קרב הידספס

קרב הידספס

מערכה: פלישת הצבא המוקדוני להודו
מלחמה: מלחמותיו של אלכסנדר הגדול
תאריכים	מאי 326 לפנה"ס – הווה (כ־2,350 שנה)
מקום	בסמוך לנהר הידספס, ממלכת פאוראבה (כיום הנהר ג'לום בפקיסטן)
תוצאה	ניצחון מוחץ לצבא המוקדוני וכיבוש פנג'אב
הצדדים הלוחמים מוקדון ממלכת פַּאוּראבה מפקדים אלכסנדר הגדול המלך פורוס כוחות כ-23,000 רגלים ו-8,000 פרשים (בקרב השתתפו 6,000 חיילי רגלים, 5,000 פרשים) 30,000 עד 50,000 חיילי רגלים, 3,000 עד 4,000 פרשים, 85 עד 200 פילי מלחמה, 300 עד 1,000 מרכבות אבדות 80 עד 700 חיילי רגלים, 230 עד 280 פרשים 20,000 חיילי רגלים, 3,000 פרשים, כל פילי המלחמה, כל המרכבות

קרב הידספס היה קרב שהתחולל בשנת 326 לפנה"ס בין צבאו של אלכסנדר הגדול לבין צבאו של המלך פורוס, שליט ממלכת פאוראבה ההינדית, במסגרת פלישת הצבא המוקדוני לשטח הודו. הקרב נערך על גדות נהר ההידספס (כיום הנהר ג'לום) באזור פנג'אב, בשטח פקיסטן של ימינו.

הקרב הסתיים בניצחון מוקדוני מוחץ, שהוביל לסיפוח זמני של חבל פנג'אב לאימפריה של אלכסנדר.

קרב הידספס היה קרב השדה הגדול האחרון של אלכסנדר מוקדון. למרות הניצחון המכריע בקרב, ספג הצבא המוקדוני במהלכו אבדות ניכרות. שיעור הנפגעים הגבוה, והטראומה שנגרמה לחיילים המוקדונים כתוצאה מהמפגש הראשון עם פילי המלחמה ההודיים, ביחד עם גורמים נוספים (עייפות ושחיקה מצטברת של החיילים, תנאי אקלים קשים וכו') הביאו להתנגדות גוברת בקרב הצבא המוקדוני להמשך הפלישה לעומק שטח הודו, התנגדות שאילצה בסופו של דבר את אלכסנדר להסכים להפסקת מסע הכיבושים מזרחה ולנסיגת צבאו משטח הודו.

רקע

בשנים 334–331 לפסה"נ השתלט אלכסנדר מוקדון על האימפריה הפרסית תוך הבסת כל צבאותיהם של המלך הפרסי ויורשיו.

אלכסנדר לא הסתפק בכיבוש האימפריה הפרסית אלא חפץ להגיע לגבולות הארץ הנושבת ("אויקומנה", בפי היוונים). הוא המשיך מזרחה וניהל מערכה ארוכה של קרוב לארבע שנים להשתלטות על סוגדיאנה ובאקטריה, הנמצאות בשטחי אפגניסטן, טורקמניסטן, קזחסטן ואוזבקיסטן של היום.

בחורף 327–326 לפנה"ס חצה אלכסנדר עם צבאו את מעבר ח'ייבר המחבר בין אפגניסטן לפקיסטן והחל במערכה להשתלטות על פקיסטן וצפון הודו של היום. בתחילה נתקל בהתנגדות מועטה, ורוב השליטים ההודים המקומיים העדיפו להכיר במרותו.

השליט ההודי הבולט באזור זה היה טאכסילס, אשר שלט על ממלכה בהודו בין נהרות האינדוס וההידספס. טאכסילס הכיר במרותו של אלכסנדר ואירח את צבאו בבירתו, טאכסילה. הוא העניק לאלכסנדר 200 כיכרות כסף, צייד את צבאו באלפי שוורים וכבשים למאכל, ואף שלח 700 פרשים לסייע לו. אלכסנדר אישר מחדש את שליטתו של טאכסילס על ממלכתו, כפי שנהג בדרך כלל כלפי שליטים שנכנעו למרותו, אך השאיר בטאכסילה חיל מצב בראשות מושל מוקדוני.

ממזרח לנהר ההידספס שכנה ממלכתו של פורוס, אשר היה אויבו של טאכסילס. פורוס שלט על ממלכה חזקה והיה מסוגל לגייס צבא גדול. הוא סירב לקבל את מרותו של אלכסנדר, גייס צבא וערך אותו בגדה המזרחית של ההידספס על מנת למנוע את חציית הנהר על ידי אלכסנדר. לא היה מנוס מקרב בין שני המלכים, אך על מנת להכריע את פורוס היה על אלכסנדר לחצות תחילה את ההידספס.

שדה הקרב

המקום המדויק בו נערך הקרב לא ידוע כיום בצורה ודאית, בין השאר בגלל שינויי התוואי של הנהרות בעמק האינדוס לאורך השנים. ידוע שהוא נערך בקרבת הגדה המזרחית של הנהר ג'לום שהוא אחד היובלים של האינדוס. לפי אריאנוס חצה אלכסנדר את הנהר במקום בו הוא מתעקל ובאמצע הנהר קיים אי, ומוסיף שמקום זה היה כ-27 קילומטר במעלה הנהר מהמחנה המוקדוני הראשי. האתר הכי סביר על פי המחקר למיקום המחנה הראשי של אלכסנדר בגדה המערבית של הנהר הוא ליד הכפר האראנפור, והאתר הכי סביר למקום הצליחה של ההידספס הוא בג'אלאלפור. אך מיקומם של אתרים אלו אינו ודאי.

צבאות ופיקוד

הצבא המוקדוני ופיקודו

ערך מורחב – הצבא המוקדוני

הצבא איתו פלש אלכסנדר הגדול להודו כלל כ-23,000 חיילי רגלים וכ-8,000 פרשים. אולם לפי אריאנוס רק חלק מצבא זה השתתף בפועל בלחימה במהלך קרב הידספס, וכוח זה כלל כ- 6,000 חיילי רגלים ו-5,000 פרשים. צבא זה היה מבוסס על הצבא המקורי, איתו יצא אלכסנדר ממוקדון לכבוש את האימפריה הפרסית, אך בוצעו בו לא מעט שינויים במהלך שנות הלחימה בפרסים ובאסיה התיכונה.

