הקרב על בלגיה

הקרב על בלגיה

חיילים בלגים בשבי הגרמני
מערכה: החזית האירופית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	10 במאי 1940 – 28 במאי 1940 (19 ימים)
קרב לפני	הקרב על הולנד
קרב אחרי	הקרב על צרפת
מקום	מערב בלגיה, לוקסמבורג
תוצאה	ניצחון גרמני
שינויים בטריטוריות	בלגיה עוברת לשלטון גרמניה
הצדדים הלוחמים מנהיגים אדולף היטלר  לאופולד השלישי, מלך הבלגים איבר פיירלו  מפקדים גרד פון רונדשטט פדור פון בוק מוריס גמלאן מקסים וייגאן הלורד גורט כוחות 141 דיוויזיות 7,378 תותחים 2,455 טנקים 5,446 מטוסים 144 דיוויזיות 13,974 תותחים 3,384 טנקים 2,249 מטוסים אבדות לא ברור 6,093 הרוגים 15,850 פצועים 500 נעדרים 20,000 נלקחו בשבי (מתוכם 2,000 מתו בשבי) לא ידוע

חיילים בריטים צרפתים ובלגים, נחים בצדי הדרך

הקרב על בלגיה נמשך מ-10 במאי עד 28 במאי 1940, בין כוחות בעלות הברית לבין גרמניה הנאצית, והיה חלק מהמערכה על צרפת ועל ארצות השפלה במלחמת העולם השנייה. הקרב הסתיים בניצחון גרמני בעקבות כניעתה של בלגיה. עד היום הקרב זכור בבלגיה גם בשם מבצע שמונה עשרה הימים (בצרפתית: Campagne des 18 jours בהולנדית: Achttiendaagse Veldtocht).

הקרב

הפלישה הגרמנית - 10 במאי

ב-9 במאי 1940 רמז הציר הבלגי בברלין לממונים עליו כי נראה שהגרמנים יפתחו בהתקפה למחרת היום. ב-10 במאי בשעה 00:10 התגלו ראשוני החיילים הגרמניים על הגבול הבלגי. בשעה 01:30 הוכרז על מצב חירום במדינה, וכוחות הצבא הבלגיים מיהרו להתפרס בעמדותיהם. תגובת הפיקוד הצרפתי הייתה מיידית. שעה לאחר פתיחת המתקפה הגרמנית הורה הרמטכ"ל הצרפתי מוריס גמלאן למפקד החזית הצפונית ז'וזף ז'ורז' להורות לקבוצת הארמיות הראשונה לנוע צפונה בהתאם לתוכנית דייל, בטענה שהממשלה הבלגית ביקשה סיוע להדיפת הפלישה לשטחה. תנועה זו כללה את מיטב הכוחות הצרפתים הניידים ואת חיל המשלוח הבריטי. לאופולד השלישי, מלך הבלגים עודכן במתרחש, ומיהר אל המטה שלו ליד אנטוורפן.

הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) לקח את היוזמה לידיו מיד עם תחילת המערכה בארצות השפלה. המטרה הראשונית הייתה חיסול של חיל האוויר הבלגי, שהיה עדיין על הקרקע. למרות שהגרמנים נהנו מעדיפות מספרית מכרעת באוויר, הרי שהצלחותיהם ביום הפלישה הראשון היו מוגבלות יחסית ליכולותיהם. בשעה 04:00 בערך נפתחו ההתקפות הראשונות נגד שדות תעופה ומרכזי תקשורת בלגיים. חיל האוויר הבלגי הושמד למעשה, והלופטוואפה השיג עליונות אווירית מוחלטת בשמי בלגיה. חילות האוויר של צרפת ובריטניה, שהיו יכולים לסייע לבלגים ולהולנדים הוגבלו לגיחות "מטוסי קרב וסיור", ונמנעו מלפגוע בטורי השריון הגרמנים המתקדמים באזורים בנויים, עקב חששו של הפיקוד הצרפתי כי המלחמה תהפוך ל"מלחמת הפצצות" שתפגע באוכלוסייה האזרחית.

