אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
היהודים, כמו שאר העמים בעת העתיקה, התרשמו עמוקות מאישיותו של אלכסנדר מוקדון ומהישגיו. כתוצאה מכך, נוצרו מספר רב של אגדות עליו ועל מגעו איתם. אגדות אלה נשתמרו בעיקר בתלמוד וביצירות חיצוניות קדומות יותר כמו קדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו. הדים למאורעות דומים מצויים בכתבי הסופר הרומאי קורטיוס רופיוס.
במסגרת מלחמותיו לכיבוש הארצות מידי הפרסים, כבש אלכסנדר את ארץ ישראל. כיבוש זה היה לאחר המצור על צור, פעם נוספת עבר אלכסנדר בתחומי ארץ ישראל, במסעו מכיבוש מצרים אל האימפריה הפרסית.
רוב המקורות היהודיים מתייחסים בחיוב לאלכסנדר, למרות היותו עובד אלילים; בחלקם מובע לעג לחולשתו לכוח, עוצמה ועושר.
אלכסנדר הגדול באגדות ובמסורת היהודית
מפגש אלכסנדר במנהיגי היהודים
התלמוד מתאר בהרחבה את המפגש בין אלכסנדר לראשי היהודים, מפגש שאינו מצוי בתיאורים היווניים והרומיים אודות מסעי אלכסנדר. מטרתן של אגדות אלו היא להראות את חכמתם של חכמי ישראל, יכולתם לעורר את אלכסנדר (ובהשאלה, כל שליט חזק) לכבד את הדת היהודית, והצלחתם לבטל את ניסיונות שונאי ישראל (בעיקר השומרונים) לגרום לנזק ליהודים.
תיאור המפגש בין אלכסנדר למנהיגי היהודים מובא במסכת יומא:
- "בעשרים וחמישה בטבת יום הר גריזים דלא למספד. יום שביקשו כותיים (שומרונים) את בית אלוקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי-כהונה ונתעטף בבגדי-כהונה, ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אוּר בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה, והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיוון שעלה עמוד השחר, אמר (אלכסנדר) להם: מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיוון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה. כיוון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחווה ליהודי זה? - אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. אמר להם (ליהודים): למה באתם? - אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך עובדי-כוכבים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם: הרי הם מסורין בידכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים. כיוון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שביקשו לעשות לבית-אלוקינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב."
גרסה דומה מאד של סיפור זה אצל יוספוס פלביוס בספרו "קדמוניות היהודים"[1], מתארת את השתלשלות המאורעות כדלקמן:
- בזמן המצור על צור שלחו השומרונים נציגים לאלכסנדר בבקשה להקים מקדש על הר גריזים, והוא נענה לבקשה. לאחר מכן דרש אלכסנדר מהכהן הגדול ידוע שימסור את כניעתם של ירושלים והיהודים. ידוע סירב, בטענה שנשבע לדריווש מלך פרס, ובתגובה עלה אלכסנדר עם צבאו לעבר ירושלים. הכהן הגדול, יחד עם נכבדי העם, חיכו לאלכסנדר בצופים שמצפון לירושלים.
- כשראה אלכסנדר את הכהן הגדול, השתחווה לפניו וסיפר לאנשיו שראה את ידוע בחלום שבו ניבא לו ידוע את ניצחונו על מלך פרס. אלכסנדר, לפי האגדה, עלה לבית המקדש, הקריב שם קרבן, והעניק ליהודים זכויות רבות. מאוחר יותר ניסו השומרונים להזמין את אלכסנדר למקדשם בהר גריזים, אך ללא הצלחה.
- יוספוס מספר עוד[2] שאלכסנדר מוקדון פטר את היהודים מתשלום מיסים בשנות שמיטה, מכיוון שהם אינם מעבדים את שדותיהם בשנים אלו. הוא מוסיף וכותב[3] כי לאחר מכן, כשראו השומרונים "שאלכסנדרוס חלק ליהודים כבוד ויקר עד כדי כך, החליטו להכריז כי יהודים הם".
