הקרסט של דרום סין
 | |
| יער האבן (שילין) ביונאן | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2014, לפי קריטריונים 7, ו-8 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
| הערות | שבעה אזורים בשלושה מקבצים |
הקרסט של דרום סין (סינית: 中國南方喀斯特; פיניין: Zhōngguó Nánfāng Kāsītè, באנגלית: South China Karst) הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו המתפרש על פני שבעה מתחמים במחוזות גואנגשי, גוויג'ואו, צ'ונגצ'ינג ויונאן שבדרום סין. ההכרזה על האתר בוצעה בשני שלבים. בשלב הראשון, שבוצע ב-2007, הוכרזו שלושה מתחמים,[1] ובשלב השני, שבוצע ב-2014, נוספו עוד ארבעה מתחמים.[2] שבעת המתחמים מצטיינים בתופעות הקרסט המרובות, בעיקר באבן גיר.
אונסק"ו מתאר מתחמים אלו כ”אחת הדוגמאות המרהיבות ביותר בעולם לנופי קרסט באקלימים טרופיים וסובטרופיים לחים. ...הם מכילים את מרבית הסוגים המשמעותיים של צורות הנוף הקרסטי, כולל תצורות מגדלי קרסט, צריחי קרסט וחרוטי קרסט, יחד עם מאפיינים מרהיבים אחרים כדוגמת גשרים טבעיים, נקיקים ומערכות מערות גדולות.”
תיאור כללי
בתחומי סין כלול אחד מהשטחים הנרחבים ביותר בעולם של סלעים קרבונטיים (כדוגמת אבן גיר, ודולומיט). שטח האזור שבו נחשפים הסלעים הוא 1,250,000 קילומטרים רבועים, כ-13% מכלל שטחה היבשתי של סין. מתוך שטח זה כלולים בקרסט של דרום סין כ-550,000 קילומטרים רבועים בתוך שטח של 1,054,500 קמ"ר. גבולותיו של שטח זה הן בין קווי הרוחב 98°36′ לבין 116°05′ מזרח ובין קווי האורך 22°01′ לבין 33°16′ צפון. אורכו המקסימלי כ-1,380 קילומטרים ממזרח למערב, ורוחבו המקסימלי 1,010 קילומטרים מצפון לדרום. אזור זה שוכן בעיקר בתחומי המחוזות יונאן, גוויג'ואו וגואנגשי, ומתפשט לחלקים במחוזות צ'ונגצ'ינג, סצ'ואן, חונאן, חוביי וגואנגדונג. השטח העיקרי משתפל מגובה ממוצע של 2,100 מטרים מעל פני הים בחלקו הצפון-מערבי, במערב רמת יונאן-גוויג'ואו, ועד לגובה של 110 מטרים בחלקו הדרום-מזרחי, במזרח אגן גואנגשי.
אזורי קרסט מכסים כ-12% משטח היבשה בכדור הארץ, בעיקר באזור אגן הים התיכון, המזרח התיכון, דרום-מזרח אסיה, אמריקה הדרומית והים הקריבי. הקרסט של דרום סין הוא שטח הקרסט הנרחב ביותר, העמוק ביותר והעשיר ביותר בצורות הנוף, ונחשב לאחד משני שטחי הקרסט הגדולים ביותר בעולם (השני הוא האזור שנתן לקרסט את שמו בסלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה ומונטנגרו). שכבת סלעי אבן הגיר בקרסט של דרום סין עבה מאוד (בדרך כלל מעל ל-1,000 מטרים), מתאפיינת במגוון סוגי פאצייס וקשה במיוחד. היא הושקעה על פני זמן ארוך (בין הקמבריון לטריאס). מאז הפלאוגן נוצרו באזור מגוון של צורות נוף קרסטיות שהחלו בכמה שלבים של התרוממות עקב פעילות טקטונית, בייחוד החל מהנאוגן (כולל השלב הנוכחי של האורוגנזה שייצרה את רכס הרי ההימלאיה), שגרמה לתופעות של קימוט והעתקים בסלעים.