הקרב על מצודת אבן אמאל

ערך מורחב – מצודת אבן אמאל

מצודת אבן אמאל, הייתה מצודה תת-קרקעית שהייתה אמורה על גבולה המזרחי של בלגיה מפלישה, והיא על הדרך האסטרטגית ללייז'. האסטרטגים של גרמניה הבינו היטב שכדי להשלים את כיבוש בלגיה, שומה עליהם לכבוש את מצודת אבן אמאל. הגרמנים ביצעו לשם כך תוכניות מדויקות ומושקעות, וכבשו את המצודה בקלות רבה. קרב זה היה הראשון מסוגו שבו הופעלו כוחות מוצנחים (פלאשירמייגר). בתחילה נחת כוח משימה ראשוני בדאונים על "גג" המצודה, ופוצץ את כיפות הבטון באמצעות מטענים חלולים, בהם השתמשו כדי להשמיד או לנטרל את ה"כיפות" בהן הותקנו תותחים. אל מול עמדות המקלעים השתמשו הצנחנים בלהביורים. הבלגים הצליחו להשמיד את אחד הגשרים, ובכך מנעו את מעבר הכוחות הגרמנים, אך גם מעבר תגבורות להגנת המצודה. למחרת הצטרפה אל הצנחנים תגבורת של רגימנט הרגלים ה-151, שהיה חלק מהארמייה השישית, דבר שהביא לכניעתה בצהרי ה-11 במאי.

מרכז בלגיה

אל מול הפריצה המהירה של מערך הביצורים שלהם, שהיה אמור לגרום עיכוב משמעותי לכוח הגרמני התוקף, עמדו הבלגים חסרי אונים. בערבו של 11 במאי, לאחר כיום וחצי של לחימה, הורה הפיקוד העליון הבלגי לצבאו לסגת לעמדות על נהר הדייל, שם הוא היה אמור לחבור עם כוחות בעלות הברית בהתאם לתוכנית דייל, הוראה שפירושה היה הפקרת כל בלגיה שמצפון ללייז'. על פי התוכנית הצרפתית המקורית, הכוחות הצרפתיים והבריטיים העיקריים היו אמורים להגיע לקו נהר דייל רק חמישה ימים לאחר פתיחת המתקפה הגרמנית, ומהירות ההתקדמות הגרמנית הפתיעה אותם. ההתקדמות הגרמנית לעומק בלגיה נראתה כמאשרת את הערכת הפיקוד הצרפתי כי לשם יופנה המאמץ הגרמני העיקרי. שתי דיוויזיות ממוכנות מהארמייה הראשונה של בלאנשאר, הקדימו להגיע לאזור, וסייעו להציל את הצבא הבלגי הנסוג. תנועה מזורזת זו לא הייתה חלק מתוכנית דייל, ושיבשה את מה שנותר ממנה.

ב-12 במאי נפגש במונס המלך לאופולד עם הגנרלים הצרפתים ז'ורז' וגסטון ביוט, וכן עם הגנרל הבריטי הנרי פוונל (ראש מטהו של הלורד גורט). הוסכם כי הצבא הבלגי ימשיך לנסות ולהגן על אנטוורפן, בעוד כוחות בעלות הברית ינסו להגן על הצפון הקיצוני של המדינה. הבלגים נסוגו מלייז' כדי להימנע מאיגוף, ורק רגימנט אחד הושאר כדי לשבש את התקשורת הגרמנית. בסיוע הדיוויזיות הצרפתיות הם ניהלו קרבות מגננה עיקשים בנאמור, ועיכבו את הגרמנים מספיק עד שכוחות בעלות הברית הספיקו להגיע לאזור ולהשתלט על קו אנטוורפן-נאמור. בלחצם של הבלגים, ניסו בעלות הברית לבצע הפצצות על הגשרים שבידי הגרמנים, אולם נכשלו בכך כישלון חרוץ לנוכח העליונות הגרמנית באוויר.