הצבא המוקדוני כלל במקור שלושה מרכיבים עיקריים: תושבי מוקדון, בעלי ברית יוונים ושכירי חרב. אך בקרב הידספס השתתפו גם כוחות שגויסו באסיה התיכונה ומבעלי ברית מהודו. המוקדונים שירתו בעיקר בתור פזטיירוי, רגלים כבדים שלחמו במסגרת הפלנקס, והיפספסטים, חיילי עילית שלא ברור מה היה הציוד והחימוש שהם נשאו, אך הוא היה ככל הנראה קל יותר מחימוש החיילים ששירתו בפלנקס, אך כבד יותר מזה של הפלטסטים. חלק קטן מהמוקדונים שירתו כרגלים קלים, בעיקר בתור קשתים

הפרשים המוקדונים שירתו בחיל הפרשים הכבד האליטיסטי, ההטיירוי, או בתרגום מיוונית "רעי המלך". חלק מההטיירוי שירתו באילה (פלוגה) המלכותי המכונה גם האגמה הרכובה ושימשו שומרי ראשו של המלך בקרב. כמו כן, חלק מהם שירתו כפרשים הקלים בתפקיד פרודומוי (סיירים רכובים).

שכירי החרב השלימו את מצבת כוח האדם של הצבא. הם הגיעו מכל רחבי העולם ההלניסטי, אך בעיקר מתרקיה. בני תרקיה שירתו בעיקר בתור פלטסטים ופרשים קלים. האגריאנים מוזכרים פעמים רבות במקורות כפלטסטים מעולים.

לאחר כיבוש האימפריה הפרסית והכנעת באקטריה וסוגדיאנה פוזרו חלקים של הצבא ונשלחו בחזרה ליוון, ביניהם הפרשים והרגלים של הליגה הקורינתית, והפרשים התסאלים. במקביל צורפו לצבאו של אלכסנדר פרשים מבאקטריה, סוגדיאנה, סקיתיה, אראחוזיה ופארופאמיסוס; קשתים רכובים מדאקיה (שלקחו חלק משמעותי בקרב על ההידספס); וכוחות עזר שנשלחו על ידי שליטים הודיים, שקיבלו את מרותו של אלכסנדר. כוחות אלו מנו כ 5,000 חיילים כאשר אלכסנדר יצא מטאכסילה מזרחה להידספס.

הצבא המוקדוני התבסס על תיאום בין חיל רגלים כבד ופרשים כבדים. הרגלים הכבדים היו מסודרים במערך פלנקס צפוף ושימשו בדרך כלל ככוח רתק, שנועד לרתק את האויב לחזיתו, בעוד הפרשים הכבדים שימשו ככוח הלם נייד, שנועד להכריע את הקרב באמצעות הבקעת מערך האויב ומיטוטו, או באמצעות איגוף מערך האויב ותקיפתו מהעורף. תפקיד חיל הרגלים הקל והפרשים הקלים היה להגן על האגפים של הפלנקס ולנצל את מהירותם להטרדת האויב. אף על פי שהפלנקס כבד התנועה היה המרכיב המרכזי של הצבא המוקדוני, הוא היה נייד מאוד ובעל יכולת תמרון גבוהה בשדה הקרב הודות למגוון הרחב של סוגי החיילות שנכללו בו, שאיפשר גמישות רבה בהפעלת הצבא. אלמנט חשוב בטקטיקה המוקדונית היה המרדף. לאחר הניצחון בקרב בוצע בדרך כלל מרדף נמרץ על ידי הפרשים המוקדונים על מנת להשמיד את כוחות האויב הנמלטים, ולא לאפשר להם להתאושש ולהתארגן מחדש.

הפיקוד העליון היה נתון בידיו של אלכסנדר, שפיקד על צבאו בכל הקרבות הגדולים שנערכו מול צבא האימפריה הפרסית, כמו גם בקרב הידספס, ובנוסף לכך פיקד באופן ישיר על היחידות שפעלו באגף הימני, המכובד, של הצבא. בעת הקרב הציב עצמו אלכסנדר בין פרשי ההטיירוי, כך שהפיקוד עליהם היה למעשה בידיו. בקרב הידספס מונה קרטרוס לפקד על כוח הרתק בגדה המערבית של ההידספס. מפקדיהן של חמש ההיפרכיות של רעי המלך היו: הפאיסטיון, פרדיקס, קרטרוס, קוינוס ודמטריוס. מפקדיהן של שבע חטיבות הפלנקס היו: אנטיגנס, מלאגרוס, פוליפרכון, אלקסטאס, אטאלוס, גורגיאס וקלייטוס הלבן. סלאוקוס פיקד על ההיפספסטים וטאורון על הקשתים.

הצבא ההודי

המקורות העתיקים אינם מסכימים לגבי המספרים המדויקים בזרועות צבאו של פורוס. על פי אריאנוס הוא כלל: 4,000 פרשים, 30,000 חיילי רגלים, 300 מרכבות ו-200 פילים. לפי דיודורוס הוא כלל: 3,000 פרשים, יותר מ-50,000 חיילי רגלים, יותר מ-1,000 מרכבות ו-130 פילים. על פי קורטיוס הוא כלל: 30,000 חיילי רגלים, 300 מרכבות ו-85 פילים. הפילים בצבאו של פורוס היו נהוגים על ידי "מהוט", וכנראה שגם נשאו על גבם מספר לוחמים מצוידים בקשתות ובכידוני הטלה. לפי מחקר אחד, הפילים לא נשאו צריח על גבם, אולם קשה להבין כיצד הלוחמים שעל גבם יכלו לתפקד ביעילות, ללא משטח לחימה כלשהו הקשור לגב הפיל. לפי תיאור הקרב במקורות העתיקים, לפחות המלך פורוס לחם והטיל כידונים מעל גבו של הפיל שלו.

הדבר הבולט שניתן ללמוד מהשוואת סדר הכוחות של הצבאות היריבים הוא, שלאלכסנדר היה יתרון בולט על הצבא ההודי במספר הפרשים שהיו בצבאו. אם נסתמך על אריאנוס וקורטיוס, לא היה הבדל משמעותי בכוח הרגלים שעמד לרשות הצדדים היריבים.

היתרון הבולט של פורוס היה השימוש שעשה צבאו בפילי מלחמה. קרב הידספס היה המפגש הראשון של הצבא המוקדוני עם אמצעי הלחימה החדש הזה, ואלכסנדר נדרש למצוא במהלכו פתרון לשימוש הנרחב שעשו הצבאות ההודיים בפילים בשדה הקרב.

