אלעזר רוקח
| לידה | תרי"ד |
|---|---|
| פטירה | ה' בתמוז תרע"ד (בגיל 60 בערך) |
| ידוע בשל | גואל קרקעות ומייסד גיא אוני |
אלעזר רוקח או אליעזר רוקח (Eliezer Roke'ah; תרי"ד/1854 – ה' בתמוז תרע"ד/ 28 ביוני 1914[1]), היה פעיל ציוני בארץ ישראל ובתפוצות, פובליציסט, עורך ומו"ל ביישוב בארץ ישראל, רוכש אדמות גיא אוני ומייסד היישוב.
תולדותיו
נולד וגדל בירושלים, להורים חסידים בני היישוב הישן. מצד אביו, יצחק רוקח, היה צאצא של הרב אלעזר רוקח אשר עלה לארץ מפולין בשנת 1740. סבו של אלעזר (מצד אמו, מרים), היה הרב ישראל ב"ק (חלוץ הדפוס בארץ, ומייסד הג'רמק, הכפר החקלאי הראשון). אלעזר היה אחיו הבכור של שמעון רוקח ודודו של ישראל רוקח. ב-1867, בגיל 13 נישא ועבר לבית חותנו בצפת.
עם השנים התפתחה מחלוקת עזה וסוערת בין רוקח לבין הנהגת העיר, גם האשכנזית וגם הספרדית. תחילה יצא רוקח בביקורת כנגד ההתנהלות של הממונים בצפת על כספי החלוקה ואופן חלוקתם. הוא ניסה להקים מנגנון אלטרנטיבי ושכספי התרומות יגיעו ישירות אליו. ההנהגה הצפתית נידתה והחרימה אותו, תוך הפעלת לחץ כלכלי, שגרם לפגיעה קשה בעסקיו, ולחץ חברתי. רוקח השתמש בעטו המושחזת ובקשריו הטובים בעיתונות העברית, כדי להפיץ ברבים ידיעות על המתרחש בעיר, בלשון בוטה ובביזוי אישי את הנוגעים בדבר. לימים אימץ רוקח קו התקפה חדש. הוא ביקש לשים עצמו כמי שמוביל את תהליך הפרודוקטיביזציה של היישוב והציג את הממסד הצפתי כמי שמתנגד לרעיון ורודף את המבקשים להתיישב ולעבוד, בגלל חששם שמקורות פרנסה ייתרו את איסוף התרומות ליושבי הארץ ויסתם הגולל על מקור כספם ועושרם הפרטי של הממונים והרבנים[2].העובדה שרבני צפת, ובראשם הרב שמואל הלר, תמכו בניסיונות ההתיישבות בראש פינה ובעין זייתון, כמו גם מהלכים אחרים לפרודוקטיביזציה, לא מנעה את העלאת הטיעונים הללו[3]. הטיב לתמצת זאת חיים יעקב הכהן פיינשטיין (1901-1837), שבעצמו נמנה עם החבורה המבקשת להתיישב, במכתב לעיתונות: "הוויכוח בין רבני צפת לבין רוקח אינו על התיישבות ופרודוקטיביזציה, הוויכוח הוא על השאלה בידי מי הסמכות לנהל מגבית ציבורית"[4].
רוקח התנגד ל"חלוקה" שממנה התפרנסו בני היישוב הישן. בשנת תרל"ד[5] פרסם מנשר בשם "מצב העיר הקדושה צפת ותושביה האשכנזים", ובה ריכוז של דברים שפרסם במהלך השנים בעיתוני התקופה. רוקח ביקר קשות את האופן בו מתנהלים החיים בצפת, הטיף לחיי עבודה ובמיוחד לעבודת האדמה שתביא גאולה למתנחלים העברים. את התזכיר הגיש למשה מונטיפיורי עת שהה בעיר ב-1875.