בין 12 ל-14 במאי נערך קרב האנוט בין יחידות שריון צרפתיות ליחידות שריון גרמניות. בקרב זה השתתפו כאלף כלים משוריינים מכל צד, והוא נחשב לקרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה עד שהקרבות במערכה באפריקה ובחזית המזרחית עלו עליו. אבידות הגרמנים היו כבדות, אולם אבידות הצרפתים אף יותר. עם זאת, הקרב השיג את מטרתו מבחינת בעלות הברית, והעניק לארמייה הצרפתית הראשונה די זמן כדי להתבצר בנהר הדייל, ולכוחות הבלגיים די זמן כדי לסגת אליו. ב-15 במאי ניסו הגרמנים לפרוץ את הקו, אולם כשלו בכך.

נסיגת בעלות הברית

באופן כללי בעלות הברית יכלו לרשום לעצמם הצלחה יחסית. למרות שלא כל כוחותיהם השתתפו בקרבות במרכז בלגיה, הרי שהם נסוגו בהצלחה, באבידות מועטות יחסית, אל קו דייל. עם זאת, המתקפה הגרמנית בבלגיה לא הייתה אלא הסחת דעת, שנועדה לשכנע את הצרפתים שהגרמנים חוזרים על תוכני שליפן מימי מלחמת העולם הראשונה. בו בזמן שהתבצעה המתקפה על קו דייל, נעה "קבוצת הפאנצר קלייסט" דרך הארדנים, והצליחה להבקיע את קווי ההגנה הצרפתיים שם, והחלה בתנועה מהירה אל חוף תעלת למאנש, במטרה לכתר את הכוחות הבריטיים-צרפתיים-בלגיים במערב בלגיה. תודות ליוזמות עצמאיות של מפקדים מוכשרים כמו גודריאן ורומל, הייתה ההתקדמות הגרמנית אף מהירה מהצפוי.

הצרפתים הבינו זאת באיחוד מה, ולאחר מכן הורו על נסיגה כללית מבלגיה כדי להינצל מהאיגוף. הנסיגה תוכננה להתבצע בשלושה שלבים: בין 16 ל-17 במאי אל נהר סן, בין 17 ל-18 במאי אל נהר דאנדאר (Dender), ובין 18 ל-19 במאי על הסכלדה. הפיקוד העליון הבלגי לא שש להפקיד את הביצורים בין בריסל ללוון, במיוחד לנוכח העובדה שכאמור קו דייל התגונן היטב. הבלגים השתעשעו בתקווה שיוכלו לעצור את הגרמנים, אולם לנוכח נסיגת הארמייה הצרפתית השנייה מסדאן, הם החלו לסגת. הכוחות הבריטיים והצרפתים פינו את קו הביצורים החזק אנטוורפן-נאמור, לטובת מערך ביצורים מאולתר מאחורי הסכלדה. הארמייה השביעית הצרפתית פינתה את הולנד המתפרקת והגיעה אל אנטוורפן כשהיא עצמה מפורקת לגזרים וחסרת יכולת לארגן התנגדות ממשית. במרכז בלגיה ספג הצבא הבלגי שתוגבר בכוחות בריטיים לחץ חלש יחסית והצליח לסגת בבטחה. ההתנגדות הממשית היחידה הייתה באזור לוון מצד חיל המשלוח הבריטי.