ייתכן שהפסיפס שנחשף בבית הכנסת העתיק בחוקוק מתאר מפגש בין אלכסנדר הגדול לכהן הגדול[4].
עובדה דומה על אלכסנדר והשומרונים מזכיר הסופר הרומאי קורטיוס רופיוס, שחיבורו "תולדות אלכסנדר" הוא המקור הקדום המקיף ביותר לחיי אלכסנדר הגדול. בזמן שהמקורות היווניים העוסקים בכיבוש אלכסנדר את ארץ ישראל בשנת 332 לפנה"ס מתרכזים בכיבוש עזה, מוסיף קורטיוס רופוס ומספר כי אלכסנדר אישית דיכא ביד קשה מרידה שומרונית בארץ ישראל, והשליט בה סדר[5]:
"בשעה שישב עדיין אלכסנדר במצרים והיה שרוי באבל על מותו הטרגי של הקטור בן פרמיניון, הגיעה אליו השמועה המחרידה מארץ ישראל שהשומרונים שרפו חיים את אנדרומכוס שנתמנה בשעתו מטעם פרמיניון לנציבם של חבלי סוריה וארץ ישראל הפנימיים. אלכסנדר הקדים את מועד יציאתו ממצרים. כשהגיע לארץ ישראל נמסרו לו מיד ראשי האשמים ברצח הנציב. במקום אנדרומכוס מינה אלכסנדר את מנון, שקיבל בשעתו מטעם אלכסנדר את ההגנה על צפון סוריה, ועשה שפטים ברוצחי אנדרומכוס."
— קורטיוס רופוס, תולדות אלכסנדר, ספר ד', ח' 10-9
פרופסור מנחם שטרן מעיר כי הנרטיב של קורטיוס תואם היטב למסורת הספרותית, המדגישה את נטייתו של אלכסנדר לטובת היהודים[6].
ההיסטוריונים המודרניים שוללים ברובם את שתי גרסאות האגדה[דרוש מקור]. התיאור התלמודי של שמעון הצדיק ככהן הגדול בתקופתו של אלכסנדר אינו ברור כיוון שלפי דעת החוקרים כיהן שמעון ככהן גדול בזמנם של יורשי אלכסנדר, ואם האגדה נכונה, מדובר בסבו ידוע, וכתיאורו של פלאוויוס. גם תיאור מקום המפגש בין היהודים לאלכסנדר באנטיפטרס אינו מתקבל על הדעת, בשל העובדה שהמקום לא היה קיים בתקופתו של אלכסנדר - אך ייתכן שחכמי התלמוד השתמשו בשם המאוחר לציון אתר גאוגרפי, ולא כטענה שהעיר הייתה קיימת כבר אז.
למעשה, ידוע שהייתה מרידה כלשהי של השומרונים נגד אלכסנדר מוקדון בערך ב-331 לפנה"ס. סביר להניח שהיהודים, שלא רצו שייחסו אותם אל השומרונים ולמרידתם, שלחו נציגים לאלכסנדר או לבאי כוחו שהבטיחו שוב את נאמנותם לשליט גם בתנאים אלו (על אף שייתכן שקיבלו את ריבונותו כבר לאחר נפילת צור, יחד עם כל העמים הקטנים שבסביבות ארץ ישראל). מסתבר גם שבראש המשלחת עמדו ראשי היהודים ובראשם הכהן הגדול שבאותה התקופה, כנראה ידוע. סביר להניח שהשליחים היהודים נשלחו עוד לפני שאלכסנדר עבר בחזרה דרך ארץ ישראל, ולאור העובדה ששום כוחות לא הופנו נגד היהודים וירושלים, הצליחו בשליחותם.
