המגדל הלבן של מצודת לונדון
 | |
.svg){kind=spacer}
המגדל הלבן (אנגלית: White Tower) הוא המגדל המרכזי ומגדל העוז הישן של מצודת לונדון.
היסטוריה
הטירה שלימים נודעה כמצודת לונדון נבנתה על ידי ויליאם הכובש ב-1066. בתחילת דרכה היא הייתה ביצור מעץ שמוקף על ידי גדר כלונסאות. בעשור הבא החלו העבודות לבניית המגדל הלבן, שהוא מגדל העוז העשוי מאבן שעד היום חולש על המצודה כולה. התאריך המדויק של תחילת בניית המגדל אינו ידוע, ולא ידוע גם כמה זמן בדיוק נמשכה הבנייה. הדעה המקובלת היא כי הבנייה החלה בשנת 1078, וזאת מאחר שהטקסטוס רופנסיס מתעד כי גנדלף, הבישוף של רוצ'סטר, פיקח על עבודות הבנייה לפי פקודתו של ויליאם הכובש. לפי עדויות שהושגו באמצעות תיארוך באמצעות טבעות עצים הבנייה החלה בין 1075 ל-1079. מחפירות ארכאולוגיות שנערכו במצודה עלו עדויות לכך שחלה הפסקה בבנייה בין 1080 ל-1090 עד 1093, ולא ברור מדוע. גנדלף לא הסתפק רק בפיקוח על העבודות, והוא היה גם אדריכל מוכשר. טירת רוצ'סטר וקתדרלת רוצ'סטר נבנו תחת חסותו. מאחר שמצודת לונדון הייתה הטירה הראשית בעיר הבירה של אנגליה[1], היא הייתה מבנה בעל חשיבות מלכותית. מגדל העוז שנבנה על ידי גנדלף נושא עדויות לכך כיוון שהוא היה אחד הגדולים ביותר בעולם הנוצרי.
המגדל הלבן היה רב-תכליתי. הוא היה הנקודה החזקה ביותר במצודה מבחינה צבאית, אך היה גם בית מגורים הולם עבור המלך ואנשיו. באדריכלות הנורמנית מגדל העוז היה סמל לעוצמתו של השליט. המגדל הלבן הושלם ככל הנראה בשנת 1100 לכל המאוחר, ובאותה עת הוא שימש כמקום כלאו של רנולף פלמבארד, הבישוף מדרהאם. ככל הנראה בתקופת שלטונו של הנרי השני (1154–1189) נבנתה חזית אבן בצד הדרומי של המצודה על מנת לספק קו הגנה נוסף לכניסה, אך היא אינה קיימת עוד. יחסיו של הנרי השלישי עם הברונים שלו היו מתוחים, ובמהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-13 הוא חיזק את ביצורי המצודה ואת המבנים השונים בה. העבודות אמנם לא הסתיימו בימי חייו, אך למרות זאת הוא הצליח להרחיב את המצודה לכיוון צפון ולכיוון מזרח, ובנה חומת אבן חדשה שהקיפה את המצודה. בראש המגדל הלבן נבנתה גלריית עץ, והיא בלטה מחוץ לקירות על מנת להגן בצורה יותר טובה על בסיס המגדל. הנרי דאג גם לתחזוקת המגדל הלבן, ובתקופת החלה המסורת של סיוד המגדל. ב-1240 ניתנה הוראה לשומר העבודות לצבוע בלבן את הצד הפנימי ואת הצד החיצוני של המגדל. מאוחר יותר באותה שנה כתב המלך לשומר וציווה עליו כי המרזב הראשי של המגדל הלבן יורחב וייווצר אפקט ש"קיר המגדל... שזה עתה נצבע בלבן, לא יהיה בסכנה של קריסה החוצה בעקבות הגשם". הנרי לא הסביר את פקודתו לצבוע בלבן את המגדל, אך ייתכן והוא הושפע מאופנה שרווחה אז באירופה לצבוע מבנים יוקרתיים בלבן. הוא הוסיף גם קישוטים לקפלה שבמגדל, ובהם ויטראז', פסלים וציורים.
