הנסיכים שבמצודה
הנסיכים שבמצודה (באנגלית: The Princes in the Tower) הוא כינוייה של פרשת העלמותם של אדוארד החמישי, מלך אנגליה, ואחיו ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק. אדוארד וריצ'רד, בניהם של אדוארד הרביעי ואליזבת וודוויל, נכלאו במצודת לונדון על ידי דודם ריצ'רד השלישי, ונעלמו בשנת 1483. הסברה המקובלת היא שהנסיכים נרצחו ונקברו במצודה.
כליאת הנסיכים והעלמותם
במותו של אדוארד הרביעי, ב-9 באפריל 1483, הפך אדוארד החמישי, למלך אנגליה, וריצ'רד אחיו הפך ליורש העצר. מלכותו של אדוארד והיות ריצ'רד יורש העצר נמשכו זמן קצר בלבד. רוברט סטילינגטון, בישוף באת' וולס העיד כי אדוארד הרביעי הסכים לשאת לאישה את ליידי אלינור טאלבוט בשנת 1461, והיא הייתה בחיים עת שאדוארד הרביעי נשא לאישה את אליזבת וודוויל בשנת 1464. משמעות הדבר שנישואי אדוארד הרביעי לאליזבת היו ביגמיה. מועצת העוצרות שבראשה עמד ריצ'רד דוכס גלוסטר החליטה לבטל את הנישואים בדיעבד, ולכן כל ילדיהם של אדוארד הרביעי ואליזבת וודוויל נחשבו כילדים מחוץ לנישואין, אשר אינם זכאים לרשת את הכתר הבריטי. בהכרזה של הפרלמנט הבריטי מה-25 ביוני 1483 הוצאו ריצ'רד ואדוארד החמישי מסדר הירושה לכתר הבריטי, וריצ'רד, שהיה אחיו של אדוארד הרביעי, הומלך במקום אדוארד החמישי.
חוק של הפרלמנט הבריטי משנת 1483 שנקרא "טיטולוס רגיוס" הכריז על הנסיכים כילדים מחוץ לנישואין, ועל דודם, ריצ'רד השלישי למלך. ריצ'רד העביר את אדוארד החמישי ואת ריצ'רד משרוסברי למצודת לונדון (באותה עת הייתה המצודה הן ארמון מלכותי והן כלא). ישנם דיווחים מאמצע שנת 1483 בהם מתוארים הנסיכים בחצר המצודה, אולם אין תיעוד המדווח על הימצאותם במצודה לאחר קיץ 1483, והחוקרים משערים כי הם נפטרו או נרצחו במצודה. אין כל תעוד לטקס הלוויה לנסיכים.
בשנת 1674 התגלו שני שלדים של ילדים מתחת לגרם המדרגות המובילים לקפלה של המגדל הלבן. באותה עת סברו כי מדובר בשלדי הנסיכים. צ'ארלס השני הורה על קבירת השלדים במנזר וסטמינסטר. בשנת 1933 הוצאו העצמות והתברר כי מדובר הן בעצמות אדם והן בעצמות בעלי חיים. בשל מצב העצמות, והעובדה שעצמות רבות היו חסרות, לא ניתן היה לזהות את מין או גילם של הנפטרים.
החשודים ברצח
ישנם מספר סברות בדבר לזהות הרוצחים, בהנחה שמדובר ברצח:
- ריצ'רד השלישי הוציא את הנסיכים מסדר הירושה לכתר הבריטי על מנת למלוך בעצמו. הימצאותם של הנסיכים במצודה היוותה סכנה למלכותו ויכלו להוות כוח המגבש את אויבי המלך ולבסיס למרד. שמועות בדבר מות הנסיכים במצוותו של ריצ'רד נפוצו באנגליה בשלהי שנת 1483. ריצ'רד עצמו לא סתר עובדות אלה, ולא הציג את הנסיכים בציבור (דבר שהיה עושה לו היו בחיים), וזאת על אף תפקידו הרשמי כאופטרופוס ומגן הנסיכים. מרבית ההיסטוריונים כיום סבורים כי אכן ריצ'רד הוא שהורה על הרצח, ואולם, במשפט מדומה שנערך בארצות הברית בשנת 1997 קבעו שלושה שופטי בית המשפט העליון (נשיא בית המשפט העליון, ויליאם רנקוויסט, והשופטים רות ביידר גינסבורג וסטיבן ברייר) כי התובעים לא עמדו בנטל הראיה להוכיח כי ריצ'רד הוא שהורה את הרצח[1].
- ג'יימס טיירל - אביר אנגלי אשר לחם למען בית יורק. טיירל נאסר על ידי כוחותיו של הנרי השביעי בשנת 1501 בשל תמיכתו בהשבת בית יורק לשלטון. טיירל נחקר תחת עינויים, ובחקירתו הודה ברצח הנסיכים בהוראת ריצ'רד השלישי.
- הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבקינגהאם - יד ימינו של ריצ'רד השלישי. ההיסטוריון פול מריי קנדל סבור כי הוא ביצע את הרצח במצוות ריצ'רד השלישי. בקינגהאם הוצא להורג בנובמבר 1483 באשמת ניסיון מרידה בריצ'רד אולם קנדל סבור כי בכך ניסה ריצ'רד להעלים ראיות לרצח.