תיאור הרס המקדש השומרוני שמתואר בסוף האגדה התלמודית כנראה לקוח מהרס שומרון על ידי היהודים בימי יוחנן הורקנוס הראשון.
שאלות וויכוחים אגדיים בנוכחות אלכסנדר
התלמוד מציין מפגשים בין אלכסנדר ובין היהודים במספר מקומות נוספים.
במסכת תמיד[7] מוצג סיפור בו נשאלים עשרת חכמי הנגב שאלות פילוסופיות על ידי אלכסנדר, ועונים לו בחכמה. בין היתר שאל אותם מיהו 'חכם', והם השיבו לו שזהו הרואה את הנולד. בתלמוד לא מבואר מי הם "חכמי הנגב", והאם נמנו על חכמי ישראל.
במסכת סנהדרין[8] מוצגים כמה סיפורים על גביהא בן פסיסא, שהגן על היהודים בפני טענותיהם של הגויים, בוויכוחים שנערכו לפני אלכסנדר.
במגילת תענית[9] מסופר כי אלכסנדר ביקש להיכנס לבית המקדש, בליווי גביהא בן פסיסא, אך חולי פתאומי כתוצאה מהכשת נחש מנעו מכך.
גם לפי הפרשנים המסורתיים, לא נשללת ההנחה כי תיאורים אלו לא התרחשו במציאות, ואלכסנדר נלקח כדוגמה בלבד; או לחלופין, התרחשו האירועים בפני נציגות כלשהי של מוקדון. כך למשל סובר מהר"ל מפראג[10] כי בוויכוח עם זקני הנגב משמשת דמותו של אלכסנדר מוקדון כסמל לחכמי יוון בכללותם.
דמותו של אלכסנדר בתלמוד
התלמוד גם מתאר מספר אגדות על אלכסנדר שאינן קשורות ליהודים.
מטרת רוב האגדות היא להציג בלעג את תאוותו של הלה לכסף ושלטון. דוגמאות טובות לכך ישנם במסכת תמיד[11], בה מתואר ביקורו של אלכסנדר בממלכת האמזונות בו אכל כיכרות לחם עשויות זהב. סיפור אחר[12] מציג את חמדנותו של אלכסנדר ומתוארת בו הגעתו לשערי גן עדן. לאלכסנדר מוצג גלגל של עין, אלכסנדר שלא מבין מה נתנו לו מנסה לחקור את הגלגל ומגלה שהוא כבד יותר מכל רכושו וזהבו, חכמי ישראל מגלים לו שזה גלגל של עין ומכל מה שהעין רואה אינה יודעת שבעה, ולראיה אמרו לו לכסות את העין בעפר ואכן כשכיסו אותה במעט עפר הפכה העין לקלה, משום שאינה יכולה עוד לראות ולחמוד חפצי ערך.
בתלמוד ירושלמי[13] ובמקורות נוספים[14] מסופר על משפט מלכה של קציא, בנוכחותו של אלכסנדר, בין שני אנשים המתקוטטים על אוצר שנמצא. אלכסנדר, לפי הסיפור, מעיר למלך שבארצו היו הורגים את שני האנשים ומחרימים את האוצר למלך. מלך קציא, במילות ששמו בפיו מחברי התלמוד, משיב לו "אם יורד הגשם וזורחת השמש בממלכתך, הרי זה בזכות הבהמות שיש בה, ולא בזכות בני האדם, שאינם יודעים לשפוט משפט צדק"[15].
אגדות נוספות בתלמוד מופיעים גם באגדות עם הנפוצות על אלכסנדר, כגון עלייתו לשמים במרכבת נשרים[16] וכדומה.
אלכסנדר הגדול בספרות יהודית מאוחרת
התייחסויות מאוחרות יותר אל אלכסנדר מוקדון בספרות היהודית הם למעשה עיבודים של סופרים מהשפה הלטינית. יוצא דופן הוא הספר יוסיפון מהמאה התשיעית לספירה, המציג התייחסות לאלכסנדר שמקורותיה שאובים מיוספוס פלביוס ומהתלמוד.