הפעילות במצודה במהלך המאה ה-14 הייתה נמוכה בהשוואה לתקופות קודמות. המצודה אמנם שימשה לעיתים כמקום מגורים, אך בשנות ה-20 של המאה שימשה הקפלה שבמגדל הלבן לאחסון מסמכים. נקודת ציון זו סימנה את תחילת ירידת השימוש במצודה כמקום מגורים מלכותי. המסמכים הוצאו מהמגדל הלבן באופן זמני ב-1360 על מנת לפנות מקום למלך הצרפתי השבוי, ז'אן השני. ככל הנראה בתקופת שלטונו של אדוארד השלישי (1327–1377) נבנה מבנה הנשען על צדו הדרומי של המגדל הלבן. מבנה זה הוקם על מנת לשמש כמחסן, וייתכן כי הוא היה חלק מתוכנית הבנייה של אדוארד שנועדה להדגיש את תפקיד המצודה כמחסן צבאי. מבנה זה אינו קיים יותר, אך הוא מתועד בתוכניות מ-1597 ומ-1717.
ריצ'רד השני היה כלוא במצודה ונחטף ממנה ב-1399; לפי המסורת מאורע זה התרחש במגדל הלבן. בשנות ה-90 של המאה ה-15 נבנתה במגדל הלבן קומה חדשה, ויצרה מקום נוסף לאחסון. מבחינה אדריכלית לא נותר שריד למבנה הקדמי של המגדל הלבן, אם כי הוא מופיע בכתב יד ששורטט בערך בשנת 1500 ומתאר את כליאתו של שארל הראשון, דוכס אורליאן, ותועד גם בתוכנית מ-1597. הוא נהרס ב-1674. ב-17 ביוני של אותה שנה, במהלך ההריסה, התגלו מתחת לגרם המדרגות עצמות השייכות לשני ילדים. הנחה רווחת היא שהן היו שייכות לנסיכים במצודה. השרידים נקברו מחדש במנזר וסטמינסטר. סיפורם של הנסיכים במצודה הוא אחד הסיפורים הידועים ביותר לשמצה הקשורים למצודה. לאחר מותו של אדוארד הרביעי הוכתר בנו בן ה-12 כמלך אדוארד החמישי. ריצ'רד, דוכס גלוסטר, הוכרז כלורד פרוטקטור מאחר שהנסיך היה צעיר מכדי לשלוט בזכות עצמו. אדוארד נכלא במצודה ביחד עם אחיו הצעיר, ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק. דוכס גלוסטר הוכתר כמלך ריצ'רד השלישי ביולי. הנסיכים נראו בציבור לאחרונה ביוני 1483; הסיבה הסבירה ביותר להיעלמותם היא שהם נרצחו בשלהי קיץ 1483.
בתקופת בית טיודור חלו שינויים שנועדו להתאים את הביצורים לתותחים חזקים. העיצובים החדשים, שכללו ביצורים בעלי זוויות נמוכות, לא יכלו להתחרות באלו של מצודת לונדון. במקביל, בוצעו במצודה מספר שינויים על מנת שתוכל להכיל תותחים; שינויים אלה כללו הוספת מישור עץ בראש המגדל הלבן על מנת להציב בו תותחים. משקל התותחים פגע בגג כך שהיה צורך לחזקו. שימוש מתועד בתותחים אלה הוא מתקופת מרד ואייט ב-1554, שבמהלכו היו התותחים חסרי תועלת. משרד התחמושת והנשקייה המלכותית היו ממוקמים במצודה עד שלהי המאה ה-17. נוכחותם השפיעה הפעילות במצודה, שהפכה להיות המחסן הצבאי החשוב ביותר במדינה. בשנות ה-60 של המאה ה-16 נבנו שני מחסני נשק במגדל הלבן, ובתקופת שלטונה של אליזבת הראשונה (1558–1603) אוחסן במגדל רוב אבק השרפה שבמצודה. ברבע האחרון של המאה ה-16 הייתה המצודה לאתר תיירותי, כשמבקרים הורשו להיכנס פנימה למרות השימוש בה של המשרדים הממשלתיים. תפקידה כמחסן נשק השפיע ישירות על מבנה המגדל הלבן, ועמודים נבנו על מנת לתמוך ברצפות. ב-1636 נקדח חור בקיר הצפוני של המגל על מנת להקל על תנועת האספקה. בין 1639 ל-1640 שונה המראה החיצוני של המגדל הלבן, ורוב החומר שציפה אותו הוחלף.
