפרס ג'ורג' מרשל, בפרס הספרותי של אברהם לינקולן ובפרס בוב הופ של אגודת מדליית כבוד של הקונגרס.

חייו האישיים ומותו

את אשתו הראשונה, יהודית דורלסטר, נשא לאישה ב-1957, והיו להם שני ילדים, סטפני ובארי. יהודית נפטרה בשנת 1965, כאשר אמברוז היה 29. אמברוז התחתן עם אשתו השנייה מוירה באקלי (1939–2009) בשנת 1967, ואימץ את שלושת ילדיה, אנדרו, גרייס ויו. לאחר שעישן במשך שנים ארוכות, הוא אובחן כחולה בסרטן הריאה באפריל 2002. מצב בריאותו הידרדר במהירות, שבעה חודשים לאחר האבחנה הוא נפטר בגיל 66.

עבודותיו

עבודות יחיד

  • Halleck: Lincoln's Chief of Staff, Baton Rouge, Louisiana State University Press (1962)
  • Upton and the Army, Louisiana State University Press (1964)
  • Duty, Honor, Country: A History of West Point, Baltimore: Johns Hopkins University Press (1966)
  • Eisenhower and Berlin, 1945: The Decision to Halt at the Elbe. New York:: W.W. Norton. 1967. OCLC 203781.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  • The Supreme Commander: the War Years of General Dwight D. Eisenhower, New York: Doubleday (1970)
  • Crazy Horse and Custer: The Parallel Lives of Two American Warriors, New York: Doubleday (1975) מסת"ב 0-385-09666-6
  • Ike's Spies: Eisenhower and the Espionage Establishment, New York: Doubleday (1981) מסת"ב 0-385-14493-8
  • Eisenhower Volume 1: Soldier, General of the Army, President-Elect, 1890-1952, New York: Simon & Schuster (1983) מסת"ב 0-671-44069-1
  • Eisenhower Volume 2: The President, New York: Simon & Schuster (1984) מסת"ב 0-671-49901-7
  • Pegasus Bridge: June 6, 1944, New York: Simon & Schuster (1985) מסת"ב 0-671-52374-0
  • Nixon: The Education of a Politician, 1913-1962, New York: Simon & Schuster (1987) מסת"ב 0-671-52836-X
  • Eisenhower: Soldier and President, New York: Simon & Schuster (1990) מסת"ב 0-671-70107-X
  • Nixon: The Triumph of a Politician, 1962-1972, New York: Simon & Schuster (1990) מסת"ב 0-671-52837-8
  • Nixon: Ruin and Recovery, 1973-1990, New York: Simon & Schuster (1991) מסת"ב 0-671-69188-0
  • Band of Brothers, E Company, 506th Regiment, 101st Airborne: From Normandy to Hitler's Eagle's Nest (1992) מסת"ב 0-671-76922-7
  • D-Day, June 6, 1944: The Climactic Battle of World War II, New York, Simon & Schuster (1994) מסת"ב 0-671-88403-4
  • Undaunted Courage|Undaunted Courage: Meriwether Lewis, Thomas Jefferson, and the Opening of the American West, New York: Simon & Schuster (1996) מסת"ב 0-684-81107-3
  • Citizen Soldiers|Citizen Soldiers: The U.S. Army from the Normandy Beaches to the Bulge to the Surrender of Germany, June 7, 1944 - May 7, 1945, New York: Simon & Schuster (1997) מסת"ב 0-684-81525-7
  • Americans at War, Jackson: University Press of Mississippi (1997) מסת"ב 1-57806-026-5
  • The Victors: Eisenhower and his Boys - The Men of World War II, New York: Simon & Schuster (1998) מסת"ב 0-684-85628-X
  • Comrades: Brothers, Fathers, Heroes, Sons, Pals, New York: Simon & Schuster (1999) מסת"ב 0-684-86718-4
  • Nothing Like It in the World|Nothing Like it in the World: The Men who Built the Transcontinental Railroad, 1863-1869, New York: Simon & Schuster (2000) מסת"ב 0-684-84609-8
  • The Wild Blue|The Wild Blue: The Men and Boys who Flew the B-24s over Germany, New York: Simon & Schuster (2001) מסת"ב 0-7432-0339-9
  • To America: Personal Reflections of an Historian, New York: Simon & Schuster (2002) מסת"ב 0-7432-0275-9
  • This Vast Land, New York: Simon & Schuster, (2003) מסת"ב 0-689-86448-5

עם אחרים

עבודות אחרות

  • Institutions in Modern America: Innovation in Structure and Process, Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press (1967)
  • with James A. Barber, The Military and American Society: Essays and Readings, New York, NY: The Free Press (1972) מסת"ב 0-375-50910-0
  • with Gunter Bischoff, Eisenhower and the German POWs: Facts Against Falsehood, Baton Rouge, LA: Louisiana State University Press (1992) מסת"ב 0-8071-1758-7
  • with Gunter Bischoff, Eisenhower" A Centenary Assessment, Baton Rouge, LA: Louisiana State University Press (1995) מסת"ב 0-8071-1942-3
  • American Heritage New History of World War II(original text by C.L. Sulzberger), New York, NY: Viking Press (1997) מסת"ב 0-670-87474-4

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיבן אמברוז בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מרב יודילוביץ', ההיסטוריון סטיבן אמברוז מואשם בגניבה ספרותית, באתר ynet, 6 בינואר 2002
  2. ^ Stephen Ambrose, Historian Who Fueled New Interest in World War II, Dies at 66, באתר הניו יורק טיימס, 14 באוקטובר 2002
  3. ^ Stephen E. Ambrose bio
  4. ^ Stephen Ambrose Dies, באתר Perspectives, דצמבר 2002
  5. ^ Welcome to the Eisenhower Center for American Studies, באתר אוניברסיטת ניו אורלינס
  6. ^ Ambrose and Eisenhower: A View from the Stacks in Abilene
  7. ^ Books & Ideas: Stephen Ambrose's troubling Eisenhower record, באתר לוס אנג'לס טיימס, 9 במאי 2010
  8. ^ 8.0 8.1 Historian Steven Ambrose Dead at 66
  9. ^ Tom Hanks, the 'Men's Journal' Interview
  10. ^ Museum Founders, באתר הרשמי של המוזיאון
  11. ^ Library Associates Literary Award
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31053176סטיבן אמברוז

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סטיבן_אמברוז&oldid=1824833"