הפלישה הגרמנית לבלגיה
 | ||||||||||||||||||||||
| חיילים בלגים בדרך לחזית | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 4 באוגוסט 1914 – 31 באוקטובר 1914 (12 שבועות ו־5 ימים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | המערכה על הגבולות | |||||||||||||||||||||
| מלחמה אחרי |
קרב קר (בגזרה המזרחית) הקרב הראשון על המארן (בגזרה המערבית) | |||||||||||||||||||||
| מקום | בלגיה | |||||||||||||||||||||
| עילה | הרצח בסרייבו | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||||||
הפלישה הגרמנית לבלגיה הוא השם המקובל לפלישה שהנהיגה הקיסרות הגרמנית לתחומי בלגיה. הפלישה החלה את מלחמת העולם הראשונה, והסתיימה בניצחון גרמני שבעקבותיו נכבשה בלגיה ונשארה תחת שלטון גרמניה עד סוף המלחמה.
רקע
ערב מלחמת העולם הראשונה הייתה בלגיה ממלכה קטנה (אוכלוסייתה מנתה 7.5 מיליון נפש ב-1914[1]) בעלת כלכלה מפותחת המבוססת על תעשייה ומסחר. באופן מסורתי נטתה הסימפתיה העממית של הפלמים לגרמניה והסימפתיה העממית של הוולונים, דוברי הצרפתית – לצרפת. בית המלוכה הבלגי היה נצר לבית סקסה-קובורג-גותה, המקורב לוילהלם השני, קיסר גרמניה. אולם הנייטרליות הפכה לקו מרכזי באופייה של הממלכה ולמקור עוצמה כלכלית ומדינית. בלגיה לא הייתה שותפה למערך הבריתות של מאזן הכוחות שקדם למלחמה, אולם במסגרת הסכם לונדון (1839) ערבה בריטניה לריבונותה של בלגיה, לשלמותה ולנייטרליות שלה. עקב תפיסה זו היה צבאה של בלגיה קטן וסמלי. הוא הורכב מ-43,000 חיילים סדירים, רובם בשש חטיבות חי"ר וכמה מאות פרשים ואנשי ארטילריה והנדסה ו-115,000 אנשי מילואים[1]. מפקד הצבא היה המלך.
בעקבות מלחמת צרפת–פרוסיה והתדרדרות היחסים בין האימפריה הרוסית לקיסרות הגרמנית, היה ברור במטה הכללי של צבא הקיסרות הגרמנית שמלחמה בשתי חזיתות נגד צרפת ורוסיה בו זמנית היא רק עניין של זמן.[2] תוכנית המגירה הגרמנית במקרה של התקפה כזו תוכננה בידי הרוזן אלפרד פון שליפן ונקראה על שמו "תוכנית שליפן". התוכנית התבססה על איגוף מהיר של צרפת תוך מעבר בשטחיהן של בלגיה הולנד ולוקסמבורג. שליפן עידכן בקביעות את פרטי תוכניתו, גם לאחר שפרש מהמטה הכללי ב-1905, אך יורשו הלמוט פון מולטקה פגם בביצוע התוכנית כאשר הוריד ממנה את הולנד, ועל ידי כך החליש את האגף הימני הגרמני, ושמר על כוחות במזרח פרוסיה המאוימת.
