המצור על עיר המאלים
| מערכה: פלישת אלכסנדר הגדול להודו | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | נובמבר 326 לפנה"ס – פברואר 325 לפנה"ס (כ־13 שבועות ויומיים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב הידספס | |||||||||||||
| קרב אחרי | אין | |||||||||||||
| מקום | פונג'אב | |||||||||||||
| עילה | התאחדות המאלים נגד אלכסנדר | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוקדוני | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | ערי המאלים עוברות לשליטת אלכסנדר | |||||||||||||
| ||||||||||||||
המצור על עיר המאלים (ביוונית: Πολιορκία των Μαλλών) היה מצור שהטיל אלכסנדר הגדול מלך מוקדון על ערי שבט המאלים מאזור הודו. המצור הסתיים בניצחון מוקדוני, והיה למעשה הקרב הגדול האחרון של אלכסנדר.
רקע
בשנת 327 לפנה"ס, כהמשך לפלישתו לפרס, פלש מלך מוקדון אלכסנדר הגדול להודו.[1] רוב השליטים ההודיים העדיפו להכיר במרותו, כך שעד מאי הגיע צבאו בלי קושי רב לגדתו המערבית של נהר ההידספס. באזור זה שלט נסיך רב עוצמה בשם טאכסילס, שהכיר במרותו של אלכסנדר ואף סייע לצבאו כלכלית.[2] לא כן נהג פורוס מלך פאוראבה שממזרח להידספס. פורוס נפגש עם אלכסנדר בקרב הידספס. הקרב הסתיים בניצחון מוקדוני, אולם אלכסנדר גילה רחמים כלפי פורוס, מינה אותו למושל האזור ואף הוסיף לממלכתו שטחים חדשים.
באזור נהר ההידרואטוס, שכנו שני שבטים חזקים, המאלים והאוקסדארכים. שני השבטים היו אויבים מסורתיים, אולם לנוכח האיום המוקדוני התאחדו שניהם. הם ריכזו צבא שגודלו המקסימלי עמד על 90,000 חיילים.[3] אלכסנדר תקף את העיר סנגלה שהייתה אחד ממבצריהם החשובים, אלכסנדר הקיף את העיר בפרשים וביחידות פלנקס, ודאג שאיש מהתושבים לא יוכל להימלט מהעיר בחסות החשיכה.[4] לאחר כמה ניסיונות הימלטות מצד תושבי העיר, שנכשלו כולם. הורה אלכסנדר לבנות סולמות טיפוס, ולחפור מנהרות מתחת לחומות. וכך חיילים מוקדונים פרצו לעיר בו זמנית דרך החפירות ודרך הסולמות. אלכסנדר טבח ב-7,000 מתושבי העיר, ולאחר מכן מכר את שאר התושבים לעבדים והחריב את שאר העיר.
לאחר הניצחון בקרב, התקרב אלכסנדר לגבולות אימפריית נאנדה אך חייליו שנרתעו מצבאה המאוחד והגדול, תשושים מעשר שנות לחימה, סירבו להתקדם לפנים הארץ. כדי לשמור על כבודו של אלכסנדר הועלה קורבן לאלים והכוהן פירש את האותות כמבשרי רעות. אלכסנדר ציית לאות מן האלים ופקד לחזור ולא להמשיך לפנים תת-היבשת ההודית. במקום לחזור על עקבותיו, פנה דרומה לאורך הגנגס והנהרות הגדולים של הודו. חלק מהצבא הועמס על ספינות עם המטען הכבד והחלק האחר, בעיקר הכוחות הניידים יותר של הצבא, המשיך להתקדם לאורך הגדות.
נפילת ערי המאלים
אלכסנדר, תכנן להשלים את כיבוש ערי המאלים במהירות האפשרית. המאלים נהגו לבצר את עריהם בחומות אבן שנבנו בבנייה יבשה וגובהן עד 3 - 3 וחצי מטר. לא נמצא תיעוד לשימוש בכלי ארטילריה שהומצאו במערב וככל הנראה הסתערות על חומות העיר הוגבלה לשימוש בסולמות ובאילי ניגוח. בזמן הפלישה של אלכסנדר הגדול ביצורים כאלה היו נפוצים מאוד ונראה שכל הערים החשובות הוקפו בחומה.[5] אלכסנדר למד שהמאלים נוהגים לרוב לנטוש את עריהם ולהילחם אחר כך מלחמת גרילה, במקום לנסות להגן עליהם. על כן החליט לחסום מראש נתיבי בריחה.[6] כאשר הגיע אלכסנדר לנקודת המפגש של נהרות ההידספס והאקסינס, שלח את נארכוס עם הצי והורה לו להפליג עד נקודת המפגש של נהרות האקסינס וההידרואטס. יחידות בפיקודם של תלמי בן לאגוס והפאיסטיון, נשלחו קדימה אל עומק ארץ המאלים במטרה לעצור את המאלים שינסו להימלט מפני הכוח המוקדוני העיקרי.