היערכות הצבאות

אלכסנדר יצא במהירות מטאכסילה לכיוון ההידספס. הוא ידע שצבאו של פורוס כבר תפס עמדות בגדה המזרחית של ההידספס, ושהוא מצפה לתגבורת מאמביזרוס, אחד מבעלי בריתו, ולכן פעל במהירות על מנת להביס את יריביו בנפרד בטרם יאחדו את צבאותיהם. פורוס חשש שלא יוכל להתמודד עם הצבא של אלכסנדר בקרב בשדה פתוח, ולכן בחר לנסות לגרום לאחרון לעקוף את שטחי ממלכתו ולצעוד בכיוון אחר, באמצעות שימוש במכשול המים של נהר הידספס. הוא קיווה שצבאו יוכל להרתיע את אלכסנדר מחציית הנהר, מכיוון שבמהלך הצליחה הצבא המוקדוני ימצא במצב נחות ופגיע. הטקטיקה הבסיסית של פורוס הייתה למשוך זמן. עונת השנה הייתה האביב, ומי הנהר החלו לעלות בשל המסת השלגים בהרים. פורוס רצה לעכב את התקדמותו של אלכסנדר עד פתיחת עונת המונסונים, בצפייה שהגשמים העזים יעלו את מפלס הנהר עוד יותר, ולא יאפשרו לחצותו עד תום עונת הגשמים בראשית הסתיו (ספטמבר ואילך). בתנאים אלה, קיווה פורוס, יתקל אלכסנדר בקשיי אספקה, ויאלץ לצעוד דרומה, הרחק מממלכתו.

פורוס ניצל את פילי הלחימה שנכללו בצבאו, ומיקם אותם לאורך הגדה המזרחית של ההידספס בכל מקום בו ניתן היה לחצות את הנהר, כדי להרתיע את אלכסנדר מניסיון צליחה. לאחר שאלכסנדר סקר את היערכות הצבא ההודי, הוא הבין שלא יוכל לחזור על התמרון שביצע במהלך קרב גרניקוס, בו הצליח צבאו להסתער על הצבא הפרסי ולהביסו מיד לאחר חציית הנהר. במקרה של נהר ההידספס, לא ניתן היה לבצע תימרון דומה, בגלל רוחבו ועומקו של הנהר, ומיקום הפילים של פורוס על גדת הנהר. אילו חצו פרשיו של אלכסנדר את הנהר בשחייה או על גבי רפסודות, לא היו מסוגלים לעמוד בפני הסתערות הפילים ההודיים והיו נתפסים לבהלה. לכן אלכסנדר הבין, שהוא חייב להפתיע את פורוס, ולמצוא אתר לצליחה, שלא יהיה מוגן על ידי צבאו.

לפיכך החליט אלכסנדר לנקוט בסדרת תמרוני הטעיה. הוא חילק את צבאו למספר חלקים, הצעיד אותם לאורך הגדה המערבית, כמחפשים מקום לחצות בו את הנהר, על מנת להתיש את הצבא ההודי שנאלץ לצעוד בעקבות הצבא המוקדוני. אלכסנדר הורה על איסוף אספקה למחנה הצבא המוקדוני מכל הסביבה. דבר זה נעשה על מנת שפורוס יחשוב שאלכסנדר החליט להישאר במחנה בכל תקופת הקיץ הגשומה, שבה הנהר סוער, עד לסתיו שבו הנהר רגוע יותר. בזמן הזה נשלחו כוחות מוקדונים בסירות על מנת לסקור את הנהר ובאמת לחפש מקומות אפשריים לצליחה. אלכסנדר הורה לפרק את כלי השיט שאיתו הצבא המוקדוני חצה את האינדוס ולשאת אותם בחלקים להידספס, בנוסף לכך הורה אלכסנדר למלא את עורות האוהלים בחציר ובכך להפוך אותם לרפסודות. אריאנוס מציין שכל אותו זמן אלכסנדר בדק האם הוא יוכל לבצע צליחה בהפתעה בזכות מהירות התנועה שלו, אך הגיע למסקנה שהוא לא יצליח בשל הערנות והמוכנות הגבוהה של הצבא ההודי ופיליו. על מנת לפגוע בערנות הצבא ההודי, שלח אלכסנדר את פרשיו במשך כמה לילות לבצע התקפות דמה לאורך הגדה המערבית. הפרשים יצרו בכוונה רעש ומדי פעם היו אף קוראים קריאות הסתערות. צעד זה של אלכסנדר גרם לפורוס להצעיד את פיליו לאורך הנהר בלילות על מנת למנוע ניסיונות חציה. לאחר מספר לילות פורוס הפסיק להצעיד את פיליו, הוא העדיף להשאיר אותם במחנה למשך הלילה והסתפק בהצבת זקיפים לאורך הנהר לגילוי כל ניסיון של חציה. הזקיפים מוקמו במרחק צעקה זה מזה וקיבלו הוראות לגרום לרעש ולשמור על מדורות דולקות לאורך הגדה המזרחית. באמצעות תכסיס הטעיה זה גרם אלכסנדר לפורוס להפסיק לחשוש מניסיון חצייה לילי של ההידספס.

צליחת ההידספס על ידי אלכסנדר.

אלכסנדר החליט לבצע את הצליחה של ההידספס ליד האי שבנהר ליד ג'לאלאפור, אחת הסיבות לכך היא כי האי וגדות הנהר באותו אזור היו משופעים בצמחייה גבוהה אשר הסתירה את תנועת הצבא המוקדוני. מקום החצייה היה מרוחק כ-27 קילומטר מצפון למחנה שלו, במעלה הזרם של ההידספס. אלכסנדר חילק את צבאו לשני חלקים: כוח הצליחה בראשותו וכוח הרתק בראשות קרטרוס אשר נשאר במחנה המוקדוני בגדה המערבית של ההידספס. קרטרוס קיבל הוראות מדויקות: אסור לו לחצות את הנהר אלא אם כן יעזוב פורוס את מחנהו בגדה המזרחית על מנת להילחם באלכסנדר, או שהוא יראה שפורוס נמלט ואז על קרטרוס לרדוף אחריו. במקרה שפורוס ייקח רק חלק מהצבא שלו על מנת להילחם באלכסנדר ובחלק שיישאר במחנה יהיו פילים, אזי גם במצב זה אסור יהיה לקרטרוס לחצות את ההידספס. רק אם פורוס ייקח את כל פיליו להילחם באלכסנדר, צריך קרטרוס לבצע צליחה מול המחנה ההודי. אלכסנדר העביר הוראות אלו כי האמין שביכולתו של הצבא המוקדוני להתגבר על הצבא ההודי בזמן הצליחה אבל לא על הפילים. דיודורוס מרחיב עוד על תרגילי ההטעיה של אלכסנדר ומתאר כיצד המוקדונים הקימו את האוהל המלכותי של אלכסנדר במחנה הרחק מנקודת החצייה, השאירו את שומרי הראש של אלכסנדר ליד האוהל ואף הלבישו את אחד מקציניו של אלכסנדר בבגדיו על מנת ליצור את הרושם שאלכסנדר עדיין במחנה.

