קרב לייז'
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 4 באוגוסט 1914 – 16 באוגוסט 1914 (13 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לייז', בלגיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
קרב לייז' היה הקרב הראשון במלחמת העולם הראשונה במהלכו פלשו כוחות צבא הקיסרות הגרמנית אל שטחי בלגיה. הקרב נערך ליד העיר לייז' שבבלגיה במשך 13 ימים מה-4 באוגוסט 1914 עד ל-16 באוגוסט באותה שנה.
הפלישה לבלגיה הנייטרלית היא שגרמה לכניסתה המיידית של בריטניה ששמרה עד אז על נייטרליות למלחמה. על אף שלבסוף העיר לייז' נכבשה על ידי הגרמנים, ביצוריה של העיר החזיקו יותר זמן ממה שציפו הגרמנים, מה שנתן עוד זמן למדינות ההסכמה לארגן את כוחותיהן לקראת המלחמה הקרבה.
רקע
ערכים מורחבים – הגורמים למלחמת העולם הראשונה, בלגיה במלחמת העולם הראשונה
פרוץ המלחמה
חודשי הקיץ של 1914 היו עמוסים בפעילות דיפלומטית וצבאית מצד מעצמות אירופה. ב-28 ביוני נרצח יורש הכס האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד על ידי לאומן סרבי. אוסטרו-הונגריה ניצלה את ההזדמנות והטילה אולטימטום בן 10 נקודות על סרביה שנדרשה להסכים בתוך יומיים. הממשלה הסרבית מילאה אחר כל דרישות אוסטרו-הונגריה מלבד אחת - וכך קרה שב-28 ביולי הכריזה אוסטרו-הונגריה על מלחמה כנגד סרביה. אוסטרו-הונגריה גובתה על ידי מעצמה נוספת - גרמניה, ואילו סרביה זכתה לגיבוי מרוסיה. רוסיה, בצעד שמטרתו לאיים ולהסיג את האוסטרו-הונגרים מתוכניתם כנגד סרביה, התחילה בגיוס עתודות מילואים ושליחתם אל הגבול בין המדינות.
בשלב זה גרמניה התערבה וביקשה מרוסיה להסיג את כוחותיה אחרת היא תכריז עליה מלחמה. רוסיה סירבה וכך הצטרפו גם רוסיה וגם גרמניה למלחמה (גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה באופן רשמי ב-1 באוגוסט). יומיים לאחר מכן הכריזה גרמניה מלחמה גם על בת בריתה של רוסיה - צרפת. למטה הכללי הגרמני היו תוכניות מלחמה מוכנות כנגד צרפת ורוסיה (ראו פסקה בהמשך: תוכנית שליפן) וכחלק מתוכנית המלחמה נגד צרפת, הייתה צריכה גרמניה לפלוש גם לבלגיה הנייטרלית. ב-4 באוגוסט נכנסו ראשוני הכוחות הגרמנים, בהנהגתו של גאורג פון דר מרוויץ, אל שטחי בלגיה. באותו יום הכריזה בריטניה על הצטרפותה למלחמה לצידן של צרפת ורוסיה (לנוכח הפרת הנייטרליות של בלגיה, ולאחר אולטימטום לגרמניה להסיג את כוחותיה, אשר לא נענה).
הקרב הראשון במלחמה שהייתה עתידה להימשך למעלה מארבע שנים ולגבות עשרות מיליוני פצועים והרוגים היה קרב לייז'.
תוכנית שליפן
- ערך מורחב – תוכנית שליפן
צרפת ורוסיה היו בעלות ברית שהבטיחה הגנה הדדית מול תוקפנות גרמנית. בפרוץ המלחמה גרמניה הייתה צריכה להילחם בשתי חזיתות - בחזית המזרחית כנגד רוסיה ובחזית המערבית כנגד צרפת. על מנת להימנע ממלחמה בשתי חזיתות שתפצל ותחליש משמעותית את גרמניה, הכין עוד קודם לכן המטה הכללי הגרמני תוכנית צבאית בשם תוכנית שליפן שנקראה על שם הגנרל אלפרד פון שליפן.
לפי התוכנית, מרגע שתוכרז מלחמה ייקח לצבא הרוסי מספר שבועות עד שיתארגן ויהיה מוכן ללחימה (לפי התחזיות הגרמניות - 39 ימים) ולכן במסגרת זמן זו יש להביא להכנעתה המהירה של צרפת כמו שהוכנעה במלחמת צרפת-פרוסיה. על מנת להכניע את צרפת מהר ככל האפשר יש לכבוש את פריז - הדרך המהירה לפריז עוברת דרך בלגיה הנייטרלית. לכן בפרוץ המלחמה גרמניה תצטרך לפלוש אל בלגיה, לחצות אותה תוך ימים ספורים, ולהגיע לגבול צרפת.