הקרסט של דרום סין שוכן באזור סובטרופי ואקלימו הוא סובטרופי גשום. בקיץ הוא מושפע מהמונסון הדרומי-מזרחי שמקורו באוקיינוס השקט והמונסון הדרום-מערבי שמקורו באוקיינוס ההודי. החורפים יבשים וקרים ומושפעים מהאוויר הקר הזורם מהרמה הסיבירית. הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 8°C ל-10°C מצפון-מערב לדרום-מזרח, וכמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 700 מילימטרים ל-1,000 מילימטרים. כמות הגשמים מושפעת מהגובה ויכולה להגיע באזורים ההרריים לפי שניים מהממוצע השנתי. הצירוף בין כמות המים הרבה לתהליכי הקימוט והשבירה אפשרו למים לחדור ולסחוף את אבן הגיר תוך יצירת צורות הנוף הקרסטיות. בניגוד למקומות אחרים בעולם שבהם הרסו קרחונים את הנוף הקרסטי בתקופת הרביעון, לא נחשף אזור זה לקרחונים.
פרט לערכו המדעי יש לקרסט של דרום סין ערך תרבותי. חלק מנופי הקרסט היפהפיים, כדוגמת המגדלים בגווילין ויער האבן של יונאן היו ידועים כפלאי טבע מתקופות קדומות, והפכו לאחד מהנופים המזוהים עם סין, ולאתרי תיירות פופולריים.
צורות הנוף הקרסטיות
הסוגים העיקריים של צורות נוף קרסטיות הם:
- חרוטי קרסט (峰丛, בפין-יין: Fēngcóng – פֶנְגְצונְג, מילולית "אוסף הפסגות") – צורת נוף המתבססת על תשתית סלע משותפת, והכוללת גבעות חרוטיות ואת השקעים, העמקים והנקיקים ביניהן, כאשר סך כל השטח שתופסות הגבעות עולה על שטח העמקים ביניהן. גובהן של הגבעות המחוברות בבסיסן משתנה. השקעים בפֶנְגְצונְג סגורים וצורתם מצולעת. העמקים הם עמקים יבשים, צרים ושטוחים ונוצרו משקעים שהתחברו לאורך קו הפעילות הטקטונית. הנקיקים נוצרו מפעולת סחיפה של מים ועומקם יכול להגיע לכמה מאות מטרים כתלות בשיפוע.
- מגדלי קרסט (峰林, בפין-יין Fēnglín – פֶנְגְלִין, מילולית "יער הפסגות") – צורת נוף שבה גבעות חרוטיות מבודדות, שיכולות להיות תלולות ולכן מתייחסים אליהם לפעמים כאל מגדלים, מתרומות מעל מישור גידוע רחב ושטוח, שבו סך כל השטח שתופסות הגבעות קטן משטח העמקים ביניהן. השקעים בין הגבעות גדולים ורדודים, תחתיתם שטוחה ורחבה. העמקים הם עמקים שנוצרו מנהרות החוצים את המישור.
- צריחי קרסט (石林, בפין-יין Shílín – שְׁלִין, מילולית "יער האבן") – צריחים ומגדלים גבוהים המסתיימים בפסגות חדות כסכין או בפסגות דמויות פטריה.
בנוסף לצורות נוף אלו יש בקרסט של דרום סין תופעות קרסטיות מרהיבות נוספות: דולינות ענקיות (天坑, בפין-יין: Tiānkēng, טְייֵנְקֶנְג, מילולית "חור השמים"), גשרים טבעיים, הרי שולחן, נקיקים ומערכות גדולות רבות של מערות עשירות במשקעי ספלאותם (דוגמת נטיפים וזקיפים) שנוצרו מתחת לקרקע.