במקורות יהודיים מסוימים (פירוש הרב סעדיה גאון לספר דניאל, משנה תורה להרמב"ם), על פי כתבי היד התימניים, מכונה אלכסנדר "אלכסנדרוס מקרון", מלשון "קרן" המכה ומפלחת את אויביה.
העיבוד היהודי הראשון המוכר לנו של חיי אלכסנדר, "ספר תולדות אלכסנדר", מקורו במאה ה-12 והוא מיוחס לשמואל אבן תיבון או ליהודה אלחריזי.
הגרסה השנייה היא "תולדות אלכסנדרוס" שנכתבה ביד עמנואל טוב עלם (בונפילס) בערך בסביבות 1350, והיא למעשה עיבוד התרגום הערבי של היצירה הלטינית על אלכסנדר. ישנו עיבוד גם שלישי מאוחר יותר, שמקורו אינו ידוע.
במחקר המודרני
על פי ניתוחי ההיסטוריונים אין הוכחות חד-משמעיות להכרעת השאלה האם ביקר אלכסנדר באזורים היהודיים בארץ ישראל. רבים מהחוקרים המודרניים סבורים[דרוש מקור] כי המסורות המדברות על כניסת אלכסנדר מוקדון לירושלים הן מאוחרות, והסבירות שאלכסנדר אכן ביקר בעיר נמוכה; לדעתם, הוא עבר דרך מישור החוף, לא התערב כמעט בעניינים שבתוך ארץ ישראל, ולכל היותר שלח כוח צבאי קטן לבסס את שליטתו באזורים אלו.
לקריאה נוספת
- אריה כשר, "מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל", בית מקרא ב, תשל"ה.
- דליה מרקס, סיפורי אלכסנדר: גבולות הכוח, המגדר והחיים. מתוך הספר Tractates Tamid, Middot and Qinnim: A Feminist
Commentary, Tübingen 2013
- ארנאלדו מומיליאנו, "יוסף בן מתתיהו וביקור אלכסנדר בירושלים", מדינת החשמונאים, תשנ"ד.
- עלי יסיף, "המסורות העבריות על אלכסנדר מוקדון : תבניות סיפוריות ומשמעותן בתרבות היהודית של ימי הביניים", תרביץ עה, תשס"ו.
- Anson Rainey, Steven Notley, The sacred bridge : Carta’s atlas of the Biblical world, Jerusalem : Carta, 2006, pp. 298-299
קישורים חיצוניים
- אדמיאל קוסמן, 2003 עיון מחודש בסיפור האגדה על מסעו של אלכסנדרוס מקדון לקצייא, באתר Academia.edu
- Ory Amitay, Alexander in Bavli Tamid: In Search for a Meaning, באתר Academia.edu
דור סער-מן, מה חשבו היהודים על המסעות המופלאים של אלכסנדר הגדול?, באתר הארץ, 21 במרץ 2017
הערות שוליים
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, פסקאות ד-ז, סעיפים 347-321.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, סעיפים 338, 344-343.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, פסקה ו, סעיפים 341-340.
- ^ חדשות בכתב העת של המכון האמריקאי לארכאולוגיה.
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXII. Curtius Rufus, p. 447:
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXII. Curtius Rufus, p. 449
- ^ דף ל"א עמוד ב', ול"ב עמוד א'.
- ^ דף צ"א עמוד א'.
- ^ מגילת תענית פרק ג'.
- ^ בחידושי אגדות, מסכת תמיד, דף ל"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב', הלכה ה'.
- ^ במדרש בראשית רבה פל"ג ובויקרא רבה כז.
- ^ יש לקחת בחשבון שבתלמוד הבבלי התפתחה אולי גישה שונה כלפי אלכסנדר מגישת התלמוד הירושלמי.
- ^ ראו למשל כאן. (באנגלית)
