המערך הטכני של חיל האוויר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המערך הטכני של חיל האוויר
סמל המערך הטכני משנת 2010 במרכז הסיכה מגן דוד כחול – סמל חיל האוויר כמגן העם היהודי, וביטוי לחיבור המערך הטכני לעולם המבצעי. גלגל השיניים מסמל את העולם האווירו-מכני. הברקים והגלים מסמלים את הקשר לעולם התקשוב והאלקטרוניקה. הכנפיים מציינות את התווך האווירי ומחיר הטעות.
סמל המערך הטכני משנת 2010

במרכז הסיכה מגן דוד כחול – סמל חיל האוויר כמגן העם היהודי, וביטוי לחיבור המערך הטכני לעולם המבצעי. גלגל השיניים מסמל את העולם האווירו-מכני. הברקים והגלים מסמלים את הקשר לעולם התקשוב והאלקטרוניקה.

הכנפיים מציינות את התווך האווירי ומחיר הטעות.
המערך הטכני – מצוינים ביחד
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צה"לצה"ל צה"ל
סוג מערך
בסיס האם הקריה
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1948–הווה (כ־76 שנים)
מקים היחידה

אל"ם אליעזר בודנקין

אל"ם ד"ר אריק שצקי
מלחמות כל מלחמות ישראל
פיקוד
יחידת אם חיל האוויר הישראלי
סיכת המערך הטכני, החל משנת 2010
הסמל הקודם של להק הציוד והמערך הטכני של חיל האוויר

המערך הטכני של חיל האוויר הוא אוסף היחידות והגופים האחראים להשגת יעדי הכשירות, הכוננות, הזמינות והבטיחות של מערכות חיל האוויר הישראלי.

המערך הטכני תומך בפעילות המבצעית של חיל האוויר ומתחזק את המטוסים, את החימוש, את מערכות הנשק ואת מערכות התכנון, השליטה והבקרה. המערך אחראי גם על מימוש בניין הכוח – רכישה ופיתוח מערכות נשק, ציוד ותשתית לשיפור יכולותיו המבצעיות של חיל האוויר.

בנוסף, המערך אחראי על שמירת מלאי החלפים למערכות השונות, הן לצרכים השוטפים והן ללחימה.

המערך הטכני מהווה כמחצית מכוח האדם הסדיר בחיל וכולל את מטה להק הציוד, את גופי האחזקה ויחידות הבינוי בבסיסי החיל ואת בית הספר הטכני.

מטה המערך הטכני, להק הציוד, מוביל את פעילויות התכנון, ההנדסה והפיתוח, שנערכות בתעשיות בישראל ומחוצה לה וביחידות חיל האוויר. פעילויות האחזקה מתבצעות בהנחיית אנשי הלהק על ידי הטכנאים בטייסות ובבסיסים.

כלל יחידות המערך הטכני כפופות מקצועית או פיקודית לראש להק ציוד, קצין בדרגת תת-אלוף. ראש הלהק הנוכחי הוא שמעון צנציפר.

היסטוריה

שנות ה-1940

אלתורים וצירופי מקרים ליוו את הקמת המערך הטכני של חיל האוויר. קשה היה למצוא אז אנשי מקצוע מנוסים, כמו גם חלפים וספרי הדרכה. מי שהיה לו ניסיון כנהג בחיל האוויר הבריטי, הפך למפקד גף טכני. מטוסים הורכבו מגרוטאות שהותירו מאחוריהם הבריטים, שהיוו גם את מחסני החלפים של חיל האוויר.

עם הקמת "שירות האוויר" של ההגנה (לימים חיל האוויר הישראלי) ב-1947 החל גיבוש הגרעין לכוח האדם הטכני מכלל הגופים שעסקו בתעופה באותם הימים: חברת "אווירון", חברת "נתיבי אוויר לישראל", עובדים של חברות תעופה זרות ומשוחררי חיל האוויר המלכותי (RAF).

כלי הטיס הראשונים בחיל נרכשו מהבריטים ועם קבלתם התארגנה בשרונה יחידת אחזקה אשר טיפלה בשיפוצם ובהחזרתם לשמישות. המטוסים הושמשו ללא ספרי אחזקה, ציוד מתאים או מערך ביקורות זמינים לטכנאים. בסיום עבודת השיפוץ הועברו לשדה דב להרכבה סופית ולטיסה ראשונית.

במקביל, החלה להתארגן יחידת אחזקה בסיסית בשדה דב. אנשי היחידה עסקו גם בביצוע שינויים ושיפורים במטוסים.

בשרונה הוקם גרעין של מחסן אפסנאות. ה"מחסן" הראשון היה רכב מסחרי גדול עם ארגז בכל דלתות מאחור ובו אוחסן ציוד שהושג או נרכש ללא תוכנית מסודרת, לימים הותקנו אצטבאות, מדפי אחסון ותיבות קרטון והחל רישום של מלאי החלפים.

בתקופה זו נעשו הניסיונות הראשונים לייצור פצצות להטלה ממטוסים. הפצצות הראשונות נבנו ידנית בבית מלאכה בתל אביב, והוטלו ידנית על ידי מטילן שישב ליד הטייס והפצצה בידו.

המערך הטכני של חיל האוויר החל את דרכו בשנת 1948 כאגף אפסנאות, אגף אחזקה והנדסה, ושירות בינוי.[1]

אגף האפסנאות היה אמון על תכנון רכישת הציוד וניהול המלאי שנקלט בחיל, כמו כן הגדיר את נוהלי אחזקת חלקי חילוף וציוד במחסני הטייסת.