בארץ ישראל הכריזו פרנסי צפת חרם על אלעזר רוקח בגלל מאבקו נגד החלוקה ודרישתו שיוקצו חלק ממשאביה לתמיכה בעובדי האדמה היהודים. רוקח המשיך בפועלו הציוני וההתיישבותי של סבו, ישראל ב"ק שהקים חווה חקלאית על הר מירון ויזם הקמת חבורות להתיישבות. רוקח, יחד עם יצחק פרידמן, נענו לפנייתו של משה מונטיפיורי ב-1874, וביחד עמדו בראש קבוצה גדולה של אנשים, שכינו עצמם 'חברת יישוב ארץ-ישראל', חבורה ששמה לה למטרה למצוא אדמות להתיישבות. במנשר מיום ט"ו בחשוון תרל"ה, חתום על ידי 72 איש, ששמותיהם לא הובאו בעיתון, פנו לעזרה הנדיבים שיסייעו להיענות להצעות מונטיפיורי[6].מונטיפיורי התרשם מאוד מן ההיענות ליוזמתו ונתן לזה ביטוי, גם בעיתונות העברית וגם בחוברת מיוחדת שהוציא לאור. שם הוא העלה על נס את נכונותם הגדולה של ראשי היישוב ויחידים להירתם לעשייה ואף ציין במיוחד את ההתארגנות של החבורה בצפת, המבקשת להתיישב ולעבוד אדמה[7].באוגוסט 1877 התבשר ציבור קוראי העיתונים על התארגנות נוספת, הפעם נקראה חברת 'יישוב ארץ הקודש בעבודת אדמה', בראשה רוקח, ולצידו בהנהגה שותף אחר, דוד ויטלס כהנא, בנו של הרב ברוך כהנא, שהיה דיין בצפת[8].
לימים התארגנה בצפת קבוצה מדורשי ההתיישבות למיניהם, ורכשה ב-1874 חלק מאדמת הכפר ג'עונה. במקום התיישבו 30 משפחות והקימו את גיא אוני. זאת הייתה למושבה היהודית הראשונה, שקדמה לפתח תקווה, שקמה בארץ ישראל בעת החדשה אם לא מביאים בחשבון את היישוב החקלאי חרבת ב"ק שיסד, סבו, ישראל ב"ק, על הר מירון ב-1834.
רוקח שהה בביירות בעת רכישת הקרקע ובהיוודע לו על כך יצא בחריפות נגד המהלכים, טען שהם מעשה נוכלות וניצול ציני של אנשים המבקשים באמת ובתמים להתיישב ולעבוד את אדמתם. הוא שפך קיתונות של לעג וזלזול על ניסיון ההתיישבות הזה. העובדה שהממסד הצפתי בראשות הרב שמואל הלר עמד מאחוריה ותמך במעשה, והרב רפאל זילברמן אפילו התמנה לעמוד בראש בית הדין של גיא אוני, החמירה את חריפות תגובותיו[9].
המתיישבים נתקלו בקשיים רבים, בעיקר כלכליים שלא היו רגילים לעבודת האדמה, התקשו להתמודד עם הקשיים שזימנו להם החיים החדשים, ועזבו בהדרגה את היישוב, פרט לשלוש משפחות. הסתבר שהייתה מידה של תמימות בהנחה כי בכך שהם מממשים בגופם את רעיון עבודת האדמה וההתיישבות, שכל כך הרבה אישים וארגונים יהודיים הטיפו לה, הם יזכו לתמיכה כספית מיידית. תקוותם נתבדתה והעזרה בוששה להגיע.
במחצית השנייה של 1879 שב רוקח לצפת ואז התחדש הקשר בינו לבין החבורה. המתיישבים פנו לרוקח, בהאמינם שהוא בעל קשרים מועילים בחו"ל ויוכל להמציא להם ישועה,ומינו אותו למתרים[10]. אלעזר רוקח יצא לקהילות יהודיות ברומניה ובאימפריה הרוסית כדי לנסות לגייס כסף ומתיישבים חדשים לעבודת האדמה בארץ ישראל. הוא הגיע לקונגרס פוקשאן, נאם שם ופרסם את דבריו בעיתונים הציוניים ברומניה, ובהמשך הגיעו יהודים מרומניה לגיא אוני והקימו את היישוב מחדש בשם ראש פינה.