כוח הרתק של קרטרוס כלל את: ההיפארכיה (גדוד הפרשים המוקדונים) שלו, הפרשים מאראכוסיה ופארופאמיסוס, שתי חטיבות פלנקס בפיקודם של אלקסטאס ופוליפרכון ואת כוח בעלי הברית ההודים שמנה 5,000 איש. כלומר סך הכל כוח הרתק מנה 3,000 פרשים ו-8,000 חיילי רגלים. הגל הראשון של כוח הצליחה, בראשות אלכסנדר, כלל את: האגמה (הגדוד המלכותי) שמנתה 300 איש, ההיפארכיות של הפאיסטיון, פרקידס, קוינוס ודמטריוס - 3,000 פרשים, הקשתים הרכובים מדאקיה - 1,000 פרשים, חיילי הרגלים המובחרים, ההיפספסטים - 3,000 איש, חטיבות הפלנקס של אנטיגנס וקלייטוס הלבן - 3,000 איש, האגריאנים - 1,000 איש, הקשתים - 2,000 איש, משליכי הכידונים - 1,000 איש והפרשים מבאקטריה, סוגדיאנה וסקיתיה. כוח נוסף, שכלל את חטיבות הפלנקס של מלאגרוס, אטאלוס וגיורגיאס ואת הפרשים וחיילי הרגלים מקרב שכירי החרב היוונים הוצב בין המחנה המוקדוני הראשי (בו הושאר כוח הרתק של קרטרוס) לבין המקום בו התכוון אלכסנדר לחצות את הנהר. כוח זה, שנועד אף הוא לחצות את הנהר, כלל כ-500 פרשים ו-5,000 חיילי רגלים.

מהלך הקרב

צליחת הנהר

אלכסנדר צעד צפונה עם כוח החצייה שלו במרחק מה מההידספס, על מנת שתנועתו לא תתגלה לפורוס. כאשר הגיע למקום החצייה הכין הצבא המוקדוני רפסודות על ידי מילוי עורות האוהלים בחציר והרכיב את כלי השיט שפורקו אחרי חציית האינדוס. בליל החצייה היה מזג אוויר גשום עם סערת רעמים וברקים, רעש זה הסווה את הרעש של הצבא המוקדוני. כלי השיט והצבא המוקדוני הוחבאו בצמחייה הגבוהה. לפנות הבוקר עם שוך הסערה החל הצבא המוקדוני לחצות את ההידספס. הפרשים וסוסיהם עלו על הרפסודות שהוכנו מעורות האוהלים וחיילי הרגלים עלו על כלי השיט שחוברו מחדש. המעבר בוצע בחשאיות גמורה בלי שהתגלו על ידי הזקיפים של פורוס. מחמת חוסר ההיכרות עם השטח צלחו המוקדונים לאי גדול אחר במרכז הנהר ולא לגדה המערבית. כאשר המוקדונים הגיעו לקצה המערבי של האי הם התגלו על ידי הזקיפים של פורוס, שאצו להזעיק סיוע. למוקדונים לא היה זמן להיערך שוב עם הרפסודות והסירות ולכן הם הזדרזו לצלוח את הנהר במקום הרדוד ביותר שמצאו, אך בשל הגשמים של הלילה המים היו סוערים. אריאנוס מתאר שגובה המים הגיע עד לצוואר החיילים ושרק ראשי הסוסים בלטו מהמים. הצליחה השנייה עברה בשלום אך תוך קשיים מרובים.

על אף גודלו של הצבא המוקדוני, הצליחה בוצעה במהירות וביעילות. גל הצליחה הראשון של אלכסנדר, שלפי תיאורו של אריאנוס כלל כ-5000 פרשים ו-6,000 רגלים, הספיק להיאסף בגדה המזרחית, לעלות לכלי השיט, לצלוח את הנהר עד לאי, לחפש ולמצוא מקום רדוד לחציה השנייה, לבצע את הצליחה השנייה, ולהיערך לקרב - כל זה תוך מספר שעות בלבד. מלבד המשמעת של הצבא המוקדוני סייעה כאן גם היכולת הלוגיסטית המרשימה שלו. לצורך הובלה של 11,000 לוחמים ו-5,000 סוסים נדרש מספר גדול של כלי שיט. העובדה שהם פורקו אחרי חציית האינדוס, הובלו להידספס (מרחק של 250 קילומטר) והורכבו מחדש בפרק זמן קצר מהווה הישג הנדסי ולוגיסטי מרשים.

מיד עם החצייה נערך אלכסנדר לאבטח את ראש הגשר שלו בגדה המערבית. בחזית הוא הציב את הקשתים הרכובים מדאקיה כמסך מגן לשאר הכוח שלו שהיה עסוק בהיערכות. המערך הקרבי שלו כלל באגף הימני את ארבע ההיפארכיות של רעי המלך בפיקודם של הפאיסטיון, פרדיקס, קוינוס ודמטריוס. במרכז הוא ערך את חיילי הרגלים שלו: ההיפאספיסטים בראשות סלאוקוס ושתי חטיבות הפלנקס בראשות אנטיגנס וקלייטוס הלבן. ומשמאלם את הקשתים, האגריאנים וזורקי הכידונים.

השמדת כוח החלוץ ההודי

כאשר נודע לפורוס על הצליחה של הצבא המוקדוני הוא היה בדילמה, הוא לא ידע אם הכוח שצלח הוא עיקר הכוח המוקדוני או פעולת הסחה בלבד. לפי קורטיוס הוא אף חשב בהתחלה שמדובר באחד מבעלי בריתו שמגיע לסייע לו, אך לבסוף הבין שאלו מוקדונים. לו היה נוטש את המחנה שלו בגדה המערבית של ההידספס ומתקדם לכיוון נקודת החצייה, הוא היה יכול למצוא את עצמו מכותר בין הצבא של אלכסנדר לבין הצבא של קרטרוס. לו היה נשאר מול קרטרוס על הגדה המערבית של ההידספס, יכול להיות מותקף מהעורף על ידי הכוח של אלכסנדר שהיה נע דרומה. לו היה נסוג דרומה או מזרחה הוא היה חושף את עצמו למתקפה מהפרשים המוקדונים מעורפו, מכיוון שהיה נחות בפרשים וכי הפרשים המוקדונים היו מדביקים את נסיגת הכוח ההודי. האפשרות הטובה ביותר עבורו הייתה לפצל את כוחו, אך על מנת לעשות זאת הוא היה צריך לדעת האם הכוח שצלח את ההידספס הוא הכוח העיקרי או כוח קטן יותר שמבצע פעולת הסחה.