אגף האחזקה וההנדסה טיפל בכל תפקידי המטה הנוגעים לתחזוקת מטוסים ולפיקוח על המחלקות הטכניות בשדות התעופה ובבסיסים השונים – בעיות הנדסיות שהתעוררו בקשר למטוסי החיל, הכנסת שינויים בהם, התאמת חימוש וכדומה. האגף קבע נוהלי עבודה מסודרים, שהתבססו בעיקרם על מה שהיה נהוג בחיל האוויר המלכותי.

מחלקת חימוש אווירונים, שהשתייכה באותה עת ל"וועדת המחקר שליד ראש המטה" עסקה במציאת דרכים יעילות ובטוחות לנשיאת פצצות על המטוסים הקלים.

מחלקת הבינוי עסקה בתכנון פרויקטי בינוי להחזקת שדות תעופה ומתקנים של חיל האוויר.

במלחמת העצמאות הוטל על המערך הטכני לא רק לתחזק, לתדלק ולחמש את המטוסים הקיימים, אלא גם לבנות יכולת לשפץ ולהשמיש מטוסים פגועים, ואפילו לבנות מטוסים מגרוטאות. הישג טכני חשוב היה הרכבתם של שני מטוסי ספיטפייר שמישים מחלקי מטוסים פגועים שנמצאו בארץ.

במהלך המלחמה תוגבר מערך התחזוקה ביחידות השונות, וכלל כ-420 טכנאים במקצועות חיוניים דוגמת מכונאים, חשמלאים, מכשירנים וכדומה.

עם ארגון חיל האוויר באוקטובר 1949, וגיבוש המבנה הארגוני, הוקמו מספר אגפים וביניהם "אגף הציוד" אליו הוכפפו אגף ההחזקה וההנדסה ואגף האפסנאות שהפכו למחלקות.

האגף החדש כלל שש מחלקות: תקציבים ורכש, הנדסה, החזקה והספקה טכנית, אפסנאות, בינוי, ותחבורה. מחלקות ההנדסה וההחזקה וההספקה הטכנית, הוכפפו למהנדס הראשי, אשר הוגדר כיועצו של מפקד חיל האוויר בכל העניינים הטכניים-אווירים.

שנות ה-1950

בשנים אלו חל גידול משמעותי במספר כלי הטיס של חיל האוויר.

העלייה בכמות המטוסים הביאה לעלייה במלאי החלפים והוחלט להקים מחסן חילי מרכזי. ב-1950 הועבר המחסן המאולתר משרונה לצריפין, שם הוסב למחסן מרכזי כבסיס אספקה אווירית – בס"א 18. אגף הציוד הפך ל"מחלקת הציוד" (מצ"ד). התעצמות החייל הביאה לאיחוד כל השירותים הלוגיסטיים (נ"מ, חימוש, בינוי ורכב) מיחידות הצבא תחת חיל האוויר. בתקופה זו נקלטו טילים והוחלט על הקמת "צוות טילים" במצ"ד.

במקביל, התגבשו דרגי האחזקה: הוגדרה חלוקה ברורה בין דרגי האחזקה השונים, וחיל האוויר ארגן את תחזוקת מטוסיו בארבעה דרגים בסיסיים כנהוג בעולם:

דרג א' – אחזקה מונעת, בדגש על ניידות הדרג לאור מדיניות הפריסה של הטייסות למסלולים ארעיים.

דרג ב' – אחזקה מתקנת, הדרג המבוצע ברמת הבסיס ומסייע לטייסות המופעלות בבסיס.

דרג ג' – שיקום והנצלה, בדגש על עת לחימה בה מבצע הנצלת מטוסים ופעולות טכניות הכוללות אנשי מקצוע מיוחדים. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 אוחד עם דרג ד'.

דרג ד' – שיפוץ, תיקונים מורכבים וקווי שינויים והשבחה.

לאחר מלחמת סיני אוחדו טייסות הנדסה ואספקה לטייסת תחזוקה, שינוי שהביא לאחריות אחידה בנושא התחזוקה והגדרת תפיסת הפעלה בטייסת וחלוקתה לגפים: מטוסים, מנועים, חמ"ם (חשמל ומכשירי מטוסים), חימוש, קשר, צב"ה (ציוד בטיחות והצלה). התפתחו גיליונות עבודה ודו"חות התקדמות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאחזקה המתוכננת. חלה התקדמות רבה בשיטות הלימוד והעבודה בבית הספר הטכני, והושם דגש על פתרון בעיות מעשיות. התגבשו תוכניות לימוד שתאמו את תפיסת האחזקה החדשה ואפשרו התמחות במקצועות תעופתיים שונים.

בשנים אלו גברה חשיבותן של מערכות חשמל, ג'יירו, צילום ואופטיקה ויא"א 22 כיחידת דרג ד' נערכה לטפל בהן.

הוקמה יחידה טכנית נוספת לביצוע עבודות דרג ד' לתחזוקת הציוד האלקטרוני ותיקונו -"בית מלאכה לציוד אלקטרוני" (במצ"א 108). יחידות הבינוי עסקו בהרחבה ובשיפור של הבסיסים השונים, דבר שהתבטא בהארכת מסלולים ושיפוצם, בניית מוסכים, בתי מלאכה, מגורים ועוד.

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 הוחלט על הקמת מחסה עמיד בפני הפצצות וירי למטוסי חיל האוויר, ונבנו דירים תת-קרקעיים (דת"ק). הדת"ק נבנה כיחידה עצמאית עם מערכות תדלוק, חשמל, מיזוג וכל הציוד הדרוש לדרג א'.

