צבא בלגיה החופשית
צבא בלגיה החופשית (צרפתית: Forces belges libres, פלמית: ;Vrije Belgische Strijdkrachten) היה כינויו של כוח צבאי שהורכב מחיילי צבא בלגיה במלחמת העולם השנייה, אשר המשיך במלחמה כנגד מדינות הציר לאחר כיבוש בלגיה על ידי גרמניה הנאצית במסגרת המערכה על צרפת בה נכבשו בלגיה, הולנד, צרפת ולוקסמבורג בשנת 1940. יחידות שונות מסוג זה היו פעילות בזירות לחימה שונות, לרבות הקרב על בריטניה, המערכה במזרח אפריקה, המערכה במזרח התיכון והחזית המערבית במלחמת העולם השנייה.
החלטתו של המלך הבלגי לאופולד השלישי להיכנע, ב-28 במאי 1940 לא הייתה מקובלת על רבים מחברי הממשלה הבלגית, לרבות ראש הממשלה איבר פיירלו, שנמלט בתחילה לפריז ולאחר מכן ללונדון, ועמד שם בראש הממשלה הבלגית בגלות. בתמיכת ממשלה גולה זו אורגנו כוחות הצבא, הצי וחיל האוויר הבלגי שנותרו מחוץ לגבולות בלגיה כך שיוכלו להמשיך בפעולותיהם כחלק מבעלות הברית וכוחות הצבא הבלגי במושבות, ובמיוחד בקונגו הבלגית הועמדו לרשות בעלות הברית.
ממשלת בלגיה החופשית הייתה גם בקשר עם תנועות התנגדות שפעלו בבלגיה הכבושה (למשל Witte Brigade).
כוחות היבשה
כוחות היבשה של צבא בלגיה החופשית גויסו משלושה מקורות עיקריים במהלך המלחמה. הראשון היה מעין ז'נדרמריה שפעלה בקונגו הבלגית וכונתה "Force Publique" (הכוח הציבורי). המקור השני כלל בלגים שנמצאו בבריטניה ובקנדה, ולבסוף, לאחר ספטמבר 1944 בלגים ששוחררו על ידי בעלות הברית לאחר הפלישה לנורמנדי ושחרור צפון מערב אירופה.
"הכוח הציבורי" באפריקה
שלוש חטיבות חי"ר גויסו מאנשי הכוח הציבורי בקונגו הבלגית על מנת להילחם למען מטרת בעלות הברית. בשנים 1940 ו-1941 תרמו חיילים אלו את תרומתם במסגרת המערכה במזרח אפריקה בה שוחררו אתיופיה, אריתריאה וסומליה מעול הכיבוש של איטליה הפשיסטית. בסוף מאי 1941 הוביל הגנרל אוחוסט אדוארד חיליארט את אנשיו למסע מקונגו הבלגית ועד לתוככי אתיופיה, שם עמדו בדרך הנסיגה של הגנרל פייטרו גאזרה, ובסופו של דבר הביאו לכניעתו ועמו 7,000 מחייליו.
לאחר סיום המערכה, נשלחה החטיבה הקולוניאלית הבלגית הראשונה להיות לחיל משמר באזורי העורף במזרח התיכון כקהיר, מצרים ואזור המנדט הבריטי בארץ ישראל.
התאג"ד העשירי של קונגו הבלגית שהיווה אף הוא חלק מאנשי "הכוח הציבורי" שירת באזורי קרב בין 1940 ל-1945. כוח זה מנה 350 קונגולזים וכעשרים בלגים, ועבד לצד חיל הרפואה הבריטי באביסיניה, סומליה, מדגסקר ובורמה.
חטיבת פירון
בלגים ולוקסמבורגים שנמצאו בעת שנכבשה בלגיה בבריטניה וקנדה, לרבות 163 חיילים שפונו מדנקרק במבצע דינמו ב-1940, גויסו, החל מ-25 במאי 1940, לחטיבת הרגלים הבלגית הראשונה המכונה "חטיבת פירון" על שם מפקדה ז'אן בטיסט פירון (Piron). מפקד כוחות היבשה הבלגים בבריטניה היה לייטננט גנרל ויקטור ואן סטרידונק דה בורקל (Victor van Strydonck de Burkel). פירו הגיע לבריטניה רק באפריל 1941 לאחר שנמלט מבלגיה הכבושה. פירון היה בדרגת מיור, וקודם לקולונל עם הגיעו, על מנת לקבל את הפיקוד על היחידה. בתחילה הוקמה היחידה כגדוד, אך ואן סטרידונק דה בורקל ופירון הצליחו לגייס כוחות נוספים, ועד שנת 1944 מנתה היחידה חטיבה, ובה שלוש פלוגות ממונעות, סוללת ארטילריה, מחלקת הנדסה ויחידות תומכות לחימה. היחידה צוידה ואומנה על ידי הצבא הבריטי. החטיבה נחתה בארומנש שבנורמנדי ב-8 באוגוסט 1944 ולחמה בשבועות הבאים באזור חופי נורמנדי, בכפיפות לארמייה הקנדית הראשונה. לאחר מכן, ב-3 בספטמבר היחידה הוכפפה לארמייה הבריטית השנייה והועברה לבלגיה, וסייעה בשחרור המולדת הבלגית ודרום הולנד. בנובמבר 1944 היחידה הוצבה בבלגיה ועברה ארגון מחדש, ושבה לקרבות בהולנד באפריל 1945.