פורוס החליט לשלוח את בנו בראשות כוח חלוץ של 2,000 פרשים ו-120 מרכבות על מנת להתמודד עם הצבא המוקדוני שצלח את הנהר. מגודלו של הכוח ניתן להעריך שלא מדובר היה בכוח סיור בלבד, אלא בכוח משמעותי שנועד למנוע את צליחת הנהר בנקודה זו. כוח לא מבוטל זה אכן יכול היה למלא את משימתו לו היה מגיע לאזור הצליחה לפני שהכוח המוקדוני השלים את חציית הנהר, או בשלבים הראשונים של הצליחה. אולם מכיוון שרוב הצבא המוקדוני סיים את חציית הנהר לפני הגעתו, משימתו של כוח החלוץ נגמרה באסון עבור ההודים. אלכסנדר חשב בתחילה שכוח זה הוא יחידת חלוץ לפני עיקר הצבא ההודי ולכן הציב מולה רק את הקשתים הרכובים מדאקיה, על מנת לעכב אותם. אלכסנדר התכוון להשתמש בפרשים שלו נגד הגוף העיקרי של הצבא ההודי בטרם האחרון יספיק להיערך בצורה מסודרת במבנה קרב. אך משנודע לאלכסנדר היקף הכוח שמולו הוא החליט להשמיד אותו. בוצעה הסתערות כוללת של הפרשים של אלכסנדר שנהנו מעדיפות מכרעת, בנו של פורוס ו 400 פרשים הודים נהרגו. בנוסף לכך אבדו או נתפסו כל המרכבות של ההודים, אשר היו חסרות תועלת בקרב מכיוון ששקעו בקרקע הבוצית סמוך לגדת הנהר.

מהלך הקרב העיקרי

משנודע לפורוס שכוח החלוץ שלו הושמד ושאלכסנדר עצמו מוביל את כוח הצליחה, הוא הבין שכוח הצליחה הוא המאמץ העיקרי של הצבא המוקדוני ולא פעולת הסחה. פורוס התלבט מה לעשות מכיוון שאנשיו של קרטרוס נראו מנסים לחצות את הנהר מול המחנה שלהם. לבסוף פורוס החליט להשאיר חלק קטן מצבאו כולל מספר פילים מול קרטרוס, על מנת שהאחרון לא יצליח לחצות, וצעד עם עיקר צבאו מול אלכסנדר וכוח הצליחה שלו. כוחו של פורוס בקיזוז האבדות שנגרמו לו מנה: 30,000 חיילי רגלים, 3,600 פרשים, 200 פילים ו-180 מרכבות. פורוס איתר אזור לא בוצי על מנת שיכול להפעיל את המרכבות שלו וערך את צבאו. בחזית הוא הציב את הפילים שלו במרחקים שווים של כ-30 מטר זה מזה, וזאת על מנת לכסות בצורה מלאה את המערך של חיילי הרגלים ההודים. פורוס עשה זאת על מנת למנוע מהפרשים של אלכסנדר לתקוף את חיילי הרגלים שלו, מכיוון ששיער בצדק שהפרשים המוקדונים לא יעזו להיכנס ברווחים שבין הפילים. חיילי הרגלים ההודים הוצבו בקו השני מאחורי הפילים, ואילו הפרשים ההודים והמרכבות חולקו בצורה שווה והוצבו בשני האגפים של המערך ההודי.

אלכסנדר ראה שהצבא ההודי ערוך לקרב נגד כוח הצליחה שלו, ולכן החליט לעצור ולהמתין להגעת כוחות הרגלים שלו, שעדיין פיגרו מאחור וחלקם עדיין לא השלימו את חציית הנהר, כנראה משום שהפרשים היו הראשונים לחצות את הנהר (לפי פלוטרכוס המרחק שהפריד בין יחידות הרגלים לבין הפרשים של אלכסנדר היה כ-4 קילומטרים). אלכסנדר גם העריך שחייליו מותשים בגלל הצליחה הקשה של הנהר, ולכן נמנע מלתקוף מיד את הצבא ההודי, והעדיף לתת לאנשיו זמן לנוח. ייתכן, אם כי הדבר לא נכתב במקורות הראשוניים, שאלכסנדר העדיף להמתין עד שהכוח שהושאר על ידו במחצית המרחק בין מחנהו לאתר הצליחה של הנהר (5000 רגלים כבדים ו-500 פרשים), יחצה אף הוא את הנהר, ויצטרף לגל הצליחה הראשון. לא סביר להניח, שהוא היה מוכן לוותר על האפשרות לחזק באופן משמעותי את כוחותיו (שכללו בשלב זה רק כשליש מכוחו של הצבא המוקדוני) לפני פתיחת הקרב המכריע נגד צבאו של פורוס.

לאחר בחינה של המערך ההודי, הבין אלכסנדר שלא כדאי לו לתקוף את מרכז המערך ההודי, שבחזיתו הוצבו הפילים. הוא ידע שיש לו יתרון מכריע בפרשים והחליט לנצל זאת. את רוב הפרשים שלו מיקם אלכסנדר באגף הימני, מול האגף השמאלי ההודי. שתי ההיפארכיות של קוינוס ודמטריוס מוקמו באגף שמאל המוקדוני. כוחות הרגלים מוקמו במרכז, בפיקודם של סלאוקוס, אנטיגנס, קלייטוס הלבן וטאורון, הם הצטוו לא לתקוף עד אשר יראו שכוחות הפרשים והרגלים של פורוס מצויים בחוסר סדר, ומערכם שובש בעקבות התקפת הפרשים של אלכסנדר. התפקיד שמילאו הכוחות המוקדוניים, שלא נכללו בגל הראשון שצלח את הנהר, במהלך הקרב, לא מופיע באף מקור. אחת האפשרויות היא, שהם לא הספיקו לחצות את ההידספס לפני שהקרב הוכרע, והצטרפו ללחימה רק בשלב המרדף.

תפקיד מפתח בקרב מילאו הקשתים הרכובים מדאקיה. הם ביצעו את השלב הראשון במתקפה על הפרשים ההודים ופתחו את הקרב בירי מטר חיצים על הפרשים באגף השמאלי ההודי, שהוציא את הפרשים ההודים משיווי משקל.