העיר לייז' וביצוריה
הדרך לכיבוש בלגיה עוברת דרך לייז' שהייתה העיר המבוצרת ביותר בבלגיה באותה תקופה. העיר וביצוריה חולשים על המעבר לכל שאר בלגיה - בין יערות הארדנים הצפופים בגבול הדרומי ועד לגבול עם הולנד בצפון. בנוסף העיר שוכנת על קו הרכבת הראשי שמחבר בין גרמניה לבריסל ובהמשך עד לפריז. כיבוש לייז' על ידי הגרמנים היה דבר חיוני בשבילם כדי שיוכלו להשתמש בקו הרכבת בחופשיות ולהעביר את כוחותיהם מגרמניה לצרפת.
העיר לייז' שוכנת על גדות נהר מז שיוצר מחסום טבעי מצדה המזרחי-דרומי. מסביב לעיר הייתה טבעת של 12 מבצרים שצוידו בכבדות והיו ערוכים למלחמה. שישה מבצרים פנו לכיוון גרמניה והשישה האחרים היו בעורפה של העיר. המבצרים נבנו כך שבמידה ואחד מהם מותקף, השניים הסמוכים אליו יוכלו לבוא לעזרתו. המבצרים היו קילומטרים ספורים זה מזה ובמרחק של 6-10 ק"מ מהעיר.
חולשתם העיקרית של הביצורים הייתה עורפם שהיה חשוף להתקפות מכיוון העיר, דבר שהביא לבסוף לנפילתם. בנוסף הביצורים נועדו לעמוד כנגד התקפות של תותחי 210 מ"מ שהיו נפוצים ב-1890 (הזמן שבו נבנו, שכן מאז לא דאגו הבלגים לחזק את הביצורים) ואילו לגרמנים ב-1914 היו תותחים כבדים יותר.
הכוח הגרמני התוקף בפיקודו של גנרל אוטו פון אמיך נקרא "ארמיית המז" והיה חלק מהארמייה השנייה בפיקודו של פילדמרשל קרל פון בילוב. סך הכל מנה הכוח התוקף ("ארמיית המז") כ-59,800 חיילים עליהם פיקדו אוטו פון אמיך ואריך לודנדורף (לודנדורף היה משקיף מטעם מטה הפיקוד הגרמני).
הכוח הבלגי מנה רק כ-36,000 חיילים בפיקודו של הגנרל הבלגי ז'ראר למאן.
מהלך הקרב
היום הראשון לקרב
בשעות הערב של ה-4 באוגוסט 1914 הגיעו חיילי "ארמיית המז" אל גדות הנהר. התוכנית המקורית הייתה לחצות את הנהר על פני גשריו הרחבים, אך להפתעתם של הגרמנים, שציפו שבלגיה לא תתנגד למעבר כוחותיהם לצרפת, הגשרים הושמדו לפני כן על ידי הבלגים. כשהתחילו הגרמנים לחצות את הנהר על דוברות, פתחו הבלגים באש והגרמנים מצאו עצמם בעיצומו של קרב מבלי שהתכוונו לכך. עד סופו של אותו יום, הצליחו כוחות גרמניים לחצות את הנהר בצפון העיר וצידה המזרחי ואילו בדרום נעצרו הגרמנים על ידי הבלגים. למרות נחיתותם המספרית, הצליחו הכוחות הבלגים לבלום את ההתקפה הגרמנית תוך גרימת אבדות קשות לגרמנים.