ב-28 ביוני 1914 רצח הלאומן הסרבי גברילו פרינציפ את יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד. אוסטריה הגישה כמה דרישות לממשלת סרביה שנודעו בשם "משבר יולי". גרמניה תמכה בדרישותיה של אוסטריה, אולם הסרבים נכנעו לכל הדרישות פרט לאחת מהן. בעיני הגרמנים הסתיימה הפרשה, אולם אוסטריה שרצתה בלאו הכי לספח את סרביה, לא הסכימה להתפשר. העניינים התפוצצו סופית כאשר כמה חיילים סרבים חצו בטעות את הגבול האוסטרי. ב-28 ביולי הכריזה אוסטריה מלחמה על סרביה. יום לאחר מכן הורתה האימפריה הרוסית, בעלת בריתה של סרביה, על גיוס כללי. ויום למחרת גייסו אוסטריה וסרביה את צבאן. גרמניה לא יכלה לשבת בחיבוק ידיים לנוכח האיום הרוסי על הגבולות האוסטריים שגרמניה ערבה לשלמותם. איום על אוסטריה היווה למעשה גם איום על גרמניה. ב-31 ביולי הגישה גרמניה אולטימטום לצאר הרוסי לפזר את כל הכוחות לאורך הגבול האוסטרי. ב-1 באוגוסט פג האולטימטום הגרמני בלי שתינתן תשובה רוסית לצד זה או אחר. וילהלם השני, קיסר גרמניה הכריז מלחמה על רוסיה.
בתחילה רצה הקיסר לפתוח במלחמה על רוסיה בלבד, למרות שכאמור לעיל, על פי התוכנית הגרמנית המקורית היה צורך להכריז מלחמה גם על צרפת בעלת בריתה של רוסיה שיכלה לאגף את גרמניה ולהביא לנפילתה. הקיסר ניסה בתחילה להורות לא לתקוף את לוקסמבורג ואת בלגיה ודרכן את צרפת, אולם ביטל את הוראתו עוד באותו יום. ב-1 באוגוסט הפרה גרמניה את החוזה שלה עם לוקסמבורג, וכוחות גרמניים כבשו אותה כמעט ללא התנגדות במטרה לתפוס את רשת מסילות הברזל שלה שהיו נחוצות לצורך הפלישה לבלגיה.[3] ב-2 באוגוסט דרשה גרמניה מבלגיה להעניק מעבר חופשי לצבא הגרמני בשטחה בטענה שצרפת מתעתדת לחלל את הנייטרליות הבלגית. המלך אלברט סירב בטענה ש"בלגיה היא אומה, לא דרך".[1] ב-4 באוגוסט שלח שר החוץ של בריטניה אולטימטום לגרמניה בעניין בלגיה. ראש ממשלת גרמניה סירב וכינה את הבטחת גרמניה ואוסטריה לשמור על נייטרליותה של בלגיה, "פיסת נייר". הבלגים החלו להתכונן לפלישה ומלך בלגיה הורה לפוצץ את הגשרים על נהר המז ליד לייז'.[4] המלחמה הוכרזה בחצות.[5]
הפלישה
עוד באותו יום נעו שש הבריגדות שהחזיקה גרמניה על הגבול עם בלגיה, במטרה ללכוד את עיר המבצר הבלגית לייז'. עד רדת הלילה הגיעו הגרמנים אל נהר המז.[6] למחרת פתחו הגרמנים בהתקפה שכונתה "קרב לייז'", הגרמנים הפעילו תותחי שדה קלים, שלא יכלו לפגוע באופן משמעותי במצודות. הבלגים לעומת זאת השתמשו במקלעים יעילים, ורק מעט מאוד חיילים גרמנים הצליחו להגיע בשלום אל המרווחים שבין המבצרים שדרכם קיוו לפרוץ אל תוך העיר. עוד באותו יום, נציג גרמני נפגש עם הרמטכ"ל הבלגי ז'ראר למאן, וציווה עליו להורות על כניעת המצודות. כשלמאן סרב, שלחו הגרמנים צפלין שהפציץ את העיר מהאוויר.