חיל האוויר החל לקלוט מסוקים. קליטתם הציבה קשיים רבים מבחינה טכנית, לוגיסטית וארגונית בשל העובדה שנועדו לפעול בשטח בצמוד לכוחות היבשה. בעקבות קליטת המסוקים הוכר הצורך במכונאי מוטס – איש צוות עזר אווירי, לוחם, המהווה יחד עם הקברניט וטייס המשנה את צוות המסוק לביצוע כלל משימות הטיסה.

שנות ה-1960

לאחר שבסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 נרכש המחשב הראשון בצה"ל, ב-1960 הוקמה חוליית חיל האוויר ביחידת המחשוב המרכזית של צה"ל, ממר"ם, ונקראה יחידה 180 (לאחר מכן, יחידת אופק). היחידה הייתה החלוצה בצה"ל בשימוש במחשב למטרות לוגיסטיות ומבצעיות. ניהול המלאי ואספקת הציוד ליחידות נוהלו במחשב, מה שהביא ליכולת החיל לאסוף רישום על הפריטים ולהגדיר רמות מלאי וניפוק אוטומטי ליחידות בהתאם לביקוש. בהמשך מוכן מערך הרכש והוכנה תוכנית אחזקה לדרג ד'.

עם הזמן החל המחשב לשמש לניתוח ביצועי מטוסים במטרה לפתור בעיות של ניצול דלק, יירוט אופטימלי וכדומה. בשנים אלו חלה קפיצת מדרגה טכנולוגית עם קליטת מערכות מכ"ם קרקעיות ומוטסות, ובניית ציוד בדיקה מתוחכם ומיסוד הבדיקה התקופתית. חיל האוויר עבר ממכשור מכני וחשמלי פשוט יחסית, למכשור מתקדם המשלב אלקטרוניקה ברמה גבוהה. פעילות בית המלאכה לציוד אלקטרוני בתקופה זו כללה בניית מעבדות חדשות לקשר וניווט, מעבדת מכ"ם ומעבדה ללוחמה אלקטרונית. נרכשו מטוסי סילון, שהיו בעלי זמני טיסה קצרים יחסית, וחייבו שינויים בהכנת המטוסים בין גיחה לגיחה. בתקופה זו נולד המושג "סבב" וצוותים טכניים ממקצועות שונים תרגלו תפיסת עמדות סביב המטוס במטרה להכין את המטוס קל לגיחה בזמן מינימלי.

קליטת מטוסים חדישים הביאה לתכנון דגם חדש של דיר תת-קרקעי, גדול מהקודם. תכנון הדת"ק החדש אפשר הכנסת מטוסים ללא כיבוי המנוע בכניסה והביא לקיצור זמן הסבב באופן משמעותי.

התפתחות נוספת חלה בניהול ובשליטה על הגף הטכני כאשר המרכז הטכני הוצמד למרכז המבצעים.

במלחמת ששת הימים נדרש המערך הטכני לבצע תיקונים מהירים ומאולתרים. לשם כך הוקמו צוותי תיקונים, שכללו מהנדס בכיר ועוזרים, שירדו ליחידות המבצעיות וביצעו תיקונים מהירים בשטח. הפעילות במלחמה היוותה את הבסיס למערך תיקוני החירום שהוקם ביחידות וכלל כלים מוכנים לחירום וצוותים מוגדרים בבסיסים שידעו לתת מענה בשעת לחימה מבלי להעביר מטוסים פגועים לדרג ד'.

היכולת לבצע תיקונים מהירים, סבבים מהירים של מטוסים וקליטה מהירה של מטוסים, שיפורם ושדרוגם אפשרו את המבצע ההיסטורי של חיל האוויר במלחמה, "מבצע מוקד", ומתן עליונות אווירית לישראל.

כלקח מהמלחמה הוקמה יחידת שליטה מרכזית במצ"ד (משל"ט) ששימשה כחדר מצב של מצ"ד אליה התקבל דיווח שוטף בזמן אמת לגבי שמישות המטוס, רמות המלאי והצריכה. לימים הפכה היחידה ליחידת השליטה המרכזית יש"מ 666.

ביוני 1967 הוטל אמברגו צרפתי על אספקת נשק ומחלקת הציוד הופקדה על מציאת חלקי חילוף ואיסוף ידע טכני רב ככל האפשר. מערכת הביטחון נקטה ביוזמות לפיתוח פרויקטים שאפתניים לייצור מטוסים וטילים, ומצ"ד הייתה אחראית על ההנחיות הטכניות תוך שימוש בתכן שבוסס על הנדסה לאחור ופיתוח עצמאי. בוצעו פרויקטי הסבות ופותחו יכולות חדשות ועצמאיות, תוכנית "סער" סימנה את הפרויקט הסדור הראשון שביצע המערך הטכני – השתלת מנוע אמריקאי במטוס קרב צרפתי.

שנות ה-1970

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 גדלה מחלקת ציוד במידה ניכרת. האמברגו הצרפתי הביא לשינוי אופן הצטיידות החיל, והוחלט על עיבוי המלאים ועל הצטיידות בסוגי חימוש חדשים – נשק אוויר-קרקע מונחה (נש"מ).[2][1]

חיל האוויר החל לקלוט כלי טיס בלתי מאוישים ומסוקים כבדים. תהליכים שהביאו לקפיצת מדרגה טכנולוגית עבור המערך הטכני. עידן המחשוב המסיבי החל והוקמה יחידת ממד"ס – יחידת פיתוח בתחומים הנוגעים לצד המבצעי של חיל האוויר, שיועדה לאפשר שליטה של חיל האוויר בתוכנות כלי הטיס. נבנו יכולות אחזקה בכלל הדרגים למערכות מחשוב ותקשורת. מחלקת ציוד פוצלה לשתי תתי מחלקות – מטוסים ומערכות. עלה צורך מבצעי חדש להארכת טווח הטיסה למטוסי הקרב, והמערך הטכני הוביל פרויקט ליצירת יכולת לתדלוק אווירי, במסגרתו הוסבו מטוסי ראם מתצורת נוסעים לתצורת מתדלק.