בבוקר החמישה באוגוסט פתחו הגרמנים בהתקפת רגלים על ארבעת מבצריה המזרחיים של לייז' תוך שימוש מרובה בתותחי השדה. הפגזים של התותחים היו קלים מכדי לפרוץ את המבצרים ולא גרמו נזק ממשי. לעומת זאת, התותחים הבלגים קטלו את השורות הראשונות של הגרמנים. המיעוט הגרמני שכן הצליח להגיע ליעדו - המרווח בין המבצרים (נקודה אליה לא יכלו הבלגים לכוון את התותחים) - נהרגו על ידי אש מקלעים בלגית. נאמר כי גופות הגרמנים נערמו אחת על השנייה עד שיצרו קיר בגובה של מטר אחד. לא משנה כמה הרגו הבלגים הגיעו עוד ועוד גרמנים. אחד הקצינים הבלגים תיאר זאת כך:
"הם לא עשו כל מאמץ להתפרס אלא עלו, שורה אחר שורה, כתף אל כתף, וכאשר קצרנו אותם, נערמו הנופלים זה על גבי זה במחסום נורא של מתים ופצועים, שאיים להסתיר את המטרות מהכלים שלנו, ולגרום לנו לתקלות... מובן שגם לנו היו אבידות, אך הן היו קלות בהשוואה לשפיכות הדמים שעשינו באויבנו"
— קצין בלגי בעת קרב לייז'
המשך הלחימה
ב-6 באוגוסט 1914 הוביל לודנדורף כוח מהחטיבה ה-14 אל המרווח שבין המבצרים פלרון ואבניה תוך כדי שחמקו בין ההפצצות של מבצר אבניה (מסיבה לא ידועה, המבצר פלרון שהיה במרחק של שלושה קילומטרים לא פתח באש). עד לשעה שתיים בצהרי אותו יום, החטיבה פרצה את טבעת המבצרים והגיעה לפסגות שעל הגדה הימנית של המז. אף כוח גרמני אחר לא הצליח לפרוץ את המרווח שבין המבצרים, ולכן היה על החטיבה לסגת, שכן לבדה לא הייתה יכולה לכבוש את העיר.
הפיקוד הגרמני בשטח הבין שעד שלא ייפלו כל 12 המבצרים, לא יוכלו הגרמנים להמשיך להתקדם אל עבר צרפת בהתאם לתוכנית שליפן.
יום קודם לכן ב-5 באוגוסט שלחו הגרמנים את הנספח הצבאי בבריסל לשעבר, שהכיר את גנרל למאן אישית, לשכנע אותו שייכנע ויתן לגרמנים לעבור - אחרת צפלינים ישמידו את העיר לייז'. לאחר שלמאן סירב, נשלח צפלין מגרמניה להפציץ את העיר לייז'. הצפלין הטיל 13 פצצות שגרמו למותם של 9 אזרחים. הייתה זו ההפצצה האווירית הראשונה בהיסטוריה - הראשונה מתוך רבות אחרות שישחקו תפקיד חשוב במלחמות המאה ה-20.
בימים שלאחר מכן המשיכו הגרמנים בשימוש בהפצצות מהאוויר כשאליהם הצטרפו תותחי ארטילריה כבדים (305 מ"מ) מתוצרת חברת סקודה האוסטרו-הונגרית שקיומם לא היה ידוע למדינות ההסכמה. בנוסף הצטרפה להפצצה ארטילריה מסוג ברטה השמנה (419 מ"מ) שגרמה נזקים כבדים לביצורים.
הביצורים הבלגיים נועדו להתמודד עם התותחים של סוף המאה התשע-עשרה ולא עם התותחים החדשים שהיו בידי הגרמנים. במשך עשרת ימי הלחימה הבאים (עד ל-15 באוגוסט לערך) נפלו 11 מבצרים מתוך ה-12. המבצר לונסן, בו שהה הגנרל למאן, נהרס על ידי פגז יחיד שנורה מברטה השמנה. למאן איבד את הכרתו ונלקח על ידי הגרמנים כשבוי מלחמה.
המבצר האחרון ששרד, בונסל, נפל סופית לידי הגרמנים ב-16 באוגוסט ואיתו גם העיר לייז'. לאחר שנכבשה העיר נסוג הצבא הבלגי אל אנטוורפן ואילו הארמיות הראשונה, השנייה והשלישית הגרמניות המשיכו אל תוך בלגיה בלא מעצור. בירת בלגיה, בריסל, נפלה לידי הגרמנים ללא התנגדות ב-20 באוגוסט 1914 לאחר שהותקפה בידי הארמייה הראשונה בפיקודו של אלכסנדר פון קלוק.
השפעות על המשך המלחמה
הניצחון הגרמני לא הפתיע אף אחד מהצדדים הלוחמים שכן אף לא אחת ממדינות ההסכמה ציפתה שהבלגים יצליחו להחזיק מעמד כנגד פלישה גרמנית. אף על פי כן הבלגים גרמו לאבידות כבדות מהמצופה בשורות הצבא הגרמני והחזיקו מעמד במשך 12 יום. לאחר כיבוש לייז' ההתקדמות הגרמנית בשטחי בלגיה הייתה בלתי נמנעת. בעקבות נפילת הביצורים ירד האמון הכללי שנתנה שרשרת הפיקוד הצרפתית בביצורים מקובעים. משום כך החליטו הצרפתים להחליש במעט את ביצוריהם בעיר ורדן. במהלך קרב ורדן (1916) התגלתה החלטה זו כהרסנית לצד הצרפתי.
לקריאה נוספת
- ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, תרגום: שולמית הראבן, הוצאת דביר, 1996
קישורים חיצוניים
