הרב נפתלי קפלן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
משגיח
הרב נפתלי קפלן
לידה 1932 (גיל: 92 בערך)
תרצ"ב
ארצות הברית
השתייכות חרדי, ליטאי
חיבוריו הדרכות ועצות בעבודת השם
בת זוג חיה

הרב נפתלי קפלן (נולד בתרצ"ב, 1932) הוא מייסד ומשגיח ישיבות "נתיב הדעת" ו"דעת אהרן". בעבר שימש כמשגיח בישיבות קול תורה, בית מתתיהו, מאור יצחק ובית שמואל.

ביוגרפיה

הרב קפלן נולד בארצות הברית.

למד ולימד בישיבת בולטימור אצל הרב יעקב יצחק רודרמן, וכן אצל המשגיח הרב דוד קרונגלאס, אותו הוא מחשיב לרבו המובהק, ואף השתתף לאחר פטירתו בהוצאת שיחותיו בספרים המכונים 'שיחות חכמה ומוסר'.

נישא בארצות הברית לחיה, בת הרב יהודה לייב נקריץ, ראש ישיבת בית יוסף - נובהרדוק וחתנו של הרב אברהם יפה'ן.

בראשית דרכו בארץ התקרב לראש ישיבת מיר רבי חיים שמואלביץ[1] ואף למד עמו בחברותא. התגורר בשכונת בית וגן וקבע את תפילותיו בישיבת קול תורה, משם התקרב אל המשגיח רבי גדליה אייזמן ואל ראש הישיבה רבי שלמה זלמן אוירבך.

כיהן בעבר כמשגיח בישיבות ישיבת קול תורה[2], בית מתתיהו, מאור יצחק ובית שמואל. גם היה שותף בביסוס ישיבת מיר במודיעין עילית. כמו כן הקים כמה כוללים לאברכים עילויים[דרושה הבהרה].

בניסן ה'תשס"ט יזם את פתיחת ישיבת נתיב הדעת המכונה "ישיבת קפלן" בראשות בנו הרב אברהם קפלן.

בשנת תשע"ח יזם את הקמת ישיבת דעת אהרן המכונה "קפלן החדשה" בה מכהן כראש ישיבה בנו הרב ניסן קפלן.

הרב קפלן עומד בראשות ארגון לחיזוק לימוד המוסר, אשר במסגרתו הוקמו כוללי אברכים ייחודיים ללימוד מוסר עשרים דקות כל יום[3].

יזם והפעיל מסגרות של קמפים עבור בחורים מכלל הישיבות, אשר בשונה ממחנות הקיץ המאורגנים על ידי הישיבות, קמפ זה נועד להחדיר אוירה של מוסר, מתוך הקדשת שעות רבות ללימוד תורה ולשיחות עם רבנים מפורסמים. מהבולטים שברבני 'קמפ המוסר' היו רבי דב יפה, הרב אשר אריאלי ועוד. הרב קפלן הפסיק עם קמפים אלו בראשית שנות ה'תש"ע, עקב חשש ממחלוקת.

יזם יחד עם הרב משה הלל הירש ועוד ראשי ישיבות, הקמת ישיבה קטנה בקונספט שונה מהמקובל במובן של אווירה פחות לוחצת ותובענית ובנתינת זמנים מוגדים לפעילויות המיועדות להוצאת מרץ[4].

חלק ממשנתו החינוכית של הרב קפלן היא כי יש לתת לתלמיד מרחב פרטי שיעניק לו בחירה אישית ועצמאות מסוימת, בלי סתירה למשמעת שאמורה להיות לו כלפי רבותיו. אחד מהכללים הבולטים בישיבתו הוא, שחל איסור על הרבנים להיכנס לחדרי הפנימייה של התלמידים, אף לא לצורך חינוכי, בהיות שהפנימייה היא מרחב בו התלמיד אמור להיות אחראי לעצמו.

במהלך שנים ארוכות היה מוסר בביתו שיחות הדרכה לקבוצות שונות של מחנכים ומשגיחים.

הרב שטינמן התבטא עליו: ”רבי נפתלי קפלן אינו סתם "משגיח" כי אם "מחנך", וכיום כמעט אין "מחנכים”[5].

בשנת ה'תשפ"ב הוציא לאור את ספרו "הדרכות ועצות בעבודת השם".

בשנת תשפ"ג עבר להתגורר בסמוך לישיבת נתיב הדעת ברמות.

דרכו המוסרית

משנתו המוסרית של הרב קפלן מתאפיינת בגישה שכלתנית. נדיר למצוא בשיחותיו פרצי רגשות, כי אם תורה בנויה המבוססת על תורת המחשבה. הוא עצמו מתבטא תמיד כי דרכו מבוססת בעיקר על תורת הרמח"ל ורבי חיים מוואלוז'ין. ואכן, שיעוריו לתלמידים נמסרים בעיקר על הספרים דרך ה', דעת תבונות ונפש החיים, שעליהם הוא משתית את רוב תורתו. הרעיון המרכזי שעובר בין שיחותיו הוא הצורך לדעת את ה', להתחבר לעבודתו מתוך הבנת דרכיו, והיכולת לחיות את מציאות הבורא בצורה חושית על ידי עבודת המוסר.

גישתו של הרב קפלן בחינוך דוגלת בבניה ארוכה של שלב אחרי שלב. הוא סבור כי עיקר בנין האדם תלוי בעבודה עקבית ומתמשכת, שיכולה לקחת שנים רבות. ניתן לראות זאת בשיחותיו ובספר שהוציא, 'הדרכות ועצות בעבודת ה'', כי ההצלחה להשיב את עבודת המוסר אל הלב עוברת דרך ארוכה של עבודה איטית, שבסופו של דבר מצליחה לשנות את אישיות האדם.

בנוסף דוגל הרב קפלן בהקמת 'קבוצות', דהיינו חבורות של מוסר, שבאמצעותן מחוייב האדם לעבודה עקבית שלא נתונה לשינויים, על ידי ההתחייבות לשאר בני החבורה ומעקב שבועי משותף בין כולם. הוא מרחיב על ה'חבורות' בהקדמת ספרו, וכן מעודד את הקמתם בין תלמידיו, הן בישיבותיו והן במקומות אחרים.

כמו כן מתבלטת גישתו של הרב קפלן לחינוך תלמידים בצורה פרטנית ויחודית, על ידי שיחות צמודות והטלת תפקידים לעבודה אישית, במרווח זמן של חודשים בין שיחה לשיחה.

חיבוריו

  • קונטרס בדרכי העבודה של בן תורה[דרושה הבהרה].
  • הדרכות ועצות בעבודת השם, תשפ"ב.

משפחתו


תלמידיו

הערות שוליים