המתקפה המשולבת של הפרשים והרגלים המוקדונים.

אלכסנדר ניצל את שיבוש המערך של הפרשים באגף ההודי השמאלי, כדי לתקוף אותם בעוצמה עם כוח הפרשים העדיף שלו. ההודים החלו להעביר תגבורות פרשים מאגפם הימני, כדי לסייע לאגף השמאלי המותקף. בשלב זה הופעלה המלכודת שטמן להם אלכסנדר. כוח הפרשים של קוינוס ודמטריוס באגף המוקדוני השמאלי תקף את הפרשים הלחוצים באגף השמאלי של צבאו של פורוס, שרותקו על ידי התקפת הכנף הימנית של הפרשים המוקדוניים, וסייע בהבסתם. קיים ויכוח במחקר ההיסטורי בין פולר לבין בוזוורת' לגבי התנועה שביצעו אותם פרשים. לפי הניתוח של בוזוורת', הם ניצלו את החלשות כוח הפרשים, שהגן על האגף הימני של הצבא ההודי, כדי לאגף משמאל את צבאו של פורוס (כפי שמתואר בתרשים הקרב המופיע בערך) ולתקוף מהעורף את הפרשים באגף השמאלי של הצבא ההודי . לפי ניתוח הקרב המופיע בספרו של פולר, הפרשים של קוינוס ודמטריוס נעו באלכסון בין שני הצבאות ואז תקפו את הפרשים ההודים מהאגף. הפרשים ההודים, שהותקפו משני כיוונים נאלצו לפצל את כוחותיהם על מנת להתגונן. תוך כדי ביצוע תימרון זה, שהגביר את הבלבול בשורותיהם, חידש אלכסנדר את המתקפה של הפרשים שבפיקודו על הפרשים ההודיים, והביס אותם. שרידי כוח הפרשים מצאו מחסה בתוך גוש חיל הרגלים ההודי במרכז צבאו של פורוס, בתקווה שנוכחות פילי המלחמה תגן עליהם מפני המרדף של הפרשים המוקדונים.

נוכח תבוסת כוח הפרשים שלו הכניס פורוס את פילי המלחמה למערכה. פורוס ניסה לתקוף באמצעותם את הפרשים של אלכסנדר כי פילים מטילים מורא בסוסים ובכך יכול היה לנטרל לחלוטין את היתרון המוקדוני בפרשים, אך אלכסנדר חמק מהמלכודת. בשלב זה החל הפלנקס המוקדוני להתקדם לעבר הפילים ותקף את מרכז צבאו של פורוס. הרגלים המוקדונים הקיפו את הפילים מכל העברים, דקרו אותם בכידוניהם הארוכים (סריסה) וירו חיצים על נוהגי הפילים ועל הפילים עצמם. הפילים הסתערו על הפלנקס המוקדוני, בהנחיית רוכביהם, בכל מקום בו הם הצליחו לתמרן. בשלב זה ספג של צבאו של אלכסנדר אבידות כבדות, מכיוון שהסתערות הפילים הצליחה לפרק את מבנה הפלנקס המוקדוני הצפוף. קורטיוס מתאר כיצד הפילים דרסו את החיילים שניקרו בדרכם, וכיצד חיילים אחרים נתפסו על ידי הפילים בחדק והושלכו אחורנית מעל ראשיהם. הפרשים ההודים, מעודדים מהצלחת הפילים נגד הפלנקס המוקדוני, התארגנו מחדש וניסו להחזיר לידם את היוזמה ולתקוף את הפרשים המוקדונים. אך האחרונים, שנהנו מעדיפות כמותית ואיכותית משמעותית, הביסו אותם שוב, והפרשים ההודיים שוב נמלטו לתפוס מחסה בין הפילים.

בשלב הזה של הקרב, התארגנו הפרשים המוקדוניים מחדש כגוש אחד, תחת פיקודו של אלכסנדר, שהוביל אותם לתקוף מהעורף על כוח הרגלים של פורוס. הסתערות הפרשים הכבדים גרמה לטבח המוני בקרב הרגלים ההודיים, וצבאו של פורוס נלכד בין הפלנקס המוקדוני בחזיתו לבין הפרשים המוקדונים בעורפו. הצפיפות הרבה גרמה לכך שלפילים לא היה מקום לתמרן, וכיוון שחלק מצבאו של פורוס ניסה לתפוס מחסה בין הפילים, הם החלו לפגוע גם בחיילים ההודיים. אריאנוס מציין במיוחד את הפרשים ההודים שספגו אבדות כבדות בצפיפות זו.

אחרי הלחימה הקשה נגד הפלנקס המוקדוני החל המומנטום של התקפת הפילים לדעוך. חלק גדול מהפילים היו פצועים או מותשים, רוב נוהגיהם נהרגו או נפצעו, והיתר איבדו שליטה על הפילים. בפקודתו של אלכסנדר התארגן הפלנקס המוקדוני מחדש במבנה קרבי צפוף, וחידש את התקדמותו. הצבא ההודי, שהותקף עתה מכל העברים, וחייליו התקשו להתגונן ביעילות עקב הצפיפות הרבה, התפורר והובס לחלוטין. שרידי צבאו של פורוס נמלטו על נפשם, תוך שהם מנצלים את הפערים בין יחידות הפרשים המוקדוניות כדי להחלץ מטבעת הכיתור המוקדונית.

תבוסת הגוף העיקרי של הצבא ההודי, גרמה גם לכוח שהשאיר פורוס מאחור מול כוחו של קרטרוס, לפתוח אף הוא במנוסה. עובדה זו איפשרה לקרטרוס לחצות באין מפריע את ההידספס עם חייליו הרעננים, ולפתוח במרדף אחר שרידי צבאו של פורוס, מרדף במהלכו ספג הצבא ההודי אבדות כבדות, שלא נפלו מאבידותיו במהלך הקרב עצמו.

קרב הידספס ראוי להיחשב כאחד הניצחונות הגדולים והמבריקים בקריירה של אלכסנדר, במיוחד נוכח העובדה שהניצחון בקרב הושג כנגד אויב, שנהנה מעדיפות כמותית משמעותית על הצבא המוקדוני והשתמש באמצעים מיוחדים שלא עמדו לרשות המוקדונים (פילי קרב ומרכבות) .