במלחמת יום הכיפורים, שהיוותה הפתעה למערך הטכני, התבדתה הנחת העבודה כי תינתן התראה של כשבוע לצורך הכנת המטוסים ביחידה. שיטת הלחימה הייתה שונה ומשך המלחמה לא היה ידוע, לכן הוחלט על שיטת תחזוקה הדומה לזו של חברות תעופה אזרחיות – בכל נחיתה בוצעו מספר ביקורות ותיקונים וכך במחזור של כמה טיסות הושלם סבב הבדיקות והתיקונים מבלי להשבית את המטוס לגמרי.

התארגנות המערך הטכני ויישום תובנות מלחמת ששת הימים הביא ליכולת תיקון נזקי המלחמה. כ-70% מהמטוסים הפגועים שחזרו לנחיתה הוחזרו לטיסה לאחר שתוקנו בדרג א' וב', 20 מטוסים נוספים תוקנו בדרג ד'. בסוף המלחמה עמד מספר המטוסים המושבתים בעקבות נזקי מלחמה על 7 בלבד.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הוקמו יחידות הבקרה האווירית במבצע גדול ומורכב עבור חיל האוויר. בכל אחת מהיחידות היה צורך לשלב את הבינוי, האלקטרוניקה, המכניקה, החשמל והקשר, ומפעם לפעם "להשתלט" על תפעול מכשירי מכ"ם חדשים, להתאימם לצרכים המיוחדים של החיל, ולהמשיך ולפתח את ציוד. מאמץ רב הושקע בבית המלאכה לציוד אלקטרוני (במצ"א) בצריפין.

שנות ה-1980

בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים התמקד המערך הטכני בשני מישורים: בניית המערכת הלוגיסטית וטיפול ברכש ובפיתוח מערכות חסר תקדים. הושקעו משאבים גדולים בבניית מערכת לוגיסטית מתקדמת (מערכת לוגיסטית חיל האוויר – מלח"א), והוקמו המחסנים האוטומטיים הראשונים בחיל. נכתבו נהלים, פקודות ותוכנות, הונחו ערוצי תקשורת בין מחסני הציוד לבין המחסנים בבסיסים ובטייסות. בוצע רכש מאסיבי ופותחו מערכות חדשות מתוצרת הארץ ומתוצרת חו"ל. טילים, מל"טים ומזל"טים הוכנסו לפעילות מבצעית. בשנים אלו הוקמו בסיסי חיל האוויר בנגב – רמון, נבטים ועובדה, והמערך הטכני הקים מסלולים ודת"קים בבסיסים החדשים. בשנים אלו הייתה קליטה מואצת של כמה סוגי כלי טיס – מסוקי קרב ומטוסי F15 ו-F16. כלי הטיס החדשים התאפיינו בכך שהיוו מערכת שלמה, והכילו מערכות ותשתיות גדולות בתחומי האלקטרוניקה, האוויוניקה, מחשב ותוכנות, ל"א וסוגי חימוש חדשים. פותחה רשת ה"טריגו", שסיפקה שירותי טלפוניה מבצעית והתבססה על רדיו צר סרט. על מנת לאפשר לחיל האוויר לבצע שינויים במטוסים מבוססי תוכנה, יחידות התוכנה חוזקו בצורה משמעותית והוחלט על פיתוח מערכות מרכזיות וקריטיות רק בארץ. בתקופה זו החל מעבר לאלקטרוניקה סמויה: המחשבים קטנו לעשרות כרטיסים אלקטרוניים, התצוגות הפכו לדיגיטליות והתוכנה תפסה את מקום הרכיבים בעיבוד האות. השינוי הטכנולוגי הביא למהפך בהכשרת הטכנאי ולקיצור משכה, מאחר שיכולתו לאתר תקלות מבוססת על יכולת הבדיקה העצמית של המערכות. ממשלת ישראל החליטה על פרויקט פיתוח מטוס קרב ישראלי "לביא". ייחודו של הפרויקט, בין היתר, התבטא בשיתוף פעולה בין המתכננים למבצעים – חיל האוויר והתעשייה. המערך הטכני היה נציג הלקוח בכל נושאי פיתוח התחזוקה. אפיון המטוס הישראלי בוצע על ידי המערך הטכני, ענף תיכון אווירונאוטי, שנציגיו צורפו למנהלת הפרויקט. המטוס נגנז לבסוף על ידי ממשלת ישראל. שנות ה-80 של המאה ה-20 היו בסימן משבר תקציבי במשרד הביטחון, והמערך הטכני החל לעסוק במקצוע חדש – ניהול תקציבים. פותחו מודלים מתקדמים לרכש חלפים אופטימלי והושקעו מאמצים בשיפור אמינות הציוד.

שנות ה-1990

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 פרצה מלחמת המפרץ, במהלכה לא היה ידוע האם תאלץ ישראל לנקוט פעולה. עבור המערך הטכני של חיל האוויר, השמשת המטוסים והחלפים בוצעה כך שמרבית כלי הטיס יהיו כשירים לפעולה בעת הצורך.