[7] הייתה זו ההפצצה האווירית הראשונה בהיסטוריה. אז שלחו הגרמנים את גנרל-מיור אריך לודנדורף, שבהתקפת לילה גאונית חדר בעצמו ללייז' וכבש את העיר. עם זאת, המבצרים של העיר לא נכנעו. הגרמנים, החלו לנסות להתמודד עם המחדל, ותותחים בקוטר של 305 מ"מ מחברת סקודה האוסטרו-הונגרית, שונעו ברכבות מגרמניה לבלגיה. בנוסף על כך הובא לזירה תותח חדשני בקוטר של 419 מ"מ שכונה בידי החיילים הגרמנים "ברטה השמנה". הבלגים לא היו בנויים להתמודד עם כלי נשק כאלו שעל קיומם לא ידעו כלל, והמבצרים נכנעו בזה אחר זה. ב-16 באוגוסט נכנע אחרון המבצרים מסביב לעיר, ויחד עמו נפל בשבי מפקד הצבא הבלגי גנרל למאן. עד אז לא עשתה הכנף הימנית של הצבא הגרמני שכללה שלוש ארמיות, שום פעולה. ב-18 באוגוסט החלה הכנף כולה בהתקדמות לתוככי בלגיה. המלך אלברט שהבין את חולשת צבאו הורה להימנע מקרב והכוחות הבלגים נסוגו אל ערי המבצר נאמור אנטוורפן ובריסל.[8]
הגנרל פון קלוק, מפקד הארמייה הגרמנית הראשונה שהייתה חלק מהכנף הימנית, נע מערבה בצמוד אל הגבול ההולנדי במהירות מפתיעה ועד 1 בספטמבר עבר 290 קילומטרים והגיע אל הגבול הצרפתי. בלגים רבים החלו להימלט מבתיהם. רכבים בעלי מנוע היו נדירים יחסית בבלגיה באותה תקופה, ומרבית המשפחות, במיוחד מהאזורים הכפריים, העמיסו את כל מטלטליהם וכן את הנשים והילדים על עגלות. המבוגרים נאלצו ללכת ברגל מרחק רב. משפחות אמידות פחות נאלצו לקחת רק חפצים בסיסיים על גבי מריצות.
במקביל, ב-7 באוגוסט פתחו הצרפתים במתקפה באזור אלזס, בהתאם לתוכנית 17. המתקפה זכתה בתחילה להצלחות, והצרפתים כבשו את מילוז, אולם מתקפת נגד גרמנית בפיקודו של יוזיאס פון הרינגן אילצה אותם לסגת חזרה לצרפת. ב-12 באוגוסט, הובס כוח פרשים גרמני קטן בידי כוח בלגי בקרב האלן, מה שסייע מעט להתרוממות הרוח בבלגיה. ב-14 באוגוסט פתחו הצרפתים בהתקפה באזור חבל לורן השייך לגרמניה. הקרב כונה קרב לורן. הארמיות ה-6 וה-7 של הצבא הגרמני, פיתו את הצרפתים להיכנס עמוק לתוך השטח הגרמני, ואז פתחה הארמייה השישית במתקפה שאיפשרה לכוחות מאסף גרמנים לאגף את הצרפתים מימין ולהכריח אותם לסגת מלורן. ב-20 באוגוסט נפלה בריסל והגרמנים הטילו מצור על העיר נאמור. הגרמנים למדו את לקחי לייז', ולא פתחו בהתקפת חי"ר לפני שהגיעו התותחים ברכבת. מלך בלגיה שלח פנייה נואשת אל צרפת ובריטניה שיבואו לעזור לארצו, צרפת ניסתה לשלוח כוחות אל העיר, אולם הצבא הצרפתי הובס בקרב שרלרואה, ורק חיילים צרפתים מעטים הצליחו להגיע אל נאמור. העיר הופגזה קשות, ולאחר חמישה ימים ב-25 באוגוסט נאלצה להיכנע. הבריטים פתחו בהתקפת נגד באזור מונס, אולם הם לא שיתפו פעולה באופן מספק עם הצרפתים, וסבלו מנחיתות מספרית מול הגרמנים, ועל אף שקרב מונס נראה בתחילה כניצחון בריטי, בסופו של דבר נאלצו הבריטים לסגת.