אלכסנדר, יצא עם שאר הכוח והצעיד את חייליו צעידה מאומצת במשך יום שלם כדי לשמור לעצמו את יתרון ההפתעה. עוד במהלך המצור על העיר הראשונה (שמה לא מצוין במקורות), שלח את קלייטוס הלבן ופרדיקס, בראש יחידות פרשים כדי להטיל מצור על העיר הבאה במטרה למנוע מהידיעה שאלכסנדר הגיע, לדלוף לערים אחרות.[7] העיר הראשונה נפלה בהסתערות בזק, המגנים נמלטו אל המצודה במרכז העיר, אולם אלכסנדר כבש גם אותה וטבח בהם. פרדיקס גילה בינתיים שהעיר שעל השמדתה הופקד, כבר ננטשה. הוא הצליח ללכוד חלק מהנמלטים בביצות בסמוך לנהר ההידראוטס, והוציא אותם להורג. אלכסנדר הגיע למחרת, והרג את השאר כאשר ניסו לחצות את הנהר.[8] לאחר מכן הטיל אלכסנדר מצור על עיר נוספת שחלק מהניצולים משתי הערים נמלטו אליה. כאשר החומות החלו להתערער, המאלים נמלטו אל המצודה. כאשר נפער פתח בחומה, אלכסנדר היה הראשון לקפוץ דרכו ולרוץ אל המצודה. חלק מהתושבים העלו עצמם באש, ואלכסנדר הרג את הנותרים.[9] אלכסנדר הטיל מצור על עיר רביעית, כשהוא שולח את פאיתון לצור על עיר חמישית. רוב הערים התבררו כנטושות, ותושביהם נמלטו מעיר לעיר עד שלבסוף התאגדו והקימו צבא שמנה באזור ה-50,000 לוחמים.[10]
הצבא המאלי קבע את בסיסו בעיר מולטאן (פירוש השם: "עיר המאלים").[11] אלכסנדר דהר לעיר במהירות עם יחידות הפרשים שלו, חסם את דרכי הגישה לעיר, והמתין להגעת יחידות הפלנקס הכבדות והאיטיות יותר. הללו הגיעו למחרת, ואלכסנדר פתח בהתקפה, בשתי חזיתות. פרדיקס היה אמור לתקוף מצד אחד, ואלכסנדר מצד שני. אולם פרדיקס התמהמה מסיבה לא ברורה בפתיחת המתקפה, ואלכסנדר נאלץ לתקוף בעצמו. אנשיו ניסו בו זמנית לפרוץ את השער, להציב סולמות על החומות, ולחפור מנהרות כדי להקריס את המגדלים. על פי אריאנוס, בשלב מסוים של הקרב אלכסנדר החליט שהחיילים נושאים את הסולם לאט מדי, ועל כן חטף סולם מאחד מהם והחל לטפס בעצמו על החומה, כשהוא מכוון את מגינו מול פניו.[12] בעקבות אלכסנדר טיפסו עוד שניים שלושה מידידיו האישיים, וכאשר הגיעו השלושה אל ראש החומה, קרס לפתע הסולם בשל משקל החיילים שטיפסו עליו, ואלכסנדר נותר לבדו על החומה. המאלים זיהו כנראה את אלכסנדר,[13] ופתחו במטר חיצים עליו. הוא עצמו נפצע, וכך גם האנשים שהיו עמו. החיילים למטה שלא ידעו מה קורה, נאלצו לטפס על החומה בעזרת יתדות מאולתרות, וכאשר אחד מהם דיווח שאלכסנדר נפצע, מיד זינקו האחרים בזה אחר זה על החומות מנהלים קרב נואש על אלכסנדר הפצוע. במקביל הצליחו שאר המוקדונים לפרוץ את שער המצודה הם טבחו בתושבים באכזריות בלי לחוס אפילו על הנשים והילדים.[14]
פציעתו של אלכסנדר
אלכסנדר, נפצע כאמור במהלך הקרב מחץ שננעץ בצלעותיו. על פי פלוטרכוס, היה זה חץ "ברוחב שתי אצבעות ובאורך ארבע אצבעות", טיפול ראשוני קיבל אלכסנדר מידי פרדיקס, ששלף את החץ. על פי אריאנוס בעת שליפת החץ "האוויר יצא מהפצע יחד עם הדם... שניגר בכמויות ובלי הפסקה בכל נשימה שהוא לקח". פלוטרכוס כותב שכאשר הוצא החץ "התעלף המלך וכמעט מת". מצב זה ידוע בימינו בשם "פצע יניקה".[15] על פי המתואר את חייו של אלכסנדר הציל הרופא קריטודמוס איש קוס. ד"ר ג'ים ראיין, מרצה לשעבר לניתוח פציעות מלחמה במכללה המלכותית לרפואה צבאית, מעריך שהטיפול נעשה בצורה הזו: קריטודמוס הורה להפשיט את אלכסנדר מכל בגדיו ואז לחתוך את מוט החץ. על פי השערת ראיין, קריטודמוס הרחיב את הפצע כדי להוציא את החץ באופן יעיל.[16]