בעקבות המלחמה שאופיינה בספיגה רבה בעורף, הוחלט על שיתוף פעולה בין ישראל וארצות הברית לפיתוח טיל-נגד-טיל. התפיסה הייתה שהטיל הוא מערכת שלמה שעליה גילוי התוקף, זיהוי הטיל, שיגור הטיל הנגדי והשמדת התוקף. הוקמה יחידת ניסויי טילים (ינ"ט), ובוצע שיתוף פעולה בין מפעלי תעשייה רבים בישראל ומחוצה לה. חיל האוויר היה שותף בתהליך הפיתוח, והמערך הטכני היה אמון על בניית התשתיות לקליטת המערכת, ובהמשך על תחזוקתה.

עד לעשור זה, המערך הטכני פיתח מספר רב של פיתוחי תוכנה ייחודיים לכל סוג מטוס. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הותנע פרויקט של ביצוע בלוק פיתוח אוויוני אחוד למטוס הברק, ובקונספט מהפכני נמסרה גרסת התכנה הישראלית לידי האמריקאים לטובת שילובה במטוס הסופה שהיה בשלבי פיתוח.

בתקופה זו הוכנסה רשת המחשבים. המערך הטכני, בשיתוף פעולה עם מפעלים ביטחוניים, הביאו לפיתוחה של רשת תקשורת מתקדמת למטוסים שכללה אפליקציות רשתיות למודעות מצבית ושליטה ובקרה (שו"ב). לחיל האוויר היו מערכות מתקדמות, לכל אחת יכולת מדהימה בתחומה, אולם קפיצת המדרגה הגדולה הייתה בשילוב כל המערכות לערך מבצעי חדש, ברישות כלל מרכיבי הלוחמה האווירית ללוחמה חדשה מבוססת רשת. המשמעות הייתה יכולת שילוב עבודה בין מטוסים במבנה ובין מבנים של מטוסים, ראשיתה של הלוחמה הרשתית בחיל האוויר. רשת ה"טריגו" שודרגה לרשת "אבנט כחול" המהווה את רשת ההולכה המרכזית של חיל האוויר, מבוססת סיבים אופטיים ומרבבים מתקדמים.

בנוסף, חל שדרוג משמעותי של נושא האיכות במערך הטכני. להק ציוד קידם נושא זה בין היתר באמצעות הסמכות למדדי איכות אזרחיים – ISO 9000 ומכון התקנים.

שנות ה-2000

העשור נפתח עם גיבוש תפיסות חדשות ומספר שינויים ארגוניים משמעותיים.[3]

השינוי התפיסתי הראשון כלל מעבר מתפיסת עבודה מקצועית בחלוקה לעולם תוכן, לתפיסת עבודה מערכתית לפי מטוסים ומערכות נשק – טיפול ממוקד ושלם למערכות הנשק המרכזיות. שינוי התפיסה לווה בשינוי ארגוני שמומש במטה לצ"ד ביוני 2001, שעיקרו היה הפרדת האחזקה מההנדסה וחיבורה ללוגיסטיקה. הוקמו ענפים מקצועיים לפי סוגי משקים עיקריים (מטוסים, תובלה, מסוקים ועוד) שכללו פונקציות אחזקה ולוגיסטיקה. בתחילת שנות ה-2000 נכנס לפעילות מבצעית מערך הכטמ"מ – הוקמו טייסות בהן גפים טכניים תומכים והוקמה מחלקת כטמ"מ במטה.

חיל האוויר ביצע עסקה לרכש מסיבי של פצצות "חכמות" בעלות ניהוג אוטומטי מבוסס לוויין (JDAM), שקיבלו את הכינוי "ברד כבד". פותח בלוק תוכנה ייעודי למטוסי הקרב בממד"ס, וגופי המטה והשדה של המערך הטכני עמלו על הכנות לקליטת הפצצות, ובהמשך על תחזוקתן ובחינת מתארי שיגור חדשים לפצצות.

בשנת 2002 התקיים מבצע "חומת מגן" בו הופעל מערך ההגנה האווירית בלוחמה בשטח בנוי וסיוע לכוחות הקרקע. הצוות הטכני נכנס לשטח הלחימה ביחד עם הלוחמים, דאג להשמשת תותחי הוולקן ופיתח תו"ל תוך כדי לחימה.

בשנת 2003 אוחדו מקצועות הטכנאים בדת"ק לכדי מקצוע חדש – טכנאי דרג א', מתוך הבנה שהטכנאים בדת"ק אינם נדרשים להתמחות בתיקון תקלות אלא בזיהוי התקלות, אבחון הליקויים והזמנת תיקון של מומחה התוכן. טכנאי דרג א' צריכים להיות ממוקדים בהכשרת המטוס לטיסה, עמידה בפ"מ, הוצאת המטוס לטיסה וקבלתו מנחיתה.

בשנת 2004 הוקמה יחידת לה"ב (לוגיסטיקה, הנדסה ובקרה) – גוף לוגיסטי מערכתי במבנה ייחודי המשלב גופי מטה ושדה.

בשנת 2005 אוחדו יחידות המחשוב של החיל והוקמה יחידת אופק – יחידת מחשוב אחת שנותנת מענה בתחומי המחשוב החל מרכש, דרך פתרון תקלות ועד פיתוח מערכות IT ואוויוניקה מורכבות.