ב-28 באוגוסט תקפו הגרמנים את המעוז הבלגי האחרון - אנטוורפן. אז כבר החלו להגיע לבלגיה כוחות מחיל המשלוח הבריטי, אולם הללו היו מעטים ולא יכלו להושיע את העיר. ב-5 באוקטובר הצליח הצבא הגרמני לפרוץ את ההגנות הבלגיות בליר, 20 ק"מ דרומית-מזרחית לאנטוורפן ולהתקדם הלאה לדנדרמונדה, שם ניסה לצלוח את נהר הסכלדה. "תנועת המלקחיים" של הצבא הגרמני איימה לחסום את נתיב הנסיגה המערבי של הצבא הבלגי מאנטוורפן כשנתיבי המילוט ממזרח ומדרום נחסמו על ידי הכוחות הגרמניים, ומצפון היה נתיב המילוט חסום על ידי הגבול הבלגי-הולנדי הסגור. ההולנדים לא הציעו כל עזרה צבאית כיוון שהעדיפו לשמור על נייטרליות ולא להיגרר לסכסוך.
הצבא הבלגי נסוג ב-6 באוקטובר ואנטוורפן נותרה להגנת חיל משמר מקומי בלבד. רבים מכוחות אלה ננטשו על ידי קציניהם, וחיילים רבים ערקו והרסו את כלי הנשק והתחמושת שלהם. ב-9 באוקטובר נפלה העיר ונכנעה. אנטוורפן נשארה כבושה בידי הגרמנים עד 1918.[9] כוחות צבא בלגיה נעו לכיוון נהר האיזר, במטרה לחבור לכוחות חיל המשלוח הבריטי.
סיכום
העמידה הבלגית העיקשת הצליחה לבלום את הפלישה הגרמנית, שאיבדה מעוצמתה וממהירותה. בעוד הגרמנים תכננו להגיע לפריז תוך ימים ספורים, הם מצאו עצמם בסתיו עדיין בבלגיה. העמידה הבלגית העניקה לצרפתים ולבריטים זמן לארגן חיל משלוח ומתקפת נגד. בין 5 ל-12 בספטמבר התחולל הקרב הראשון על המארן, שנודע גם בשם "הנס על המארן", ובו נבלמה התקדמות המהירה של הצבא הגרמני אל צרפת. לאחר הקרב החל "המרוץ אל הים" בו נעו צבאות גרמניה ומדינות ההסכמה במהירות לכיוון צפון-מערב בעודם מנסים לשפר עמדות לכיוון גבול צרפת. במהלך "המרוץ", ב-16 באוקטובר חברו כוחות צבא בלגיה לכוחות הצרפתיים והבריטיים בקרב איזר. קו הגבול שנקבע שבוע לאחר מכן בקרב איפר הראשון (הוא קו מלחמת החפירות הסטטית ששררה בארבע השנים שלאחר מכן), היווה את גבול פינתה של בלגיה שנותרה בלתי-כבושה.
המלך הורה לראש הממשלה לסגת עם ממשלתו לנמל לה הבר הצרפתי, בעוד הוא וצבאו נושאים בנטל שחרור ארצם יחד עם כוחות מדינות ההסכמה באותה פינה חופשית של בלגיה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, הוצאת מערכות, 1964.
- סירל פולס, מלחמת העולם הראשונה, תל אביב, הוצאת מערכות, 1981.
- יהודה ואלך, תוכנית שליפן, זמנים חוברת 3, עמ' 74-62.
קישורים חיצוניים
- Brave Little Belgium
- De Eerste Wereldoorlog (Belgian)
- Brave Little Belgium
- German Occupations
- German atrocities, 1914
- Atrocities of War
- Animation of the Great Retreat
- Sambre-Marne-Yser: sieges (French)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 World War I: Belgium
- ^ טוכמן, עמ' 17.
- ^ פולס, עמ' 33.
- ^ טוכמן, עמ' 107.
- ^ על פי שעון גרמניה.
- ^ טוכמן, עמ' 118.
- ^ The Battle of Liege, 1914
- ^ פולס, עמ' 45.
- ^ המצור על אנטוורפן באתר המוקדש למלחמת העולם הראשונה
36320792הפלישה הגרמנית לבלגיה