ב-1640 ציווה צ'ארלס הראשון להכין את המצודה לעימות. משטחים עבור תותחים נבנו, ובראש המגדל הלבן הוצבו 21 תותחים ביחד עם שלוש מרגמות. למרות ההגנות החדשות הצליחו תומכי הפרלמנט האנגלי לכבוש את המצודה מבלי שהתותח ירה ולו פעם אחת. בינואר 1642 ניסה צ'ארלס לעצור חמישה מחברי הפרלמנט. כאשר נכשל בכך הוא ברח מהעיר, והפרלמנט הגיב באמצעות פיטוריו של סר ג'ון ביירון, נציב מצודת לונדון. המיליציות המקומיות החליפו צדדים, וכעת תמכו בפרלמנט וחסמו את המצודה ביחד עם אזרחי לונדון. עם פריצת מלחמת האזרחים האנגלית בנובמבר הייתה המצודה תחת שליטת הפרלמנט. ב-1657 שימש כל המגדל, למעט הקפלה, כמחסן לאבק שרפה. אחסנת אבק שרפה ומסמכים ממשלתיים במגדל לא הייתה אידיאלית, ומספר פעמים (1620, 1718 ו-1832) הוצע בלא הצלחה להעביר את אבקת השריפה למקום חדש.
ב-1661 נערכו תוכניות לפנות אזור ברוחב של 6 מטרים מסביב למגדל על מנת להגן יותר טוב על החומרים המסוכנים שבתוכו. דבר לא קרה עד לאחר השרפה הגדולה של לונדון ב-1666. במהלך השריפה התעורר חשש כי הלהבות יגיעו למצודה, בעיקר למגדל הלבן, ובכך הודגש הצורך בנקיטת אמצעי זהירות. בשנים שלאחר מכן נבנה קיר מגן מסביב למגדל. בשנות ה-70 של המאה ה-17 נהרסו המבנים שבסמוך למגדל ואשר בהם שכנו משרדי התחמושת והנשקייה המלכותית. לאחר מכן בוצעו תיקונים בחזית המגדל. בחזית הדרומית של המגדל נבנה גרם מדרגות, כך שניתן היה להגיע ישירות למסמכים שבקפלה.
בעוד שהמצודה הייתה פתוחה למבקרים במשך מאות שנים, רק בתחילת המאה ה-19 בוצעו בה שינויים על מנת להתאימה למבקרים. ב-1825 נבנתה כנגד הצד הדרומי של המגדל נשקיית הסוס החדש (New Horse Armoury), והיא שימשה כמקום אחסנת התבליטים של מלכי אנגליה. סגנון התחייה הגותית של המבנה - אחד המבנים הראשונים שנבנו באנגליה על מנת לשמש כמוזיאון - זכה לביקורות שליליות רבות. בשלהי המאה פוזרו התבליטים ונשקיית המלכה אליזבת בתצוגות נפרדות ברחבי המגדל הלבן. באמצע המאה ה-19, תחת עידודו של הנסיך אלברט, יישם אנתוני סאלווין תוכנית שיקום עבור המצודה. ב-1858 חוזק הגג של המגדל עם קורות ברזל. ב-26 בינואר 1885 התפוצצה פצצה במגדל וגרמה נזק לחלק מהמוצגים.
הגגות והצריחים של המגדל תוקנו במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20. הלכלוך שהצטבר עם השנים נשטף החוצה, והרצפות בפנים הוחלפו. בתקופה זו נבנה בחזית הדרומית גרם מדרגות, ובאמצעות כך נפתחה מחדש הגישה דרך הכניסה המקורית. ב-1974 התפוצצה פצצה בחדר המרגמה, וכתוצאה מכך נהרג אדם אחד ו-35 נפצעו. לא היה גורם כלשהו שנטל את האחריות לפיצוץ באופן רשמי, אך המשטרה חקרה חשדות ולפיהם ה-IRA היה אחראי לפיצוץ. ב-1988 הוספה המצודה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, מתוך הכרה בחשיבותה הבינלאומית ועל מנת לסייע במאמצעים לשמר ולהגן על האתר. המצודה נמצאת תחת אחריות קרן הצדקה "הארמונות המלכותיים ההיסטוריים", ובין 2008 ל-2011 בוצעו עבודות שימור במגדל בעלות של 2 מיליון לירות שטרלינג. התיקונים הדרושים בוצעו והמגדל נוקה, כך שהזיהום שגרם נזק למבנה סולק. המגדל הלבן הוא בניין רשום מדרגה I, והוא מוכר גם כמבנה בעל חשיבות בינלאומית[2]. לנשקייה המלכותית עדיין יש תצוגות במגדל, אם כי רבים מהשריונות הועברו למוזיאון הנשקייה המלכותית בלידס.