צמחייה ובעלי חיים
שטחי הקרסט של דרום סין הם בתי גידול למגוון צמחים ובעלי חיים. הצמחייה מתאפיינת במינים שהם קסרופיטים (צמח בעל כושר עמידה בתנאי יובש או בתנאי קרקע בסיסיים), ליתופיטים (צמח הגדל בסביבה סלעית) וקלציפיליים (צמחים הגדלים היטב בקרקע עשירה בסידן). לדוגמה, הקרסט של לִיבָּוֹ המשתרע על שטח של 335 קילומטרים מרובעים מכוסה ביער קרסט של עצים ירוקי עד רחבי עלים (הסוגים Castanopsis ו-Cyclobalanopsis ממשפחת האלוניים), וביער קרסט מעורב של עצים ירוקי עד רחבי עלים ומחטניים (מין העץ Platycarya longipes ומין האורן Pinus kwangtungensis). בסך הכל נמנו באזור 1,532 מינים של צמחים עילאיים, מתוכם 112 צמחים מוגנים. בין המינים האנדמיים: Cycas guizhouensis, Kmeria septentrionalis, Handeliodendron bodinieri ו-Mussaenda anomala. האזור עשיר גם בבעלי חיים, כולל בעלי חיים שוכני מערות. בין המינים בסיכון, מין הלנגור Presbytis francoisi, נמר ערפילי מצוי ואייל מושק סיני.
אתר המורשת העולמית
אתר המורשת העולמית הקרסט של דרום סין הוכרז בשני שלבים.
הכרזה שלב ראשון (2007)
בשלב הראשון שהוכר ב-2007 הוכרזו שלושה מתחמים המחולקים לשבעה אזורים, כאשר בכל מתחם אזור החיץ המקיף את אתר המורשת (וחלים בו הגבלות בנייה) משותף לכל האזורים במתחם. המקומות הבאים:
| מספר סידורי | תמונה | שם | שטח בקמ"ר (אזור החיץ) |
מיקום | קואורדינטות | מאפיינים |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1248-001 |  |
נָאיְגוּ שְׁלִין (乃古石林, Nǎigǔ shílín) |
17.46 (45.86) |
הנפה האוטונומית שְׁלִין יִי במחוז יונאן | 24°53′41″N 103°21′07″E / 24.894598°N 103.351894°E | משמעות השם "יער האבן השחור". יער האבן שוכן כ-100 קילומטרים מזרחית לקונמינג, בירת המחוז. |
| 1248-002 |  |
סְווֹגֶה יִי (所各邑, Suǒgè yì) |
103.2 (183.4) |
הנפה האוטונומית שְׁלִין יִי במחוז יונאן | 24°49′01″N 103°19′45″E / 24.817008°N 103.329124°E | חלק מפארק האבן. |
| 1248-003 | 
|
שְׂיָאוצִ'יקוֹנְג (小七孔, Xiǎoqīkǒng) |
78.34 (84.79) |
נפת לִיבָּוֹ (גוויג'ואו) | 25°25′N 107°53′E / 25.417°N 107.883°E | שְׂיָאוצִ'יקוֹנְג מייצג את התפתחות נוף הקרסט מהפרם עד ימינו. באתר יש צורות מוכרות כדוגמת חרוטי קרסט (פֶנְגְצונְג) ומגדלי קרסט (פֶנְגְלִין). בנוסף יש גבעות קרסט גבוהות, עמקים עמוקים, דולינות ומערות נהר גדולות |
