ג'ון, מלך אנגליה
ג'ון, מלך אנגליה | |||||||
לידה |
24 בדצמבר 1166 אוקספורד, ממלכת אנגליה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
19 באוקטובר 1216 (בגיל 49) ניוארק על הטרנט (אנ'), ממלכת אנגליה | ||||||
מדינה | ממלכת אנגליה | ||||||
מקום קבורה | קתדרלת ווסטר (אנ') | ||||||
דת | נצרות קתולית | ||||||
בת זוג |
איזבל, רוזנת גלוסטר (אנ') איזבל, רוזנת אנגולם (אנ') | ||||||
שושלת בית פלנטג'נט | |||||||
| |||||||
|
ג'ון (באנגלית: "John "Lackland; 24 בדצמבר 1166/67 – 19 באוקטובר 1216) היה מלך אנגליה מ-1199 עד 1216. הוא הוכתר משום שהיה אחיו הצעיר של ריצ'רד הראשון (הידוע כ"ריצ'רד לב הארי"). ג'ון זכה לכינוי "ג'ון בלי ארץ" (בצרפתית, sans terre) ו"חרב רכה".
ביוגרפיה
לפני מלכותו
ילדותו
הוא נולד באוקספורד, בנם החמישי של המלך הנרי השני ואלינור מאקוויטניה, והיה תמיד בנו המועדף של הנרי השני, אף על פי שבשל היותו בן הזקונים הוא לא יכול לצפות לירושה (ומכאן הכינוי "בלי ארץ").
נישואים
ב-1189 הוא נישא לאביסה, בתו של רוזן גלוסטר (היא כונתה בכמה שמות אחרים במהלך ההיסטוריה, כולל יוויסה, ג'ואן ואלינור). לא היו להם ילדים, וג'ון ביטל את נישואיהם על בסיס קרבת דם, זמן מועט לאחר או לפני עלייתו למלכות ב-6 באפריל 1199. אביסה התחתנה לאחר מכן עם ג'פרי דה מנדרוויל, ולאחריו עם יוברט דה ביור.
יחסיו עם אחיו
לפני עלייתו לכס, ג'ון כבר הצליח לרכוש מוניטין כבוגדני, לאחר שקשר קשר פעם עם אחיו הבוגרים, הנרי, ג'פרי וריצ'רד ופעם נגדם. ב-1184 טענו ג'ון וריצ'רד כי הם היורשים החוקיים לאקוויטניה, אחד מכמה סכסוכים בין השניים.
שליט אירלנד
ב-1185 נעשה ג'ון לשליט אירלנד, שתושביה החלו לתעב אותו במהירות, וגרמו לו לעזוב את הכס לאחר שישה חודשים בלבד.
בזמן מסע הצלב
בזמן היעדרותו של ריצ'רד למסע הצלב השלישי, מ-1190 עד 1194, ניסה ג'ון להדיח את יורש העצר הממונה, על אף שאחיו אסר עליו לעזוב את צרפת. הייתה זו אחת מהסיבות לכך שהאגדה הישנה על הרוורד הער עודכנה לתקופת שלטונו של ריצ'רד, ושם הגיבור הוחלף לרובין הוד. עם זאת, עם שובו לאנגליה ב-1194 סלח ריצ'רד לאחיו, והכריז עליו כיורשו.
מלכותו
תקופת מלכותו של ג'ון תוארה באופן מסורתי כאחת מהתקופות ההרסניות ביותר בהיסטוריה של אנגליה: שלטונו החל בתבוסות; הוא הפסיד את דוכסות נורמנדיה למלך צרפת, פיליפ השני, בחמש השנים הראשונות למלכותו; ושלטונו הסתיים כאשר אנגליה הייתה קרועה במלחמת אזרחים, והוא עצמו על סף איבוד הכס. ב-1213 הפך את אנגליה לאחוזה של האפיפיור, במטרה לפתור סכסוך עם הכנסייה, והוא ידוע במיוחד בשל סכסוכו עם ברוניו, שכתוצאה ממנו אולץ לחתום על המגנה כרטה ב-15 ביוני 1215. כמה טענו[דרוש מקור], עם זאת, ששלטונו של ג'ון לא היה טוב או גרוע יותר משלטונם של קודמו ויורשו.
