אמריגו וספוצ'י
 | |
| אמריגו וספוצ'י | |
| לידה |
9 במרץ 1454 פירנצה, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1512 (בגיל 57) סביליה, כתר קסטיליה, ספרד |
| לאום | איטלקי |
| תקופת הפעילות | 1502–1497 |
| מספר מסעות | 4 |
| גילויים בולטים | גילה שאמריקה היא יבשת נפרדת, גילה קבוצת כוכבים העוזרת לניווט בחצי כדור הארץ הדרומי |
| אזורים שחקר | אמריקה |
אמריגו וספוצ'י (9 במרץ 1454 - 22 בפברואר 1512) היה מגלה ארצות, קרטוגרף וסוחר איטלקי. בין השנים 1497–1503 נטל חלק מרכזי לכל הפחות בשני מסעות ימיים, שמטרתם הייתה לחקור את חופה המזרחי של יבשת דרום אמריקה. באחד ממסעותיו גילה וספוצ'י כי יבשת דרום אמריקה נפרשת בכיוון דרום לאורך גדול בהרבה משהיה ידוע לאירופאים עד אז. תגלית זו שכנעה אותו כי מדובר ביבשת חדשה ולא מזוהה, טענה חדשנית ונועזת במיוחד נוכח העובדה כי עד אותה עת כל מגלי הארצות שיצאו מאירופה וחצו את האוקיינוס האטלנטי החזיקו בדעה כי הגיעו לאיי הודו שביבשת אסיה.
ראשית חייו
אמריגו וספוצ'י נולד ב-9 במרץ 1454 בעיר פירנצה, עם תחילתה של תקופת הרנסאנס האיטלקי. משפחת וספוצ'י נחשבה למשפחה מכובדת ורבת השפעה בפירנצה: אביו של אמריגו, אנסטסיו וספוצ'י, היה המזכיר של הסנאט המקומי; דודו, ג'וליאנו, היה שגרירה של פירנצה בגנואה; ובן דודו, פיירו, פיקד בכישרון רב על צי אוניות שנשלח להגן על ברבריה משודדי הים המצויים שם וזכה עקב כך להתמנות כשגריר למלך נאפולי.[1] המשפחה קיימה גם קשרים קרובים עם אמני רנסאנס נכבדים וידועי-שם: הציירים ג'ורג'ו וזארי, סנדרו בוטיצ'לי, פיירו די קוזימו ודומניקו גירלנדיו, המשורר לודוביקו אריוסטו ואיש האשכולות לאונרדו דה וינצ'י הם חלק מרשימת האנשים שגילו קשרי ידידות עם המשפחה.[2] בנוסף לכך, היו למשפחת וספוצ'י קשרים קרובים עם משפחת מדיצ'י המפורסמת ששלטה באותם ימים בעיר.
בסביבה זו גדל אמריגו ורכש את סקרנותו, שאיפותיו האינטלקטואליות וכשרון המסחר שלו. את חינוכו והשכלתו קנה בבית הספר של דודו, ג'ורג'יו אנטוניו וספוצ'י, נזיר דומיניקני ואיש אשכולות מכובד בפירנצה. שם קנה את יסודות המתמטיקה, השפה, הקוסמוגרפיה, האסטרונומיה, ואף מדינאות ותחבולות הדיפלומטיה.[3] עם השנים פיתח אמריגו חיבה לקריאה, איסוף ספרים ומפות, וגילה עניין מיוחד בתחומי הקוסמוגרפיה והאסטרונומיה.[4] לאחר תקופת לימודיו, עוד בצעירותו, החל לעבוד בשירות משפחת מדיצ'י בניהול עסקיהם הרבים, עד כי בשנת 1492 נשלח אמריגו לעיר סביליה שבספרד כנציג המשפחה על מנת לפקח על עסקי המסחר שלהם בתחום ציוד האוניות.[5] בתקופתו בסביליה, לאחר שנעשה ספק אוניות עצמאי ושמע רבות על הרפתקאות הים, מיקד את פועלו בעיקר בחקר גאוגרפי והפך למלומד גדול בתחום.[6]
עיסוקים אלו הקנו לווספוצ'י את האפשרות לפגוש מקרוב באוניותיהם של חוקרי הארצות הגדולים, להתעניין וללמוד על התחום. עסקיו של וספוצ'י אף סיפקו את ציוד האוניות למסעו השני של כריסטופר קולומבוס, מה שהעניק לו את ההזדמנות להיפגש ולשוחח עם קולומבוס במהלך השנים הסמוכות ליציאתו למסעו הראשון.[7]
המסעות והמכתבים
העובדות ההיסטוריות על מסעותיו של וספוצ'י, כולל מספר המסעות שיצאו לפועל ונטל בהן חלק, אינן חד-משמעיות ונתונות למחלוקות רבות. הגורם המרכזי למבוכה ולספקות בסוגיה זו הוא סדרת מכתבים המיוחסים לווספוצ'י שנתגלו במהלך השנים, ובהם מתוארים בסך הכול כארבעה מסעות שונים בהם השתתף, אך לחלקם אין כל עדות היסטורית חיצונית אחרת.