הכוחות המיוחדים הבלגים
חיילים בלגים בבריטניה תרמו גם את כוחם במסגרת הכוחות המיוחדים של הקומנדו הבריטי, ביחידת קומנדו בלגית. במסגרת זו לחמו בלגים בנורווגיה, צרפת, מדגסקר, איטליה, יוגוסלביה, וגרמניה. בסוף 1944 נוצרו עוד שתי יחידות מסוג זה מכוח אדם שנמצא בבלגיה המשוחררת. הבלגים תרמו גם רגימנט לכוחות האוויר המיוחדים, רגימנט שלחם בצפון צרפת, בלגיה והולנד ב-1944 - 1945.
גדודי הקלעים
לאחר שחרור בלגיה גויסו עוד 57 גדודי רגלים שכונו גדודי קלעים. גן גויסו ארבעה גדודי הנדסה ארבעה גדודי פלסים ו-34 גדודי תובלה ממוכנת מאוקטובר 1944 עד יוני 1945. עיקר תפקידם היה לשמש לאבטחת אזורים בעורף הלחימה, אך משימה זו הפכה לקשה יותר כאשר נכבשו חלקים גדולים של גרמניה, ונוכחות הבלגים שהיו חמושים בחימוש קל איפשרה ליחידות מצוידות ומאומנות יותר להשתתף בלחימה העיקרית, מבלי להקצות כוח אדם יקר לאבטחת אזורי העורף. במסגרת הקרב על הבליטה לחמו כ-20 מגדודים אלו במערכה העיקרית. כן לחמו גדודים אלו בקרב על גשר רמגן בהולנד במרץ 1945, ובפילזן שבצ'כוסלובקיה.
כוחות האוויר של הבלגים החופשיים
הטייסים הבלגים הראשונים במסגרת ה-RAF היו יחידים שהצטרפו לטייסות בריטיות קיימות. במהלך הקרב על בריטניה השתתפו 29 טייסים בלגים בכוחות ה-RAF שלחמו כנגד המתקפה האווירית הנאצית. בשלב מאוחר יותר אורגנו הטייסים הבלגים בטייסות בלגיות אורגניות, הטייסת ה-350 שגובשה בנובמבר 1941 והטייסת ה-349 שגובשה בנובמבר 1942. ביוני 1943 שירותו במסגרת ה-RAF כ-400 טייסים בלגים. בתחילה שימשו הטייסים כחלק מהכוחות שהגנו על המרחב האווירי של בריטניה, אך לאחר מכן סייעו מן האוויר לכוחות הקרקע שפלשו לאירופה. בסופו של דבר שירתו במסגרת ה-RAF כ-1,200 בלגים. חלק מהם כמו ז'אן דה סליס לונשאן המשיכו לשרת ביחידות מחוץ ליחידות בלגיות ב-RAF.
הצי הבלגי החופשי
במהלך המלחמה פעלו במסגרת הצי הבלגי החופשי שתי קורבטות וקבוצה של שולות מוקשים. כלים אלו השתתפו במסגרת המערכה באוקיינוס האטלנטי ובמאי 1943 מנו צוותיהם 350 מלחים.
לאחר המלחמה
בין הכניעה הבלגית לכניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה, לחמו במסגרות שונות הקשורות בצבא בלגיה החופשית כמאה אלף חיילים. לאחר המלחמה גובשו חמש חטיבות שהיוו את הבסיס לצבא הבלגי החדש, ומהן הרכיבו שתי דיוויזיות, ששימשו בין היתר ככוח עזר במסגרת כוחות הכיבוש בגרמניה. כוחות הקומנדו המיוחדים ששירתו בצבא הבריטי גובשו לכלל גדוד קומנדו בצבא הבלגי, וטייסות ה-RAF הבלגיות שימשו את הבסיס ליצירת חיל האוויר הבלגי שלאחר המלחמה.
קישורים חיצוניים
