הנרי טיודור (לוטננט גנרל)

הנרי יו טיודור
Henry Hugh Tudor

הנרי טיודור
לידה	1871 דבון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	25 בספטמבר 1965 (בגיל 94 בערך) סנט ג'ונס, ניופאונדלנד ולברדור, קנדה
השתייכות	הצבא הבריטי
תקופת הפעילות	1890–1924 (כ־34 שנים)
דרגה	לוטננט גנרל
פעולות ומבצעים
מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים האירית
עיטורים
אביר מפקד במסדר האמבט עמית במסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" צלב המלחמה (צרפת)

מייג'ור גנרל סיר הנרי יו טיודור (באנגלית: Henry Hugh Tudor‏; 1871 - 25 בספטמבר 1965) היה לוטננט גנרל בריטי הזכור במיוחד בשל חלקו במלחמת העצמאות האירית. כן שירת בין 1922 ל-1924 בארץ ישראל כ"ממונה על ביטחון הציבור".

ראשית חייו ומלחמת העולם הראשונה

טיודור נולד באנגליה ב-1871, למד באקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ', והצטרף לארטילריה המלכותית הרכובה ב-1890. בין 1890 ל-1897 הוצב בהודו. במהלך מלחמת הבורים השנייה לחם בדרום אפריקה שם נפצע קשה בקרב מאחרספונטיין, אך החלים ושב לשירות. על שירותו במלחמה זו עוטר בעיטורי כבוד. לאחר סיום המלחמה שב להודו לחמש שנים, ולאחר מכן הוצב במצרים שם שהה עם תחילת מלחמת העולם הראשונה.

מדצמבר 1914 עד לסוף המלחמה לחם טיודור בחזית המערב, ועלה בדרגתו מדרגת קפטן (המקבילה לדרגת סרן בצה"ל), המפקד על סוללת תותחים, לדרגת מייג'ור גנרל (המקבילה לדרגת אלוף בצה"ל) ומפקד דיוויזיה. הוא קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה ה-9, והמשיך לפקד עליה כחלק מצבא הכיבוש בריין עד לפירוקה במרץ 1919. במהלך שירותו גילה מקצועיות כאיש תותחנים. הוא היה הבריטי הראשון שעשה שימוש בפגזי עשן על מנת ליצור מסך עשן, והיה בין מקדמי השימוש בטנקים במהלך קרב קמברה בנובמבר 1917. כן גילה אומץ לב אישי, ושהה רבות עם חייליו בחזית.

שירותו באירלנד

לאחר פירוק הדיוויזיה ה-9 הוצב טיודור שוב במצרים ובהודו. במאי 1920 שימש טיודור כ"יועץ משטרתי" לממשל הבריטי באירלנד, וזאת בשל ידידותו עם שר המלחמה וינסטון צ'רצ'יל אותו פגש בבנגלור ב-1895 והתיידד עמו, ידידות שנמשכה למשך חייהם של השניים.

כאשר קיבל עליו טיודור את המשרה הייתה מלחמת העצמאות האירית בעיצומה. מצב הכוחות הבריטים היה בכי רע. מורל הכוחות, ובמיוחד כוח השיטור המלכותי האירי (Royal Irish Constabulary) שנשא בעיקר נטל הלחימה היה ירוד. לוחמי הגרילה של ה-IRA הציבו לשוטרים מארבים, פשטו על תחנות משטרה, ואירגנו חרמות על משפחות השוטרים. עובדי הרכבת פתחו בשביתה ששיתקה את התחבורה ששימשה את כוחות הצבא והמשטרה. סוחרים סירבו לשרת את השוטרים ולמכור להם מצרכים. מגויסים חדשים היו קורבן למסעות הפחדה, ונשים שהתרועעו עם שוטרים הושפלו בפומבי ושערן נגזר. מפלגת שין פיין בנתה בתקופה זו מדינה אלטרנטיבית, "הרפובליקה האירית", עליה הוכרז במהלך מרידת חג הפסחא ב-1916. רשויות מקומיות רבות קיבלו את מרותה של המדינה האלטרנטיבית, ואנשי ה-IRA פעלו לעיתים כשוטרים מקומיים מטעמה. בתי משפט רפובליקניים פעלו הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.

טיודור ראה את משימתו כהעלאת המורל בין חייליו, הענשת הפושעים, והשבת סדר למדינה. ב-9 באוגוסט 1920 קיבל הפרלמנט הבריטי את "חוק השבת הסדר לאירלנד" (Restoration of Order in Ireland Act) שהעניק לממשל האזרחי במדינה את הזכות למשול לפי צווים, את סמכויות בתי המשפט בנוגע לפושעים פליליים, ולמנוע תקציבים מרשויות מקומיות סוררות.