כניעת פורוס

למרות התפרקות המערך ההודי ומנוסת חייליו נשאר פורוס להילחם על גבי הפיל שלו. פלוטרכוס מתאר אותו כלוחם עצום שגובהו מעל שני מטרים ושגם הפיל שעליו רכב פורוס היה הפיל הגדול ביותר מבין הפילים בצבא ההודי. פורוס ניסה למנוע מחייליו לברוח והמשיך ליידות כידונים בחיילים המוקדונים שסביבו. הוא נפצע תשע פעמים ורק כאשר איבד דם רב ונחלש מכדי להרים את ידיו ולהחזיק בנשק, הפסיק להילחם. לפי דיודורוס אלכסנדר הורה לקשתים שלו לרכז את כוח האש שלהם בפורוס וכך הביאו לפציעותיו המרובות ולניטרולו.

ציור של שארל לה ברן, אלכסנדר ופורוס בקרב.

התיאור של קורטיוס הוא הדרמטי מכולם. הוא מספר שהפיל של פורוס, שלא נפצע בקרב, המשיך להסתער קדימה ורק כאשר רוכב הפיל שם לב שהמלך התעלף בשל אובדן דם רב הוא הפנה את הפיל לברוח משדה הקרב. כאשר אחיו של המלך טאכסילס נשלח אל פורוס לשכנע אותו להיכנע, ענה לו פורוס "אני מזהה את האח של טאכסילס, בוגד בממלכתו ובארצו!" והשליך עליו את הכידון האחרון שנותר לו והרגו. פורוס המשיך בנסיגתו עד אשר הפיל שלו גם הותש מרוב פציעות. בשלב הזה פורוס ארגן את חיילי הרגלים ההודים הנסוגים להתנגדות לצבא המוקדוני, אך המוקדונים הצליחו לכתר את ההודים והחלו טובחים בהם. פורוס שוב איבד את ההכרה והחל להחליק מהפיל שלו, הרוכב של הפיל חשב שפורוס יורד ממנו בצורה רגילה ולכן הורה לפיל לכרוע ברך. שאר פילי המלחמה שהיו מאומנים נהגו כמו הפיל של פורוס וכרעו ברך גם כן, דבר שהוביל לכניעה של הכוח ההודי. אלכסנדר שחשב שפורוס מת הורה לחייליו להסיר מפורוס את שיריונו, אך משהתקרבו המוקדונים לפורוס החל הפיל שלו לגונן עליו. הפיל תקף את החיילים המוקדונים וניסה להרים את פורוס ולהניחו על גבו. החיילים המוקדונים תקפו את הפיל עם הסריסות שלהן, הרגו אותו והניחו את פורוס בכרכרה. רק אז שם לב אלכסנדר שפורוס עדיין חי. אלכסנדר פנה לפורוס "איזה רעיון שטותי הדריך אותך, אתה שידעת על גודל הישגיי, לנסות את מזלך נגדי כשטאכסילס כבר שימש דוגמה לסובלנות שאני מפגין כלפי אלה שנכנעים, דוגמה כה קרובה אליך?". פורוס השיב לו " מאחר ששאלת, אענה לשאלתך בכנות. לא חשבתי שיש מישהו חזק ממני. אמנם ידעתי את כוחי אבל עדיין לא העמדתי את כוחך במבחן וכעת תוצאות הקרב מוכיחות שאתה חזק ממני. אבל להיות שני לך מסב לי שביעות רצון לא קטנה". אריאנוס מוסיף על דו השיח בין שני המלכים: אלכסנדר שאל את פורוס המובס כיצד הוא רוצה שינהגו בו, ופורוס ענה "נהג בי אלכסנדר כמו שנוהגים במלך". קרוב לוודאי שהדיאלוג המתואר כאן לא קרה בדיוק באותה צורה, אך סביר להניח שדו-שיח כלשהו כן התנהל בין שני המלכים ושכן שררה הערכה הדדית ביניהם לאור התנהגותו של אלכסנדר לפורוס אחרי הקרב.

יוסטינוס לעומת זאת מספר שפורוס היה כה מוכה צער מהפסדו, עד כדי כך שכאשר נלקח בשבי והותר לו לחיות, הוא סירב לאכול או לתת לשוביו לחבוש את פצעיו. רק אחרי מאמצים רבים הצליחו המוקדונים לשכנע אותו להמשיך לחיות.

לפי ה"אלכסנדר רומאנס" נהלו אלכסדר ופורוס דו-קרב. המלך ההודי נהנה מיתרון פיזי מובהק, אך העימות הסתיים בניצחונו של המלך המקדוני באמצעות תחבולה. סיפור זה, שניתן לראות קוים מקבילים בינו לבין סיפור דוד וגולית, מבוסס על עובדה היסטורית (הפרשי הגובה בין שני המלכים), אך נעדר אמינות היסטורית מכל בחינה אחרת.

אבדות

אין הסכמה בין המקורות העתיקים לגבי אבדות שני הצבאות. לפי אריאנוס אבדות הצבא ההודי היו: 3,000 פרשים, 20,000 חיילי רגלים, כל המרכבות נהרסו וכל הפילים נתפסו או הומתו. מבין המתים ההודים צריך לציין את שני בניו של פורוס, המושל של פורוס, כל נהגי המרכבות והפילים וכל המפקדים הבכירים של הצבא ההודי. אבדות הצבא המוקדוני היו: 80 חיילי רגלים, 10 קשתים רכובים ו-220 פרשים, שביניהם 20 מרעי המלך.

לפי דיודורוס אבדות הצבא ההודי היו: 12,000 הרוגים, 9,000 שבויים ו-80 פילים נתפסו. דיודורוס גם מציין ששני בניו של פורוס וכל מפקדי הצבא ההודי היו בין המתים. אבדות הצבא המוקדוני היו: 700 רגלים ו-280 פרשים הרוגים. המספרים של דיודורוס נראים הגיוניים יותר, משום שכוחות הרגלים המוקדונים היו אלו שספגו את מלוא העוצמה של התקפת הפילים של פורוס.

ניתוח הקרב ותוצאותיו

קרב הידספס אינו מפורסם כמו שלושת הקרבות הגדולים של אלכסנדר מול הפרסים: קרב גרניקוס, קרב איסוס וקרב גאוגמלה, אך ניצחונו בקרב זה ראוי להיחשב בשורה אחת עם ניצחונותיו בשלושת קרבות אלו. אמנם מבחינת סדרי הכוחות קרב הידספס נופל במעט לעומת הקרבות של אלכסנדר מול הפרסים, אך בכל הנוגע למורכבות התמרונים ולחידושים הטקטיים, קרב הידספס אף עולה על חלק מהם.