למרות הטיפול התפשטה שמועה שאלכסנדר מת, מה שעורר מרידות בחלקים שונים של אסיה שהיו תחת שליטתו. לטענת אריאנוס, לאחר שבוע אלכסנדר כבר הרגיש טוב יותר, אם כי קורטיוס מוסר שהפצע היה עדיין רחוק מלהחלים. גם בקרב החיילים התפשטה השמועה על מותו כביכול של אלכסנדר, על כן הוא הורה לקחת אותו בסירה אל המחנה. אולם החיילים עדיין סברו שזו גופתו בלבד, והשתכנעו רק כאשר הוא הרים יד וברך אותם לשלום. אלכסנדר סירב שישאו אותו על אלונקה, ורכב בעצמו על סוסו בקרב החיילים. אריאנוס כותב: "כשראו אותו רוכב על סוסו, פרץ הצבא כולו במחיאות כפיים סוערות שהדהדו לאורך גדות הנהר ובחורשות הסמוכות".[17]
סוף דבר
על אף הפציעה הקשה, נפילת מולטאן גרמה לכל מנהיגי המאלים להיכנע, ובעקבותיהם נכנעו האוקסדארקים. יש המרחיקים לכת ורואים בהשמדתו השיטתית של אלכסנדר את המאלים, רצח עם.[18] לאחר הניצחון המשיך דרומה לאורך האקסינס לעבר האוקיינוס ההודי. בהמשך המסע, כשהגיע למפגש של האקסינס והאינדוס יסד את אלכסנדריה על האינדוס. בשלב זה פיצל את צבאו ושלח חלק גדול עם קרטרוס בחזרה לבבל. כשהגיע לים הערבי שלח את הצי שבפיקודו של נארכוס בדרך הים מהאוקיינוס ההודי למפרץ הפרסי ועליו עיקר הצבא, ואילו הוא עצמו עבר עם שאר הצבא בדרך היבשתית. ההחלטה הייתה בעוכריו, והובילה את אלכסנדר למדבר גרוסיה (מוכר כיום בשם מקראן). לא ברור מדוע בחר לצעוד דרך המדבר. ייתכן שאלכסנדר לא העריך נכונה את שטחו הגדול של המדבר, וייתכן שרצה לכבוש פסגה נוספת.[19] כך או כך, הדרך הייתה קשה והצבא איבד את מרבית בהמות המשא וגם חיילים רבים שמתו.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז
- ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, 2012, הוצאת מודן - (מהדורה ראשונה בשנת 2010)
- קלושה פאול, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963
- פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions
- Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית).
הערות שוליים
- ^ האזור של הודו עבר חלוקה לאחר שהאימפריה הבריטית פינתה את האזור. כך שבמונחים מודרניים אלכסנדר לא ממש נכנס לשטחה של הודו המודרנית, אלא עבר בעיקר בשטח פקיסטן הסמוכה. עם זאת, האזור היה מוכר בימיו בשם "הודו".
- ^ קלושה, עמ' 82-87
- ^ יני, עמ' 197
- ^ יני, עמ' 198
- ^ פרק לוחמת מצור באתר משרד הביטחון הפקיסטני
- ^ יני, עמ' 207
- ^ יני, עמ' 208
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר חמישי, 6
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר שישי, 7
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר שישי, 8
- ^ יני, עמ' 209
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר שישי, 9
- ^ יני, עמ' 210
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר שישי, 11
- ^ יני, עמ' 211
- ^ מצוט בתוך: יני, עמ' 211. בהערה
- ^ יני, עמ' 212
- ^ תיאור המערכה באתר ליוויוס
- ^ יני, עמ' 215-216
| מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||
|---|---|---|
| אזורים גאוגרפיים | חבל הבלקן • אסיה הקטנה • סוריה-ארץ ישראל-מצרים • מסופוטמיה • פרסיס • באקטריה • סוגדיאנה • תת-היבשת ההודית • גרוסיה |   |
| קרבות וכיבושים | * המערכה הבלקנית של אלכסנדר הגדול: המצור על תבאי | |
| נושאים בביוגרפיה של אלכסנדר | אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות • אלכסנדר הגדול באגדות הפרסיות • אופיו של אלכסנדר הגדול | |
| אישים בולטים שפעלו בתקופת חייו של אלכסנדר | ||
| יוונים ומוקדונים | פיליפוס השני • אולימפיאס • אריסטו • הפאיסטיון • פרמניון • פילוטאס • פרדיקס • תלמי הראשון • סלאוקוס הראשון • ליסימכוס • אנטיגונוס מונופתלמוס • אנטיפטרוס • קליטוס השחור • ניקנור • פוליפרכון • •אלקטס •מלאגרוס • פאיתון • קרטרוס • בלקרוס • אגיס השלישי | |
| פרסים ושכירי חרבם, הודים ואחרים | דריווש השלישי • ממנון • בסוס • פורוס • ארטבזוס • פרנבזוס • אריוברזנס • מזאוס • אאוטופרדטס • ספיטמנס • אוקסיארטס • ארסמס | |