שני המכתבים הראשונים המיוחסים לווספוצ'י התפרסמו עוד בימי חייו. הראשון והמפורסם שבהם הוא 'מונדוס נובוס' (בלטינית: 'עולם חדש'), אותו שלח וספוצ'י מליסבון בשנת 1502 לידידו ופטרונו לורנצו דה מדיצ'י. המכתב המקורי אבד, אך תרגום שלו מאיטלקית ללטינית שפורסם בין השנים 1502–1503 נמצא בידינו. מכתב זה מתאר מסע לדרום אמריקה שהתרחש בין השנים 1501–1502, וכולל את זיהויה של היבשת אליה הגיע כארץ חדשה שאינה יבשת אסיה. המכתב השני המכונה בקצרה 'המכתב אל סודריני' ('Lettera al Soderini'), ובשמו המלא: 'המכתב של אמריגו וספוצ'י בנוגע לאיים שהתגלו לאחרונה בארבעת מסעותיו' (Lettera di Amerigo Vespucci delle isole nuovamente trovate in quattro suoi viaggi), נשלח כביכול מווספוצ'י לפיירו סודריני (Piero Soderini). המכתב נדפס בין השנים 1504–1505 בפירנצה, ובו תיאור של ארבעה מסעות שערך וספוצ'י בין השנים 1497–1504.[8]
שני המכתבים הללו של וספוצ'י היו להצלחה ספרותית יוצאת דופן. תוך שנים בודדות מרגע הפצתם הם תורגמו לשפות רבות ופורסמו במדינות המובילות של אירופה, כאשר עד שנת 1550 נרשמו כבר 40 מהדורות שונות של 'מונדוס נובוס'.[9] בהפצתם, חוללו מכתבים אלו שינוי עמוק במדעי הגאוגרפיה של התקופה.[10]
המסע הראשון
המסע הראשון של אמריגו וספוצ'י ליבשת אמריקה, עליו מדווח במכתב, יצא לדרכו ב-10 במאי בשנת 1497 מהעיר קאדיס ושב אליה ב-15 באוקטובר בשנת 1498. המשלחת התאספה ברצונו של המלך פרדיננד, אשר ביקש לבדוק את אמיתות טענותיו של קולומבוס כי האיים שאליהם הגיע במסעותיו הראשונים ובהם הקים את המושבה שלו, היספניולה, אכן נמצאים לא רחוק מיבשת אסיה. גודל המשלחת היה לפיכך מצומצם מאד וכלל ארבע אניות בלבד. כשלעצמו, דיווח וספוצ'י כי מטרת המסע הייתה "לגלות ארצות חדשות למערב".[11]
המשלחת של וספוצ'י עברה דרך האיים הקנריים, עקפה בהמשך ההפלגה את שרשרת איי הבתולה דרומית לאיים הקריביים, ונכנסה אל הים הקריבי עד הגעתה אל מרכז אמריקה (כנראה באזור הונדורס, קוסטה ריקה או ניקרגואה). בכך היה וספוצ'י, כביכול, לספרדי הראשון שמגיע ליבשת החדשה, כשנה לפני קולומבוס במסעו השלישי.[12]
על אף הדיווח שבמכתב אל סודריני' קיומו ואמיתותו של המסע נתונים בספק גדול מאוד, שכן המכתב מהווה עדות יחידה ביחס אליו.[13] כמו כן, במהלך המאה ה-18, כשלוש מאות שנה לאחר מותו של וספוצ'י, התגלו מחדש על ידי היסטוריון ספרדי כמה מסמכים עתיקים מהתקופה שטרם נחשפו. רשומות מקוטעות אלו מראות כי, ככל הנראה, בשנת 1497 ובחלקה המוקדם של שנת 1498 היה וספוצ'י עסוק בסביליה וסאן לוקאר במלאכת ציוד הצי של קולומבוס שבו הפליג למסעו השלישי, מה שסותר את הדיווח על היותו בשנים הללו במסעו הראשון.[14]
לפיכך מרבית ההיסטוריונים סבורים כי למסעו הראשון, שקיומו אינו מוטל בספק, יצא וספוצ'י רק ב-18 במאי 1499, ושב ממנו לסביליה ב-1500. למסע זה הצטרף וספוצ'י בתור מפקד של שתי אוניות למשלחת שבראשה עמד אלונסו דה אוחדה ואליה התלווה גם חואן דה לה קוסה הנווט, אשר ליווה את קולומבוס במסעו השני. המשלחת הפליגה דרומית לאזור הקרוב למקום שבו הגיע קולומבוס במסעו השלישי בשנת 1498, בחלקה הצפוני של דרום אמריקה: אזור טרינידד וטובגו, ונצואלה ומפרץ פאריה.[15] בשלב הזה עדיין חשב וספוצ'י כי מדובר בחלקה המערבי של יבשת אסיה.[16]