בשנת 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה, לאחר הטמעת השינויים הארגוניים ותפיסת הפעלה חדשה. הלחימה ארכה כשלושים ימים, והמערך הטכני נתן מענה מלא לדרישות החיל – זמינות כלי הטיס ומערכות הנשק באמצעות שיפוץ ואחזקת מכלולים בקבועי זמן קצרים ביותר, הבשלת יכולות מבצעיות חדשות: המערך פעל להאצת הכנסת כלי טיס חדשים למבצעיות – מטוסי הסופה, מטוסי איסוף מודיעין ומסוק הקרב שרף. פותחה יכולת לשינוע אפליקציות לפריסות מבצעיות ושינוע חוזי בזמן אמת. לאור חשיפת בסיסי הצפון לאש רקטות וטילים, חודדה חשיבות התשתיות למערכות הנשק של החיל והוחלט על הקמת תשתיות מבצעיות בבסיסי הדרום.

הלוחמה הרשתית והנדסת המערכות המשיכו להתפתח ובשנת 2009 הוקמה מחלקה הנדסית בעלת התמחות בתחום האלקטרוניקה, מחלקת הנדסת מערכות, שהוגדרה כ"מהנדס האלקטרוניקה הראשי" של החיל.

בדרג ב' הוקם מערך אוויוניקה שבמסגרתו אוחדו מספר תחומים מקצועיים בטייסת התחזוקה: בקרת הירי, נש"ר ול"א תחת גוף אחד אלקטרוני אחזקתי והנדסי.

שנות ה-2010

התפתחותן של מערכות הנשק ומורכבותן הטכנולוגית מחד, ומחירן הגבוה של המערכות ורגישותן לטעות של טכנאי מאידך, הביאו ליצירת סביבת למידה מתקדמת. שולבו מאמנים בעולם הטכני, וההדרכות הטכניות החלו להתבצע בסביבה וירטואלית ממוחשבת, בעלת קישוריות וארכיטקטורה משותפת בין מאמנים.

בשנת 2011 מערכת כיפת ברזל הוכרזה כמבצעית ומוקם גדוד לוחמים ובו טכנאי דרג א'. הוקמה טייסת תחזוקה ארצית למערך ההגנ"א, המספקת מענה אחזקתי לכל מערכות הנשק. ב-7.4.11 בוצע היירוט המבצעי הראשון בעולם של רקטה בכלל ושל כיפת ברזל בפרט, ביירוט של רקטת גראד מעל אשקלון.

בנובמבר 2011 התרסק מטוס בז לאחר שהתנגש בלהקת שקנאים בנדידה. כל חלקו האחורי נשקף והתעוות כתוצאה מחום השריפה. לאחר 3 שנים הוחלט להחזירו לכשירות, משימה טכנית וטכנולוגית ברמה מהפכנית – המטוס נבנה מחדש כאשר חלקו הקדמי של המטוס השרוף וחלקו האחורי של מטוס בז נוסף שהודמם.

בשנת 2012 במהלך מבצע "עמוד ענן" עסקו אנשי המערך הטכני בחימוש, תדלוק ובחינה של מאות מטוסים טרם המראתם לעזה. מטה לצ"ד מיקד מאמצו בהרחבת יכולות ההגנ"א, וסוללה חמישית לכיפת ברזל הוצבה בתוך לילה אחד.

בשנת 2014 החל מבצע "צוק איתן" שנמשך 51 ימים ובו פעל המערך הטכני במספר מישורים: הוצאת מטוסים לטיסה, זמינות חימוש, תפקוד מערכות המידע, שמירה על מלאי ופיזורו בהתאם לצורך. תוך כדי לחימה הוכנס כטמ"מ חדש לפעילות מבצעית, הוכפלה כמות סוללות כיפת ברזל ובוצעו שינויי תוכנה במערכת עקב צרכים מבצעיים שהתגלו בלחימה, בוצעו השבחות ושיקומי מטוסים, הוקם קו הסבה לטילים.

בשנים אלו עולם המחשוב צבר תאוצה לא רק כתומך הטכנולוגי שנותן יכולת מבצעית מאחורי הקלעים, אלא כגורם משמעותי בפני עצמו. האיום החדש כולל גם את איום הסייבר, ויחידת אופק הקימה יחידת סייבר הנערכת להגנה על מערכות המחשוב, ולא רק לפיתוחן.

בשנת 2018 הוקם גף אקדמיה בבסיס הטכני (בח"א 21) שמטרתו להכשיר ולעצב את דור העתיד החדש במערך הטכני של חיל האוויר.

בין תוכניות האקדמיה, תוכנית "שקד" בה לומדים נגדים ממגוון טייסות התחזוקה בחיל תואר טכנאי במשך שנה ולאחר מכן חוזרים לשירות בטייסות.

מסלול נוסף המהווה את מסלול הדגל במערך הטכני הוא מסלול "אדרים", אשר האיתור נעשה למלש"בים, בוגרי הנדסאים. אותם חיילים מבצעים קורס טכני ומשובצים בטייסות התחזוקה והטיסה של החיל.

לאחר כשנה וחצי יוצאים הטכנאים לקורס קצינים בבה"ד 1 ובסופו מצטרפים למסלול ההכשרה הכוללת ארבעה שלבים (יסודות, מקצוענות, מתקדמים ועצמאות).

במהלך ההכשרה הטכנאים מוגדרים כצוערים אשר מוסמכים לקצונה במערך הטכני ובנוסף לומדים תואר ראשון רב תחומי באוניברסיטת חיפה.