אדריכלות
החלק החיצוני
המגדל הלבן הוא מגדל עוז, שלעיתים היה המבנה החזק ביותר בטירות של ימי הביניים, והכיל מגורים ראויים לאדון - במקרה זה המלך או נציגיו. המגדל הלבן היה אחד ממגדלי העוז הגדולים ביותר בעולם הנוצרי, ותואר כארמון האירופי המושלם ביותר מהמאה ה-11. ההשפעות על עיצובו של המגדל אינן ברורות. המגנאטים בצפון צרפת בנו מגדלי עוז כבר באמצע המאה ה-9, כך שהעיצוב הכללי היה מוכר וידוע. ייתכן כי לשאטו ד'איברי-לה-באטאי, שנבנה בערך בשנת 1000, הייתה השפעה על המצודה מאחר שהוא כלל הקרנה חצי עגולה באחת מפינותיו. ההיסטוריונים אלן בראון ופ. קרנאו טענו כי העיצוב היה מבוסס על טירת רואן שאינה קיימת עוד, וכאשר הייתה קיימת שכנה בדוכסות נורמנדיה.
בפינות המערביות נמצאים מגדלים מרובעים, ואילו בפינה הצפון-מזרחית נמצא מגדל עגול שבו גרם מדרגות סלילי. בפינה הדרום-מזרחית נמצאת הקרנה חצי מעגלית גדולה יותר, ובה נמצא האפסיס של הקפלה. למעט המגדלים המוקרנים הפינתיים, מידותיו של המגדל הלבן בבסיסו הן 36 על 32 מטרים, והוא מתנשא לגובה של 27 מטרים (89 רגל) בביצורים הדרומיים שבהם האדמה נמוכה יותר. המבנה היה בעבר תלת-קומתי, ובהן קומת מרתף, מפלס כניסה, וקומה עליונה. הכניסה, כפי שהיה מקובל במגדלי עוז נורמניים, הייתה מעל הקרקע (במקרה זה בחזית הדרומית) והכניסה אליה הייתה לאחר מעבר על פני גרם מדרגות מעץ שניתן היה להסירו בעת מתקפה. הבניין הקדמי שנבנה במאה ה-12 אינו קיים יותר. מאחר שהמגדל היה אמור לשמש כמקום מגורים נוח ולא רק כמבצר, נבנו בקירותיו מספר לטרינות וארבעה קמינים חיממו את האוויר.
החומר העיקרי שממנו עשוי המגדל הוא אבן ראג מקנט, אם כי גם אבן בוץ מקומית שימשה לבניית המגדל. על מנת ליצור את החלקים היותר עדינים בחזית המגדל יובאה אבן קן מצפון צרפת, וכיום אין לה כמעט שרידים מאחר שבמאה ה-17 ובהמאה ה-18 היא הוחלפה באבן פורטלנד. במאה ה-18 הוגדלו רוב החלונות במצודה, ובקיר הדרומי של קומת הגלריה נותרו שני חלונות מקוריים כדוגמה, אם כי גם הם משוחזרים. המגדל הלבן נבנה בצדו של תל, כך שהחזית הצפונית של המרתף נמצאת מעט מתחת לפני הקרקע.
החלק הפנימי
המטרת של כל חדר במגדל נקבעה על ידי עיצובו, וכתוצאה מכך יש לעיתים חוסר בהירות למה שימש כל אחד מהחדרים. כל קומה חולקה לשלושה חדרים: הגדול ביותר במערב, חדר קטן יותר בצפון-מזרח, והקפלה שהשתרעה על פני הכניסה והקומות העליונות בדרום-מזרח. בדומה למגדלי עוז רבים הקומה התחתונה הייתה מתחת לפני הקרקע ושימשה לאחסון. באחד מן החדרים הייתה באר מים. פנים המרתף מתוארך למאה ה-18 שבה הרצפה הונמכה וקמרונות העץ הוחלפו בהעתקים מאבן, למרות שהמראה הכללי לא השתנה מאז בניית המצודה. המרתף מואר באמצעות חריצים קטנים. הכניסה היחידה לקומה זו הייתה דרך גרם המדרגות של הצריח הצפון-מזרחי.