חשוב לציין את הגורמים שהביאו לאלכסנדר את הניצחון בקרב הידספס:

• שימוש יעיל באמצעי הונאה והטעיה - מערכת ההונאה וההטעיה המורכבת שניהל אלכסנדר, כדי להסתיר את עיתוי הצליחה ואת מקום החצייה של ההידספס, הותירה את פורוס בערפל לגבי תוכניותיו האמיתיות של אלכסנדר ואיפשרה לאחרון להשיג הפתעה טקטית מוחלטת.
• החצייה המוצלחת והמהירה של ההידספס (למרות הטעות שאירעה במהלכה), וההכנה מראש של כלי השייט שנדרשו לשם כך, מעידים על רמה גבוהה של עבודת מטה ועל יכולת ארגון ותכנון מעולה.
• אלכסנדר הפגין גמישות מחשבתית כאשר נמנע מביצוע התמרון הרגיל שלו (תקיפה משולבת של מרכז מערך האויב על ידי כוחות פרשים ורגלים), בשל הצבת פילי המלחמה לפני מרכז צבאו של פורוס. במקום זה הוא התמקד, בשלב הראשון של הקרב, בתקיפת שני האגפים של הצבא ההודי ובהבסת כנפות הפרשים של פורוס, וניצל בצורה אופטימלית את עדיפות הפרשים שלו על מנת להכריע את הקרב.
• איסוף מודיעין מקדים - אלכסנדר תקף את צבאו של פורוס רק לאחר שבחן בצורה מדוקדקת את הערכות הצבא ההודי, והכין את תוכנית הקרב שלו בהתאם לכך.
• שיתוף פעולה בין חיילי - הרגלים והפרשים בצבאו של אלכסנדר לחמו בשיתוף פעולה הדוק במהלך הקרב, ואלכסנדר השכיל לשלב בצבאו כוחות חדשים של פרשים מאסיה ושל קשתים רכובים מדאקיה, ולנצל את יכולותיהם המיוחדות. בשלב צליחת ההידספס הוא השתמש בקשתים הרכובים ליצירת מסך הגנה לכוחות שעדיין היו עסוקים בחציית הנהר, ובמהלך הקרב עצמו הם מילאו תפקיד חשוב בהוצאת הפרשים באגף השמאלי של הצבא ההודי משיווי משקלם באמצעות תקיפתם במטר חיצים.
• חיילי הרגלים המוקדונים הוכיחו מקצועיות ורמת משמעת גבוהה כאשר נדרשו להתמודד בפעם הראשונה במספר רב של פילי מלחמה, גורם שלא נתקלו בו בעבר.
• למרות הקרב המתיש אלכסנדר לא ויתר על המרדף אחרי שרידי צבאו של פורוס, ועל ידי כך שבר את רוחם ולא איפשר להם להתאושש ולאתגר אותו שוב בשדה הקרב.

לאחר הקרב

אלכסנדר התרשם מאוד מגבורתו של פורוס ומהעובדה שבחר להישאר בשדה הקרב והמשיך להילחם עד הסוף, זאת בניגוד לדריווש השלישי שבשני הקרבות שלו מול אלכסנדר נמלט משדה הקרב. הוא הפך את פורוס לבעל בריתו, השאיר אותו על כסאו ואף הרחיב את שטחי ממלכתו, לאחר שהאחרון קיבל את מרותו. בכך שמר אלכסנדר על מאזן הכוחות בין שני המלכים היריבים, פורוס וטאכסילס.

אלכסנדר הקים שתי ערים באזור הנהר הידספס על מנת לשלוט על המעבר בו: בוקאפלה בגדה המערבית, על שם סוסו בוקאפלוס (לפי קורטיוס הסוס מת בשל פציעותיו הרבות בקרב, אך לפי אריאנוס הסוס מת מזקנה ומאפיסת כוחות בתום הקרב.). בגדה המזרחית, באזור הקרב, הקים אלכסנדר את העיר ניקיאה - עיר הניצחון.

אלכסנדר המשיך במסעו מזרחה בעזרתו של פורוס שהוכיח את עצמו כבעל ברית נאמן. אך האבדות בקרב הידספס ועייפות חייליו נתנו את אותותיהם. כאשר אלכסנדר הגיע לנהר ההיפאסיס סירבו חייליו להמשיך במסע מזרחה לתוך הודו. אחת הסיבות לכך היו ידיעות/שמועות, שממזרח לנהר זה מצויים שליטים הודיים בעלי צבאות ענקיים, גדולים פי כמה מצבאו של פורוס, הכוללים אלפי פילי מלחמה. למרות שהצבא המוקדוני הצליח בקרב הידספס לנצח צבא הודי עם פילים רבים, האבדות שנגרמו לו במהלך הקרב זה יצרו דמורליזציה בקרב החיילים, וחשש מפני הצורך לנהל קרבות נוספים מול צבאות המצוידים בפילי מלחמה רבים.

לקריאה נוספת

המקורות לאלכסנדר הגדול

מקורות עתיקים

המקורות הראשוניים שמתארים את הקרב אבדו, אך השתמרו ספרים של היסטוריונים עתיקים שמבוססים על המקורות האלה.

• אריאנוס, אנבסיס, ספר 5, פרקים 8 - 19 (לתרגום האנגלי של E.J Chinnock מ-1893)
• קורטיוס רופוס, היסטוריה של אלכסנדר הגדול, ספר 8, פרקים 12 - 14 (לטקסט בלטינית)
• פלוטרכוס, חיי אישים, אלכסנדר, פרקים 59 - 62 (לתרגום האנגלי)
• דיודורוס מסיציליה, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 17, פרק 10 (לתרגום אנגלי)
• יוסטינוס, תקציר לספרו של פומפיוס טרוגוס, ספר 12, פרקים 7 - 8 (לתרגום האנגלי)

מקורות מחקר

• קלושה פאול, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963
• כתריאל בן אריה, קרבות מופת, לביא, 1994
• ביל ייני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, הוצאת מודן, 2012 (מהדורה ראשונה בשנת 2010)

• A.B. Bosworth, Conquest and Empire: The Reign of Alexander the Great, Cambridge: University Press, 1988
• A.B. Bosworth, Alexander and the East, Oxford New York, 1996
• John Fredrick Charles Fuller, The Genreralship of Alexander The Great, Routledge, 1958
• Nick Sekunda, Alexander The Great: His Armies and Campaigns, Osprey, 1998
• Ory Amitay, From Alexander to Jesus, University of California Press, 2010
• J. R. Hamilton, The Cavalry Battle at the Hydaspes, Journal of Hellenic Studies, Vol. 76 (1956), pp. 26-31

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

מדיה וקבצים בנושא קרב הידספס בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24106558קרב הידספס