המסע בשנת 1501
ב-13 במאי 1501 יצא וספוצ'י מליסבון למסע של שישה עשר חודשים, הפעם תחת דגלה של ממלכת פורטוגל בשירותו של המלך מנואל הראשון. המסע התנהל לאורך חופה של דרום-אמריקה כשמונה מאות ליגות (כ-3,800 קילומטר) עד פטגוניה (בקרבת סן חוליאן של היום), כארבע מאות מיל צפונית לקצה הדרומי של היבשת.[17] מסע זה הוא המפורסם והמוצלח במסעותיו, ובו הבין וספוצ'י לראשונה כי היבשת אליה הגיע היא "ארץ חדשה" ונפרדת מאסיה, וכן כי מדובר בשטח גדול ממדים הדורש מאמץ רב לעקפו בדרך להודו. וכך כתב עם שובו לליסבון במכתבו לדה מדיצ'י: "האל הואיל להראות לנו יבשת, ארצות חדשות, ועולם בלתי מוכר. בראותנו את אלה נמלא לבנו שמחה [...] ידענו שארץ זו יבשת היא ולא אי, הן כי קו החוף שלה ארוך ובלתי מתפתל למרחקים, והן בשל היותה מיושבת באינספור תושבים".[18] וספוצ'י המשיך ותיעד במכתב בסגנון עשיר גם את מפגשו עם הילידים ותרבותם: תווי פניהם וגופם, מנהגיהם, טקסיהם, דתם, מזונם, סגנונם האדריכלי של בתיהם וכלי מלחמתם.[19] בספטמבר 1502 שב וספוצ'י לליסבון.
מסעות נוספים ואחרית ימיו
כחודש לאחר שובו של וספוצ'י לליסבון ממסעו המוצלח, חזר לסביליה שבספרד. קיומם של מסעות נוספים שלו מוטלים אף הם בספק בקרב ההיסטוריונים של התקופה. במכתב המפוקפק לסודריני מעיד וספוצ'י על קיומו של מסע נוסף, רביעי במספר, שיצא באביב של שנת 1503, שט לאורך חופה המזרחי של ברזיל ודרום היבשת, ושב חזרה לליסבון ב-18 ביוני 1504.[20]
בשנת 1505 הפך וספוצ'י באופן רשמי לאזרח ספרד, ובשנת 1508 זכה לכבוד מהמלכה חואנה מקסטיליה, יורשתה של איזבלה, כאשר מונה ל"קברניט הבכיר של ספרד". תפקידו היה לפקח ולנהל את ההפלגות העתידיות של הממלכה לעבר היבשת שהתגלתה מקרוב, ולמקומות העתידים להתגלות. כמו כן, נדרש להשתמש בכישורי הניווט המעולים שלו בפיתוח וקביעת טכניקות ניווט חדשות, ובהכשרת קברניטים חדשים. וספוצ'י החזיק במשרה זו עד פטירתו ב-22 בפברואר 1512, על סף גיל 58, ממחלת המלריה ונקבר בעיר הולדתו, פירנצה.[21]
המחלוקת על דמותו ופועלו
דמותו של וספוצ'י שנויה הייתה במחלוקת לאורך השנים ועד ימינו. זמן לא רב אחרי מותו, בשנת 1533, החלו לצוף לראשונה האשמות והכפשות כלפיו כנבל, גנב ושקרן.[22] הטענה המרכזית הייתה כי וספוצ'י בדה חלק מהמסעות בהם השתתף ואת קורותיהם, במטרה לזקוף לזכותו את ההישג של האירופאי הראשון שהגיע לאמריקה ולזכות בתהילה. לפיכך, על אף שזכה כי היבשת החדשה תיקרא על שמו ושמכתביו יילמדו בספרי הלימוד ההיסטוריים, דמותו נדחקה לשולי ההיסטוריה. אך החל מסוף המאה ה-18 קמו היסטוריונים שונים בעלי שם להגנת וספוצ'י וטיהור שמו. חלקם תמכו זאת בטענות לאמיתות האירועים שבמכתב לסודריני, וחלקם, על אף שהכחישו את העדויות שבמכתב, טענו כי מדובר באדם אחר ששם דברים אלו בפיו של וספוצ'י.[23]
השם 'אמריקה'
תפוצת מכתביו של וספוצ'י על התגליות המתוארות שם, הם שהובילו את הפרופסור הגרמני לגאוגרפיה, מרטין ולדזמילר, לקרוא את שם היבשת החדשה על שמו של מגלה הארצות האיטלקי. ולדזמילר הוציא לאור בשנת 1507 את ספרו 'Cosmographia Introducio', שבו הופיעה היבשת החדשה, אותה תיאר כחלק הרביעי של העולם, תחת השם 'אמריקה'. וכך נימק דעתו: ”ובכן, חלקי הארץ האלה [אירופה, אפריקה, אסיה] נחקרו באופן יסודי יותר וחלק רביעי נתגלה על ידי אמריגו וספוצ'י. כמו שאירופה ואסיה מכונות על שם נשים, אינני רואה כל סיבה מדוע יתנגד מישהו לקרוא לחלק זה אמריגֶה, דהיינו הארץ של אמריגו, או אמריקה, על שם אמריגו שגילה אותה, אדם ברוך כשרון”