שנות ה-2020

ב 10 במאי 2021, החל מבצע "שומר החומות", מבצע צבאי רחב-היקף של צה"ל ברצועת עזה, שנפתח בתגובה לירי רקטות מסיבי לעבר אזור ירושלים ובהמשך גם לגוש דן, השפלה, הנגב והשרון. המבצע נמשך עד להפסקת האש שנכנסה לתוקפה ב-21 במאי, בשעה 02:00 בלילה.

במהלך המבצע ארגוני הטרור ברצועת עזה שיגרו לעבר ישראל כ-4,360 רקטות ופצצות מרגמה. חיל האוויר הישראלי נשא ברוב נטל המאמץ ההתקפי באמצעות טייסות הקרב,

המסק"ר והכטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק). כלי טיס ובהם מטוסי קרב - לרבות F-35I אדיר, F-15I רעם, F-16I סופה ו-F-16C/D ברק 2020 - הפציצו למעלה מאלף מטרות טרור של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה.

מערך ההגנה האווירית נטל חלק מרכזי במאמץ ההגנתי, כאשר סוללות כיפת ברזל יירטו למעלה מ-1,350 רקטות ארטילריות שכוונו לעורף הישראלי בלמעלה מ-90% הצלחה. בנוסף, כיפת ברזל יירטה והפילה כלי טיס בלתי מאוישים, בהם כטב"מי נפץ, ששיגר חמאס לעבר ישראל.

בשנת 2020 התבצע שינוי ארגוני נרחב במטה להק הציוד כחלק מתר"ש 'תנופה טכנולוגית'.

מטרות התהליך היו: התאמת הארגון למגמות טכנולוגיות ומבצעיות חדישות תוך שיפור האפקטיביות והיכולות ההנדסיות.

השינוי כלל בין היתר:

  • הקמת מחלקת מערכות הגנה אווירית
  • הקמת מחלקת תוכניות והנדסת כלי טיס
  • פיצול ענפים גדולים לפי דיסיפלינות
  • מענה לתחומים טכנולוגיים ומבצעיים חדשים המצויים בווקטור גידול כגון עולמות התקשוב והסייבר.

בשנת 2022 בוצע מהלך נוסף למיצוב גוף המטה של המערך הטכני במסגרתו שונה שמו ל"המטה הטכנולוגי".

משימות המערך הטכני

אחזקה – תחזוקת כלי הטיס ומערכות הנשק הקיימות

מטה לצ"ד אחראי על קביעת מדיניות האחזקה של כלי הטיס ומערכות הנשק ועל הקצאת המשאבים לביצוע. כמו כן מנחה את דרגי האחזקה השונים בביצוע האחזקה, ומבצע עליהם בקרה. בנוסף אחראי לבצע הנדסת אחזקה לשם מציאת פתרונות הנדסיים למקרים שאינם מוכרים בספרות ועל ניהול ומימוש תוכניות רכש מרכזיות של כלי טיס חדשים ומערכות נלוות. דרגי האחזקה השונים אחראים על יישום הנחיות לצ"ד וביצוע התחזוקה בפועל ברמות שונות: דרג א' (טכנאי בטייסת טיסה) – הכנת המשימה המבצעית: מבצע אחזקה מונעת ורמת שירות הדורשת זמן קצר, פירוק או הרכבה קלים. דרג ב' (טכנאי בטייסת תחזוקה) – מבצע אחזקת מטוסים, מערכות ומכלולים בצורה יזומה וכמענה לתיקון תקלות שמעבר לסמכות דרג א'. דרג ד' (יחידות אחזקה: יחידת האחזקה האווירית 22, יחידה 108) – מבצע אחזקה והנדסה לשיפוץ, שיקום והשבחת הקיים. יחידות הבינוי מבצעות את אחזקת התשתיות בבסיסים. בסיס ההכשרה, הטכני, אחראי על הכשרת הטכנאים. בסיום הכשרתו וטרם תחילת עיסוקו, חותם הטכנאי על "שבועת הטכנאי", המהווה בסיס לאתיקה המקצועית ובה מתחייב הטכנאי שלא לחתום על פעולות אחזקה בניגוד לשיקול דעתו.

הנדסה ופיתוח מערכות נשק ויכולות חדשות

מעבר לתחזוקת המערכות הקיימות, אחראי המערך הטכני להמשיך ולפתח את המערכות כדי לשפר את יכולות כלי הטיס ומערכות הנשק ולהציב את המטוסים ברף טכנולוגי גבוה.

המערך מוביל פרויקטים להשבחת ושדרוג המטוסים הוותיקים והבאתם לרמת ביצועים קרובה למטוסים החדישים ביותר. כמו כן אחראי על ניהול ובקרת פרויקטי אמל"ח ותקשו"ב לפיתוחים טכנולוגיים במגוון עולמות תוכן, החל מפיתוח מערכות מחשוב מבצעיות, מערכות אוויוניקה, כטמ"מ, מערכי חימוש ויכולות הגנה אווירית ואמצעים מיוחדים. במסגרת אחריותו מוביל המערך הטכני את הפרויקט החל משלב בחינת החלופות, דרך שלבי הפיתוח ועד לקליטת המערכת והטמעתה בחיל.

לוגיסטיקה – ניהול שרשרת האספקה במטרה לאפשר זמינות מבצעית

מטה לצ"ד אחראי על קביעת מדיניות העיתוד וניהול מלאי, רכש ואחסנת חלפים לשם תפקוד מלא ברגיעה ובחירום ומתן מענה להצטיידות ואירועים חריגים. כמו כן, קובע את המדיניות לתפעול המחסנים, מתכנן ומפתח שירותים ממוכנים.