| 1248-004 | 
|
דונְגְדְווֹ (洞多, Dòngduō) |
216.84 (350.19) |
נפת לִיבָּוֹ (גוויג'ואו) | 25°25′N 107°53′E / 25.417°N 107.883°E | באזור זה מתגוררים בני המיעוט האתני של הבּוּיִי |
| 1248-005 | 
|
הדולינה ("טְייֵנְקֶנְג") הגדולה של צִ'ינְגְקוֹאוּ (箐口天坑, Qìngkǒu tiānkēng) |
12.46 (30) |
נפת ווּלונְג (צ'ונגצ'ינג) | 29°22′48″N 107°42′00″E / 29.38000°N 107.70000°E | הקרסט של ווּלונְג (武隆 喀斯特) נוצר בעקבות התרוממות משמעותית של הרמה הבנויה אבן גיר, ונוצרו בה דולינות (טְייֵנְקֶנְג - בולענים) עקב התמוטטות התקרות של מערות בהם זרמו נחלים, וגשרים טבעיים מעל דולינות עמוקות מאוד ומערות. לדוגמה, עומקה של הדולינה בסמוך לכפר שְׂיָאוגָ'אי (בתמונה) הוא 511 מטרים, וקוטרה כ-600 מטרים בפני השטח וכ-300 מטרים בתחתית. אזור זה חשוב להיסטוריה של אחת ממערכות הנהרות הגדולה בעולם, אגן הנהר יאנגצה. בשל הגישה הקשה לאזור הוא ניזוק מעט מפעילות אנושית. |
| 1248-006 | 
|
שלושה גשרים טבעיים (天生三橋, Tiānshēng sānqiáo) |
22 (40) |
נפת ווּלונְג (צ'ונגצ'ינג) | 29°22′48″N 107°42′00″E / 29.38000°N 107.70000°E | שלושת הגשרים הטבעיים נוצרו מעל לקניונים של הנהר יָאנְגְשְׁווֵי וקרויים: "דרקון שמימי" (天龙 , Tiānlóng) בגובה של 235 מטרים, "דרקון תכול" (青龙, Qīnglóng), בגובה 281 מטרים ו"דרקון שחור" (黑龙, Hēilóng) בגובה 223 מטרים. המרחק בין שלושת הגשרים כקילומטר וחצי בלבד. ביניהם יש שתי דולינות גדולות: צִ'ינְגְלונְג ושֶׁן-יִינְג שקוטרן 300–455 מטרים ועומקן 276–285 מטרים. |
| 1248-007 | 
|
מערת פֿוּז'ונְג (芙蓉洞, Fúróng dòng) |
25 (250) |
נפת ווּלונְג (צ'ונגצ'ינג) | 29°13′44″N 107°54′12″E / 29.22889°N 107.90333°E | המערה שוכנת כ-20 קילומטרים מהעיר צ'ונגצ'ינג ונתגלתה בשנת 1993. אורכה 2,846 מטרים, ורוחבה בין 30 ל-50 מטרים. המערה מחולקת לשלושה חלקים ובה משקעי ספלאותם מרהיבים דוגמת נטיפים וזקיפים צבעוניים, מפל אבן וזקיפים דמויי אלמוגים שמגיעים לגובה של 120 סנטימטרים. המערה משתרעת על פני שטח של 20 קמ"ר ובהן יותר מ-50 פירים אנכיים בעומק מעל ל-100 מטרים, כולל פיר הקיטור (汽坑洞) בעומק 920 מטרים, העמוק ביותר באסיה. |
סך כל שטח האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית בהכרזה של 2007 הוא 475 קמ"ר, המוקפים באזורי חיץ בשטח כולל של 984 קמ"ר. סך כל השטח המוגן הוא לפי כך 1,460 קמ"ר.