ב-1882 ערך כתב עת עברי בשם "ישראל" ובין השנים 1881 - 1885 כתב עת ביידיש בשם Hoffnung (התקווה), שניהם בעיר פיאטרה ניאמץ. באותה תקופה עבד גם בכתב העת העברי "תלפיות", שהופיע ביאשי. בבראילה, תחת הנהלתו, יצא לאור במאי 1896, כתב עת אידישאי בשם Der Kompass (המצפן) וב-1897, הוציאו לאור תחת שם חדש, Der richtiger Kompass. רוקח למד היטב את השפה הרומנית ויחד עם הוריה קרפ ערך מילון עברי-רומני, אך המלאכה לא הושלמה. חוסר הצלחת עיתוניו היה המניע ליציאתו מרומניה.
מרומניה עבר אלעזר רוקח לאודסה, וגם שם הופיע בפני היהודים ונאם. הוא הומלץ והיה ליד ימינו של הנדבן זאב קלונימוס ויסוצקי, וגם מונה למזכיר "חובבי ציון" בארץ ישראל. לאחר שחשדו בו פקידי הברון רוטשילד שהייתה לו יד בהמרדת איכרי ראשון לציון, איבד רוקח את משרתו בחובבי ציון. בשנת 1886 הקים יחד עם אחיו שמעון רוקח את אגודת "עזרת ישראל", אשר אספה כספים להקמת שכונת נווה צדק, השכונה הראשונה מחוץ ליפו. אלעזר העביר את כספי האגודה לקניית חיטה עבור איכרי ראשון לציון בעת מאבקם בברון, ומעשה זה הביא לריב וקרע בין האחים. אלעזר יצא שוב למסע לאירופה, ובמהלכו פגש את שמואל יוסף צ'צ'קס, הוא ש"י עגנון, בבוצ'אץ' ומינה אותו למזכירו. עגנון אף היה עורך המשנה של ה"דער יודישע וועקער" (יידיש: "המעורר היהודי"; הופיע בבוצ'אץ' ובסטניסלבוב בין השנים 1905–1907) לצדו של רוקח, ושם פורסמו שיריו הראשונים. רוקח גם ערך יחד עם יצחק פרנהוף את ארבעת גיליונות הירחון העברי "הירדן", שהוקדש לספרות, שירה, מדע וענייני החיים.
אלעזר רוקח נפטר ב-28 ביוני 1914 בדרוהוביץ' שבגליציה, ושם נקבר על ידי הקהילה בארון מתכת כדי לאפשר העלאת עצמותיו למנוחה בארץ ישראל.
הנצחה
הצייר הישראלי אבי פיילר צייר פורטרט של רוקח, שהוצג ברחובות תל אביב.
כתביו
- מצב העיר הקדושה צפת ותושביה האשכנזים: ספר חיי אחינו אשר נאחזו בעיר הזאת, ירושלים: דפוס פרומקין, [תרל"ד].
- יזרעאל [זיעור]: מ"ע יבשר וישמיע חדשות עם ועם בכלל וישים עין על חפץ ותועלת ישראל בפרט, פיאטרא: [חמו"ל], תרמ"א.
לקריאה נוספת
- Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", בוקרשט: הוצאת HASEFER, 2008, עמודים 452–453. (ברומנית)
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אלעזר רוקח", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 915
- אלעזר רוקח – "הטרובדור הציוני", באתר בית רוקח
- אלעזר רוקח(הקישור אינו פעיל) (כולל דיוקנו), מתוך "פעמון סדוק" מאת איתי בחור
הערות שוליים
- ^ ע"פ תדהר, בערכו
- ^ הצפירה 10.2.1875, עמ' 45-44.
- ^ רבקה אמבון, הרב שמואל הלר (1884-1803) ומקומו בקהילה האשכנזית בצפת, עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, 2016, עמ' 217-189, 306-284.
- ^ הלבנון 17.2.1875, עמ' 215-214.
- ^ מצב העיר הקדושה צפת ותושביה האשכנזים, באתר הספריה הלאומית
- ^ הלבנון, 16.12.1874, עמ' 143; המגיד 2.12.1874, עמ' 418.
- ^ הלבנון 20.1.1875, עמ' 179.
- ^ הצפירה, 22.8.1877, עמ' 252.
- ^ חבצלת, 27.12.1878, עמ' 84.
- ^ מכתב חתום על ידי 29 מתיישבי גיא אוני מיום ב' באלול תרל"ט (21.8.1879). התפרסם בחבצלת, 7.11.1879, עמ' 35-33.
31502935אלעזר רוקח