הסימפוניה השנייה של בטהובן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסימפוניה השנייה של בטהובן ברה מז'ור (אופוס 36) נכתבה על ידי המלחין לודוויג ואן בטהובן בין השנים 1801-1802 והוקדשה לנסיך ליכנובסקי (לו הוקדשו גם הרביעיות אופוס 16).

רקע

הסימפוניה השנייה מאת בטהובן הולחנה בעת שהייתו של המלחין בכפר נופש ליד וינה הנקרא הייליגנשטאט בשנת 1802. בתקופה זו בחייו הבין בטהובן כי הוא הולך ומתחרש. בסימפוניה השנייה הוחלף פרק המינואט בסקרצו, מה שהוסיף לסימפוניה תחום ומימד חדש (אם כי פרקה השלישי של הסימפוניה הראשונה כתוב למעשה כסקרצו). בהופעת הבכורה, מבקרי מוזיקה רבים ציינו את העובדה הזאת, שיבחו את בטהובן על החידוש אך ציינו גם כי הדבר אקסצנטרי מדי.

היצירה בוצעה לראשונה בתיאטר אן דר וין, בווינה, ב-5 באפריל 1803, בניצוחו של המלחין. יצירה זו נודעה בתור אחת מהיצירות האחרונות של "התקופה המוקדמת" של בטהובן.

אינסטרומנטציה

היצירה כתובה לתזמורת הכוללת:

צורה

הסימפוניה מורכבת מארבעה פרקים:

  1. אדג'יו מולטו- אלגרו קון בריו
  2. לרגטו
  3. סקרצו: אלגרו
  4. אלגרו מולטו

משך היצירה הוא כ-36 דקות.

פרק ראשון

ההקדמה (אדג'יו מולטו) מורכבת ממודולציות: מהטוניקה (סולם רה מז'ור) לסולם סי במול מז'ור, לדומיננטה (סולם לה מז'ור) ובחזרה לטוניקה. נעימת הנושא של הפרק הראשון (בקטע: אלגרו קון בריו) מתפתחת מספר פעמים ומתבצע מודולציה רק לדומיננטה ולטוניקה בחזרה. בטהובן משתמש בשני מוטיבים מרכזיים החוזרים ונשנים עד הקודה המסיימת.

פרק שני

הפרק הזה (לרגטו) בסולם לה מז'ור (דומיננטה) והינו אחד מהפרקים האיטיים ביותר בסימפוניות של בטהובן. ניתן לשמוע בפרק השני את השפעות המוזיקה העממית על היצירה, מה שמנבא במעט את הסימפוניה השישית של המלחין.

פרק שלישי

הפרק השלישי (סקרצו: אלגרו), משלב קוורטט של אבובים ובסונים עם נעימות ריקודי-עם אוסטרים.

פרק רביעי

הפרק הרביעי (אלגרו מולטו) ידוע במיוחד בשל המעברים המהירים של כלי הקשת.

קישורים חיצוניים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0