- הנרי השביעי - בעקבות עלייתו לשלטון רצה הנרי השביעי להעלים מתמודדים נוספים הטוענים לכתר. הנרי נשא לאישה את אחותם הבכורה של הנסיכים, אליזבת מיורק, אולם זכותה לרשת את כס המלוכה הייתה תלויה בכך שהנסיכים לא יהיו בחיים. הנרי עלה לשלטון ב-1485, ולכן אם הנסיכים היו בחיים בשנה זו, הוצאתם להורג יכלה להיות ביוזמתו של הנרי השביעי.
עדויות התומכות בטענה שהנסיכים נרצחו על ידי ריצ'רד
ישנן עדויות משלהי שנת 1483 לפיהן נפוצו שמועות ברחבי אנגליה כי הנסיכים נרצחו, וכי ריצ'רד אחראי להרצחם. הן פיליפ דה קומין, הן דומיניק מנצ'יני והן דברי ימי קרויילנד מציינים שמועות אלה בשנת 1483. קומיין שהה באותה עת בצרפת, ומציין את השמועה שהגיע לאוזניו מאנגליה, ואולם מנצ'יני שהה בשנת 1483 באנגליה ולכן יכל לדווח על שמועה ששמע בזמן אמת. על פי "הכרוניקה הגדולה של לונדון" שנכתבה בשנת 1512 בהתבסס על מסמכים שנשמרו בעיריית לונדון, השמועות בדבר הרצח נפוצו רק באמצע 1484. ישנם היסטוריונים שסבורים שהשמועות נפוצו בכוונה, במטרה להקל על ניסיונו של הנרי טיודור באוקטובר 1483 לתפוס את השלטון.
בספרו של תומאס מור, "ההיסטוריה של המלך ריצ'רד השלישי" שנכתב בשנת 1513 מציין מור כי טיירל הוא רוצח הנסיכים, בהתבסס על הודאתו. מור מציין כי הנסיכים נחנקו במיטתם ונקברו בתחתית גרם מדרגות בשטח המצודה.[2]. "הכרוניקה הגדולה של לונדון" אף שנכתבה שנה קודם, מציינת אף היא את טיירל כרוצח, בהתבסס על הודאתו. גם ההיסטוריון פולידור וירגיל בספרו "ההיסטוריה של אנגליה" (Anglica Historia) משנה זו מציין את טיירל כרוצח[3].
בשנת 1674, בעת שיפוצים שנערכו במצודה התגלה ארגז עץ ובו עצמות שני שלדים קטנים. העצמות התגלו בתחתית גרם מדרגות - דבר העומד בקנה אחד עם תיאורו של מור. שרידי בגדי קטיפה שהתגלו עם השלדים מלמדים שמדובר בשלדים של אנשי אצולה. השלדים נקברו במצוות צ'ארלס השני במנזר וסטמינסטר. בספרה של אליסון וייר, "הנסיכים במצודה" היא מציינת כי בבדיקה שנערכה בשנת 1933 התגלה כי מדובר בשלדים של ילד בן 11 - 13, וילד נוסף בן 7 - 11. וייר מציינת כי לא ניתן לזהות את מין השלדים בשל מספר העצמות הרב החסר.
עדויות התומכות בטענה כי הנרי השביעי הוא הרוצח
בשל חקיקת ה"טיטולוס רגיליוס" הוצאו שני הנסיכים מסדר הירושה לכתר הבריטי, ולכן ריצ'רד השלישי נותר היורש החוקי היחיד. עם עלייתו לשלטון של הנרי השביעי, לאחר ההפיכה ומותו של ריצ'רד השלישי, בוטל החוק, על מנת לאפשר להנרי לעלות לשלטון. דווקא ביטול החוק השיב את הנסיכים לסדר הירושה, ולכן היותם בחיים היה מסכן את עלייתו של הנרי לשלטון, ועל כן, אם הנסיכים היו בחיים בשנת 1485, הרי שסביר שהוצאו להורג בהוראתו.
מתחזים
מספר אנשים טענו כי הם הנסיך ריצ'רד משרוסברי, אולם אף אחד לא טען להיותו המלך אדוארד החמישי. הידוע במתחזים הוא פרקין וורבק.
אזכורים תרבותיים
ספרים רבים עסקו בהרצחם של הנסיכים, ובהם מחזהו של ויליאם שייקספיר "ריצ'רד השלישי", ספרה של ההיסטוריונית אליסון וייר "הנסיכים במצודה" וספרי הבידיון של רובן מקסוול "נולד למצודה" ופיליפה גרגורי "המלכה הלבנה". בספרה של אליזבת ג'ורג' "אני ריצ'רד" היא טוענת כי הייתה זו אליזבת מיורק, אחותם של הנסיכים ואשתו של הנרי השביעי שרצחה את הנסיכים על מנת להבטיח את היותה מלכת אנגליה. הסדרה "הפתן השחור" מתבססת על מציאות בה ריצ'רד משרוסברי ניצל ועולה לשלטון כריצ'רד הרביעי לאחר מותו של ריצ'רד השלישי.