קומת הכניסה הייתה ככל הנראה מיועדת לשימושם של נציב המצודה ואישים חשובים אחרים. הכניסה הדרומית נחסמה במהלך המאה ה-17, ונפתחה מחדש רק ב-1973. מי שפנה לעלות לקומה העליונה היה צריך לעבור דרך חדר קטן יותר במזרח. הקריפטה של קפלת סנט ג'ון אכלסה את הפינה הדרום-מזרחית והייתה נגישה רק דרך החדר המזרחי. בקיר הצפוני של הקריפטה יש מגרעת, ולפי ההיסטוריון הרשמי של המצודה ג'פרי פארנל טען כי המגרעת נועדה לשמירה אוצרות מלכותיים ומסמכים חשובים.
הקומה העליונה הכילה אולם גדול במערב וחדר מגורים במזרח - שניהם פתוחים לגג המגדל ומוקפים בגלריה שנבנתה לתוך הקיר - ובצד הדרום-מזרחי שכנה קפלת סנט ג'ון. הקומה העליונה הוספה במאה ה-15, ביחד עם הגג הנוכחי. היעדרם של מאפיינים ביתיים כגון קמינים מרמזת על כך שמטרתה העיקרית הייתה אחסון ולא מגורים. במאה ה-17 הותקנו על גג המגדל מכלי עופרת לאחסון מים.
כאמור, ההקרנה החצי מעגלית בפינה הדרום-מזרחית מכילה את קפלת סנט ג'ון, ומאפיין זה נדיר באדריכלות טירות. מגדל העוז היחיד הנוסף באנגליה שבו נמצא מאפיין זה הוא טירת קולצ'סטר, הגדולה ביותר באנגליה. קפלת סנט ג'ון לא הייתה חלק מהתוכנית המקורית של המגדל הלבן, כיוון שההקרנה של האפסיס נבנתה רק לאחר בניית קירות המרתף. בעקבות שינויים בתפקיד ובעיצוב מאז בניית המצודה נותר מעט מהעיצוב הפנימי המקורי, למעט בקפלה. המראה הבלתי מקושט של הקפלה הוא שריד למראה שלה בתקופה הנורמנית. מבנה הקפלה כולל ספינה מרכזית שהאפסיס במזרחו והמעברים שלה מקורים בקמרונות, ומעל גלריה המקיפה את האפסיס. עמודי תמיכה עגולים ועבים תומכים בקשתות הידועות במראה הפשוט שלהן, ורק תחריטים פשוטים של צדפות ועלים משמשים כקישוטים. מאחר שקפלת פטרוס ה"קדוש" בשלשלאות היא הכנסייה הקהילתית של המצודה, קפלת סנט ג'ון כמעט ואינה בשימוש אם כי לאורך השנה נערכים בה טקסים אחדים.
לקריאה נוספת
- Allen Brown, Reginald (1976) [1954], Allen Brown's English Castles, The Boydell Press, מסת"ב 1-84383-069-8
- Allen Brown, Reginald; Curnow, P (1984), Tower of London, Greater London: Department of the Environment Official Handbook, Her Majesty's Stationary Office, מסת"ב 0-11-671148-5
- Friar, Stephen (2003), The Sutton Companion to Castles, Sutton Publishing, מסת"ב 978-0-7509-3994-2
- Horrox, Rosemary (2004), "Edward V (1470–1483), king of England and lord of Ireland", Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press (subscription required)
- Impey, Edward; Parnell, Geoffrey (2000), The Tower of London: The Official Illustrated History, Merrell Publishers in association with Historic Royal Palaces, מסת"ב 1-85894-106-7
- Parnell, Geoffrey (1993), The Tower of London, Batsford, מסת"ב 978-0713468649
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המגדל הלבן |
- המגדל הלבן באתר Historic Royal Palaces
- המגדל הלבן באתר Images of England
הערות שוליים
- ^ היו שלוש טירות נורמניות בלונדון: מצודת לונדון, טירת ביינארד וטירת מונטפיצ'ט
- ^ שאלות נפוצות באתר Images of England
32513541המגדל הלבן של מצודת לונדון