הבלגים סירבו לוותר על אנטוורפן, והפעילו כוח של ארבע דיוויזיות כדי להגן עליה. אנטוורפן נכבשה סופית רק בין 18ל-19 במאי, לאחר התגוננות בלגית אמיצה. ב-17 במאי נטשה הממשלה הבלגית את עיר הבירה בריסל, ונמלטה אל אוסטנדה. סוראליי (Suarlee) נפלה ב-19 במאי, מאלונה (Malonne) ב-21 במאי, וערים רבות נוספות ב-23 במאי. הלורד גורט, מפקד חיל המשלוח הבריטי, הציע לנטוש לחלוטין את בלגיה, ולבצע נסיגה אסטרטגית אל צרפת. במטכ"ל הבריטי סירבו לאשר לו נסיגה כזו, והורו לו לבצע מתקפה ולחבור אל הכוחות הצרפתיים בדרום בלגיה בכל מחיר. הבלגים התנגדו למתקפה כזו, שלטענתם תוביל לפירור מה שנותר מהצבא הבלגי. בסופו של דבר המתקפה יצאה לפועל ב-21 במאי, ולמרות שזכתה בהתחלה להצלחות טקטיות ראשוניות, הרי שבקרב אראס נבלמה, ולא השיגה את מטרתה (הבקעת הקווים הגרמניים וחבירה אל הכוחות הצרפתיים בדרום).

סוף דבר

ב-25 במאי פתחו בעלות הברית ב"מבצע דינמו" - הסגת כוחותיהם מצרפת וארצות השפלה. הבלגים לחמו באומץ ובעקשנות מלחמה חסרת תקווה, אולם בהדרגה הגרמנים כבשו את מה שנותר מבלגיה. ההפצצות הגרמניות שהתבצעו יום וליל הפכו את החיים לבלתי נסבלים, שרר מחסור חמור במזון, והצבא הבלגי היה למעשה מפורר כבר. הבריטים מצדם הפגינו חוסר אכפתיות כלפי בעלי בריתם, והטילו עליהם משימות שמעבר ליכולתם. כאשר נשאל המפקד הבריטי בזירה האם גם הכוחות הבלגיים יפונו, הוא השיב בזעם "זה לא מעניינו קשקשן מה שיקרה עם הבלגים". ב-28 במאי, נכנע המלך לאופולד בפני הגרמנים, בלי לתאם את הכניעה קודם לכן עם הצרפתים והבריטים.

בניגוד לבית המלוכה של הולנד שיצא כולו לגלות, מלך בלגיה ומשפחתו בחרו להישאר בארצם ולימים נתפסו כמשתפי פעולה עם הגרמנים. כניעת המלך לא הייתה מקובלת על רבים מחברי הממשלה הבלגית, לרבות ראש הממשלה איבר פיירלו, שהכריז שכניעת המלך הייתה לא חוקית. פיירלו שנמלט בתחילה לפריז ולאחר מכן ללונדון, ועמד שם בראש הממשלה הבלגית הגולה. "צבא בלגיה החופשית" הוקם, ולחם לצד בעלות הברית לאורך המלחמה. בלגיה נכבשה בידי הגרמנים, ושוחררה בידי בעלות הברית רק בסתיו 1944.

ראו גם

• בלגיה במלחמת העולם השנייה
• היסטוריה של בלגיה

לקריאה נוספת

• אליסטר הורן, "כך נפלה צרפת", הוצאת מערכות, 1987.
• אנטוני ביוור, "מלחמת העולם השנייה", הוצאת ידיעות אחרונות, 2014.
• אנדרו רוברטס, "סערת המלחמה", הוצאת דביר, 2011.
• מקס הייסטינגס, "נפתחו שערי הגיהנום", הוצאת מודן, 2015.
• ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972.
• מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר", הוצאת דביר, 2010.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקרב על בלגיה בוויקישיתוף

• בלגיה באתר המוקדש למלחמת העולם השנייה (באנגלית)
• כרונולוגיה של האירועים (באנגלית)
• אתר על הצבא הבלגי בשנת 1940 (בהולנדית)
• מוזיאון לזכר קרב ליס (בהולנדית)
• אתר העוסק בקווי ההגנה הבלגיים (בהולנדית)
• מאמר על הביצורים בגנט (בהולנדית)
• ההפצצות הגרמניות על בלגיה (בהולנדית)
• מאמר הדן בצבא הגרמני במהלך המערכה (בצרפתית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0