המפה של ולדזמילר זכתה לפופולריות גבוהה, ועל אף שבהמשך חזר בו ולדזמילר מהחלטתו ובשלוש המפות הבאות שפרסם מחק את השם 'אמריקה', היה זה כבר מאוחר מידי והשם 'אמריקה' התקבל בעולם כולו.[24]
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- בורסטין, דניאל, המגלים: הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו, מאנגלית: דפנה לוי (ירושלים: הוצאת כתר, 1983).
- קרנר, אלכס, על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ב', (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014).
- Arciniegas, Germán, Amerigo and the New World: The Life and Times of Amerigo Vespucci (New York: Knopf, 1955. Reprint, New York: Octagon Books, 1978)
- Bourne, Edward Gaylord, "The Naming of America", The American Historical Review, Vol. 10, No. 1 (Oct., 1904)
- Koch, Peter O., To the Ends of the Earth: The Age of the European Explorers (North Carolina: McFarland & Company, inc., Publishers, 2003)
- Ober, Frederick A., Heroes of American History: Amerigo Vespucci (New York: Harper & Brothers, 1907)
קישורים חיצוניים
- רמי שלהבת, היום לפני: הקרב על גילוי אמריקה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 13 במאי 2017
הערות שוליים
- ^ Frederick A. Ober, Heroes of American History: Amerigo Vespucci (New York: Harper & Brothers, 1907), p. 5-6.
- ^ דניאל בורסטין, המגלים: הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו, מאנגלית: דפנה לוי (ירושלים: הוצאת כתר, 1983), עמ' 195.
- ^ Ober, Heroes, p. 8-9.
- ^ Ibid., p. 51-52.
- ^ אלכס קרנר, על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ב', (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014), עמ' 84.
- ^ בורסטין, המגלים, שם.
- ^ Ober, Heroes, p. 59-75; Peter O. Koch, To the Ends of the Earth: The Age of the European Explorers (North Carolina: McFarland & Company, inc., Publishers, 2003), p. 175-176.
- ^ Edward Gaylord Bourne, "The Naming of America", The American Historical Review, Vol. 10, No. 1 (Oct., 1904), p. 44.
- ^ Ibid, p. 45.
- ^ Germán Arciniegas, Amerigo and the New World: The Life and Times of Amerigo Vespucci (New York: Knopf, 1955. Reprint, New York: Octagon Books, 1978), p. vii.
- ^ Ibid, p. 157-160.
- ^ Ibid, p. 165.
- ^ Bourne, "The Naming", p. 41-43.
- ^ Ober, Heroes, p. 81-82, 101-108.
- ^ Ibid, p.109, 131-137.
- ^ בורסטין, המגלים, עמ' 196.
- ^ שם, עמ' 198-197.
- ^ קרנר, על סף, עמ' 85.
- ^ בורסטין, המגלים, עמ' 199.
- ^ Ober, Heroes, p. 194-209.
- ^ שם.
- ^ Bourne, "The Naming", p. 50.
- ^ Arciniegas, New World, p. vii-xii, 302-314; Ober, Heroes, p. 101-108.
- ^ שם, עמ' 200-201; קרנר, על סף, עמ' 86; Bourne, "The Naming", p. 49.