הכרזה שלב שני (2014)
בשלב השני שהוכר ב-2014 הוכרזו ארבעה מתחמים כאשר המתחם הראשון הכולל את אתר הנוף המפורסם של גווילין כולל שני אזורים בעלי אזור חיץ משותף. בהכרזה כלולים המקומות הבאים:
| מספר סידורי | תמונה | שם | שטח בקמ"ר (אזור החיץ) |
מיקום | קואורדינטות | מאפיינים |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1248-008 1248-001 |
הפנגלין של פּוּטָאו (葡萄峰林, Pútáo fēnglín) |
28 (216) |
הנפה האוטונומית גְ'וָאנְג במחוז גואנגשי | 24°55′24″N 110°21′16″E / 24.923333°N 110.354444°E | הפנגלין של פּוּטָאו כולל 132 פסגות נפרדות בצורת מגדלים בקוטר שבין 50 ל-200 מטרים, ובגבהים שבין 60 ל-200 מטרים, המתרוממים בזווית חדה של יותר 60° ממעל למישור כמעט שטוח לחלוטין. | |
| 1248-009 1248-002 |
 |
לִיגְ'יָאנְג פֶנְגְצונְג (漓江峰丛, Líjiāng fēngcóng) |
139 (109) |
הנפה האוטונומית גְ'וָאנְג במחוז גואנגשי | 25°00′08″N 110°27′32″E / 25.002222°N 110.458889°E | משני צדי גדות הנהר לִיגְ'יָאנְג במעבר בערוץ הרחב שבין גְווֵיְלִין ליָאנְגְשְׁווֹ יש גבעות רבות בצורת חרוט (פֶנְגְצונְג). גובהן משתנה בין 160 ל-450 מטרים, אם כי כמה מגיעות לגובה של 800 מטרים. בין הגבעות יש שקעים בצורת מצולעים בעומק ממוצע של 180 מטרים, ששטחם הממוצע הוא 380 דונם. הצורה הכללית של הגבעות והשקעים דומה לחלת דבש או לתבנית ביצים. |
| 1248-010 1248-003 |
הקרסט של שְׁבִּינְג (施秉喀斯特, Shībǐng kāsītè) |
102 (180) |
נפת שְׁבִּינְג (גוויג'ואו) | 27°10′16″N 108°05′40″E / 27.171111°N 108.094444°E | הקרסט של שְׁבִּינְג הוא דוגמה יוצאת דופן לקרסט שנוצר בסלעי דולומיט עבים ועתיקים. הוכחה לכך שגם הדולומיט הקשה יותר והבלתי מסיס יכול לפתח צורות נוף קרסטיות בתנאי אקלים מתאימים. באתר יש חרוטי קרסט (פֶנְגְצונְג) בגבהים יחסיים שבין 150 ל-500 מטרים, שפסגותיהם תלולות, עמקים צרים ומעט מגדלי קרסט (פֶנְגְלִין). גם בדולומיט נוצרו מערות. | |
| 1248-011 1248-004 |
|
הקרסט של גִ'ינְפֿוֹשָׁאן (金佛山喀斯特, Jīnfúshān kāsītè) |
67 (106) |
מועצת נָאנְצְ'ווָאן (צ'ונגצ'ינג) | 29°00′30″N 107°11′59″E / 29.008333°N 107.199722°E | גִ'ינְפֿוֹשָׁאן הוא הר שולחן מבודד דמוי רמה הנפרד מרמת יונאן-גוג'ואו-צ'ונגצ'ינג בערוצי נחלים. צורות הנוף הקרסטיות הם מערכת מערות שנוצרו על ידי נהרות שיבשו מאז והוא מוקף בצוקים תלולים. בנוסף יש באתר מגוון ביולוגי הכולל מספר רב של מיני צמחים אנדמיים והמצויים בסיכון. |
| 1248-012 1248-005 |
הקרסט של חְווָאנְגְ'יָאנְג (环江喀斯特, Huánjiāng kāsītè) |
71 (44) |
נפת חְווָאנְגְ'יָאנְג (גואנגשי) | 25°10′01″N 107°59′40″E / 25.166944°N 107.994444°E | הקרסט של חְווָאנְגְ'יָאנְג הוא המשך ישיר לקרסט של נפת לִיבָּוֹ מההכרזה הקודמת, ונועד להשלים אותו, כאתר שלא ניזוק בשל פעילות אנושית ועדיין מכוסה ביער גשם מונסוני. ליבו יחד עם חְווָאנְגְ'יָאנְג מהווים את הדוגמה הבולטת ביותר לקרסט חרוטי של אקלים טרופי עד סובטרופי לח. |
הערה: המספרים באותיות מוטות הם המספרים הרשמיים של אונסק"ו שמסיבה לא ידועה החליט לספרר את האתרים מחדש, אף על פי שהכרזה זו היא המשך של ההכרזה של 2007. לפי שיטת אונסק"ו יש כמה מקומות שונים שקיבלו אותו מספר סידורי.
סך כל השטח בשלב השני 410 קילומטרים רבועים, המוקפים באזור חיץ בן 856 קילומטרים רבועים ובסך הכל 1,265 קילומטרים רבועים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
29089552הקרסט של דרום סין