המאבק על המלוכה
עם מותו של ריצ'רד, ג'ון לא זכה לקבל הכרה אוניברסלית מיידית כמלך. אחדים ראו באחיינו הצעיר של ריצ'רד, ארתור מבריטני, בנו של ג'פרי, את היורש החוקי. ארתור וג'ון נאבקו על המלוכה, אך ג'ון לכד את ארתור ואת אחותו, אלינור מבריטני, בסביבות 1203. ארתור מת, וייתכן כי נרצח, בערך בזמן זה, ואלינור נותרה שבויה למשך כל חייה, עד מותה ב-1241; בשל מעשים מסוג זה רכש ג'ון מוניטין של אדם חסר רחמים.
המלחמה נגד צרפת
ב-1214 הצטרף ג'ון לקואליציה נגד פיליפ השני, מלך צרפת, שכללה גם את אוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ואת הרוזן פראנד מפלנדריה. בפברואר 1214 הוא הגיע עם צבאו לעיר הנמל לה רושל, ובחודש מאי - אל עמק הלואר והשתלט על העיר אנז'ה, שהייתה נחלת אבותיו. פיליפ, שהיה עסוק בפלנדריה הפקיד בידי בנו, יורש העצר לואי (לימים לואי השמיני, מלך צרפת), את המערכה נגד ג'ון. לואי פנה מיד עם חיל פרשיו אל מבצר רוש או מואה שליד אנז'ה, שבו חנה ג'ון. ג'ון נתפס לבהלה ונמלט משם ב-2 ביולי. ב-27 ביולי 1214 התחולל קרב בובין, שבו נחלו כוחות הקואליציה מפלה ניצחת בידי צבאו של פיליפ השני. המפקד האנגלי, האציל מסולסברי, נפל בידי הבישוף של בובה שלחם לצידו של מלך צרפת. אוטו הרביעי נמלט כל עוד נפשו בו, וב-18 בספטמבר 1214 נאלץ ג'ון לחתום על הסכם שינון עם פיליפ השני שלפיו ויתר ג'ון על כל תביעותיו הטריטוריאליות מצפון לנהר לואר, וחבלי הארץ של ברי, טורן מיין ואנז'ו עברו לשליטת מלך צרפת.
מגנה כארטה והמרד בג'ון
תבוסתו של המלך ג'ון כנגד הברונים שהתאחדו נגדו אילצה אותו לחתום על המגנה כרטה, מגילת הזכויות לפיה המלך אינו עומד מעל החוק. ב-1216 הברונים האנגליים מרדו במלך ג'ון, קראו לפיליפ השני לפלוש לאנגליה כדי להגן עליהם, וכתמורה הבטיחו את הכתר ללואי, יורש העצר הצרפתי. לואי פלש לאנגליה בראש הצבא המלכותי של צרפת, לחם בג'ון ובאפריל 1216 קיבל את כתר אנגליה, למרות התנגדותו של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי. הוא הגיע עם כוחותיו אל העיר קנט, ושכירי החרב הצרפתיים של ג'ון סירבו להילחם נגד לואי. ג'ון נאלץ לסגת אל ביצות ויילס, ולואי נכנס ללונדון. ג'ון המשיך להילחם ושיחרר את העיר לינקולן, אך בנסותו לחצות את אסטואר הווש (אנ'), הגאות הציפה אותו ואת צבאו. הוא קדח מחום, לקה בהרעלת קיבה כתוצאה משתיית שיכר קלוקל, ומת ב-19 באוקטובר 1216.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- ג'ון, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
32207545ג'ון, מלך אנגליה