כיועץ משטרתי היה טיודור למעשה מפקד כוחות המשטרה באירלנד, ועד מהרה קרא לעצמו "מפקד המשטרה" (Chief of Police). תחת תפקידו עברה המשטרה מיליטריזציה. שורותיה של המשטרה התמלאו בחיילים לשעבר, והוקמה יחידה מיוחדת, המורכבת מחיילים משוחררים, שקיבלו את הכינוי "בלאק אנד טאנס" בשל צבע חאקי של מדיהם. אנשים אלו גויסו בהליך מהיר, ועברו אימון מזורז. עד מהרה הם נודעו באלימותם ובאכזריותם. כן נוצרה ז'נדרמריה (כוח צבא העוסק בפעילות שיטור) בשם "יחידת הסיוע" (Auxiliary Division). טיודור פעל במרץ על מנת להגדיל את מספר פיקודיו, ולהרים את המורל, אך המשמעת תחת פיקודו הייתה ירודה. מלחמת העצמאות האירית הידרדרה לשורה של פעולות תגמול הדדיות, שעד מהרה כיוונו להן כמטרה גם אזרחים, ולא רק את לוחמי ה-IRA. תגובתו של טיודור להפרות החוק של אנשיו הייתה חלשה ומהוססת. לעיתים אף הביע הבנה למעשיהם. המפלגה הליברלית ומפלגת הלייבור מחו על האירועים, ולחצו על הממשלה להעניק שלטון עצמי לאירלנד. במהלך החצי הראשון של 1921 הצליח טיודור לשפר מעט את המשמעת של אנשיו, אך הנזק הפוליטי כבר נגרם. במאי 1921 היה ברור שהאסטרטגיה הממשלתית של דיכוי המשולב בוויתורים נכשלה לחלוטין. הממשלה הסכימה למשא ומתן, וביולי 1921 הוכרז על הפסקת אש, כאשר בדצמבר 1921 נחתם הסכם בין הצדדים.

שירותו בארץ ישראל

ב-1922 פורק כוח השיטור המלכותי האירי. טיודור נשלח לארץ ישראל, שוב כמינוי של צ'רצ'יל ששימש כשר האווירייה. הוא הגיע לארץ ישראל ביוני 1922 וקיבל את התואר של "אחראי על ביטחון הציבור" (Director of Public Safety), בדרגה זמנית של "אייר וייס מרשל" (Air Vice-Marshal) ב-RAF (דרגה המקבילה לדרגת גנרל בן שני כוכבים בצבאות היבשה). בתפקיד זה פיקד על כוחות הצבא שנמצאו בארץ, על משטרת המנדט ועל ז'נדרמריה מקומית שכונתה המשטרה המעולה. עמו הגיעו כ-650 מאנשי כוח השיטור המלכותי האירי לשעבר, מהם הקים את הז'נדרמריה הבריטית. בתקופה זו, לאחר פרעות תרפ"א היה עיקר העיסוק של כוחות המשטרה בארץ ישראל מניעת מהומות, ולוחמה בכנופיות שודדים שעדיין שוטטו בדרכים. הז'נדרמריות שתחת פיקודו של טיודור זכו בכך להצלחה, והצליחו להביא לארץ שקט יחסי. בספטמבר 1922 שונה תוארו של טיודור מהקצין הכללי המפקד על פלשתינה (א"י) ל"המפקח הכללי של המשטרה ובתי הסוהר" ופרסי בראמלי היה לסגן המפקח.

בשנת 1923 קיבל את תואר אביר מסדר האמבט. ב-1924 פרש מתפקידיו בארץ ישראל ומהצבא. הוא היגר לניופאונדלנד שם שהה באלמוניות יחסית בשארית חייו.

בשנות ה-50 נודע ל-IRA על מיקומו של טיודור בניופאונדלנד, ושניים מחברי הארגון נסעו לשם על מנת להתנקש בחייו. ההתנקשות לא בוצעה לבסוף לאחר שהכומר הקתולי המקומי אתו התייעצו טען בפניהם שתוכנית ההימלטות לאחר ההתנקשות תיכשל בוודאות.

טיודור מת מסיבות טבעיות בניופאונדלנד בספטמבר 1965.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25536402הנרי טיודור (לוטננט גנרל)