מלאי החיל מאוחסן במחסן מרכזי ביחידת לה"ב, האחראי על קליטת הציוד מרכש וויסותו ליחידות החיל. בסיסי החיל קולטים את המלאי ואחראים על תפעול המחסנים המקומיים וויסות המלאי לטכנאים.

מבנה המערך הטכני

המערך מורכב מגוף מטה (להק הציוד), מבסיס הדרכה (הטכני) ומגופי ביצוע ברמת היחידה (דרגי א', טייסות תחזוקה ויחידות בינוי) וברמה החילית (דרגי ד', יחידת התוכנה ולה"ב).

שם תפקיד
מטה המערך הטכני – להק הציוד
מחלקת מטוסים אחראית בתחומי האחזקה ההנדסה והלוגיסטיקה של כלי הטיס המאוישים.
מחלקת חימוש ול"א אחראית בתחומי האחזקה, ההנדסה, הלוגיסטיקה והפיתוח במערכי החימוש האווירי, אמצעים מיוחדים ולוחמה אלקטרונית.
מחלקת מערכות הגנ"א אחראית בתחומי ההנדסה, האחזקה, הלוגיסטיקה והפיתוח במערכי ההגנה האווירית ומערכות הבקרה האווירית.
מחלקת כטמ"ם ומודיעין אחראית בתחומי ההנדסה, האחזקה והלוגיסטיקה של כלי הטיס המאוישים מרחוק, הרחפנים, וטכנולוגיות מודיעין אווירי.
מחלקת תאו"ם (תכנון, איכות ומשאבים) אחריות מקצועית על עולמות הלוגיסטיקה, ניהול הפרויקטים, מערכות המידע והמשאבים כמו כן, אחראית על כלל משאבי המערך הטכני והובלת תהליכים רוחביים.
מחלקת הנדסת מערכות אחראית על תחומי ההנדסה, האחזקה והלוגיסטיקה של מערכות האוויוניקה, תקשורת אווירית ניווט, מערכות תקשוב ומולטימדיה, מערכות המיתוג, המאמנים וביצוע הנדסת מערכת לקביעת ארכיטקטורה.

מהווה את מטה הדיגיטל וקובעת מדיניות וארכיטקטורה בתחומי ה - IT.

מחלקת תוכניות והנדסת כלי טיס אחראית על ניהול ומימוש תוכניות רכש מרכזיות של פיתוח וקליטת כלי טיס ומערכות נלוות לצד ניהול הפרויקטים והנדסת פלטפורמת כלי הטיס ובכלל זה עולמות מדעי הטיסה, תיכון אווירונאוטי, מערכות כלי טיס (מכניות וחשמליות) ומבנה המטוס.
מחלקת הנדסת תשתיות ובינוי אחראית בתחומי ההנדסה, האחזקה ובניין הכוח של תשתיות וציוד קרקע.

המחלקה מובילה את מערך הבינוי במטה ובבסיסיו.

גופי ביצוע ברמת יחידות – כפיפות מקצועית
גפים טכניים בטייסות הטיסה וגדודי הגנ"א אחראים על ביצוע אחזקה בדרג א'
טייסות תחזוקה בבסיסי הטיסה אחראים על ביצוע אחזקה בדרג ב'
יחידות הבינוי אמונות על אחזקת התשתיות
גופי ביצוע ברמת החיל – כפיפות פיקודית
אופק 324 יחידת התוכנה והמחשוב
לה"ב יחידת הלוגיסטיקה של החיל האחראית גם על השליטה המרכזית.
יחידת האחזקה האווירית 22 דרג ד' למטוסים ולפריטים אווירו-מכניים
יחידה 108 דרג ד' לאלקטרוניקה, לתקשוב ולמערכות נשק.

הצטיינויות ופרסים

  • 1959 – פרס ביטחון ישראל הוענק לצוות פיתוח על הסבת מטוסים למטוסי צילום.[דרוש מקור]
  • 1969 – פרס ביטחון ישראל הוענק לצוות פיתוח "סער" על הסבת מנועים במטוסי קרב מתוצרת צרפת.
  • 1994 - ציון לשבח בתחרות הפרס הלאומי לאיכות ומצוינות בתעשייה ע"ש יצחק רבין הוענק לבמצ"א 108.
  • 1995 - הפרס הלאומי לאיכות ומצוינות בתעשייה ע"ש יצחק רבין הוענק לטייסת תחזוקה אגד נ"מ 167.
  • 2002 – פרס האיכות בתעשייה ע"ש יצחק רבין הוענק ליחידת האחזקה האווירית 22
  • 2009 – ציון לשבח באיכות בתעשייה ע"ש יצחק רבין הוענק ליחידת האחזקה האווירית 22
  • 2009 – הפרס הלאומי לאיכות ומצוינות במגזר הציבורי הוענק ללהק הציוד
  • 2014 – ציון לשבח באיכות בתעשייה ע"ש יצחק רבין הוענק ליחידת האחזקה האווירית 22

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הלל, אריה, "וידי אדם מתחת כנפיהם" – תולדות המערך הטכנולוגי בחיל האוויר 1948–1973, צה"ל – הוצאת "מערכות" / משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1999
  2. ^ לפידות, א, סדרת מורשת חיל האוויר – "להק ציוד" המערך הטכני של חיל האוויר, חיל האוויר/מחלקת פרט, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 2001
  3. ^ מרום, ע, "עילוי" – המערך הטכנולוגי של חיל האוויר במאה ה-21, דפוס מאירי, תל אביב, 2016
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34053190המערך הטכני של חיל האוויר